במרכז קיבוץ ניר עם שבעוטף עזה עומד בניין חדר האוכל הגדול. זה הבניין הבולט ביותר בקיבוץ, שבמקרה נראה גם כמו מבצר בטון גדול באמצעו של היישוב הירוק והשלו. הכניסה לחדר האוכל ריקה וחשוכה, ובה לוח ענק, שהמודעות עליו לא הוחלפו כבר הרבה מאוד חודשים, ובאמצע המבנה צץ פתאום גרם מדרגות עטוף זכוכית, שמוביל ל-SouthUp - חממת סטארטאפים שעד לפני שנה הייתה שוקקת חיים
העיצוב יפהפה, לא נופל מכל סטארטאפ צעיר ומבטיח באזור המרכז: מטבחון גדול משותף, שולחנות ארוכים שנועדו לישיבה של אנשים שונים בארוחת הצוהריים, כך שיוכלו להחליף ביניהם רעיונות, ובצדדים יש גומחות לישיבה ולבהייה בירוק שבחוץ. "היית צריך לראות את המקום הזה לפני שנה, כשהיה שוקק חיים", אומר בצער זאב ברנד, מנכ"ל MindTension.
עד 7 באוקטובר הייתה חממת SouthUp בית חם לשורת סטארטאפים וחברות הייטק. היא הוקמה אחרי מבצע "צוק איתן", מתוך חזונו של אופיר ליבשטיין ז"ל, שרצה להביא כדאיות כלכלית נוספת לאזור שער הנגב. ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב שנפל ב-7 באוקטובר ואיבד באותו יום גם את בנו ניצן ז"ל, גייס את גיל שוורצמן, מנכ"ל החממה, כדי להקים מקום שיצליח להביא חברות צעירות דווקא לשער הנגב ולספק אפשרויות כלכליות חדשות לאזור.
"נדבקנו בחזון הזה, גם החזון של אופיר ליבשטיין ז"ל", מספר עידן אביטן, מנכ"ל ומייסד Growee, חברה העוסקת בחקלאות אורבנית ועבדה מהחממה עד 7 באוקטובר. "אופיר האמין שתבוא לפה כלכלה ושהיא תוכל לחבר את כל חלקי הפאזל הזה. שאני והחברה שלי נחבר גם את עזה בעזרת כלכלה ותעסוקה. הוא גם ארגן משלחת מעזה שיבואו למפעל שלנו, אופיר האמין שאנשי העסקים והחקלאים האלה יחזרו לרצועה ויספרו על ההזדמנות שיש כאן. בדיעבד אנחנו מעריכים היום שמה שהם חזרו איתו לעזה היה מודיעין. כשהם הגיעו לכאן ב-7 באוקטובר הם ידעו בדיוק לאן להגיע".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
שלא כמו ביישובים אחרים בעוטף, בניר עם נמנע אסון גדול הרבה יותר. בזכות כוחות גולני, היחידה הטקטית של מג"ב והתושייה של רבש"צית הקיבוץ ענבל ליברמן, שהגנו בגופם על היישוב, אף מחבל לא הצליח לחדור לתוך תחומיו. מהמדגרה נחטף העובד סאמר פואד אל-טלאלקה, שמאוחר יותר הצליח להימלט משוביו ונורה למוות בשוגג בידי כוח צה"ל.
"ב-8 באוקטובר באתי לקחת מהחממה את הדברים שלנו", אומר אביטן. "זה לא היה דומה לשום דבר שהכרתי. המקום נראה כמו אחרי מתקפת זומבים. הכניסה למבנה הייתה חסומה ברהיטים, החלונות היו סגורים בספות. אנשים התחבאו כאן. לקחתי את החומרים שלי והלכתי מהר. מאז לא חזרתי לשם".
"עד עכשיו אנחנו במצב חירום"
החממה הוקמה תחילה בחדר האוכל של קיבוץ ניר עם, והתרחבה גם לאזור התעשייה של שדרות, ליד מכללת ספיר. חברות הזנק שמתקבלות אליה מקבלות מעטפת של משרדים, עזרה בגיוס עובדים, סיוע לוגיסטי – ובסופו של דבר אחרי שלוש עד ארבע שנים הן עוזבות את החממה והופכות לחברות עצמאיות, בתקווה שיישארו באזור ויכו בו שורש.
"להתפנות למוחרת הטבח היה מבצע לוגיסטי מורכב מאוד, אבל עברנו אותו בהצלחה. לא היו לנו חברות שקרסו בדרך. זה באמת נס בהתחשב במה שהאנשים האלה עברו"
גיל שוורצמן, מנכ"ל SouthUp
דווקא בסניף הצעיר יותר, באזור התעשייה ספיר, כבר ממלאות את המשרדים חברות הזנק שעזבו ב-7 באוקטובר וכעת מתחילות לחזור. פיתוחים חדשניים ורעיונות משונים ומקוריים חוזרים להציף את קירות הבניין, רעיונות שיכולים לקיים רק אנשים "מטורפים" מספיק בשביל לשוב כל כך מהר להפריח את הנגב המערבי. בשולחן ארוחת הצוהריים מתחילים להתאסף עובדים עם שקיות נייר של אוכל מהסביבה. החיים נראים פה רגילים, אבל עד לפני כמה חודשים היה המקום סגור ונעול.
הסניף בניר עם עדיין מתאושש. רוב המשפחות שבו לגור בקיבוץ, בעוד הכיכר בכניסה ליישוב שופעת דגלים צהובים, והמקום מלא בשלטים ועליהם תמונות החטופים. רוב המפעלים סמוך לו, שאת חלקם הקימו אנשי חממת SouthUp, נטושים כבר כמעט שנה, ולא ידוע מתי יצליחו להחזיר למקום הזה את החיים השוקקים שהיו בו.
אבל גיל שוורצמן, מנכ"ל SouthUp, לא מודאג. הוא מדבר על העבר בכנות, אבל מסתכל בעיקר קדימה. "בחממה יש ברגע זה 19 חברות, מתוך 25. איפה השאר? חלקן עוד לא חזרו", הוא מספר, "חלקן לא הצליחו להחזיר את כל העובדים, אבל חברות חוזרות לעבוד מפה, גם כאלה שהיו זמנית במקומות אחרים ברחבי הארץ. צריך לזכור שהרבה מהחברות כאן הן לא רק חברות תוכנה. מדובר בחברות שיש להן ציוד, מפעלים, מרכזים לוגיסטיים לפעמים, מעבדות וציוד מעבדה. היה קשה לפזר את כל הדבר הזה ברחבי הארץ, וגם קשה מאוד להשיב אותו לכאן עכשיו. אחרי שפינו אותנו מכאן ב-8 באוקטובר שעבר התחלנו במבצע לפזר את החברות שלנו לאן שצריך, ומרגע שהרשו לנו לחזור אנחנו עובדים על להשיב את המקום הזה, את החברות, ואת הציוד".
"מאז יום הטבח אנחנו במצב חירום. מצד אחד אני מגויס למילואים, מצד שני צריך לבדוק מה שלום כל האנשים שעובדים כאן ומה שלום המשפחות שלהם, מה הם צריכים ברגע הזה. היינו גם במצב שרצינו להבין איך אנחנו עוזרים לכל החברות שלנו להמשיך לפעול. מ-10 באוקטובר, אחרי שהבנו היכן כולם נמצאים, אני עוקב באמצעות קובץ אקסל ענק שפתחנו אחרי כל החברות שלנו ומה כל אחת צריכה. הסעה למכונים? מקום חדש למפעל לוגיסטי? להעביר מסמכים מהמשרד הישן למשרד זמני? כל דבר שהיה צריך לטפל בו היה באקסל. ידענו היכן כל אחד מהעובדים שלנו, לאן הוא פוּנה ומה הוא צריך ברגע הזה. זה היה מבצע לוגיסטי מורכב מאוד, אבל עברנו אותו בהצלחה. לא היו לנו חברות שקרסו בדרך, זה באמת נס בהתחשב במה שעברו האנשים האלה".
שוורצמן מוציא מהתיק שלו חבילה ענקית של ניירות. "אתה רואה את זה? אלה תלושי דלק", הוא מספר. "ב-8 באוקטובר התחלנו לקבל טלפונים מכל מיני אנשי עסקים, אנשים שעבדו איתנו בעבר, וגם כאלה שלא עבדו איתנו, לשאול מה אנחנו צריכים ברגע הזה. כולם רצו לתת כסף, לאחד מהם אמרתי, 'מה שאני צריך ממך הוא תלושי דלק'. ומאז הסתובבתי ברחבי העוטף עם תלושי דלק, כדי שאף אחד לא ייתקע במקום".
"בדרך לכאן ראיתי את כל המיגוניות ואמרתי לעצמי, 'מי המטורף שיעבור לפה' – ובסוף הפגישה הבנתי שיש פה משהו אחר. בסוף לא רק החברה עשתה את המעבר מהמרכז לפה, אלא באתי לפה עם כל המשפחה שלי"
עידן אביטן, המנכ"ל והמייסד של Growee
"לא חוזרים לאזור עד לניצחון המוחלט"
אלא שלא כולם בטוחים כל כך שיחזרו לאזור. "בפעם הראשונה שבאתי לפגישה בניר עם הייתי ספקן מאוד", מספר אביטן, מנכ"ל Growee. "גיל שוורצמן המנכ"ל אמר לי רק לבוא להתרשם, לא להתחייב לכלום. בדרך לכאן ראיתי את כל המיגוניות ואמרתי לעצמי, 'מי המטורף שיעבור לפה' – ובסוף הפגישה הבנתי שיש פה משהו אחר. בסוף לא רק החברה עשתה את המעבר מהמרכז לפה, אלא באתי לפה עם כל המשפחה שלי. אלה היו שנים מדהימות. אני לא יכול להסביר למישהו מהמרכז כמה כיף להוריד את הילדה שלך בגן, שהוא הגן הכי טוב שיש, ומשם ארבע דקות ללכת ברגל ולהגיע לעבודה. זה לא נתפס. החיים שלנו היו טובים מאוד בניר עם".
"בעזרת החממה גדלנו ומצאנו גם מפעל וגם מרכז לוגיסטי, והכול קם באזור של ניר עם. הרי אנחנו חברה שמייצרת את המוצרים שלה בעצמה, לא עשינו מיקור חוץ לאיזו חברה סינית. רצינו להיות אחראים לכל שלב בייצור, לשלוט בכל בורג, גם הכי קטן, לטוב ולרע".
"עם כל הכאב, אנחנו לא יכולים לחזור למקום כמו ניר עם עד שאין ניצחון מוחלט. זה התנאי שלנו. אני מאז 7 באוקטובר מגויס ואני יודע אילו דברים מדהימים צה"ל עושה בעזה. הניצחון הזה אפשרי. אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי להחזיר את החברה למקום כל עוד אנחנו לא משיגים ניצחון על חמאס. אנחנו לא נהיה שוב קורבן להתקפות של חמאס. אני מאמין שאנחנו ננצח, וכשזה יקרה, נשוב לניר עם".
חברת החקלאות האורבנית של עידן אביטן מייצרת ושולחת לרחבי העולם משטחים שאפשר עליהם לגדל גידולים בתוך הבית, גם בלי ידע רב בחקלאות. "הרעיון הזה של חקלאות אורבנית כולל בדרך כלל איזו יכולת תעשייתית, נגיד להכניס הביתה מכשיר בגודל של מקרר, או להכניס ציוד יקר לחדר אחד בבית. אנחנו עוסקים בצרכנים פרטיים, ככה שכל אחד יוכל לגדל בתוך הבית שלו די בקלות בעזרת המכשירים הקטנים והחכמים שלנו".
המבצע להעביר את Growee אחרי האסון היה מורכב. המפעל, המחסן הלוגיסטי, כל אלה היו צריכים לשנות מיקום, בזמן שלקוחות שהזמינו מוצרים ציפו לקבל את המוצר שלהם. "למרות המכה שספגו, העסק ממשיך לצמוח", אומר אביטן. "באמת הצלחנו הרבה מעל המשוער, ואנחנו גאים בזה. אנחנו חברה שמחויבת ללקוחות. אנחנו מוכרים ישירות לצרכן. הוא לא צריך לדעת שקרה לנו משהו, הצרכן צריך לקבל את המוצר שהוא הזמין".
"הבנו שלא כל העובדים יחזרו לפה איתנו"
ואכן, כשרואים את הסטארטאפים שחזרו לעבוד מהחממה, מבינים את הבעיה הלוגיסטית הקשה שעמדה בפני היזמים. במעבדה אחת בקומה העליונה פועל ד"ר צור גרנביץ, המייסד והמנכ"ל של BioTip. החברה מייצרת מדבקות מיוחדות שיכולות להזהיר מפני מזון מקולקל. המדבקה מוצמדת לבשר או דג סגור בניילון ובוחנת את מצבם, כך שאם הבשר מתקלקל, צבעה מתחלף. תעשיית המזון מחפשת כבר שנים פתרון טכנולוגי שכזה, פתרון שיהיה גם זול ופשוט.
"בכל מדבקה כזאת יושב שבב קטן שיודע לנתח את המרכיבים שהוא נחשף אליהם", מסביר ד"ר גרנביץ. ב-8 באוקטובר פורקה המעבדה והתפזרה ברחבי הארץ, וכך גם העובדים. "כשחזרנו לכאן הבנו שלא כל העובדים יחזרו איתנו. קשה מאוד לגייס עובדים לחברה כמו שלנו, צריך שיהיה להם רקע מאוד ספציפי. בעזרת השם, יצא שמצאנו כאן צוות חדש והכול עובד כשורה. היה קשה, לא אגיד שלא, אבל התגברנו באמת על הקשיים. את המדבקות מייצרים בעוטף - חזרנו לאזור כדי להמשיך לפתח את המוצר שלנו".
לאריה כץ, מייסד-שותף ומנכ"ל Degem, המזל לא בדיוק האיר פנים. החברה שלו יודעת לייצר מדפסות תלת-ממד המערבות חומרים רבים ושונים זה מזה. "אנחנו בעצם מתקרבים הרבה יותר לחזון של הייעוד של מדפסות התלת-ממד. אנחנו נוכל לייצר כל מוצר, בדיוק רב, בעזרת שילוב של חומרים שונים", הוא מסביר. כשרואים את המכונות הרבות המרשימות, שתופסות חדר גדול במתחם, מבינים שנדרש זמן להרכיב כל מכונה עדינה כזאת.
"בשבוע שאחרי 7 באוקטובר הבנו שאנחנו צריכים לפרק הכול ולהרכיב אותו במקום חדש. מצאנו מקום באשדוד. ברשת אמי"ת התגייסו לעזור לנו ללא כל תמורה ומכל הלב, וסייעו לנו להרכיב מחדש את המכונות באשדוד. לקח לנו חצי שנה לחזור. היינו הראשונים שחזרנו חזרה למתחם. בשלב הראשון אמרנו לעצמנו שאנחנו לא מתרחבים, אנחנו רק מספקים את המוצר ללקוחות שלנו, ועומדים בכל ההתחייבויות. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית, גם בשל העובדה שגויסתי למילואים והכול נפל על הכתפיים של שותפי מאור אברג'ל. סטארטאפ שלא רץ קדימה, זו כבר מכה. מדובר בחודשים אבודים. אבל סטארטאפ שיש לו לקוחות צריך גם לעמוד בהתחייבויות שלו, וזה היה אתגר לא פשוט".
זאב ברנד, מנכ"ל MindTension, מספר שהוא התאהב בניר עם מרגע שהוא ושותפו, פרופסור אבי אביטל, ראו את המקום. "בהתחלה כמובן שקלנו את הנושא בגלל שכר הדירה הנמוך והתמיכה גדולה המאוד שמקבלים פה, גם מהחממה וגם מהרשות לחדשנות. אבל בסופו של דבר התאהבנו במקום. הייתה פה אנרגיה שלא רואים במקומות אחרים". ברנר ואביטל, יחד עם הצוות המצומצם שלהם, הצליחו לבנות מכשיר שיודע לנתח את רמת הערנות והקשב של בני אדם ולהפיק דוח מדויק להפליא על בעיות הקשב שלו.
"המטרה שלנו היא לחזור לכאן. 100%. המקום הזה עוד ישוב לעצמו ואנחנו נשוב איתו. אנחנו מתקדמים, דבר לא יעצור אותנו"
זאב ברנד, מנכ"ל MindTension
"עד כה, מבחנים שעוסקים ב-ADHD הם מבחני התבוננות, ואנחנו פיתחנו מוצר מתפקד שיודע לבחון בזמן אמת את רמות הקשב של המטופל", מסביר ברנד. "מדובר בשוק ענק שעד כה לא היה מטופל בכלל". החברה, שעד כה גייסה 2 מיליון דולר, כבר התחילה לתכנן את השלב הבא של המוצר שלה – עד טבח שמחת תורה. ברנד, שגר במודיעין, שוחח עם העובדים שלו שגרים בעוטף במשך כל השעות הראשונות בקבוצת הוואטסאפ המשותפת. "תכף מגיעים אליכם האנשים הכי טובים שאני מכיר", ניסה להרגיע אותם כמי שיש לו ניסיון צבאי. "אחרי כמה שעות התחילו להגיע הודעות של 'היה לי כיף לעבוד איתכם'. ממש פרידה, ברמה הזאת. בדיעבד אני אוכל את הלב שרק נשארתי בבית ולא יצאתי בעצמי לשטח, גם בלי כלום".
"בסופו של דבר בגוף לא היו לנו נפגעים בחברה, תודה לאל", מספר ברנד. "העובדים פונו למקומות שונים בארץ ועדיין לא חזרו. אנחנו עובדים מרחוק. לחלקם העבודה הייתה הדבר שהחזיק אותם בתוך התקופה הזאת. אי אפשר להגיד שלא נפגענו גם מבחינת החברה. אנחנו חברה שעוסקת גם במחקר, אבל גם יש לנו לקוחות, ואלה לא צריכים להיות מושפעים ממה שעובר עלינו. בדיעבד אין ספק שזה השפיע עלינו, קשה לכמת כמה, אולי מדובר בשלושה או ארבעה חודשים של פיתוח, והם יכולים להיות הרבה לסטארטאפ צעיר. אבל גם העובדים שלנו חזקים, והם עשו את הלא ייאמן בתוך התקופה החשוכה הזאת".
"המטרה שלנו היא לחזור לכאן. 100%. המקום הזה עוד ישוב לעצמו ואנחנו נשוב איתו", קובע ברנד, בלי שמץ הססנות. "אנחנו מתקדמים, דבר לא יעצור אותנו".
"זה לא חלום, זה כבר נבנה"
מרבית המשפחות כבר חזרו לקיבוץ ניר עם, אך העתיד עדיין לא ברור. עם זאת, שוורצמן ממשיך בחזון שלו בכל הכוח: החממה של SouthUp עתידה לפתוח בקרוב קרן השקעות בחברות צעירות, מה שלדעתו יגדיל את הרצון של חברות לבוא ולקום דווקא פה. הקרן, שתיקרא על שם אופיר ליבשטיין ז"ל, תהיה נדבך חשוב בפיתוח של חברות צעירות בנגב המערבי. "ברור שיש לנו ציונות, אבל גם בלי הציונות, אנחנו עוסקים בחברות כלכליות ואנחנו רוצים לתת לסטארטאפים שיבואו לפה את כל הסיבות הכלכליות לבוא", אומר שוורצמן.
ואם הקרן לא מספיקה, בחממה עובדים כבר על התוכנית הגדולה הבאה: בניית בניין חדש שיכיל הרבה יותר חברות. בניין שיוכל להכיל 60 חברות, עם מאות עובדים. השטח כבר נבחר, והכסף נאסף גם בתקופת המלחמה. הבניין, חלק מקומפלקס עתידי של פארק טכנולוגי, עתיד לקום בין מכללת ספיר ובין תחנת הרכבת של שדרות. "יהיו עובדים שיגיעו מהרכז ישירות לכאן, הם יירדו מהרכבת ויוכלו להגיע לעבודה בבניין. זה לא חלום, זה כבר נבנה בפועל".
אומנם החלום של שוורצמן בבנייה, אבל מה שעוד לא חזר לפעילות הוא אותה רכבת. מאז מתקפת הפתע תחנת הרכבת של שדרות לא פועלת יותר. קו אחד חזר לפעול, בין שדרות לבאר שבע, אך זה שמחבר את תל אביב לשדרות עדיין מושבת. אנשי חזון כמו שוורצמן רוצים להשיב את הכלכלה לנגב המערבי ואף לפתח אותה מעבר לכל החלומות הכי גדולים, אך המציאות הישראלית עדיין לא מתניעה.