במשך שנה וחודשיים השתתפה צרפת במאמצים להשיג הסדר שיאפשר את חזרת התושבים בבטחה לבתיהם: עשרות אלפי הישראלים שפונו מבתיהם ומאות אלפי הלבנונים שנטשו את בתיהם בדרום המדינה, עוד לפני שצה"ל החל בפלישה הקרקעית. ארצות הברית ניהלה את המשא ומתן, צרפת הייתה שם כדי לסייע.
המוציא והמביא של ההסכם היה שליחו המיוחד של הנשיא ג'ו ביידן, עמוס הוכשטיין, שלמעשה ייצג את ישראל מול חיזבאללה. את חיזבאללה ייצג נביה ברי, ראש מפלגת אמל השיעית ויושב ראש הפרלמנט הלבנוני. מעבר לקרבתו לארגון, יושב ראש הפרלמנט ברי הוא בימים אלה הפוליטיקאי בעל ההשפעה הרבה ביותר בלבנון, שנמצאת בעיצומו של משבר חוקתי מתמשך שמונע בחירת נשיא למדינה. תפקידו של ברי הפך משמעותי יותר ויותר ככל שהתקדמה ישראל בחיסול הצמרת המדינית והצבאית של חיזבאללה – מפואד שוכר (אל-חאג' מוחסן) ועד חסן נסראללה. הוא גם זכה לברכת איראן במשא ומתן הזה.
ב-15 בנובמבר אירח ברי בלשכתו בפרלמנט בביירות את עלי לאריג'אני, יועצו הקרוב של נשיא איראן. בפגישה הזו חיזק לאריג'אני את ידיו של ברי ולמעשה נתן לו את ברכתה של טהראן על ההסכם ההסדרה המתגבש. רבים הבחינו והדגישו שמטוסו של השליח האיראני המיוחד המריא מדמשק, לפני שנחת לפגישה הזו בנמל התעופה של ביירות. אותו נמל היה נתון לבקרה הדוקה של מטוסי חיל האוויר הישראלי, שחגו בשמי לבנון ובירתה. רוצה לומר שישראל ניהלה משא ומתן עקיף עם חיזבאללה, כשאיראן ממשיכה למשוך בחוטים – מאשרת או דוחה לפי האינטרס שלה.
ארצות הברית וצרפת הקפידו על תיאום לכל אורך המשא ומתן, ולעת הסיכומים היה ברור לכל הצדדים שצרפת תשתתף ותהיה פעילה ביישום כל הסכם שיושג.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כדי להפגין עוד יותר את מחויבות ארצו ללבנון כינס נשיא צרפת עמנואל מקרון בחודש אוקטובר השנה בפריז ועידת פסגה בין-לאומית מיוחדת "בשביל לבנון". יותר מ-70 מדינות השתתפו בה. ישראל, אגב, לא הוזמנה. בתום הוועידה הוכרז על התחייבות לסיוע בסך מיליארד דולר. 800 מיליון דולר לסיוע אזרחי ו-200 מיליון דולר לסיוע צבאי לחיזוקו של צבא לבנון. הקשר העכשווי בין צרפת לשכנתנו מצפון קיבל חיזוק נוסף.
כאשר גובשו פרטי הסכם הפסקת האש היה ברור שלצרפת יהיה חלק ניכר במנגנון המוסכם ליישומו – צרפת אמורה לשלוח חיילים לכוח יוניפי"ל, שמוצב בדרום לבנון, וכן הוסכם שתעמוד יחד עם ארצות הברית בראש מנגנון הפיקוח שיוקם כדי ליישם את החלטת מועצת הביטחון 1701. זה המנגנון שאליו אמורה ישראל לפנות בכל מקרה של הפרת ההסכם, והוא הטריבונל שאמור לפסוק, לנטרל את ההפרה אם הייתה ולפתור אותה. מנקודת הראות הלבנונית – וושינגטון מייצגת בו את ירושלים, ואילו פריז מייצגת את ביירות.
כך סוכם, אלא שביום חמישי בשבוע שעבר הפך ראש הממשלה בנימין נתניהו מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג בשל "פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות" שלטענת התובע ביצע מאז 8 באוקטובר 2023 (יחד עם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט).
לפי דיווחים שונים בצרפת ובישראל, בשיחת טלפון שקיים ראש ממשלת ישראל עם נשיא צרפת זעם נתניהו על הכרזתו של משרד החוץ הצרפתי, בתשובה על שאלה, "שצרפת תכבד את הכרעת הדין ותיאלץ לעצור את נתניהו אם ידרוך על אדמתה". בתגובה סירב לאפשר לפריז להיות מעורבת ביישום ההסכם ולהיות חלק במנגנון הפיקוח כפי שהוסכם. הלבנונים מצידם סירבו להתקדם ולוותר על חלקה של צרפת במנגנון.
כשהיה נדמה שהשליח האמריקני הוכשטיין עומד למשוך את ידיו מהתיווך ולהשאיר את הצדדים לחסדיו של ממשל טראמפ הנכנס, שמעו חדי אוזן כבר בתחילת השבוע את שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו ממתן קמעה את המחויבות הבלתי מתפשרת של הנשיא מקרון בעניין צווי המעצר שהוצאו נגד נתניהו. כשנשאל על כך בראיון טלוויזיה בתחילת השבוע פתח במחויבות ארצו לחוק הבין-לאומי, אבל, הדגיש "מדובר בשאלה היפותטית שאיני מתכוון לענות עליה משום שהיא היפותטית". בדיעבד זה נשמע כרמז ראשון לפשרה. אולי דמי רצינות מוסכמים.
לפי אחד הדיווחים, כבר בשיחה בין נתניהו למקרון הדגיש נשיא צרפת שארצו תכבד את החוק הבין-לאומי, אבל הוסיף שלהבנתו יש אפשרות שהשופטים בצרפת יעניקו חסינות. כך או כך, נראה שהמפתח להשלמת העסקה, עם צרפת, נמצא. ביום שלישי הכריז נתניהו על הפסקת האש הקרבה, אחר כך יצא הנשיא ביידן לגן הוורדים בבית הלבן ואחריו עלה מקרון. בארבע בבוקר נכנסה הפסקת האש לתוקפה. המשימה הושלמה.
בראיון טלוויזיה חגיגי נוסף, אחרי שהאש פסקה, הטיל שר החוץ הצרפתי פצצה. "יש מקרים שבהם מנהיגים ממדינות שאינן חתומות על אמנת בית הדין זכאים לחסינות ממעצר", הדגיש בתשובה על שאלה ברורה שנשאל: האם ראש ממשלת ישראל ייעצר במקרה שידרוך על אדמת צרפת?
"צרפת לא תעצור את נתניהו! מיהרו הכותרות לזעוק". בהמשך הוציא משרד החוץ הצרפתי הודעת הבהרה ובה נאמר ש"צרפת תכבד את התחייבויותיה הבין-לאומיות, לפי חוקת רומא המחייבת שיתוף פעולה מלא עם בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) אך גם קובעת שאין לחייב מדינה לפעול באופן שאינו עולה עם התחייבויותיה במסגרת המשפט הבין-לאומי בנוגע לחסינותן של מדינות, שאינן צד לבית הדין הפלילי הבין-לאומי. חסינות מסוג זה חלה על ראש הממשלה נתניהו ועל שרים אחרים שלהם נוגע הדבר, ויהיה צורך להתחשב בה אם בית הדין יבקש מאיתנו את מעצרם והסגרתם".
"בהתאם לידידות ההיסטורית בין צרפת לישראל", נכתב בהבהרה הצרפתית, "שהן שתי דמוקרטיות המחויבות לשלטון החוק ולמערכת משפט מקצועית ועצמאית, צרפת מתכוונת להמשיך לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם ראש הממשלה נתניהו והרשויות הישראליות, להשגת שלום וביטחון לכול במזרח התיכון".
ללכת עם ולהרגיש בלי, או ליתר דיוק – כשיש רצון אפשר למצוא את הדרך, עיקרון שהוכיחו כל הצדדים, ובעיקר ראש ממשלת ישראל. אז אחרי שפסקה האש בארץ הארזים, זה בדיוק הזמן להוכיח שראש הממשלה נתניהו באמת רוצה להחזיר את 101 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה ולמצוא את הדרך המהירה והמיידית לבצע את זה.
