"גברים ברשת חושבים שאין השלכות למעשים שלהם. הם מבינים שאם ברחוב הם יצעקו למישהי הערה בוטה, אנשים יסתכלו ויגיבו, אבל ברשת הם חושבים שאפשר להתחבא מאחורי המסך והמקלדת ולהגיד הכול". כך מסבירה מאיה-לי לוי, משפיענית רשת שחרתה על דגלה לפעול נגד הטרדות מיניות. לוי (24) אימצה טקטיקת פעולה מקורית נגד המטרידים – לשלוח להורים שלהם הודעה ולספר להם איך הילדים שלהם מתנהגים.
"בנובמבר האחרון מספר הטלפון שלי הופץ ברשתות בגלל סכסוך שלי עם משפיען רשת, ואנשים התחילו לסמס, להתקשר ולהטריד אותי. אחד הבחורים שהתקשר אליי אמר דברים מזעזעים במיוחד, שלא אספר כאן, רק אגיד שהוא עירב תיאורי מין בוטים. הקלטתי את השיחה כי ידעתי שאני הולכת לפנות להורים שלו, פשוט ידעתי. בערב נכנסתי לפייסבוק וחיפשתי את המשפחה שלו. כשפניתי לאבא שלו הוא היה סופר-קשוב וביקש ממני שאעדכן אותו אם הבן שלו מתקשר עוד פעם".
לוי לא לבד. אם תשאלו נשים רבות, קבלת הערות גסות מגברים, או תמונות לא רצויות ומפורשות, היא תופעה שכיחה למדי. אבל חלק מהן מעידות שהחליטו שלא לוותר, ולהשיב אש בטקטיקה מעניינת במיוחד: הן שולחות תיעוד של ההודעות לאימא ולפעמים גם לאבא של הבחור שחצה את הגבול.
"פניתי גם לאימא של הבחור שהטריד אותי וגם לאשתו ושלחתי להן צילומי מסך", התוודתה צעירה אחת בפייסבוק. אחרת סיפרה: "הוא צילם את עצמו בתנוחה מינית ושלח לי, אז שלחתי לאימא שלו". "גם אני עשיתי את זה!" הודתה מישהי נוספת והרחיבה: "טשטשתי את התמונה, חיפשתי את אימא שלו בפייסבוק ושלחתי לה הודעה. סיפרתי לה מה עשה הבן שלה. אחרי שהיא ראתה את ההודעה, הוא כתב לי, 'חשבתי שאת תאהבי את זה'. האימא הייתה ממש בסדר ואמרה לי שתדבר איתו יחד עם אבא שלו. גל (שם בדוי) מספרת שהעבירה לאימו של הבחור את מה ששלח לה. "וואו, תחסמי אותו כדי שלא יגיב לך, ואני אדבר איתו", הגיבה האם, "ממש מתנצלת". ויש גם אימהות שהגיבו בצורה סובלנית פחות: "שלחתי לאימא שלו והיא האשימה אותי", משתפת עינב (שם בדוי).
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"לא מבינה איך הדבר הזה יצא ממני"
"סיפורים כאלה יש לי בשפע", מוסיפה לוי. "לפני כמה חודשים פנה אליי בחור נוסף בטלגרם ושאל אם אני טובה בסקס ואם הוא יכול לשלם לי". לוי ענתה לבחור רק כדי לראות כמה רחוק זה יגיע.
"הוא נתן לי את האינסטגרם שלו וישר מצאתי את האימא", מספרת הצעירה. "שלחתי לה צילום מסך ושאלתי, 'זה הבן שלך?' סיפרתי לה את הפרטים ולא השמטתי כלום. האימא הקליטה לי ישר הודעה קולית כועסת: 'מה זה הדבר הזה? תקשיבי טוב, אני לא מבינה איך הדבר הזה יצא ממני'. אחרי שעה בערך קיבלתי ממנו הודעה בוואטסאפ: 'רציתי להתנצל, אני לא ידעתי מה אני אומר, אני מצטער מאוד, זה חמור מה שאמרתי'".
"אני לא אומרת שריחמתי עליו, אבל זה היה קורע, התפנית הזאת בין 'אני אכניס לך דברים מסוימים לפה' להתנצלות", מציינת לוי. "הרבה פעמים כשאני פונה לאימהות אני בטוחה שזה ייגמר באיזה 'נו נו נו' מסכן, אבל לרוב הן לגמרי משתפות פעולה. הן מתגלות כנשים מקסימות. אני תמיד מופתעת איך התפוח (הרקוב) נפל רחוק כל כך מהעץ".
"פעם אחת לא הצלחתי למצוא את ההורים, אז את צילומי המסך שלחתי לחבר של מי שפנה אליי. רציתי שהוא יידע באיזו חברה הוא מסתובב. החבר ענה לי, 'אשכרה, זה הוא?' ויום למוחרת שלח הודעה נוספת: 'טוב, אנחנו כבר פחות חברים'".
לוי פונה לדודה של מטריד:
"למדתי שצריך להחזיר להם"
בימינו לא צריך להיות משפיענית רשת בשביל לזכות בתענוג המפוקפק. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים צעירות מתלוננות על הטרדות שהן חווות דרך האפליקציות והאתרים. אחת מהן היא לילי סטארק, בת 24 מבת ים. "את התמונה האינטימית הראשונה קיבלתי ממישהו זר בערך בגיל 14. כנראה גברים לא מבינים שזה לא בסדר לשלוח למישהי שהם לא מכירים תמונות לא צנועות, כי זה קורה כל הזמן – הם ישר פונים לקטע המיני. לאחרונה דיברתי עם מישהו באפליקציית היכרויות. על השיחה הראשונה הוא שאל אותי שאלות אינטימיות. שאלתי מה העדה שלו, והוא בחזרה שאל אותי על ההעדפות המיניות שלי".
"רוב הבנות שמקבלות הערות בוטות או תמונות אינטימיות ישר חוסמות ולא מגיבות", ממשיכה סטארק לתאר. "אני למדתי שצריך להחזיר להם. לפעמים אני שולחת לאימא שלו צילומי מסך והקלטות, שתראה את ההתנהגות של הבן שלה, ולפעמים אני שולחת להם דברים מזעזעים בחזרה, שיבינו מה הם גורמים לנו להרגיש".
"זה רעיון גאוני"
גם יאנה ברדיצ'נסקי (25) מעידה שהיא השתמשה בטקטיקה של פנייה לאימא יותר מפעם אחת. "זה רעיון גאוני. ראיתי את הרעיון בפעם הראשונה בקבוצת הפייסבוק סשא – קבוצה לנשים בלבד. מישהי העלתה צילום מסך מהתכתבות שלה עם אימא של מישהו שהטריד אותה. התלהבתי מזה בטירוף. החלטתי שאם ממילא מטרידים אותי ככה ביום-יום, אעשה עם זה משהו".
"לפני כמה חודשים התחלתי קשר עם מישהו", מדגימה ברדיצ'נסקי, "וכשראיתי שזה לא מתאים לי, הוא לקח את זה בצורה ממש לא טובה. זה התחיל בשיחה מאוד מכבדת, שבה איחלתי לו הרבה הצלחה, ואז הוא התחיל לקלל אותי ולדבר מאוד מסריח. אחרי שחסמתי אותו הוא התחיל להטריד אותי גם בטלפון. וגם אחרי שחסמתי אותו שם, הוא מצא דרכים לפנות אליי".
"ברוב הפעמים אני מתעלמת וחוסמת, אבל אני לא אשקר, רציתי בעצמי להחזיר לו קצת על איך שהוא דיבר והתנהג", מספרת ברדיצ'נסקי. "לא ארד לרמה שלו ואתחיל לקלל, אני לא בן אדם כזה, אז חשבתי על דרך יצירתית יותר. חיפשתי את שם המשפחה שלו בחברים שלו בפייסבוק והגעתי ישר לאימא שלו. שלחתי לה הודעה ואמרתי לה שמבאס אותי שזו ההתנהגות של הבן שלה ושאני מקווה שמכאן יהיה אפשר לשפר את זה. היא הודתה לי שאני מפנה את תשומת ליבה ואמרה שהיא כמובן תדבר איתו על זה ושזה ממש לא תקין. היא באמת דיברה איתו, כי אחר כך אפילו קיבלתי הודעת התנצלות. אני מאמינה שכל אימא שרואה את הבן שלה מגיב ככה אומרת לעצמה שהיא לא חינכה את הבן שלה ככה, ושהיא לא הייתה מדמיינת בחלומות הכי גרועים שלה שהבן מדבר ככה לבחורה".
"אכזבה של אימא היא משהו פוצע"
מה עומד מאחורי הבריונות ברשתות? "אנשים מרשים לעצמם לפגוע כשהם מסתתרים מאחורי מסך", מסבירה ד"ר טל פלג-שגיא, פסיכולוגית קלינית ומטפלת מינית. "זה כמו שאני אסע ברכב ואראה מישהו אחר נוסע, ואני אעשה לו תנועות מגונות או אקלל אותו, ושלוש דקות אחרי זה אגלה שאני והוא נכנסנו לאותו קיבוץ והוא בעצם השכן שלי, ואז ארגיש מבוכה נוראית. כשאתה אנונימי, וכשמי שמולך אנונימי, אתם לא בשיח בין סובייקטים. כשאדם רואה מול העיניים או שומע את הקול של מי שהוא מטריד, הוא גם רואה את התגובה שלו, והיכולות האמפתיות שלו מגויסות. כשאנחנו נמצאים אונליין, ואני אנונימית וגם מי שמולי חסר צורה ופנים, אז אני יכולה להרשות לעצמי לעשות הכול".
"אני לא מצליחה להבין איך גבר ששולח תמונות או מדבר בצורה אלימה חושב שזה מושך מישהי", אומרת פלג-שגיא. "בטח בתחילת ההיכרות ובטח ללא הודעה מוקדמת. אני נוטה להאמין שהם לא באמת חושבים שזה מושך, אלא שזה מבחינתם יותר אקט של אלימות ותוקפנות שהם רצו להביע – או, אגב, דרך לגרות את עצמם, כמו במקרים שבהם שולחים למישהי תמונה שבה הם חושפים את גופם. אבל אם נניח רגע שיש איזושהי הנחה שגם לקבל את התמונה או הסרטון יכול להיות מגרה לצד השני, כאן נכנסות לעניין יכולות אמפתיה, של הסכמה".
"גם אני, בתור אישה נשואה, לא אוהב את זה אם בעלי פתאום יחשוף לפניי איברי גוף בלי להכין אותי", מסבירה פלג-שגיא. "אם אתה שולח לאדם ללא הכנה כל דבר, מהערות ועד תמונות וסרטונים שלא ביקש לקבל – זו בעצם תקיפה מינית. כשאנשים נמצאים בתוך סיטואציות מיניות יש הרבה דברים שבא לנו לעשות. לפעמים בא לנו שיפעילו עלינו כוח או יקראו לנו בשמות, אבל כשאנחנו בחיי היום-יום אנחנו לא רוצים את זה. שליחת מסרים כאלה, בהנחה שהצד השני לא הסכים לקבל אותם, עלולה להיות בעייתית מאוד".
את חושבת שלשלוח צילומי מסך של ההודעות לאימא של הבחור זו אסטרטגיה יעילה?
"אסטרטגיות עובדות וטובות כשיודעים עליהן, כשפוחדים מהן, כמו כל אסטרטגיית אכיפה. אם אנחנו רוצות לאכוף בעזרת קנסות בכביש, אז אופן ההרתעה לא יהיה הקנס שאני אקבל, אלא זה שאת תדעי שמקבלים קנס. זאת אומרת, חלק מהשימוש בדברים האלה צריך להיות למען הראווה, שאנשים אחרים יידעו".
"אבל באופן כללי", מוסיפה פלג-שגיא, "אני חושבת שזה דרך נהדרת שגורמת לנפגעת לקבל לידיה את השליטה מחדש. לפנות דווקא לאימא זו דרך לעמת את התוקף עם אישה שגם מייצגת את הסופר-אגו שלו, את המצפון שלו, את החינוך שלו, והיא גם אישה בעצמה. האימא, קודם כול כאישה, תחווה את האקט הזה, כולל המשמעות המשפילה והמחפיצה שבו".
"בנוסף, ככה גם האימא וגם התוקף יפגשו שני צדדים מפוצלים באישיות שלו: מצד אחד ה'בן של אימא', הטוב, החמוד, המתחשב, העדין, ומצד שני הבן אדם הזה שנטול יכולות להראות אמפתיות ושכרגע שלח לאישה תמונה או סרטון של איבר המין שלו בלי לשאול אותה לפני זה", מדגימה פלג-שגיא. "ככה בעצם את מכריחה את התוקף שלא לעשות פיצולים, לא להגיד לעצמו 'כשאני ככה אני חמוד, מתוק, נחמד, וכשאני ברשת אני יכול לתקוף'. אנחנו בעצם אומרות, באקט של השליחה לאימא, 'אישה, תראי, ככה הבן שלך מתנהג לאישה אחרת'. חוץ מזה שאני חושבת שאצל הרבה אנשים אכזבה או כאב של האימא נחווים באמת כמשהו מאוד מאוד פוצע".