ערב שמחת תורה 2023 היה רגוע למדי בחמ"ל אוגדת עזה, עד שבשעה 23:00 הופר השקט. חייל מודיעין סדיר התפרץ פנימה בצעקות: עלי קאדי, מפקד פלוגת הנוח'בה ההתקפית של צפון הרצועה, מתנהל באופן חשוד. "נראה שהוא נערך לפשיטה עם האנשים שלו", הזהיר החייל. המידע, כפי שפרסם עיתון הארץ, הועבר לקצין המודיעין של האוגדה. האחרון פסק, ספק בשאננות, ספק ביהירות: חזל"ש, סתם אימון שגרתי.
פחות משמונה שעות לאחר מכן הופיע קאדי שוב על מסכי החמ"ל, והפעם הוא היה ממש מעבר לדלת – מוביל עשרות מחבלי נוח'בה אל ישראל דרך מעבר ארז. ב-7:25 כבר נראה מוליך שלושה חיילים חטופים, וידיהם מורמות מעלה, לתוך הרצועה.
18 שנה קודם לכן, בספטמבר 2005, ביצע קאדי את פיגוע הטרור הראשון שלו. הוא פיתה את ששון נוריאל, מנהל עבודה במפעל ממתקים, לנסיעה קצרה בתואנה של בדיקת מכונת שוקולד. נוריאל נחטף באיומי אקדח, הוכה בקת הנשק, נקשר, הושפל בצילום סרטון תעמולה, ובתוך שעות ספורות נרצח בדקירות סכין ונקבר במזבלה בביתוניא. קאדי נתפס, נשפט ונידון למאסר עולם – אך שוחרר בעסקת שליט ב-2011 יחד עם 1,026 מחבלים אחרים.
לעומת בכירי חמאס ששוחררו באותה עסקה, היה אז קאדי עדיין דג רקק. אפילו חודש לפני הטבח, כפי שדווח בהארץ, כשביקשו אנשי המודיעין באוגדת עזה לקבל משאבים כדי לאסוף עליו חומר, הם נדחו בטענה ש"אין סיבה לרדוף אחרי כל אחד בחמאס". המעגל נסגר רק כאשר חוסל שבוע לאחר תחילת המלחמה.
אדריכלי הטרור של העשורים הבאים
המקרה של קאדי הוא רק קצה הקרחון של המחיר הכבד הכרוך בעסקאות החטופים: שיעור גבוה של מחבלים משוחררים שחוזרים לטרור. בין 12% ל-82% ממשוחררי העסקאות שבו לפעילות עוינת, לפי הערכות בקרב גורמי הביטחון. המספרים היבשים מדברים בעד עצמם: מתוך כ-240 משוחררי עסקת החטופים הראשונה בנובמבר 2023 כבר נעצרו מחדש 30 וחוסלו שלושה. בעסקה הנוכחית נכללים 47 מחבלים שכבר שוחררו בעסקת שליט, חזרו לטרור ונאסרו שוב.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מאז 1983 שחררה ישראל אלפי מחבלים בשלוש עסקאות גדולות: בעסקת ג'יבריל הראשונה שוחררו 4,765 מחבלים תמורת שישה חיילים, בעסקת ג'יבריל השנייה ב-1985 שוחררו 1,150 תמורת שלושה חיילים, ובעסקת שליט – 1,027 מחבלים תמורת חייל אחד. ההשלכות האסטרטגיות הרסניות: מהכלא הישראלי יצאו מנהיגים שהפכו לאדריכלי הטרור של העשורים הבאים. השיח' אחמד יאסין, ששוחרר בעסקת ג'יבריל השנייה, ייסד את חמאס שנתיים לאחר שחרורו. יחיא סינוואר ואנשיו, ששוחררו בעסקת שליט, השתלטו על מוקדי הכוח בחמאס ותכננו את מתקפת הפתע של 7 באוקטובר.
חלק מהמשוחררים שבו מיד לבצע פיגועים קטלניים. בערב ליל הסדר 2014 רצח זיאד עוואד את ניצב-משנה ברוך מזרחי ז"ל בפיגוע ירי בפאתי קריית ארבע, וביוני 2015 השתתף אוסאמה אסעד, משוחרר נוסף בעסקה, בפיגוע הירי ליד דולב שנרצח בו דני גונן ז"ל. "אנחנו חייבים לצאת מנקודת הנחה שכל אחד מהם יחזור לפגע", מדגיש משה פוזיילוב, בכיר לשעבר בשב"כ וחוקר במכון משגב. "הם חוזרים מיומנים ומשוכללים הרבה יותר, כי כל מה שעברו לימד אותם להתמודד עם הכלי מספר אחת של השב"כ בסיכול הטרור – החקירות".
מאחורי פוזיילוב אלפי שעות חקירה של בכירי המחבלים הפלסטינים. עד שעזב את השב"כ לפני שנתיים וחצי הוא מילא שורה ארוכה של תפקידי שטח, ובהם חוקר, ראש צוות חקירה, ראש מחלקת חקירות, סגן ראש אגף החקירות וראש אגף בשב"כ (תפקידו האחרון). בנחקריו – השיח' מוחמד אבו טיר כתום הזקן, ממנהיגי חמאס במזרח ירושלים, ומרוואן ברגותי, שהיה מנהיג התנזים בגדה עד שנתפס בשנת 2002 במבצע "חומת מגן" וכעת מרצה עונש של חמישה מאסרי עולם בגין רצח של חמישה ישראלים.
את התחושות הקשות במסדרונות השב"כ בימי עסקת שליט זוכר פוזיילוב כאילו זה היה אתמול. "אלה ארכי-רוצחים שהקזנו דם כדי להכניס אותם לכלא", הוא מתאר. "אנחנו חוקרים על פי הדין בישראל, מוגבלים בכלים שלנו, צריכים לאסוף ראיות וליצר תחבולות כדי שתהיה הרשעה בבית המשפט ושנוכל לסכל את המשך ההתארגנות. זה מאמץ אדיר – ופתאום אתה מבין שהם הולכים הביתה".
"אמיר האסירים" והמשוחרר שתכנן פיגועים מחו"ל
מסלול דומה לזה של סינוואר עבר גם סאלח אל-עארורי. האיש שגויס בצעירותו בידי יאסין, ריצה 15 שנות מאסר בישראל ושוחרר בעסקת שליט, הפך בתוך זמן קצר לאחד המוחות המבריקים של חמאס. הוא הקים את מטה הגדה שמכוון ומממן פיגועים של הזרוע הצבאית ביהודה ושומרון, ניהל מאבקי כוח עם סינוואר, ולבסוף הגיע לתפקיד סגן ראש הלשכה המדינית של ארגון הטרור.
מהגלות בביירות אל-עארורי תכנן והוציא לפועל פיגועים רבים, ובהם חטיפת שלושת הנערים בקיץ 2014 ורציחתם, והיה מאדריכלי טבח שמחת תורה התשפ"ד. אף ששניהם חזרו לטרור מיד לאחר שחרורם מהכלא, הם חוסלו רק במהלך המלחמה – אל-עארורי בפיצוץ בביירות בינואר אשתקד, וסינוואר בקרב ברפיח, תשעה חודשים לאחר מכן.
לדברי פוזיילוב, די קל לזהות את מי שעלול להפוך למנהיג בכיר בארגוני הטרור. כך היה במקרה של סינוואר, "אמיר האסירים" בכלא, שניסה להכשיל את העסקה ששוחרר בה מכיוון שלא רוקנה את בתי הכלא מכל האסירים הפלסטינים. "כל קצין מודיעין בשב"ס יודע לזהות את חמשת המנהיגים הגדולים בכל בית כלא", הוא מדגיש. "מנהיגות היא דבר אותנטי מאוד – אתה לא יכול להיות מנהיג בלי שיידעו מי אתה, בטח לא בבתי הכלא. כל מחבל יודע להצביע על הדבר הזה. צריך לשבת איתם, להקשיב להם ולתת הרבה כבוד לידע שלהם".
ראש השב"כ רונן בר הציג לשרים בקבינט המדיני-ביטחוני נתון קשה: לדבריו, 82% ממשוחררי עסקת שליט חזרו לטרור. אך ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר, מבהיר כי בפועל רק כ-12% מהמשוחררים מעורבים אקטיבית בפעילות טרור – בעוד שאר המקרים כוללים קבלת שכר או פיצויים מארגוני הטרור, או פעילות ברמת הפצת מסרים.
"חידוש פעילות זה לא לקבל משכורת מחמאס", אומר חסון. "בסיטואציה הזו השב"כ עובד רגיל, עם רגישות קצת יותר גבוהה. אני מניח שיש כאלה שמרכיב הסיכון אצלם גדול הרבה יותר מאחרים, אבל יצטרכו לפקח על כולם. אחרי עסקת ג'יבריל היו משוחררים שחזרו לרצוח בתוך שלושה שבועות".
"אין מרדפים אחרי משוחררים"
מערכת הביטחון מתמודדת עם המחבלים המשוחררים בכמה רמות, אך אף אחת מהן אינה מושלמת. בשלב הראשון מקיים השב"כ מעקב הדוק אחר המשוחררים. אם מתגלים סימני חזרה לטרור, האפשרויות נעות בין שיחת אזהרה עם רכז השב"כ ובין מעצר מחדש. "צריך להפעיל עליהם את מלוא היכולות הטכנולוגיות של השירות", אומר פוזיילוב. "אבל כבר ראינו ב-7 באוקטובר שאי אפשר לבנות רק על טכנולוגיה – לכאורה ידענו הכול, אבל לא ידענו כלום".
בכיר השב"כ לשעבר מכוון בדבריו למקור הקלסי למודיעין: מגע ישיר עם היעד. "הייתי יוצר תנאים מגבילים באמצעות בית המשפט או צו אלוף שמחייבים אותם לשהות בבית בשעות מסוימות", הוא מפרט. "הייתי דואג שכל אחד מהם יגיע לפחות אחת לשבוע לשיחה אצל רכז שטח. הרכזים צריכים לעשות ביקורות פתע, לזמן את בני המשפחה שיספרו עם מי הם מסתובבים, מי בא אליהם. שיבינו שכל הזמן יושבים עליהם".
במקרים קיצוניים יכולה המערכת להגיע לסיכול ממוקד (חיסול) של המחבל המשוחרר. "אין מרדפים אחרי משוחררים", מבהיר ליאור אקרמן, בכיר לשעבר בשב"כ וכיום ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. "לא מבוצעים סיכולים אם לא מזוהה חזרה לטרור. סיכול מתבצע רק נגד מי שמתכנן או מבצע פיגועים". לדבריו, יש פיקוח מודיעיני הדוק והתגובה תגיע רק אם יחזור המחבל לפעילות עוינת: "הדבר ניתן למימוש גם על פי ההסכם שנחתם. קשה להאמין שישראל תבצע סיכולים במחבלים לשעבר שלא יהיו מעורבים עוד בטרור".
הבעיה מחריפה כשמחבלים משוחררים יורדים למחתרת. "זה כמו בכדורסל", מתאר פוזיילוב, "אתה חייב לשמר מגע. ברגע שאתה מאבד מגע, אתה יודע שתחטוף סל על הראש. במקרים כאלה צריך להכריז עליהם כעל מבוקשים ולהפעיל את כל סט הכלים שהשב"כ יודע להפעיל. מי שיורד למחתרת דינו מוות, וצריך לפעול לסיכולו. זו אינדיקציה ברורה שהוא הולך לרצוח ישראלים".
"כמו לדוג דג במקפיא"
בסך הכול משוחררים בשלב א' של העסקה 295 מחבלי חמאס, 259 מחבלי פתח, 61 מהג'יהאד האיסלאמי ואפילו שלושה אנשי דאעש. אך ההבדל בין משוחררי חמאס למשוחררי פתח, שבעבר היה גדול, הולך ומיטשטש: במשוחררים הכבדים ביותר בעסקה גם כמה ממנהיגי הזרוע הצבאית של ארגון פתח, הזכורים לרעה מימי האוטובוסים המתפוצצים והמחבלים המתאבדים. "חלק ניכר ממשוחררי פתח היום מחזיקים בעמדות קרובות לאלה של מתנגדי הארגון", מסביר פוזיילוב. "הייתי מתייחס אליהם באותו רף סיכון. גם אם מגבלת המשאבים מחייבת תעדוף, בכל זאת הייתי מפעיל עליהם מעקב משמעותי. המציאות היום מחייבת דאגה רבה גם ממשוחררי פתח".
כך, לדוגמה, בשבת האחרונה שוחרר אחמד ברגותי, יד ימינו של מרוואן ברגותי, שכיהן כמזכ"ל פתח בגדה המערבית. העוזר הקרוב הורשע ברצח 12 ישראלים בשורת פיגועי התאבדות באינתיפאדה השנייה, ובהם הפיגוע במסעדת סי פוד מרקט בתל אביב ב-2002. בסרטון שצולם לפני שבועיים באוטובוס במצרים נראים ברגותי ושני בכירי פתח אחרים, מנסור שרים ומוחמד נאיפה, משוחחים עם בכיר חמאס זאהר ג'בארין ומהללים את הנהגת ארגון הטרור.
החזרה של המשוחררים לטרור כמעט בלתי נמנעת. מרגע שחרורם הם זוכים למעמד של גיבורים בחברה הפלסטינית. רק לפני חודש התקשר יו"ר הרשות אבו מאזן לברך את המחבל יאסר אבו בכר, ששוחרר במסגרת העסקה. "כפרה, יא חביבי, שזה יהיה למען המולדת, אבל הגזימו איתך", אמר מנהיג הרשות למי שאחראי לרצח התינוקת אביה מלכה בת תשעת החודשים ואביה ישראל יחיא בפיגוע בנתניה ב-2002. נוסף על התמיכה המורלית מקבלים המשוחררים גם תמיכה כלכלית נדיבה – מענקים של אלפי שקלים ומשכורות חודשיות, הן מהרשות הן מחמאס.
תקופת המאסר רק מחזקת את מעמדם: בכלא הם רוקמים קשרים, מעמיקים את היכרותם עם המערכת הישראלית, ויוצאים עם מוניטין מבוסס שרק מקל עליהם לחזור לפעילות עוינת. "חקרתי את אבו טיר אחרי ששוחרר מ-17 שנות מאסר", מספר פוזיילוב. "שאלתי אותו למה הסכים להעביר נשק וכסף למבוקשים. הוא ענה לי: 'אם הייתי אומר לא, זה כאילו אני אומר שישבתי 17 שנה בכלא סתם'". תקופת המאסר, במקום להרתיע, הופכת לעיתים למניע נוסף לחזור לטרור: "האנשים האלה יוצאים כגיבורים, הברירה הטבעית הראשונה היא לחזור למעגל המאבק בישראל".
מערכת הביטחון מכירה היטב את המשוחררים, מה שמקל את המעקב אחריהם. "אתה לא צריך לחפש מי הדמות המסוכנת בעיר כמו שכם", מסביר חסון. "יש לך שם ויש לך טביעת אצבע. מהבחינה הזו אתה כאילו מנסה לדוג דג במקפיא". עם זה, הוא מדגיש שהמשוחררים מסוכנים יותר ממחבלים "רגילים": "זה אדם עם יותר ניסיון, נקודת הפתיחה הארגונית שלו היא מעל לכל חשד, והוא חותר לתכלית יותר מפעיל מתחיל. כל הדברים האלה יחד יוצרים מרכיב סיכון גדול הרבה יותר".
"הדרג הפוליטי העדיף לגרש"
החלטת הדרג המדיני לגבי חלק מהמחבלים הכבדים ביותר – אלה שרצחו, ביצעו פיגועי מטען או שילחו לפיגועי התאבדות – הייתה לגרשם למדינות זרות, החלטה שלא התקבלה בהתלהבות במערכת הביטחון. ההבנה היא ששחרור המחבלים וגירושם לחו"ל עלולים להזרים דם חדש להנהגת חמאס, בדיוק כפי שקרה עם אל-עארורי, שהוכיח שגם מהגלות בביירות אפשר לתכנן ולהוציא לפועל פיגועים קטלניים.
יתרה מכך, היכולת לפעול נגד מחבלים שחוזרים לטרור מורכבת הרבה יותר כשהם נמצאים במדינות זרות, בייחוד כאלה שכבר מארחות בכירי חמאס ומאפשרות להם לפעול מתחומן. "בחו"ל זה מסובך הרבה יותר", מזהיר חסון. "יש לך אולי תחושה שהוא לא סיכון מיידי וממשי, אבל זה לא בהכרח נכון. מצד אחד הגירוש מצמצם את הסיכון, ומצד שני יש לך קושי בסיכול. אין פה פתרון בית ספר נכון".
דווקא השארת המשוחררים בשליטה ביטחונית של ישראל מאפשרת למערכת הביטחון להשגיח עליהם מקרוב, לעקוב אחריהם ולטפל בהם במידת הצורך. "הגירוש מקשה על הפיקוח המודיעיני, והשב"כ העדיף לשחררם אל השטח, אולם הדרג הפוליטי העדיף לגרש", אומר אקרמן. הוא מבהיר שאין למשוחררים "חסינות" מפני פגיעה עתידית: "החסינות לכאורה היא רק מפעילות קודמת שבגינה הם נעצרו. כל פעילות חדשה תביא למעצרם או סיכולם".
למרות האתגר הגדול, אקרמן סבור שמערכת הביטחון יכולה להתמודד עם מחיר העסקה. "לשב"כ יש יכולות מודיעיניות גבוהות ביותר באיו"ש. גם אנושיות וגם טכנולוגיות. שיטות העבודה מאפשרות פיקוח על כל המשוחררים". חסון מוסיף: "בכל בוקר מתעוררים 6–7 מיליון פלסטינים באזור שלנו ואף אחד מהם לא מחפש את הקופה של קק"ל בשביל לתרום למפעל הציוני. מערכת הביטחון מתמודדת עם 6–7 מיליון איומים מדי בוקר".
קו אדום בוהק
כמה מסמלי הטרור הגדולים ביותר של האינתיפאדה השנייה נשארו בכלא ולא ישוחררו בשלב הזה של העסקה, אחרי שישראל הטילה וטו על שחרורם: עבדאללה ברגותי, "המהנדס" של חמאס, שמרצה 67 מאסרי עולם; איבראהים חאמד, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה; עבאס א-סייד, האחראי לטבח במלון פארק בנתניה; מרוואן ברגותי, מפקד התנזים שנידון לחמישה מאסרי עולם; ואחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית ומתכנן רצח השר רחבעם זאבי. חמאס צפוי לדרוש שכולם ישוחררו בפעימות הבאות, אם יהיו.
לצד הדילמות הרבות בשחרור המחבלים, על נקודה אחת אין ויכוח במערכת הביטחון: אין לשחרר את מחבלי הנוח'בה שטבחו בנו ב-7 באוקטובר. "אין ספק שחמאס ידרוש את זה, אבל זה חייב להיות הקו האדום של ישראל והעולם כולו", מבהיר פוזיילוב. "לא מדובר בעוד מחבלים. מה שהם עשו ב-7 באוקטובר לא יכול להיחשב פחות מפשע נגד האנושות, וישראל הייתה צריכה להעמיד אותם לדין בטריבונל ייעודי. חשוב שנחזיר הביתה את כל אחינו שמוחזקים בשבי, אבל יש גבול שאסור לחצות".
"מלכתחילה חשבתי שצריך לגזור על כולם גזר דין מוות", אומר פוזיילוב. "לא חייבים לממש אותו מיד – בארה"ב יש אסירים שממתינים יותר מ-20 שנה לביצוע גזר הדין. אבל זה היה מעניק לנו יותר קלפי מיקוח במשא ומתן. לשחרר את הנוח'בות זה להפוך את שעון החול עד לפעם הבאה. אני בטוח שהם ינסו שוב – זה החלום שלהם, הם לא יכולים להרפות ממנו".
אשר למחבלים הכבדים שנשלחו לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, בכיר השב"כ לשעבר מותח קו אדום בוהק: שחרור מנהיגים פלסטינים שדיברו עם ישראל שלום, בזמן שהכינו מלחמה. "מנהיגים שחתמו איתנו על הסכמי שלום והיו מעורבים במשא ומתן, ובגדו באמון שנתנו בהם – אסור שישוחררו", הוא קובע. "אחרת כולם ילמדו שאפשר לדבר איתנו יפה ולהכות אותנו בהזדמנות הראשונה".
הבולט שבהם הוא ברגותי, שנחשב בזמנו לתומך קולני בהסכמי אוסלו, אך מאחורי הקלעים תכנן את האינתיפאדה השנייה. עם פרוץ ההתקוממות האלימה הפך למוביל המאבק המזוין והנהיג את התנזים – הזרוע החמושה של הפתח שהייתה אחראית לפיגועים רבים. לאחר מעצרו, בשיחה עם מדובב בכלא, הודה כי האינתיפאדה תוכננה למעשה במשך זמן רב, וכי ביקורו של אריאל שרון בהר הבית, היה רק "הקש ששבר את גב הגמל". לא בכדי סירבה ישראל שייכלל בעסקה הנוכחית.
הצורך הדחוף להשיב את החטופים הביתה ניצב מעל לכל ספק, אך המחיר הכבד של שחרור אלפי מרצחים מחייב הסתכלות מפוכחת על מה שקורה בשטח. אחרי טבח 7 באוקטובר תשובות שלפיהן "מערכת הביטחון תדע להתמודד" כבר לא מספקות את הציבור, ואפילו תשובות של "אין ברירה" נשמעות עדיפות. מה שברור הוא שבכירי המערכת כבר אינם משלים את עצמם – השאלה היא לא אם יחזרו לטרור, אלא מתי ואיך.
כל הפרטים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית