ב-7 באוקטובר הפקירה ישראל את ביטחון אזרחיה לזוועות חמאס בכישלון צורב מדיני, מודיעיני וצבאי, תחת הנהגה שקרעה את העם ופגעה בהרתעה הישראלית. אחרי למעלה מ-15 חודשים שבמהלכם חטופים מעונים ונרצחים במנהרות ארגון הטרור, מדינת היהודים לא יכולה לחמוק עוד מהציווי הערכי והמוסרי העליון להביא לשחרורם - ועסקת החטופים והפסקת האש יוצאות לדרך.
ישראל היא מדינה חזקה, והמערכה הארוכה שגזרה על חמאס תוביל לבסוף למיגורו. אבל עד שכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה, כולם, ירבץ על ישראל צל כבד, צל שיעיב על יכולתה להתגבר על הטראומה, לשקם את החוסן והלכידות של החברה ולהתחיל בריפויה.
אזרחי ישראל מבינים היטב את ההיבט הערכי ואת פיקוח הנפש שמגלמת עסקת החטופים שאליה הגיעו הצדדים, ותומכים בה באופן גורף, חרף מחיריה הכואבים. לרבים קשה, ובצדק, העובדה שהעסקה כרוכה בשחרור מרצחים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אבל באותה נשימה, נכונות המדינה לשלם את המחיר מעבירה מסר חשוב ביותר לצעירים החיים כאן, לחיילי צה"ל ולאנשי המילואים, כי ישראל תעשה הכול כדי לשחררם ולהצילם מגיהינום השבי. זהו מצפן מוסרי חיוני לביטחון ולמוטיבציה להתגייס ולשרת את המדינה.
מתנגדי העסקה, שפעלו לטרפד אותה, ובראשם השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', אחראים – כדרג מדיני וכמתנגדים פעילים – להפקרת החטופים במנהרות במשך למעלה משנה. נוסף על כך, על כתפיהם רובצת האחריות להתארכות המלחמה בעזה, הרבה אחרי מיצוי מהלכי הצבא שפירקו את ארגון הטרור העזתי כמסגרת צבאית ושללו ממנו את היכולת לחזור על מתקפת הפתע של 7 באוקטובר.
עסקת חטופים בפרמטרים דומים לזו שסוכמה הייתה על השולחן כבר בחודש יולי. אבל התנגדות להפסקת המלחמה גזרה את דינם של חטופים לעינויים ולמוות והעלתה את מחירי המלחמה בחיי חיילים, תוך שהתועלת המבצעית והאסטרטגית הולכת ופוחתת, כאשר כוחותינו חשופים יותר לטקטיקות הגרילה של החמאס. כל זה היה יכול להימנע כבר לפני חודשים.
למתנגדי העסקה שלושה נימוקים ביטחוניים, שאולי עוד היה אפשר לקבלם עד לפני כחצי שנה:
- צריך לשקם את הפגיעה הקשה בהרתעה הישראלית.
- חייבים לשלול טענה אפשרית של חמאס כי ניצח במלחמה.
- שחרור של יותר מאלף "סינווארים" יביא לרצח אלפי ישראלים וישראליות.
כל שלושת הנימוקים כבר אינם תקפים. ראשית, כיום ההרתעה הישראלית חזקה משהייתה ב-6 באוקטובר לאור הפגיעה הקשה בארגון הטרור ברצועה, המהלומה המוחצת שהנחית צה"ל על חיזבאללה, ההתמודדות המוצלחת עם איראן והתמוטטות משטר אסד.
שנית, יחיא סינוואר כבר לא יתיישב בכורסה בהפסקת האש ויסמן וי, וגם אחיו מוחמד לא ימהר להוציא את האף מהמנהרה שבה הוא מסתתר. מעבר לכך, רצועת עזה כולה שילמה מחיר כביר על מסע הרצח שהובילו השניים.
שלישית, ישראל למדה את הלקח ממדיניות ההכלה וההתמכרות לשקט של העשורים האחרונים, ולא תאפשר לאף אחד מה"סינווארים" שישוחררו לבנות את צבא הנוח'בות. מחבלים משוחררים שיחדשו את פעילות הטרור שלהם ייעצרו או יחוסלו. ישראל, בגיבוי ממשל טראמפ, תפעל אז מול כל רקטה, כל מהלך התעצמות צבאית או בניית תשתיות טרור, במערכה מתמשכת או בחידוש המלחמה – אולם ללא מגבלות על הפעלת הכוח בשל הימצאות חטופים במרחב הלחימה.
בטווח הארוך, יהיו לישראל אופציות מדיניות וצבאיות רבות בעזה. המדינה תשלוט במעברים, בסיוע ההומניטרי וכמובן גם בפעילות הצבאית. על בסיס זה היא תמוטט סופית את שלטון חמאס, שכבר כיום תפקודו הוא בסיסי ביותר, ותבנה לו חלופה, תתנה את שיקום הרצועה בפירוזה ותחזיר את הביטחון למערב הנגב לעשורים הבאים.
ולבסוף, עסקת חטופים ועצירת המלחמה בעזה יוצרות אופק אסטרטגי, שעשוי להעלות את ישראל ואת מעמדה באזור ובעולם לדרך חדשה. עצירת המלחמה תאפשר לקדם את הנורמליזציה בחסות ארה"ב, שמעמדה במזרח התיכון התחזק. חיבור בין ישראל לערב הסעודית ולארה"ב יהיה תפנית אסטרטגית באזור, יציב משקל נגד להשפעה של איראן, שממילא נחלשה, וימנע את התחזקות הציר הטורקי-קטארי מבית מדרשם של האחים המוסלמים, המאיים על יציבות ירדן ומצרים. ולא פחות חשוב – סיום המלחמה יאפשר להתפנות לתאם עם הממשל החדש בוושינגטון את המהלכים הנדרשים לבלימת תהליך ההתגרענות של איראן.
בשורה התחתונה, מימוש העסקה על כל שלביה ושחרור כל החטופים עד האחרון שבהם הם צו השעה לא רק מבחינת הערכים והמוסר היהודי אלא גם ברמה האסטרטגית. אם תיכשל בכך הממשלה ולא תחלץ את כולם, היא תיכתב בדברי הימים כמי שדנה את הנשארים מאחור לגזר דין מוות והפקירה, פעם נוספת, משיקולי הישרדות פוליטית, את ביטחון ישראל וחוסנה הלאומי.
>>> האלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא MIND ISRAEL ומייסדו
