"הגענו לכאן ונתקלנו במערכת אויב שידעה את שיטת העבודה שלנו", אמר רס"ן ע', קצין בחטיבה 401, כשסקר את תל ההריסות שפעם היה ג'באליה. "עשרה חודשים לא נכנסנו לכאן, והמחבלים למדו אותנו והתכוננו", הוסיף ומאחוריו מתמרנים כוחות אוגדה 162 במבוך הסמטאות והמנהרות של מה שהיה פעם מחנה הפליטים הגדול בצפון רצועת עזה. רק לפני שמונה חודשים, במאי אשתקד, הכריז צה"ל על השלמת המשימה באזור. בתחילת אוקטובר הם חזרו לכאן, בפעם השלישית מאז תחילת המלחמה – אותה מלחמה שכעת נעצרת לטובת עסקת חטופים. באיזה מצב מגיע חמאס להפסקת האש, שצפויה להתחיל מחר ועתידה להימשך 42 יום לפחות – ובאילו כוחות?
יותר משנה חלפה מאז הצהיר מפקד אוגדה 162, תא"ל איציק כהן, כי "החטיבה הצפונית של חמאס פורקה". אך המציאות בשטח מספרת סיפור אחר. בשתי ההתקפות הקודמות על ג'באליה לא נכנס צה"ל כלל לעומק האזורים העירוניים, ולכן כמעט שלא טיפל במערך התת-קרקע הסבוך שמתחת לפני הקרקע באזור – שם הסתתרו מצבורי ענק של נשק ותחמושת, לצד אלפי מחבלי חמאס.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
חרף ההתקפות החוזרות ונשנות וההישגים הרבים שנקנו בדם, בצה"ל מזהים ניסיון של חמאס לשקם את גדודיו הלוחמים בצפון הרצועה, אותם גדודים שהצבא הצהיר כי פירק אותם מיכולותיהם הצבאיות. בערב שהוכרזה בו הפסקת האש, חלק מחמושי חמאס גם יצאו לרחובות – לאחר תקופה ארוכה שניסו לחמוק בה מתיעוד – והצהירו: "אנחנו כאן ונישאר כאן".
"חמאס מנצל את המציאות ההומניטרית הקשה ברצועה כדי לגייס פעילים חדשים", מסביר פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמכון משגב, בשיחה עם מגזין N12. "הארגון שולט כמעט על כל הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה והוא קודם כול מספק את הצרכים שלו. משכורת של 50–100 דולר בחודש בתוספת סיוע למשפחה, טיטולים לתינוקות ומזון בסיסי – בשביל העזתים זה לגעת בזנבו של אלוהים".
שלשום אישר גם שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן את מה שבישראל כבר יודעים: ארגון הטרור גייס בצפון הרצועה כמעט את אותו מניין של מחבלים שאיבד. לפי נתונים שחשף ירון אברהם ב"מהדורה המרכזית" בתחילת החודש, למרות למעלה משנה של לחימה והצהרות על פירוק המסגרת הצבאית של חמאס – קצב גיוס המחבלים החדשים עולה על קצב הנטרול של הכוח הלוחם.
בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוצגו המספרים: בין 20 ל-23 אלף מחבלים פועלים כיום ברצועת עזה – כ-9,000 מהם מחבלים מאורגנים בחטיבה הצפונית ובחטיבה הדרומית של חמאס, בין 7,000 ל-10,000 מהם פועלים באופן לא מאורגן, וכ-4,000 משתייכים לג'יהאד האיסלאמי ולארגונים אחרים.
בצל המספרים שמעידים על חוסר ההצלחה ב"כיסוח הדשא", הנחה שר הביטחון ישראל כ"ץ את צה"ל ואת הרמטכ"ל "להציג תוכנית להכרעה מוחלטת של חמאס בעזה, אם חמאס לא ישחרר את החטופים עד למועד כניסת הנשיא טראמפ לתפקידו". גם לאחר שהכיר את הנתונים השתמש השר בפגיעה בחמאס בעזה כדוגמה והצהיר: "לא נאפשר ליהודה ושומרון ליהפך לעזה או לדרום לבנון – מי שיפעיל טרור כמו בעזה יטופל כמו בעזה".
המציאות היא שאף שהגרעין הקשה של חמאס הצטמצם מאוד ומנגנוני הפיקוד והשליטה שלו נפגעו, הארגון מצליח לשמר יכולות מסוימות. "הם פועלים במתכונת של טרור וגרילה ומצליחים להשיג תוצאות מסוימות", אומר מיכאל. "להערכתי הם גם הצליחו לשפר כמה יכולות בתחום הייצור העצמי. המטענים שהם מפזרים בשטח – חלקם אולי נשמרו ממלאי קודם, אבל חלק ניכר מהם מיוצר ככל הנראה בימים אלה".
מגייסים בהלוויות ובמסגדים
הוול סטריט ג'ורנל חשף בתחילת השבוע כיצד פועל ארגון הטרור לגייס מחבלים חדשים במהלך המלחמה, ובהם צעירים חסרי ניסיון קרבי. לפי הדיווח, בצה"ל סבורים שחמאס גייס מאות רבות של אנשים בחודשים האחרונים וכי הגיוס מתרחש ברחבי הרצועה ומתמקד בצפונה. גורמים ערביים אף העריכו בשיחות עם העיתון האמריקני כי המספר עשוי להגיע לאלפים. "הם מקבלים הוראות ברורות – ללכת לנקודה מסוימת, לחפור בור ולהטמין מטען", מתאר מיכאל. "מכאן יש שתי אפשרויות: או שהם חוזרים בשלום מהמשימה, או שהם מסיימים בה את חייהם".
האלוף (במיל') גרשון הכהן, לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי, רואה בתהליך הגיוס המחודש של חמאס דוגמה קלסית למטמורפוזה של ארגון טרור. "הוא מתאים את עצמו למצב החדש", הוא מסביר, "בדיוק כמו שבעיראק ובאפגניסטן צבא ארה"ב ניצח ניצחון מוחץ ואחרי זה המערכות של הגרילה התארגנו, ולארה"ב היו למעלה מ-4,000 הרוגים ממטענים. לא צריך צבא מאורגן בשביל להניח מטען על דרך מוכרת".
לדברי הכהן, טעות לראות בחמאס רק ארגון טרור שהשתלט על אוכלוסייה. "העם עם הטרור יחד. זה לא רק ארגון טרור, זה ארגון עממי-לאומי-דתי שנוגע בלבבות, והאנשים שמתגייסים עושים את זה באמונה, לא רק בשביל פת לחם". ההבדל בולט במיוחד בהשוואה לצבא הטרור הלבנוני: "חיזבאללה נכנס למעין תודעת מצוקה, כי לא הצליח לגייס בתוך הלחימה את אנשי המילואים שלו. לחמאס לכידות לאומית טובה יותר, בשל הזהות האידיאולוגית, תודעת הפליטות והזהות ההומוגנית של קבוצה אחת".
מחבלי חמאס החדשים, על פי הדיווח, פועלים בשיטת "פגע וברח" בתאים קטנים של בודדים: הם תוקפים את כוחות צה"ל באמצעות רובים וירי נ"ט – נשק שדורש הכשרה צבאית מינימלית. חמאס "משכנע" את הצעירים הללו להתגייס בהבטחות למזון, לסיוע ולטיפול רפואי להם ולבני משפחותיהם. אנשי הארגון אף מגיעים להלוויות ולהתכנסויות תפילה ברצועה לצורך גיוסם, ובמקביל עוסקים בגנבת הסיוע ההומניטרי.
המגויסים החדשים רחוקים מלהיות מחבלי הנוח'בה המאומנים שפלשו ב-7 באוקטובר או אפילו אנשי החטיבות המרחביות של חמאס. "אלה חבר'ה צעירים שלא עוברים שום הכשרה צבאית משמעותית, כי אין אפשרות להעביר אותם הכשרה כזו", מסביר מיכאל. "הם עוברים הכשרה בסיסית מאוד ומשמשים בשר תותחים. הם כרגע בטלים ממעש ומצבם קשה. קל לפתות אותם במשכורת בסיסית וסיוע הומניטרי למשפחותיהם. יש גם כאלה שמצטרפים על רקע אידיאולוגי – בני המשפחה שלהם נהרגו, הם זועמים על מה שישראל עושה, מרגישים מושפלים ומאמינים ברעיון ה'התנגדות'".
מסע הגיוס של חמאס, שבראשו עומד מוחמד סינוואר, אחיו הצעיר של מנהיג חמאס המחוסל יחיא סינוואר, מאתגר את האסטרטגיה הישראלית. הפעילים החדשים חוזרים לאזורים שנפגעו בעבר ומנסים לשקם אותם, מה שאילץ את צה"ל לחזור ולהיכנס שוב ושוב לאותם מקומות. "לשים קלצ'ניקוב בידיים של מישהו ולהגיד לו לשכב בבניין נטוש ולטווח כצלף – זה לא מסובך מדי", מסביר שלום בן חנן, לשעבר בכיר בשב"כ. "אף אחד לא ביקש ממנו לנצח במלחמה, רק להרוג כמה חיילים".
"בלי צה"ל אין להם סיכוי"
גורמי הביטחון שחשפו את מספר המחבלים הנלחמים בכוחותינו הזהירו כי אם לא ייכנס גורם אחר לעזה, קצב הגידול של המחבלים יימשך ("ולא משנה עד כמה צה"ל פועל בחוזקה ברצועה") – אך לא הסבירו איך אפשר להעמיד חלופה שלטונית אם יש עשרות אלפי מחבלים חמושים ברצועה. "גורם אופרטיבי לא יכול פשוט לזרוק את הנתונים על קצב הגיוס של המחבלים ולומר 'תחיו עם זה'", אומר בן חנן. "אם אחרי חודשים ארוכים של לחימה אנחנו מקבלים דיווחים על גיוס מתגבר של מחבלים, מישהו צריך להציע פתרון. גם אם המציאות מורכבת, אי אפשר להשלים עם המצב הזה".
בשאלת החלופה השלטונית לחמאס, הכהן נחרץ: "גם אם תיכנס הרשות הפלסטינית, בלי צה"ל אין לה סיכוי ובטח לא לסעודים או לאמירותים". הוא צופה שכל גוף שייכנס לרצועה יסיים כמו אנשי פתח שנזרקו מהגגות ב-2007, אולי בדרך עדינה יותר. "יכול להיות שהם יקיימו סוג של סימביוזה, כמו בעיראק או בלבנון", הוא אומר. "זאת ישות היברידית שבחלון הראווה שלה כרטיס ביקור של מדינה מתוקנת ומאחוריה מתארגנות קבוצות חמושות שעושות דברים אחרים. זה רק מקשה על האבחון של המערכת הזאת כטרוריסטית, כי יש לה כרטיס ביקור של משהו מתוקן".
ביקורת חריפה נשמעת גם על קצב החיסולים של הצבא. "כשאנחנו מצליחים לפגוע רק בכמה מאות מחבלים בכל פעם מתוך 23 אלף, יש פה בעיה של קצב", אומר בן חנן. הוא נותן כדוגמה את הפשיטה על בית החולים כמאל עדואן, שם נעצרו 240 מחבלים: "נכון שהישג של 240 מחבלים הוא משמעותי, אבל צריך להסתכל על התמונה הרחבה – זה פחות מאחוז מכוח האדם של חמאס, ואומרים שזה ריכוז המחבלים הגדול ביותר שנתפס מתחילת המלחמה".
הבעיה הגדולה, לדברי בן חנן, היא שהכוח המרכזי של חמאס לא הוכרע לפני הפסקת האש, ובמקביל הג'יהאד האיסלאמי שומר על כוחו המספרי מתחילת המלחמה, כ-4,000 מחבלים. אף שהארגון מחזיק בחטופים ישראלים, חיסולי הבכירים בשורותיו נדירים. "לא יכול להיות שמדינה עם צבא חזק כל כך, ועם פערי עוצמה משמעותיים כל כך מול האויב, תגיד שאינה מסוגלת להכריע. אם אנחנו לא מסוגלים להכריע, בשביל מה יצאנו למלחמה?" הוא מקשה.
לנוכח הביקורת על קצב החיסולים בצה"ל מציגים נתונים על היקף הפגיעה בחמאס: מתחילת המלחמה חוסלו ברמת ודאות גבוהה כ-14 אלף מחבלים, ועוד כ-3,000 בסבירות בינונית-נמוכה. בקרב הדרג הפיקודי של הארגון חוסלו כ-165 מפקדי פלוגות, כ-30 מפקדי גדודים וכשמונה מפקדים בדרג מח"ט ומעלה.
בצבא מציינים כי מכיוון שחמאס מסתיר את מספר הנפגעים, מתבצעת באגף המודיעין עבודה מקיפה להערכת המספר המדויק של המחבלים שחוסלו. עם זה, בצה"ל נמנעים מלמסור הערכה עדכנית של מספרם הכולל של המחבלים הפועלים כיום ברצועה.
"הכה בחפרפרת": השיטה של צה"ל והביקורת
לא אחת נטען ששיטת הפעולה ברצועה, שבמסגרתה נכנסים הכוחות שוב ושוב לכל מקום שבו מרים חמאס את ראשו, אינה אפקטיבית – ומאפשרת לארגון הטרור לשקם את יכולותיו ולמלא את השורות כל אימת שצה"ל יוצא מהשטח, כפי שצפוי לקרות ביתר שאת בהפסקת האש. גורמים רשמיים בארה"ב ששוחחו עם הניו יורק טיימס הטילו כבר בחודש אוגוסט ספק בכך שהאסטרטגיה של צה"ל ברצועה, שכונתה בכתבה "הכה בחפרפרת", תניב הכרעה.
הסיבה, לדבריהם, נעוצה בכך שחמאס מסתיר את מחבליו בין אזרחים או במערך המנהרות הענק שלו. אף שישראל פגעה ברשת המנהרות והשביתה חלק ממתחמי הפיקוד הגדולים, הדגישו הגורמים, "רשת המנהרות ברצועת עזה גדולה הרבה יותר ממה שישראל צפתה, ועדיין היא דרך יעילה לחמאס להסתיר את מנהיגיו ולהעביר את אנשיו ממקום למקום".
גם יו"ר המטות המשולבים של ארה"ב, הגנרל צ'ארלס בראון, מתח ביקורת על שיטת הלחימה של ישראל ברצועה. בריאיון לאתר פוליטיקו הוא אמר שכוחות צה"ל נכנסו לאזורים בצפון הרצועה, אך לא החזיקו בהם לאחר כיבושם, מה שאפשר למחבלי חמאס לחזור לשוב אליהם. בראון ציין כי לאחר כיבוש שטח יש להחזיק בו ולייצב אותו כדי למנוע מהאויב לשוב אליו ולהתבסס בו.
"מעשית זה נכון", סבור הכהן. "כשאתה עוזב, אתה לא רק מאפשר חזרה של חמאס כמו מים שזורמים בחזרה, אלא גם מערכת שמכינה מחדש את המכשולים, ואז אתה משלם בכל פעם מחדש את מחיר הכניסה. זו דילמה. גם אם תישאר בשטח, בסופו של דבר תהפוך למטרה – כפי שקרה לאמריקנים. הרמטכ"ל מודע היטב לשיקולים האלה, ויש לו שיקולים נוספים, תקפים לא פחות".
לדברי בן חנן, בכל פעם שצה"ל יוצא משטח, חמאס מחדש שם את יכולותיו – מגייס אנשים, מטמין מטענים ומצטייד באמצעי לחימה. ביהודה ושומרון שיטת הפשיטות עובדת טוב יותר, אך שם הרשות הפלסטינית עדיין מקיימת פעילות סיכול ומשילות בשטח. "אני רוצה להיות צנוע", הוא מסייג, "בטח כמי שיושב בפלורסנטים בזמן שאחרים בשדה הקרב. יכול להיות שאין ברירה, אבל אני לא חושב שמישהו נתן הסבר משכנע להיגיון שבכיבוש שטח מסוים ויציאה ממנו, רק כדי לראות שבמהירות מתחדשות שם היכולות".
"לא צריך להסתער, רק ללחוץ על כפתור"
במשך שנים פיתח חמאס שיטות לחימה שאינן דורשות מגע ישיר עם כוחות צה"ל וקלות מאוד להכשרת מחבלים חדשים. "הם בנו עיר תת-קרקעית שלמה המותאמת למארבים וללחימה הישרדותית", אומר בן חנן. "זו לא חוליה שמסתערת קדימה על צוות של צה"ל, כמעט אין דבר כזה. הם פיתחו אמצעים שמשפרים את שרידות המחבלים, כך שהפעלת אמצעי לחימה לא בהכרח תחשוף אותם".
לדברי בן חנן, ארגון הטרור נשען על טכנולוגיה בסיסית וזולה מהשוק האזרחי. "אתה לוקח מצלמות פשוטות, רחפנים מסחריים וחיישנים במאות דולרים, שם אותם במבנה ויושב בנקודה מרוחקת. מספיק שהמחבל נמצא במרחק קילומטרים בודדים מהמטען, והוא יכול להפעיל אותו בלחיצת כפתור בטלפון. זה מה שהופך את האיתור שלו ואת הפגיעה בו למסובכים כל כך".
"היכולות השיוריות של חמאס, גם אם הן מצומצמות לעומת מה שהכרנו עד 7 באוקטובר, עדיין יכולות להיות קטלניות", מסביר מיכאל. "כך למשל בצפון הרצועה, למרות שכמעט אין שם אזרחים, ממשיך להיכנס סיוע הומניטרי – והניסיון לגייס חמולות שישלטו בחלוקתו נכשל. חמאס מחסל כל ניסיון להתנגד לשליטתו, במקרה הטוב יורים ברגליהם של האנשים ובמקרה הרע מחסלים אותם. כל זה קורה בזמן שאנחנו עובדים בפינצטה ולא מרשים לעצמנו להרוס מבנים לפני כניסה אליהם. התוצאה: חמאס נשאר נחוש וממשיך להילחם, ואנחנו משלמים מחירים כואבים".
אך המשילות של חמאס ברצועה מתבטאת לא רק בהשתלטות על הסיוע. "חמאס מוציא להורג אנשים ברחובות באמצע היום, לא באישון לילה במיטה", מתאר בן חנן. "הם עושים זאת למען יראו וייראו, עם סרטונים ועם רעולי פנים חמושים, מול קהל של מאות ואלפים. כשיש לך יכולת משילות כזו, מה הבעיה לגייס? אם אתה מסתובב ברחובות לאור יום, גונב משאיות סיוע ללא חשש – למה שתופעת גיוס החמושים תיעצר?"
תעודת הביטוח של חמאס והדרך לרמאללה
על רקע ביקורת זו, חוזרים גורמים שונים ומזכירים את "תוכנית האלופים", שראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר בעבר שהוא בוחן, אך בפועל לא יושמה. התוכנית, שיזם האלוף (במיל') גיורא איילנד, הציעה להטיל מצור על צפון הרצועה מפרוזדור נצרים צפונה, גם על העיר עזה, ולהכריז על האזור כעל שטח צבאי סגור. לפי ההצעה, האזרחים שם יקבלו שבוע להתפנות, ולאחר מכן יוטל מצור מוחלט על האזור כדי לאלץ את הנשארים לבחור בין כניעה ובין מוות. לטענת יוזמי התוכנית, שיטת הפשיטות אינה מספיקה להכרעת חמאס או ליצירת לחץ לשחרור החטופים.
"אני לא מכוון לאסון הומניטרי ברצועה", מדגיש בן חנן. "צריך לעשות את זה בצורה שבה מי שצריך לקבל – יקבל, ומי שנלחמים בו לא יקבל וייחנק. היה אפשר לטפל אחרת בסיוע ההומניטרי, גם באופן כזה שזה יעמוד בדין הבין-לאומי. לא מדובר על מניעת סיוע מוחלטת, אלא על שליטה וחלוקה למי שצריך תוך מניעה מחמאס. זה מסובך יותר, זה היה מביא ליותר נפגעים, אבל אני חושב שאין ברירה".
המבצע הצבאי הנרחב ברצועה בימים שלקראת הפסקת האש התנהל בצפונה, במחנה הפליטים ג'באליה ובבית חאנון הסמוכה. בהנחה שהעסקה תצא לפועל כמתוכנן ביום ראשון, זה יהיה במידה רבה בזכות הלחץ הצבאי שהפעיל צה"ל בצפון הרצועה בחודשים האחרונים. משמעותה של הפסקת אש תהיה עצירת הלחימה והזזת הכוחות לאחור.
"אין סיכוי לשקם את הרצועה כל עוד נשארות בידי חמאס יכולות שלטון, גם אם מצומצמות", אומר מיכאל. לדבריו, חמאס רואה בשליטה בעזה נכס אסטרטגי: "הם תופסים עצמם כאלטרנטיבה לרשות הפלסטינית, ומבינים שהדרך לרמאללה עוברת בשליטה ברצועה". הוא סבור כי זו גם הסיבה שהארגון לא יסכים לשחרר את כל החטופים: "הם ישתמשו בזה כל הזמן כתעודת הביטוח האולטימטיבית לכך שישראל לא עושה את כל מה שהיא יכולה כדי למגר את חמאס".
לטענת מיכאל, הפתרון היה צריך להיות אחר מלכתחילה – הקמת ממשל צבאי זמני שימנע מחמאס לחזור לשטחים שצה"ל כבש וטיהר. "היינו צריכים לקבל אחריות לסיוע ההומניטרי ולחלק אותו בעצמנו לאוכלוסייה. כך חמאס היה נחלש, כי התושבים היו רואים שיש גורם אחר שדואג להם. אבל כשהם רואים שחמאס שולט בסיוע ומחלק אותו, הוא נתפס כריבון בשטח. לכן אף אחד לא מעז להתנגד לו".
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.