ביום ראשון אמילי דמארי התפרצה לחיינו בסערה. מהרגע שתועדה מחייכת, מישירה מבט למחבלים רעולי הפנים ומציגה בגאווה את הפציעה שלה ביד, לא היה אפשר שלא להסתקרן מי זאת הפייטרית הזו שכמעט לא הכרנו.
איך אמילי כזו כוכבת ולא ידענו עליה?
יעלה קליינברגר: "אני תמיד אמרתי שהיא תהיה כוכבת גם בלי שבעה באוקטובר, כאילו אני חשבתי שהיא תהיה בלי קשר".
ענבר רוזנפלד: "היא ניסתה לבנות את זה, הייתה לה את הפינה שלה בסטורי".
גיא יעקובי: "לכל המלהקות שלא רצו לקחת אותה לאח הגדול צריך להגיד - אכלתן אותה".
היא ניסתה?
גיא: "כן, שלוש פעמים".
אמילי דמארי לשוביה: "שחררו את קית' סיגל לפניי בפעימה הזו"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
רותם קורן: "אמילי תמיד הייתה מעניינת, פשוט החשיפה עכשיו גדלה פי כמה וכמה".
גילי דורון: "באמת חיכיתי לרגע הזה שהיא תצא כי זה היה לי ברור שבתוך שנייה כולם יבינו שמדובר במשהו שאי אפשר להסביר אותו, וזה באמת מה שקרה - מחטופה כזו שבקושי שמעו עליה פתאום זה התפוצץ".
ליקי אביאני: "היא קליברית, יש לה באמת הכישרון להכניס הרבה הומור בכל דבר".
גילי: "כמו ילד בן שלוש שמציק לך ברמה שאי אפשר יותר, אבל באמת הדבר הכי רגיש שיהיה בחדר, שישים לב לכל עוולה".
יובל בן ברוך: "המרכז של העניינים בכל אירוע חברתי, בכל קריוקי".
רותם קורן: "לא סתם יש לה המון המון חברים טובים, כי לא משנה באיזה סיטואציה אתה איתה, אתה מרגיש שהיא הבסיס, היא העוגן, היא אבן הדרך שעוזרת לך בהכול".
אמילי, בת 28, היא האחות הקטנה במשפחה אחרי שלושה אחים גדולים. אימא שלה מנדי הגיעה לקיבוץ כמתנדבת מבריטניה, התאהבה באביחי והשתקעה בכפר עזה. בשנים האחרונות אמילי התגוררה בשכונת דור צעיר עם הכלבה צ'וצ'ה, והייתה המסמר של השכונה. היא חולת בשר, מתה על אלכוהול, אוהדת שרופה של מכבי תל אביב בכדורגל ושל טוטנהאם האנגלית, אבל הכי הרבה - אמילי אוהבת הרפתקאות.
בשבעה באוקטובר היא הייתה לבדה בדירה עם צ'וצ'ה הכלבה. כשהתגברו היריות, היא פחדה להישאר לבד וביקשה מגלי ברמן השכן, חברה הטוב, שיבוא להיות איתה. "אני צריך ללכת לאמילי למה היא מפחדת רצח, רועדת מפחד", גלי אמר בהודעה קולית ששלח לאימא שלו באותו הבוקר, "אני רץ אליה עם סכין".
כשהמחבלים פרצו לדירה הם ירו בצ'וצ'ה, פצעו את אמילי בידה וברגלה, וחטפו אותה לעזה עם גלי וזיוי ברמן.
מאז, החברים מהקיבוץ שגדלו עם אמילי מגיל אפס ניהלו מאבק להחזיר אותה. וכשהגיע הרגע שחיכו לו, אחרי 471 יום, התאחדו כולם לצפות בחזרה שלה יחד: "אנחנו פה בשבילה ובעזרת השם שנדע מהיום רק בשורות טובות", הכריזו כשהרימו לחיים - ואז צעקו בהתרגשות כשפניה הופיעו על המסך.
כשראיתם אותה בפעם הראשונה בוואן בעזה?
יעלה: "ברגע שראיתי שהיא הולכת, נרגעתי".
גילי: "כל דבר כזה קטן, אפילו במטושטש - היא מחייכת, היא רזה, הוא הולכת..."
יובל: "ברגע שהיא הייתה בידיים של הצבא היינו באורות, היינו בשמחה, התחלנו לשיר ולרקוד, וזה הניצחון הכי מטורף שהיה לנו".
גיא: "כשהיא נחתה פה, ראתה אותנו עומדים שם בכיכר (בשיבא) והיא כאילו כמעט הרגה שם את הנהג כדי שיעצור רגע ותהיה לנו שנייה להחזיק לה את הידיים ולהגיד לה שאנחנו אוהבים אותה ושהיא תגיד לנו שהיא אוהבת אותה - קפצנו לתוך החלונות והיא נתנה מרפקייה לנהג כדי להחזיק לנו את הידיים ולהגיד 'אני אוהבת אתכם', יצא לה הווריד במצח".
איך אתם מסבירים שהיא יצאה עם כזה חיוך?
ענבר: "זאת אמילי עם החיוך הקטן הזה ועם הדחיפה הקטנה הזו (למחבל) ועם היציאה של הגנגסטרית מהטרנזיט - זה בדיוק היא. כבר בעסקה הראשונה אנשים אמרו לנו כמה היא דומיננטית שם, כמה היא עוזרת, כמה היא מחזיקה וזה האופי שלה".
גיא: "הייתה סיטואציה מצחיקה כשהגיעה עובדת סוציאלית של בית החולים ואמרה לנו 'חבר'ה, עוד מעט תפגשו את אמילי. בינתיים, כדי להוריד את ההתלהבות, אנחנו נתרגל נשימות - להכניס ארבע נשימות, להוציא שבע, פרח ונר ואני מבקשת - אתם כולכם יושבים במעגל, אמילי תבוא ותחבק אחד-אחד ואני מבקשת לא לקום ולקפוץ'. כולם אמרו לה 'תקשיבי את מבלבלת את המוח, בשנייה שכולם יראו אותה היא תקפוץ עלינו עוד לפני שנקפוץ עליה'".
ומה קרה?
גיא: "כשראינו אותה, חרבו דרבו".
גילי: "כל בן אדם שהיא פגשה היא קודם כל שאלה עליו, היא שאלה אותנו 'התחתנת כבר? מה עם הילד שלך?'"
יובל: "החלום הזה שפתאום מתגשם אחרי למעלה מ-470 יום - אי אפשר להסביר את זה במילים".
מה הדבר הראשון שאמרת לה?
יובל: "שאני אוהב אותה הכי בעולם ושהתגעגעתי אליה, שכל יום חלמתי עליה ושאני כל כך שמח לראות אותה".
יעלה: "האמת שהיה ממש מטורף, הייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף, ממש החזיקו אותי. באיזשהו שלב אמרתי לה שבדיוק באותו לילה חלמתי עליה, חלמתי שהיא מתעוררת לידי ושהיא לא יודעת ערבית. אז התגובה שלה הייתה 'וואלה, אני יודעת ערבית, אני ספצית, יכולה להיות ב-8200".
רותם: "זה מפגש הכי מרגש שהיה לי בחיים, היא נותנת לך כוחות רק בחיוך שלה. כל המתח נשבר ברגע והיא עוטפת אותך באהבה".
גיא, הרמת אותה על הכתפיים?
גיא: "עדיין לא. חיבקתי והרמתי ונתתי לה נשיקה בלחי ואמרו לי שהיא הייתה ממש קרובה לתקרה, מזל שלא הרמתי אותה עוד סנטימטר למעלה, היא הייתה דופקת את הראש. אתמול נכנסנו לחדר שלה, היינו שמינייה, יש לה שם חדר אירוח כה עם פופים והיא אומרת 'וואלה, אין לי מה להוציא לכם, יש פה רק מים, אין לי פה וודקה, מצטערת' - זו אמילי".
איך היא שרדה בלי אלכוהול בשבי?
גיא: "שאלה טובה, אלכוהול ובשר, בשר יותר קשה".
יש משהו שהפתיע אתכם באופן שבו היא חזרה? במפגשים, במשהו שראיתם?
רותם: "אני חשבתי שאני אקבל ממנה שתי סטירות, זה מה שהפתיע אותי שלא קיבלתי. הייתי בטוח שכשאראה אותה היא תגיד 'בואנ'ה יא מצ'וקמק מה זה? למה לא עשית יותר?'. אני כבר הכנתי את הלחיים, קיצצתי קצת בזמן כדי לחטוף אבל לא חטפתי, חטפתי חיוך".
ענבר: "לא קיבלנו ממנה אות חיים כל התקופה הזאת, אז אתה תוהה - מצד אחד אתה מפחד לקבל אות חיים, אתה לא רוצה לדעת איך היא נראית. אנחנו שמחים שזו בסוף התוצאה ושככה זה נראה".
מה היא סיפרה על השבי?
יעלה: "היא לא ראתה שמש, זה מה שהיא אמרה לי".
גילי: "אני שאלתי אותה אם היא התאמנה, היא אמרה שהיא עשתה כפיפות בטן".
היא סיפרה לכם משהו על הקשר עם המחבלים?
גילי: "לא, אבל אנחנו יודעים שהם היו מאוד עצובים כשהיא הלכה. כל מי שבא במגע עם אמילי, ונראה לי גם שם, זכה".
אמילי חזרה מהר לעניינים. היא הצטרפה לקבוצות של החברים בוואטסאפ, חזרה לאינסטגרם והעלתה פוסט תודה: "חזרתי לחיים".
החברים עדכנו אותה במאבק שניהלו יחד עם אוראל, בת הזוג שלה: "היא לא היססה לרגע, היא הייתה בטוחה כל הזמן שאמילי תחזור, כל הזמן הייתה איתנו, הייתה חזקה לאורך כל הדרך - גם אם זה מאחורי הקלעים", מסביר יובל.
בואו נדבר רגע על זה, הסמל של אמילי עם האצבעות.
רותם: "אני חושב שזה מייצג את אמילי, לקחת אירוע כל כך טרגי ולהפוך אותו לכל כך חיובי".
ליקי: "היא לקחה את הפציעה ועשתה ממנה סמל של ניצחון".
רועי פלוס: "בשפת הסימנים, הסמל הזה אומר 'אני אוהב אותך', שזה מאוד מאפיין את אמילי".
אמילי שמעה שמישהו עשה קעקוע של הסמל הזה? איך היא הגיבה?.
גיא: "היא הייתה בטירוף, הייתה בהלם. אבל כל מה שראו באינטרנט ובטלוויזיה זה יפה וזה - זה לא הסיפור. היא עברה שם גיהינום ואנחנו נהיה פה כדי לחבק אותה ולהקיף אותה ולתת לה את הפלטפורמה הכי נוחה בעולם כדי לעזור לה כמה שיותר להשתקם".
חלק בלתי נפרד מהשיקום של אמילי הוא החזרה של גלי וזיוי ברמן, חברים שלה שנחטפו איתה, יחד עם יתר החטופים שנמצאים עוד בעזה. "אני חושב שהמדינה קיבלה קמצוץ מקרנבל השמחה שיכול להיות פה. אנחנו קיבלנו עכשיו בוסט אנרגיה לכל החיים", אומר גיא, "עכשיו תחשבי מה יקרה אם עכשיו יחזרו לפה 94 אנשים כאלה שכל אחד הוא עולם ומלואו".
מה תכננתם לה כשהיא תצא מבית החולים?
רותם: "חושבים שעומר אדם בפארק הירקון זה אירוע? אתם לא יודעים מה הולכים להיות פה. על האש? קריוקי? אתם מכוונים נמוך. יש לנו עכשיו את כל הכלים והתשתיות לעשות את האירוע הכי גדול במדינת ישראל, ואני לא צוחק".
ליקי: "מה שכולנו מחכים לו - האינטימיות הזאת כשהיא עם המנגל, כולם עם המיקרופונים, מלא בקבוקי אלכוהול, נראה לי שאנחנו הכי מחכים לזה בעולם, הרגע האינטימי הזה איתך, פשוט לחגוג כמו שאנחנו יודעים לחגוג".
תחקיר: מעין נוה רקט