מרגע שאושרה עסקת החטופים, ממשלת נתניהו היא ממשלה על תנאי, מגדל שעמודיו סדוקים ועלול לקרוס בתוך שבועות בודדים. יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, פרש והחל להיערך לבחירות, בעוד בצלאל סמוטריץ', יו"ר הציונות הדתית, מחזיק את המפתחות להישרדות הממשלה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
סמוטריץ' מתנה את הישארותו בממשלה בחזרה ללחימה עצימה אחרי שלב א' של העסקה. אם ייענה נתניהו לדרישותיו – יישאר; אם לא – הוא מתחייב לפרק את הממשלה, בעוד בן גביר הסתפק בעזיבה מתוקשרת שמאפשרת לממשלה להמשיך להתקיים.
המשמעות היא שלקראת חודש מרץ תעמוד הממשלה בפני אחד מאתגריה הגדולים. מעבר לפלונטר העסקה, עד סוף מרץ הממשלה חייבת להעביר תקציב, והחרדים כבר הבהירו שלא יתמכו בו ללא חקיקת חוק הפטור מגיוס. נתניהו חושש לא רק ממשבר אחד, אלא מתרחיש שבו כל הזירות מתלכדות למערבולת בלתי ניתנת לפתרון. גם אם גזרה אחת פתירה, האחרות יקפצו על ההזדמנות להקשיח עמדות מתוך הנחה ששאר המשברים ממילא לא ייפתרו. וכך נתניהו, שידוע באומנות הדחיינות שלו, מבין שהפעם הזמן לא משחק לטובתו. בניגוד לאופיו, הוא מנסה להתחיל לפתור משברים – עכשיו.
נתחיל מחוק הפטור מגיוס. השבוע זומן יו"ר ועדת החוץ והביטחון, יולי אדלשטיין, לפגישה עם נתניהו ועם מזכיר הממשלה. נתניהו נחוש לפתור את המשבר הזה – מיד. הוא הנחה לסיים את העבודה על החוק בתוך ימים, אך הבין תוך כדי הפגישה שזה לא ממש ריאלי. אומנם ועדת החוץ והביטחון מתכנסת לדיונים תכופים, אבל היא לא רושמת בהם התקדמות ממשית. לפי העקרונות שהציג שר הביטחון ישראל כ"ץ, רק במקרה שבו האוכלוסייה החרדית לא תעמוד ביעדי הגיוס יוטלו עליה סנקציות כלכליות. אלא שרק השבוע חתם יושב ראש הוועדה על מסמך עקרונות של נציגי פורום הלוחמים, מסמך שקובע עקרונות אחרים לגמרי: הסעיף הראשון בו כולל סנקציות אישיות וכלכליות מיידיות על מי שקיבל צו ולא התייצב.
ראש אכ"א אמר השבוע שהוא צריך שהסנקציות יפגשו את המועמד לשירות ביטחון באופן אישי, לא רק אם הוא יוצא לחו"ל. לדבריו צה"ל צריך עוד 10,000 חיילים בתפקידים משמעותיים. בקואליציה מבינים שאין כרגע דרך לרבע את המעגל, ומכאן שנתניהו ינסה להציג בעיקר השתדלות – הינה, הפכנו עבורכם כל אבן, כיבדנו את הבקשות שלכם, אבל עם החוק עצמו תיאלצו לחכות. יש לא מעט חרדים שחושבים שזה גם האינטרס שלהם – להסדיר את סוגיית הגיוס בתקופה רגועה יותר מבחינה ביטחונית.
זירה נוספת ודרמטית ביותר היא הדרישה של סמוטריץ' לחזור ללחימה עצימה בקרוב, עוד לפני השלמת העסקה שאמורה להחזיר הביתה עוד עשרות חטופים. הדרישות של סמוטריץ' מציבות את נתניהו במלכוד בלתי אפשרי, כשמצד אחד מושך בחבל שר האוצר ומצד שני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. סמוטריץ' מבטיח את ההישרדות המיידית של נתניהו, את שלמות ממשלתו, אך טראמפ – את עתידו. במשך 15 חודשים לא הצליח שום מהלך של נתניהו לשנות את מעמדו באופן דרמטי. התקווה היחידה שנשארה לו היא הישגים משמעותיים בזירה האזורית כמו השמדת הגרעין האיראני או חתימה על הסכם נורמליזציה היסטורי. בשביל לקדם את המהלך מול סעודיה, נתניהו לא יוכל להשתקע בעזה ולהקים בה ממשל צבאי שיחלק בעצמו את המזון.
במילים אחרות – אלא אם העסקה תקרוס מעצמה, נתניהו יצטרך לרבע את המעגל, כמו למשל לחפש דרך להחליף את שלטון חמאס בלי לחזור ללחימה עצימה. בימים אלה נעשה מאמץ אינטנסיבי למצוא דרכים מדיניות להוריד את חמאס מהשלטון, דרכים שעליהן סיפר השר רון דרמר בנאומו הראשון במליאת הכנסת. נתניהו לא מחכה ליום ה-16, שבו אמור להתחיל המו"מ, ומנסה לבחון את האפשרויות כבר כעת: לפי פרסום של דנה ויס, ראש השב"כ וראש המוסד נשלחו בתחילת השבוע למצרים לשיחות המשך על המתווה.
זה לא אתגר פשוט, שכן בישראל חוששים שאם ממשל אחר יקום בעזה הוא יתפקד בפועל כממשלת בובות שנשלטת בידי חמאס, בדומה למודל חיזבאללה בלבנון. אם ייצא מהלך כזה לפועל, הוא יהיה חלק ממהלך רחב יותר שיכלול גם את הנורמליזציה עם סעודיה. נתניהו מתכנן נסיעה לארצות הברית, ייתכן מאוד שגורל המהלך יוכרע שם. האם סמוטריץ' יתרצה? לא בטוח כלל, אבל את ההחלטה יצטרך לקבל רגע לפני העברת התקציב שהוא עצמו עמל עליו כבר חודשים רבים.
אבל נתניהו, כמו נתניהו, מנסה להשאיר את כל האופציות פתוחות. הוא מקווה שבעוד כמה שבועות יירגע המצב ועוצמה יהודית תוכל לחזור לממשלה. החלק שהכי הטריד את בן גביר הוא שחרור המחבלים, שלא רצה שיהיה רשום על שמו. התיקים של עוצמה יהודית נשמרים עבורם הלכה למעשה. אפילו מינויים זוטרים בלשכות שלהם נתניהו לא מוכן לבצע. התפקוד של המשרדים? זה חשוב פחות, העיקר שגם הנתיב הפוליטי הזה יישמר.
ומילה על רפורמת סער–לוין שנידונה באינטנסיביות בוועדת החוקה בימים אלה, וגם היא אמורה להגיע לקו הסיום בעוד כמה שבועות – יחד עם אישור התקציב, חוק הפטור מגיוס וסיום שלב א' של העסקה. השבוע הגיעו ההורים השכולים דדי שמחי ויזהר שי להציג את המתווה שקידמו, וקראו לקיים עליו דיון ענייני. אומנם חברי הכנסת ניסו לשמור על רוח טובה, אך עד מהרה התברר שהסכמה רחבה על המתווה אינה בנמצא – לפחות לא בוועדת החוקה שהחוק רשום על שמה. שמחי ושי הבהירו שקיבלו חלק מהביקורת ומתכוונים לערוך שינויים במתווה.
אחת הבעיות המרכזיות במתווה נוגעת למנגנון שמטרתו לעודד מינויים מוסכמים בין האופוזיציה והקואליציה, אך עלול דווקא להוביל לתוצאה הפוכה: המתווה מתמרץ אי-הגעה להבנות, שכן אם לא תושג הסכמה בתוך שנה, כל צד יוכל להציג שלושה מועמדים, והצד השני יבחר מתוכם. חשש מרכזי הוא שהשיטה הזו תוביל למינויים קיצוניים יותר, בעלי נטייה פוליטית ברורה.
מעבר לכך, עולה שאלה מהותית: האם הציבור מסוגל בכלל להתעמק ברפורמה בימים אלה? הנושא, שבעבר קרע את המדינה, נדחק כעת לשולי תשומת הלב הציבורית בעקבות גל הטרור והעסקה בעזה. יריב לוין וגדעון סער מתכוונים לקדם את החוק מהמקום שנעצרה הרפורמה הקודמת – לפני קריאה שנייה ושלישית. זאת אף שמדובר במתווה שונה לגמרי. אם הוא ממילא זוכה להסכמה לאומית רחבה, כפי שטוענים השניים, מה הבהילות לקדם אותו בתוך שבועות בודדים כשהקשב הציבורי במקום אחר?
