זה התחיל כאחד הרגעים היפים שלהם יחד. ניב הגיעה לביתו של החבר החדש שלה ים באילת. זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שהיא ביקרה אצלו. הם ישבו יחד וצחקו, חושבים מה יאכלו יחד, ופתאום הטלפון של ניב צלצל. ניב אמרה מילים ספורות, ואז פרצה בבכי. ים נשאר המום, לא יודע מה לעשות.
ניב חיה חזן נזכרת ברגע ההוא שבו החלה רעידת האדמה ששינתה את חייה ודמעות עולות בעיניה. היא גדלה בפרדס חנה ועבדה כמדריכת פילאטיס בסטודיו באור עקיבא, צעירה רגילה ששום דבר ב-27 שנותיה לא הכין אותה למה שהולך לעבור עליה. "גדלתי עם אימא שלי, לא היה לי קשר עם אבא שלי 17 שנה", היא מספרת. "הייתי ילדה שמחה. הכי רגילה בעולם, מאושרת ומצחיקה, אבל תמיד היה לי קשה עם מסגרות, עזבתי את בית הספר, לקח לי זמן למצוא את עצמי, עד שגיליתי את עולם הפילאטיס".
"הייתי אז בתקופה קצת מורכבת בחיי וסגרתי ריטריט בסרי לנקה. חודש לפני כן היו לי קצת דימום וכאבים בבטן התחתונה. הכאבים היו לא ממש חריגים, אז לא ייחסתי להם חשיבות. בחודש הזה הלכתי פעמיים לרופאת הנשים ופעמיים נבדקתי ונשלחתי הביתה עם אנטיביוטיקה. אמרו לי שזו דלקת. גם כשחזרתי בפעם השנייה ואמרתי שזה לא עובר קיבלתי אותה תשובה. זה מצב שכבר יש טירוף בפנים. בפעם השלישית ראתה אותי רופאה מחליפה ובדקה אותי שוב. פתאום בבדיקה היא החווירה, ממש ככה. היא שלחה אותי בבהילות למומחה לעשות ביופסיה".
"הגעתי לרופא באזור מגוריי, ואני יכולה לומר שהוא נחרד. הוא ראה לדעתי מה בדיוק קורה שם, אבל לא היה יכול להגיד שום דבר. הוא לקח ביופסיה, אחת הקשות בחיי", ממשיכה ניב לתאר.
גלי, אימה של ניב, יושבת לצידה לאורך כל השיחה. כבר יותר משנה שהיא לא זזה מניב, והיא עברה איתה את המסע המטורף הזה יד ביד, החל מרגע הגילוי. "תראי, מהמבט שלו היה אפשר להבין הכול, יצאנו משם חנוקות", אומרת האם על אותה בדיקה.
"הנחתי לזה, הייתי לפני טיסה", ממשיכה הבת לשחזר. "שאלתי אם אני יכולה, אמרו לי, 'כן, תטוסי, תתנהגי רגיל'. במשך חודש התקשרנו יום-יום לברר מה התוצאות ולא הייתה תשובה. כן ידעתי והרגשתי שיש לי משהו, אבל לא חשבתי שזה סרטן, בטח שלא ברמה הזאת".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"יש תוצאות, תקבעי תור"
במשך חודש התקשרה אימה של ניב לברר אם הגיעה תשובה מהמעבדה, אבל רק כשניב כבר חזרה לישראל היא קיבלה את הבשורה הקשה – בזמן שהיא אצל בן זוגה באילת. "היינו אז יחד רק שלושה חודשים בערך", נזכרת ניב, "ופתאום כשאני אצלו קיבלתי שיחת טלפון מהמזכירה. היא אמרה לי, 'יש תוצאות, תקבעי תור'. ואני מנסה לדלות מידע, 'רגע, מה, מה זה אומר, זה טוב? זה רע?' הכול היה נורא אדיש". "בסופו של דבר היא שלחה לי את התוצאות במייל, והעברתי אותן לחברה רופאה, שתגיד לי מה זה אומר", אומרת ניב.
והיא זו שמספרת לך?
"לא בדיוק. היא יצאה ממשמרת ואמרה לי, 'אני בדרך לאסוף אותך מאילת' – ופה לראשונה הבנתי שאני בבעיה. במקביל אימא שלי ודודה שלי לירון, שאליה אני קרובה מאוד, שלחו את זה גם לכל מי שחשבו שיכול לעזור. ובאמת מכר של דודה שלי, רופא במקצועו, הודיע לה, 'כן, זה סרטן, אני לא יכול להגיד יותר מדי, אבל היא צריכה ללכת להיבדק כמה שיותר מהר'. ואז לירון התקשרה ובישרה לי והתחיל בלגן של טלפונים, משפחה, חברות. היסטריה שלמה. ואני ניתקתי את הטלפון וכמה שעות לא עניתי לאף אחד".
"היא פרצה בבכי כל כך עמוק שלא ידעתי איך להגיב בתור בן הזוג שלה וצרחה שיש לה סרטן", משחזר ים מיכאל אביטן, החבר של ניב, שליווה אותה באותם רגעים קשים. אבל הבשורה הקשה לא הרתיעה אותו: "באותו רגע החלטתי שאני את ניב לא עוזב לרגע אחד. הלב שלי התפוצץ מבפנים, אבל ידעתי שאת האהבה שלי אליה ואת מה שיש בינינו אי אפשר לעצור – וזה נתן לי את הכוחות להיכנס למרוץ החיים שלנו".
"יצאתי למלחמה על החיים שלי"
בדרך לא דרך הצליחה ניב להשיג תור מהיום למחר לאונקולוגית. היא הגיעה לשם מלווה באימה ובאביה, שאיתו חודש הקשר בעקבות המחלה. השלושה התיישבו מול הרופאה, והיא מבשרת להם – לניב יש סרטן מתקדם. "בגופה של ניב אובחן endocervical adenocarcinoma - סוג אגרסיבי של סרטן צוואר הרחם. "היא אמרה שהסרטן לא שכיח, שהוא בשלב מתקדם – שלב 4, סרטן אלים – ושכבר שלח גרורות לכל הרחם. וזהו, יצאתי למסע מטורף למלחמה על החיים שלי".
האמנת שתנצחי?
"באותו רגע שהבנתי את זה כיביתי את כל החיים שלי ופשוט יצאתי למלחמה. הייתי ממוקדת מטרה: לא משנה מה קורה – אני יוצאת מזה נגד כל הסיכויים".
ניב התחילה סדרת בדיקות הכוללת פט סי-טי, MRI (דימות בתהודה מגנטית), ועוד. היא נכנסה לניתוח הראשון בחמישה שעוד תעבור, והרופאים כרתו לה את החצוצרות והשחלה. "עוד לא הכלתי את הסיטואציה ונפלה עליי גם הידיעה שלא אוכל להיות בהיריון", היא אומרת ודמעות נקוות בעיניה.
איך את מתמודדת עם הידיעה הקשה?
"זה ריסק אותי, בהתחלה הייתי גמורה מזה. לא האמנתי שלא אהיה בהיריון, אבל כבר קיבלתי את זה. אין לי מחזור ואני חווה את גיל המעבר כפול 10 מאישה שחווה את זה קשה. את השחלה שהוציאו בניתוח הראשון הקפיאו, וממנה בעזרת השם ישאבו ממני ביציות, ואני כרגע בהתחלה של לברר על פונדקאות. אם יש מישהי בריאה שיכולה להחזיק את הילד שלי ברחם, זה בסדר גמור".
אבל ההשלמה של ניב הייתה משהו שנבנה עם הזמן. "הייתה תקופה שהיה לה ממש קשה לראות נשים בהיריון למשל", אומרת אימה גלי. "זה כאב לי מאוד".
"הסרטן כאילו צפצף על כל הטיפולים"
ההחלמה מהניתוח הראשון נמשכה בערך שלושה שבועות ובהם סבלה ניב מכאבי תופת. "אחר כך במשך תשעה שבועות עברתי יום-יום הקרנות ואחת לשבוע כימו", משתפת ניב. "אחרי שבועיים התחילו טיפולי ברכיתרפיה – הקרנות פנימיות. חייתי במלונית של איכילוב, סבלתי מכאבים ומתופעות לוואי איומות".
"הייתי נורא נודניקית בתקופה הזאת", נזכרת גלי. "כל רופא שראיתי ניסיתי לשמוע ממנו משהו שנותן לי תקווה. את מחפשת נחמה, אור קטן, אבל אף אחד לא אומר לך משהו כזה".
תרצי לשתף בתופעות הלוואי?
"בברכיתרפיה את מקבלת אפידורל וטשטוש מטורף וכל החלק התחתון מורדם. זה נושא רגיש אצלי ולא קל לי לדבר על זה, אבל זה היה טירוף. את מגיעה לחדר מפחיד, יושבת עירומה ומכוסה בחלוק, ויש איזה ארבע אחיות שתופסות אותך ומנסות לעודד אותך ואפילו להצחיק. ואז מכניסים מכשיר ששורף את הכול בפנים, זה לוקח המון זמן ואת לא אמורה להרגיש כלום, אבל היו כמה טיפולים שהרגשתי שאני לקראת הסוף".
"ואז", ממשיכה ניב לתאר והדמעות עומדות בעיניה, "זה כמה ימים של סיוט, סבל, זה שורף מבפנים וזה פוגע באיברים הפנימיים האחרים. מהטיפול השלישי אין לי שליטה על הסוגרים יותר. שנה שלמה הייתי בלי שליטה על הצרכים שלי, שזה אומר להסתובב בכיסא גלגלים, כי הייתה לי חולשה ברגליים וצורך לעשות צרכים בכל מקום ובכל רגע. זה קשוח מאוד".
במקביל סבלה ניב גם מתופעות הלוואי של הכימותרפיה. לצידה היו כל הזמן אימה ובן הזוג ים. "היו הקאות והתעלפויות כל הזמן".
"אחרי הטיפול האחרון הייתי בטוחה שדי זה נגמר. הרופאים אמרו, 'זהו, תחזרי בעוד שלושה חודשים לפט סי-טי ובינתיים תחיי את החיים'. טסתי עם המשפחה לפריז, היה כיף. היו לי שלושה חודשים טובים".
ואז?
"הגעתי לפט בתחושה לא טובה. למוחרת בבוקר התקשרו לאימא שלי ואמרו לה לבוא לבית החולים, שם הסבירו לנו שהתוצאות ממש לא טובות", אומרת ניב, וגלי מוסיפה: "זה היה כאילו הסרטן צפצף על כל הטיפולים שהיא עברה במשך 12 שבועות. הוא גם גדל יותר ושלח עוד גרורות".
"באותו זמן חיפשתי חברים שנרצחו בנובה"
התאריך: 10 באוקטובר 2023. שלושה ימים אחרי מתקפת הפתע של חמאס, ששינתה את ישראל. "המדינה כולה הייתה עסוקה במה שקרה", מציינת ניב בצער, "וגם אני חיפשתי באותו זמן חברים נעדרים שהיו בפסטיבל נובה, ושבדיעבד גיליתי שנרצחו. ובאותו זמן ממש ידעתי שאני חולה בסרטן גרורתי שלב 4. קיבלתי את זה ממש קשה".
הסרט שלך מתחיל מחדש – ועוד בימים הכי קשים שעברנו כמדינה.
"כן, ופי כמה ממה שהיה. הפעם מדברים על ארבעה-חמישה חודשים. אני לא תופסת את זה. בכיתי, צרחתי, נשברתי מזה. תכננתי לעבור עם ים לאילת, וזה כמובן ירד מהפרק. כמה ימים לאחר מכן התחלתי כימותרפיה שוב, ושילוב של הרבה טיפולים אחרים, אי אפשר להסביר כמה קשה וכואב זה היה, נפשית ופיזית. הסבירו לי שגם השיער בדרך לנשור, והפרידה ממנו הייתה עוד שלב בלתי נסבל".
"פתאום בסדרת הטיפולים הזו קרו עוד דברים", מספרת ניב. "החוורתי, אני צהובה, מתנפחת והנשירה מתחילה. במילים פשוטות – אני מתחילה להיראות כמו חולת סרטן. הייתה פעם שהייתי אצל בן הזוג שלי והנחתי את הראש על הכרית, קמתי והיה שם בערך כל השיער שלי שעוד נשאר. הבנתי שאין מה לעשות וקבעתי תור לקנות פאה בירושלים".
"אני מרגישה חשמל חריג וזהו, התעלפתי"
הפעם התחילו אצל ניב מחשבות מפחידות יותר. היא הבינה שהרופאים לא אופטימיים ושיש סבירות שלא תצא מזה. "היו לי שלושה ימים מטורפים, כל לילה הייתי בוכה לאימא שלי שאני מפחדת למות".
בשלב הזה התחילה המשפחה לחפש חוות דעת נוספות וטיפולים נוספים, ובחיפושיה פנתה גלי גם לבית חולים בניו יורק. "הם כתבו חוות דעת קשה, שזה סוג סרטן בעייתי, אלים, שקשה לצאת ממנו. זו הייתה סטירה על סטירה".
בטיפול הרביעי משהו השתנה. המערכת החיסונית של ניב קרסה ובזמן הטיפול היא איבדה את הכרתה. "שניות אחרי הרגע שהחדירו לי את המחט אמרתי שאני מרגישה חשמל חריג – וזהו, התעלפתי". ניב הייתה בין חיים למוות. "פיתחתי אלרגיה לכימו והגוף שלי קרס", היא מסבירה. "אני ברוחניות ובאמונה שלי מאמינה שאלוהים אמר, 'די, אין כימו יותר'. ודווקא הרגשתי שמכאן דברים ילכו למקום טוב. שזה סימן".
"הפוסט התפוצץ בכמה דקות"
מכיוון שלא קיבלה טיפול עקב האלרגיה שפיתחה, ובגלל תופעות הלוואי הקשות, החליטה ניב לטוס אל מרכז הסרטן ממוריאל סלואן קטרינג (MSKCC) בניו יורק, שהוא בית חולים ומכון לטיפול במחלות סרטן ולמחקרן, כדי לקבל טיפול שלא קיים במדינת ישראל. אלא שעלות הטיפולים יכולה להגיע ל-4 מיליון שקל. בני המשפחה אספו כסף מהסביבה הקרובה, פנו לבנקים לבקש הלוואות, וגייסו את החלק העיקרי מהסכום. גלי: "היו חסרים לנו בערך 1.2 מיליון שקל, ואמרתי לניב שהיא חייבת לפרסם פוסט – שזה או זה או החיים שלה".
"תמיד אמרתי שאני מעדיפה למות ולא לבקש תרומות", נזכרת ניב. "ועוד לחשוב שאנחנו בתחילת המלחמה ויש כל כך הרבה בקשות לגיוס כספים. מי אני שאבקש מעם ישראל כסף עכשיו?" אבל ניב החליטה להילחם על חייה ולפרסם את הפוסט.
View this post on Instagram
ניב: "העליתי את הפוסט והוא מתפוצץ. בדקות! זה לא נתפס לי עד היום. זה היה טירוף. מאות הודעות, שיחות טלפון לי ולמשפחה. גם הרבה אנשים שמכירים אותנו פתאום בכלל גילו על המחלה ועל המצב. מאוד חששתי, כי אנחנו בחודש דצמבר וכולם עדיין בתוך הבלגן של חטופים, מלחמה ואזעקות, אבל הגענו לסכום בתוך ימים ספורים".
"מפורסמים התחילו לשתף את הפוסט", משחזרת ניב. "לא ביקשנו מאף אחד, אבל שיתפו מלא. בכל רגע שלחו לי עוד ועוד. פתאום דניאל גרינברג שיתפה, וסטטיק. קיבלנו אלפי הודעות. בכל מקום שאני לא נכנסת אני רואה את הפוסט. הייתי באילת אצל בן הזוג וניגשו אליי אנשים ואמרו לי, 'אני מזהה אותך מהפוסט'. עד היום מזהים אותי. כמה אהבה, כמה תמיכה. הרגשתי שהסיפור שלי נגע במדינה שלמה, וזה ריגש אותי נורא".
איך הרגשת עם החשיפה, שזה ככה בחוץ פתאום?
"הייתי חדורת מטרה: להציל את החיים שלי. אבל שם גם הגיע הצורך שלי לשתף בתהליך. החשיפה הזאת הביאה איתה גם כל כך הרבה דברים יפים ומעודדים".
ואז את המשכת לשתף את קהל העוקבים בתהליך?
"מאז הפוסט כל הזמן הרגשתי צורך להסביר מה אני עושה בכסף ולאן הוא הולך, כי זה הביך אותי מאוד. גייסנו את הכסף לניו יורק ואמרתי לעצמי, 'אתם עזרתם לי ומגיע לכם לדעת'".
"התפילות שלי קרעו את השמיים"
אבל אז משהו משתנה. בין אלפי ההודעות שניב קיבלה, אנשים התייעצו איתה ושיתפו אותה בסיפורים האישיים שלהם. חלק מהאנשים שנחשפו לסיפור הצעירה שחייה בסכנה ורצו לדעת מה מצבה הם גם אנשים שניב מצאה עצמה מייעצת להם. "הייתה מישהי ספציפית שהייתה משתפת אותי שאבא שלה חולה, נתתי לה טיפים והיא הייתה כותבת לי כמה עזרתי. הייתי עומדת מול המראה ואומרת בקול רם לעצמי: 'את חזקה ובריאה. את תתעסקי בלעזור לאנשים'".
השינוי לא נגמר רק בתגובות הסוחפות על הפוסטים. "הגעתי לניו יורק, לבית החולים הפרטי", מספרת ניב, "ועשיתי פט סי-טי. הוא יצא 70% נקי. זה כבר היה בגדר נס, ואני מאמינה מאוד שזה בזכות המון אנשים שהתפללו למעני ושהתפילות שלי שקרעו את השמיים עזרו. הייתי שם עם ים ועם אימא שלי 4 שבועות, למרות שהצפי היה שנישאר שם כמה חודשים. גם התחלתי לקבל שם תרופה בשם קיטרודה".
ניב סיימה את הטיפול בניו יורק מוקדם מהצפוי והרופאים שלחו אותה, אחרי בדיקת פט סי-טי נוספת עם תוצאות הרבה יותר טובות, חזרה ארצה. "אמרו שעכשיו צריך לחכות ולראות איך הגוף מגיב", אומרת ניב, שעכשיו מחכה בארץ לבדיקה נוספת מאותו סוג. "בתקופה הזאת הגישה שלי שונה לחלוטין. לצד אופטימיות שתמיד הייתה, אני מודה שלפני שטסתי הייתי שבורה כבר".
מה השתנה?
"התחלתי לעשות ולראות דברים אחרת. המקום של הנפש תפס חלק מרכזי, וכל הזמן הייתי לא רק חושבת חיובי, אלא ממש מדברת בקול רם ואומרת לעצמי מול המראה, 'אני אחיה, אני אחיה'. נסעתי לטיול עם בן הזוג שלי, זה עשה לי כל כך טוב. גם כשעבר חודש והגעתי לפט הרגשתי שיש לידי מלאך, ישבתי בחדר ההמתנה ולמרות שהיו אנשים, דיברתי לעצמי בקול: 'אני בריאה, האור בודק אותי, רואה שהכול בריא והכול טוב. כשלמוחרת הגיעה התשובה 'אין חשש לסרטן' צרחתי – אבל הפעם מאושר".
היית על סף מוות ועברת למצב של החלמה מלאה? מה אמרו הרופאים?
"בסוף הרופאים נזהרים בלשונם. הם לא משתמשים במונחים כמו 'ניצחת את הסרטן'. הרופא אומר, 'תראי, עכשיו את נקייה, אבל אין שליטה מה יהיה בהמשך'. אני כמובן נכנסת למעקב של כמה שנים טובות ואמשיך לשתף בתוצאות. אני יודעת שאני נקייה, ואני גם יודעת שאני אצטרך לנקות מדי פעם דברים, וזה בסדר – אני אנצח".
מה השאלה ששואלים אותך הכי הרבה?
"המון בנות שואלות אותי על הנושא של ההיריון. ואנשים גם רוצים לדעת מה הם צריכים לעשות כאדם בריא ואם הם צריכים ללכת להיבדק. אני כל הזמן עונה: מודעות, תהיו עם אצבע על הדופק. הרבה בנות גם שואלות אותי אם מדובר בווירוס הפפילומה. במקרה שלי – לא".
"אני אתחתן, יהיו לי ילדים"
"אצלי זה הגיע מהנפש", אומרת ניב בביטחון. "וזו עוד מודעות שאני מאוד רוצה להעלות – גוף ונפש. את יכולה לדאוג לגוף שלך כמה שאת רוצה ולעשות בדיקות בזמן, אבל אם לא תבדקי את הנפש מדי פעם, זה לא שווה כלום. אני באמת הייתי בריאה בגוף, היו לי שש קוביות בבטן, הייתי מדריכת פילאטיס, מזון בריא והכול. אבל המון שנים הייתי עצובה. לפני הגילוי הייתה עייפה, ואת יודעת מה? אני מאמינה שאולי זו הסיבה למה שגדל לי בגוף".
מה המסר שלך?
"תהיו קשובים לגוף ולנפש שלכם. אני רוצה להקים עמותה, המהות שלי עכשיו היא לעזור לאנשים, זה הפך להיות כל העולם שלי. אולי לחזור לאמן לאט-לאט ולשלב באימונים שלי שיטה ייחודית שתביא ערך מוסף. להביא לפילאטיס יחס לנפש.
"המלחמה שלי לא הסתיימה, המחלה השאירה בי המון צלקות פיזיות ונפשיות, וזה כן לחיות בלחץ, אבל אני כל הזמן חוזרת ואומרת לעצמי: את בריאה. אני אתחתן, יהיו לי ילדים ולא משנה איזו בשורה אני אקבל – אני אתמודד".
איך אתה מתאר את המסע לצידה? אני שואלת את ים, בן זוגה של ניב. "זה לא מסע נורמטיבי שאפשר להסביר במילים. זה מסע שכל יום בו הוא מסע בפני עצמו. הלילות הכי קשים ומורכבים בעולם שאתה לא יודע באיזו מחלקה תמצא את עצמך בלילה ואיך תקום בבוקר. זה מסע שאין מילה שתתאר אותו. יש ימים וסיטואציות שלא אצליח לשכוח לעולם. כל כך הרבה פעמים במהלך המסע הזה שאלתי את אלוהים למה. כל כך הרבה פעמים ראיתי את הסוף האכזרי, ובכל פעם מחדש ניב שלנו והאופטימיות שלה ושל כולנו, הצליחו להתגבר על הכול".
איך כגבר צעיר ששומע שבת הזוג שלו לא תוכל להיכנס להיריון ונמצאת בסכנת חיים, בחרת להישאר ולהילחם איתה?
"לא היה לי ספק לרגע אחד שזאת הבחירה שלי ושאני מתכוון ללכת איתה עד הסוף, לא משנה מה ההשלכות. נכון, יש הרבה מחשבות, אני בן 32 ורוצה להיות אבא ולהקים משפחה, אבל זכיתי במישהי שמגיע לה את כל העולם ואת כל הזמן שבעולם בשביל להירפא ולנצח את הכול – ואז נקים משפחה ביחד. אני מחכה שזה יקרה. יש לנו עוד דרך ארוכה, אבל לא נוותר ונגשים את כל החלומות שלנו ובעזרת השם נהיה ההורים הכי טובים שיש".
הרופא שטיפל בניב: "חשוב להיבדק"
ד"ר נדב משען, מנהל תחום כירורגיה אנדוסקופית במחלקת הגינקולוגיה האונקולוגית בבית החולים איכילוב, ומי שהיה הרופא המטפל של ניב, מסביר על סוג הסרטן שחלתה בו: "מדובר בסרטן צוואר מסוג endocervical adenocarcinoma, וזה סוג סרטן צוואר הרחם השני בשכיחותו. מקור התאים של גידול זה הוא בתעלה העמוקה יותר של צוואר הרחם, ולכן האבחון שלו מגיע בדרך כלל מאוחר יותר לעומת הסוג השכיח יותר. מאותה סיבה גם קשה יותר לעלות עליו בבדיקת פאפ שגרתית".
"למרות זאת", מדגיש ד"ר משען, "בדיקות הפאפ המתקדמות המוצעות היום בכל קופות החולים יודעות לאבחן את הנוכחות של נגיף הפפילומה, שהוא הגורם העיקרי כמעט לכל סוגי סרטן צוואר הרחם. בדיקות הפאפ מאפשרות במקרים רבים מניעה או אבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם. לשמחתנו, במדינת ישראל הסרטן הזה נדיר באופן כללי, ואף ביחס לשכיחותו במדינות מערביות אחרות. לצערנו סרטן צוואר הרחם מתגלה גם בנשים צעירות כולל נשים בנות 35–40 ואף למטה מזה במקרים מסוימים, ולכן, כאשר יש תסמינים, יש להקפיד להיבדק ולא לצאת מתוך הנחה שסרטן הוא מחלה של 'מבוגרים'".
מה דרכי המניעה?
"לצורך מניעה, מומלץ לכל הנשים לבצע בדיקות פאפ שגרתיות אצל רופא הנשים. מומלץ לחזור על בדיקות הפאפ אחת לשלוש שנים. ללא קשר לתקינות הפאפ, מומלץ לפנות לבדיקה גינקולוגית אם מתגלים תסמינים חריגים כגון דימומים לא סדירים, דימום לאחר יחסי המין, הפרשות מרובות שלא חולפות למרות הטיפול וכדומה. נוסף על כך מומלץ מאוד להתחסן מפני נגיף הפפילומה. החיסון ניתן לילדים (בנות ובנים) בכיתה ח', לפני גיל התחלת קיום יחסי המין. אף שמומלץ להתחסן בגיל צעיר, החיסון ניתן בקופות החולים לכל אישה עד גיל 45 ואף מעבר לזה בנסיבות מסוימות. נצברו הרבה מאד שנות ניסיון עם החיסון הזה, והוא נחשב לחיסון יעיל ובטוח, ששיעור תופעות הלוואי שלו קטן ביותר".