התחנות בחייו של יהורם גאון הן גם התחנות בחיינו, בחיי המדינה: דרך התפקידים המיתולוגיים ב"קזבלן", ההיפוכונדר הנצחי מ"קרובים קרובים" וראש השבט ב"סברי מרנן" – הרומנטיקן עם "אלף נשיקות" והפטריוט שאיש לא ינצח אותו. אבל הכול מתחיל בבית אביו, בשכונת בית הכרם בירושלים.
בריאיון אישי ומיוחד ב"אולפן שישי" עברנו בצמתים החשובים בחייו: מהילדות בירושלים בצל העוני, דרך ההזדמנות שהתפספסה עם חברו אריק איינשטיין והפחד המשותף של שניהם, פחד שמלווה את גאון עד עצם היום הזה, ועד ההצלחה הגדולה והמסר הנוקב שהיה לו חשוב להעביר על החזרת החטופים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בחזרה לבית הילדות
גאון נולד בשכונת בית הכרם בירושלים. בביקור במקום שהיה בית ילדותו הוא התקשה להסתיר את ההתרגשות, למרות שחוץ מהברוש שאביו שתל במו ידיו והיום מתנשא לגובה של מטרים רבים, הכול השתנה. "הבית שלנו היה בית צנוע. מלא בערוגות עם ירקות, היו עצי פרי", הוא נזכר.
"המצב הכלכלי היה רע מאוד", סיפר. "כילדים לא הרגשנו, אבל היום אני מבין בדיעבד שאם אוכלים פעם בשבוע בשר, ואם נוסעים מהשכונה הזו אל שוק מחנה יהודה כדי לקנות ביצים רק כי שם המחיר היה שני גרושים פחות, אני מבין שזה היה קשה, שזה לא היה קל".
בבית ספר התיכון בשכונה (היום נקרא ליד"ה) הוא הסביר איך עיצב המקום את מי שגדל להיות. "למדתי פה הקפדה בלתי רגילה על כל דבר, לא לוותר על שום דבר", נזכר גאון. "מין פרפקציוניזם כזה, שיש בו אתה יודע, את הרצון תמיד לעשות יותר טוב, אבל אתה אף פעם לא מרוצה".
בבית הכנסת של בית הספר הוא מספר: "פה זה היה הבר מצווה שלי. עדיין יש בי הרטט הזה של לחטוף את הטופי מהאורחים. שלחו אותו ישר לראש שלי". הוא נזכר גם במתנות שקיבל: "מה שקיבלתי זה רק ספרים. אין חוץ לארץ, אין אמריקה. שום דבר. ספרים. מן המקום הזה, בית הכנסת הזה יצאתי לדרך. זאת הבמה הראשונה שבה השמעתי את קולי.
"אני יודע שאם יגיעו אל סינוואר ויהרגו אותו ולא יהיה בכלל חמאס בעזה, אבל גם החטופים לא יהיו, אנחנו לא ניצחנו"
מתברר שהוריו של גאון לא קיבלו בתחילת דרכו את המקצוע שבחר. "שניהם לא רצו שאהיה זמר", הוא אומר. "אתה מדבר על תקופה שזמר זה לא מכובד. זה לא רציני". אלא שהיה רגע אחד באחת מהופעותיו שבו הבין שמעתה ואילך הוא זוכה בברכת הדרך שלהם.
"בהופעה ראיתי מהבמה הר שכולו מלא באנשים, וכולם ישבו על הרצפה ועל הדשא, ובאמצע שמו כיסא, ובכיסא הזה ישבה אמי", סיפר גאון. "שרתי, וראיתי את עיני אימי נוצצות, הייתה בהן איזו שמחה. הרגע הזה היה מין רגע שמימי שפתאום אבא שבמרומים ואימא שיושבת פה כאילו אומרים לי יאללה בסדר, תמשיך עם זה".
"היה לי משבר גדול"
אנשים חושבים שהוא ירושלמי, אבל בעצם הוא עזב את העיר. "זה לא משנה בכלל אם אתה גר ברמת השרון או אתה גר בטימבוקטו. ירושלמי הוא ירושלמי", הוא אומר.
כמה זמן מאז עזבת את ירושלים?
"לא חשוב, מאה שנה. עזבתי כי כל העשייה שלי התרכזה בתל אביב".
העשייה התחילה בלהקת הנח"ל.
"כן".
נתפסת שם יותר כשחקן, פחות כזמר.
"כן, לא, הגעתי בכלל כשחקן. אורי זוהר היה אז הבמאי, ואז נעמי פולני, היא אמרה לי באחת הפעמים: 'אתה יודע, אני חושבת שאתה יכול לשיר סולו'".
"היה לי משבר גדול", נזכר גאון. "אני מגיע אל הבסיס, אל הפיקוד ובחוץ מחכה לי הרס"ר, ואז הוא אומר לי: 'תיסע, תיסע לירושלים. אבא שלך מת'. זה שמיים ככה נופלים לך על הראש. ובשבעה גמלה בי החלטה: אני לא יכול עכשיו לחזור אל הלהקה. ואורי זוהר הגיע ואמר: 'אתה חוזר, אתה חוזר ואתה צריך לצחוק, ואתה צריך לשיר, ואני לא אתן לך בשום אופן'. אתה יודע, אורי הוא כזה חזק מאוד. זה שאורי לא ויתר, אני זוכר לו את זה כל החיים".
"אחרי הדבר הזה אמרתי, מה אני יכול להביא לו מתנה? לאורי זוהר", ממשיך גאון ונזכר. "אז אמרתי, אני אקח מחזור שאבא שלי התפלל בו. ואני נותן לו את הסידור. ואז אורי אומר: 'מה זה? מה זה? מה זה צריך להיות? מה זה הספר הזה?' אני אומר לו: 'זה סידור שמתפללים איתו'. אני נתתי לו את הסידור הראשון".
אתה החזרת את אורי זוהר בתשובה.
"לא, לא, לא, לא. הוא לקח את הספר, שם אותו בבית. אני אבל אני מאמין שאחרי שהוא התחיל לחזור, אז הוא חזר אל הספר".
"אני לא ימני ולא שמאלי, אני יהודי חרד"
מלבד היותו זמר מצליח, גאון שיחק בסרטים שהפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. מ"קזבלן", שם התפרסם שמו, ועד "מבצע יונתן", שם גילם את יוני, אחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנפל באותו מבצע.
יוני שחרר חטופים באנטבה. היום יש יותר ממאה חטופים בעזה.
"כולנו מבינים שאי אפשר מבצע 'אנטבה 2'. אי אפשר, זה לא קיים".
"אתה יודע, לפעמים אני מדמה לעצמי שיש לי כזה קרוב, שיש לי אח שם", מתוודה גאון. "שיש לי אחות, שיש לי בן שם. זה תופת. זה תופת שאי אפשר לעבור אותו. אתה קם עם זה בבוקר, עם החור הזה שיש לך בליבך והולך לישון עם החור הזה. מה שהיה ב-7 באוקטובר זה כתם, זה שלא החזירו חטופים, זה כתם הכתמים של כל הדורות של העם הזה, זה ילך אלפי שנים קדימה. זה מלכוד איום ונורא שהמדינה שבויה בו. אני לא ימני, ואני לא שמאלי, אני יהודי שחרד לשלומה של הארץ הזאת".
הציעו לך לבוא להופיע בכיכר החטופים?
"לא הייתי שם אף פעם, אבל זה לא אומר שום דבר. אם יזמינו אותי, ודאי שאלך. אני אלך להביע את אהבתי ואת צערי הגדול על מה שהם עוברים, לא יודע אם צריך עסקה או לא צריך עסקה. אבל אני יודע שאם למשל יגיעו אל מנהיג חמאס יחיא סינוואר ויהרגו אותו, ואם לא יהיו בכלל חמאס בעזה, אבל גם חטופים לא יהיו, אנחנו לא ניצחנו. אבל אם יחזירו את החטופים וסינוואר יישאר שם, עדיין ניצחנו. כי לא משאירים חיילים בשדה הקרב. מה גם שהם לא היו חיילים אלא אזרחים שחטפו אותם אז בכלל. אתה יודע מה, זה הסיפור הנורא ביותר, הקשה ביותר".
"פחד במה? זה לא עובר גם עם השנים. זה רק עובר בהחלטה שזה מה שאני רוצה לעשות. ואז אני נכנס באימא של הפחד ומופיע"
"באותו שבוע אריק נפטר"
אחרי שהתקבל ללהקת הנח"ל בפיקודו של אורי זוהר, החל את דרכו יהורם גאון בהרכב "שלישיית גשר הירקון" עם בני אמדורסקי ואריק איינשטיין. גאון מספר שהוא ואיינשטיין היו חברים טובים, אבל באופן מקרי נפרדו דרכיהם אחרי שהלהקה התפרקה. כך יצא שעשרות שנים גאון ואיינשטיין, על אף החברות שהייתה ביניהם, לא היו בקשר.
"הרבה מאוד שנים אחר כך אמרתי לו, 'בוא נעשה מפגש', ואריק אמר, 'בשמחה זה יהיה נפלא'", סיפר גאון. "ובאותו שבוע הוא פשוט נפטר, לא צלח. כתבתי אחר כך מין הספד כזה ואמרתי לו תשמע, כשניפגש בשמיים, ננסה לברר לעצמנו מה בדיוק קרה ב-40 השנה שלא דיברנו, כי היינו חברים נפלאים".
גאון חשף שהוא חלק עם איינשטיין פחד משותף – פחד במה. "היינו עולים לאיזו עליית גג, נרגעים מאימת הקהל", מספר גאון. "היו לנו פחדים. היינו שנינו עולים למעלה להירגע. היינו שואלים מי נמצא למטה. היו אומרים לנו אריק שרון, גנדי, כל מיני שמות של קצינים".
אריק הפסיק להופיע בגלל הפחד הזה, אצלך זה עוד קיים?
"זה לא עובר, זה לא עובר גם עם השנים. זה רק עובר בהחלטה שזה מה שאני רוצה לעשות, ואני אכנס, אכנס באימא של הפחד הזה, ואופיע".
"אני מסתרק יפה, אני שם איפור"
בדצמבר ימלאו לגאון 85 – והוא לא עוצר. מלבד "סברי מרנן", שמשודרת בקשת 12 בעונה חדשה, הוא מתחיל עכשיו סבב הופעות חדש. הוא יופיע באמפי פארק אשדוד ב-27 באוגוסט ובהמשך בבריכת הסולטן ובהיכל התרבות בתל אביב. "זה מרגש בצורה בלתי רגילה", הוא מודה, "כי הפעם אני מעורב אישי בסיפור הזה. זה מרגש יותר מכל מופע שהייתי בו".
אתה מצליח גם לשמור על מראה צעיר. אתה מקפיד על זה?
"כן. אני מסתרק יפה, אני שם איפור. אני לא שם בוטוקס, לא, עוד לא. אבל אני אשים, אולי, כשאני אזדקן".
גאון היה נשוי שבע שנים ואחריהן התגרש. "אנחנו חברים מאוד-מאוד טובים", הוא אומר על אשתו לשעבר. נולדו לו שני ילדים, וכיום יש לו בת זוג. "כ-14 שנים אנחנו כבר ביחד, ואני מאוד מאוד מרוצה והכול טוב", הוא סיפר. על האבהות בצל הקריירה הוא אומר: "ניסיתי בכל מאודי להיות אבא טוב, אבל כשאתה מופיע בכל הארץ, ואתה ממש כמעט לא נמצא בבית... הייתי ממלא מזוודות בכל מיני צעצועים כי רציתי לפצות אותם על כך שאני לא נמצא".
גאון מוסיף: "אני חושב שזה מנת חלקו של כל מי שמופיע. שהוא לא נמצא עם הילדים שלו, שהוא לא איתם, הוא לא מרדים אותם, הוא לא קם איתם בבוקר". בתו שנכחה לצידו בריאיון הסבירה: "זה נכון שלא הייתה הנוכחות הפיזית שלו, אבל הנוכחות הרגשית, זה שיש מישהו שתמיד שם בשבילך, זה יותר מהכול. הנוכחות הזאת בסופו של דבר היא המשמעותית".