זה לא בדיוק קאמבק כי אילנית לא נעלמה מעולם. אבל בזכות השיר "הינה ימים באים" היא עכשיו בכל מקום - בטלוויזיה וגם בטיקטוק, חוזרת לבמות וכובשת את היכל התרבות לראשונה, מנסה להתרגל מחדש לימים הטובים ההם, הזוהרים, שבהם קהל שלם נעמד לכבודה על הרגליים באופן אוטומטי.
"כשסיימתי את השיר", אומרת אילנית, או שלא בשם הבמה שלה חנה דרזנר-גת, על ההופעה שלה בהיכל התרבות. "הקהל התחיל למחוא כפיים, אבל הוא גם התחיל לעמוד. אני תפסתי את עצמי ככה והרגשתי איזשהו חנק. אמרתי 'אוי ויי, אני לא אוכל לשיר' והרגשתי שעוד מעט, אוטוטו, אני מתחילה לבכות. זה היה דבר כזה אדיר לראות את האולם המלא הזה עם האנשים שקמים, אז הדבר היחיד שיכולתי להגיד להם זה 'חכו עד הסוף ואז תמחאו כפיים ככה'".
שלום חנה, זה מוזר ששם הבמה שלך הוא אילנית - את לא מתבלבלת מדי פעם?
"איך אני יכולה להתבלבל כל כך הרבה שנים?" היא אומרת וצוחקת.
כשאת הולכת ברחוב ומישהו צועק אילנית, את מסתובבת?
"בדרך כלל כן".
"חשבו שיש לי אפוד מגן"
בשנים האחרונות היא הייתה בעיקר חנה, השם שאיתו נולדה והוחלף בתחילת הקריירה שלה כדי שיישמע טוב גם לאוזניים בין-לאומיות. אבל קשה לדמיין איך היה נשמע הפסקול הישראלי בלי אילנית - הזמרת הבלונדינית האהובה שפרצה בסוף שנות ה-60 וזכתה 7 שנים ברצף בתואר זמרת השנה כבר הייתה הדבר הכי קרוב אז לכוכבת פופ מקומית.
ברפרטואר שלה יש יותר מ-600 שירים, לא מעט מהם הפכו לנכסי צאן ברזל. היא הייתה חלק מהצמד אילן ואילנית, יחד עם מי שהיה אז בן זוגה שלמה צח. אחרי כמה שנים מסביב לעולם צח החליט שהוא מעדיף את אחורי הקלעים והפך לאמרגנה של אילנית.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
באותה תקופה שטיילו באירופה, קיבלו השניים הצעה לייצג את גרמניה באירוויזיון. אחרי מחשבה קצרה החליטו שאם הם מסתערים על האתגר, עדיף שזה יהיה עבור ישראל שעד לאותה שנה לא השתתפה באירוויזיון מטעמי תקציב. צח הבטיח אז לגייס את הכסף הדרוש וכך למעשה נסללה דרכה של ישראל לתחרות. "שרתי את זה בעברית, לא חשבתי לרגע לשיר את זה באנגלית או משהו. כל האנשים ישבו בבית, ראו והסתכלו".
בביתה היא עוד שומרת את השמלות מהאירוויזיון, שבהן אפשר לגעת רק עם כפפות. "אני לא לובשת את זה כמובן, זה השרוול המפורסם - חשבו שיש לי אפוד מגן, אז לא", היא אומרת ומציגה את השמלה הצבעונית מאירוויזיון 1973.
למה חשבו?
"בגלל שהייתי באירוויזיון אחרי שהיה הרצח של הספורטאים במינכן והייתה עלינו המון שמירה. התקבלתי בכזו אהבה, מה שלא קרה השנה לעדן גולן, לצערי, כי היא זמרת נפלאה ושרה נפלא, נתנה ביצוע נהדר. הם חיכו לי, זו הייתה הפעם הראשונה שישראל משתתפת באירוויזיון. בהימורים הייתי במקום הראשון, חשבו שאני אקבל מקום ראשון - הגענו למקום רביעי מכובד מאוד".
לא פספסת קריירה בין-לאומית?
"מה שעשיתי עשיתי, נהניתי, זהו. לכל דבר יש את זמנו - אם הגורל היה רוצה שאעשה קריירה בין-לאומית, הייתי עושה".
"היא מחליטה על חייה"
יחד עם נורית הירש, השתיים אחראיות לכמה משירי הילדים הכי גדולים ויפים עד היום. כשהן נפגשות אילנית אומרת על הירש: "השירים שלה בנו לי קריירה של שישה עשורים". והירש משיבה: "ולהפך".
על הלהיט "השנה הבאה" הירש מספרת: "קיבלתי מילים מאהוד מנור וזה נראה לי שיר עצוב", ואילנית מוסיפה: "שלמה צח שלנו, כשהוא שמע את המילים 'עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה', הוא אמר שזה צריך להיות שיר שיעודד את האנשים ולא להפך" והירש מסכימה ומשחזרת: "הוא אמר לי כל הזמן לנגן עוד יותר מהר, בסוף זה יצא שיר שמח".
סיפרת שאת שרה לפעמים "פרפר נחמד" בהדרן שלך.
הירש: "באמת?"
אילנית: "כן, פתאום אני עולה ורואה שהקהל רוצה עוד ואני שולפת את 'פרפר נחמד'".
בסך הכול הקריירה שלך עמוסה בהישגים ובלהיטים, אבל היו גם פספוסים קטנים, נכון?
אילנית: "פספוסים, הינה - ב'אהבה היא שיר לשניים' אני שרתי לוועדה (שבחרה את השיר לאירוויזיון) חמישה שירים. קובי אושרת הביא את 'ולנטינו' ('נסיך החלומות') אז אחד המנהלים אמר, 'בשום פנים ואופן, אנחנו לא שרים על דמות שהיא לא ארץ-ישראלית. ולנטינו לא בא בחשבון, הוא היה מאהב', וזהו".
פספסת את ולנטינו.
אילנית: "פספסתי וזה הלך לגלי עטרי, היא עשתה מזה להיט גדול".
את מכירה את חנה המון שנים. מה השינוי הכי משמעותי שהיא עברה מהבחורה הצעירה שפגשת ועד היום?
הירש: "שינוי עצום ואני מספרת לה כל הזמן כמה אני גאה בה. עם השנים היא התעצבה כאישיות שקובעת את גורלה בעצמה - אף אחד לא יאמר לה מה לעשות, היא מחליטה על חייה וזה שינוי אישיותי מאוד דרמטי".
"האמת היא שפחדתי"
את נפרדת בגיל 70 מבן זוגך. זה לא דבר ששומעים.
אילנית: "גם אני חשבתי ככה, אבל אני אגיד לך את האמת - אני אחר כך גיליתי שנשים יותר מבוגרות ממני עושות את זה. האמת היא שפחדתי, אמרתי 'מה, כל כך הרבה שנים... אז יש דברים שלא מסתדרים לפעמים, צריכים אולי להתרגל לזה ולהמשיך הלאה'".
את יודעת לשים את האצבע על הנקודה שבה החלטת שאת לא רוצה יותר?
"החלטתי לעזוב וזהו".
את מצטערת שזה לא קרה לפני כן?
"אין מצטערת, כל דבר שבא לנו בחיים זה קרה מכיוון שרצינו את זה".
וכשאת שאלת את עצמך אם את מאושרת?
"היו לפעמים דברים שקשה איתם, אבל המשכתי הלאה. אני זאת אני, אני החלטתי אחרי תקופה מסוימת לעזוב, נכון, אחרי 38 שנים של זוגיות עזבתי".
הרבה מאוד אנשים נשארים בתוך מערכות יחסים לא טובות כי הם פוחדים להזדקן לבד, פוחדים לקום בבוקר לבד, פוחדים ללכת לישון לבד. זה לא היה שיקול?
"לא".
תסבירי למה - כי היה לך אומץ? כי היה לך את הביטחון?
"לא היה לי את האומץ ולא היה לי את הביטחון. עם הזמן אני התחלתי לעכל את זה, זה לא בא ביום אחד - 'שלום, אני הולכת'. זה תהליך. ואני החלטתי שאני רוצה את הפינה שלי במקום אחר, זה הכול. היו שני ילדים שהיו מעורבים בדבר הזה, במשפחה הזאת, ואני בסופו של דבר הבנתי שהם לא כועסים עליי, הם קיבלו את זה בצורה יפה, הם אנשים בוגרים - וטוב לי, בסך הכול טוב לי".
"זה קשר בין נשמות"
נטלי, בתו של אלי טמיר, בן זוגה לשעבר של אילנית, מספרת על הקשר ביניהן.
הקשר ביניכם הוא לא סיפור שגרתי.
"לא סיפור שגרתי. הוריי נפרדו כשהייתי מאוד מאוד קטנה, חנה היא לא האימא הביולוגית שלי. הייתי בת שנתיים וחצי-שלוש, היום אני בת 46. היא קיבלה אותי - זה קשר בין נשמות וזה מאוד מורכב לנסות ולהבין את זה, אנשים תמיד שואלים המון שאלות - 'אז אתה הבן של והוא הבן של...'. אני זכיתי למתנה כפולה כי זו לא רק חנה שקיבלתי אותה כמישהו מאוד קרוב ומנטורי ואוהב, גם עמיחי (הבן של חנה) הוא מאוד קרוב ומנטורי ואוהב. יש לנו במיקס גם עוד אחות שהיא גם לא קשורה אליי ביולוגית, אבל מאוד קרובה אליי - היא מהאבא של עמיחי. היא גם לא קשורה ביולוגית לחנה, אבל הנוכחות שלה בחיים שלנו - אנחנו מאוד קשורים אליה. אז מה אני אגיד לכם? משפחה כן בוחרים".
אילנית: "היא הייתה הרבה מאוד אצלנו בבית".
נטלי מספרת על הפרידה של אילנית מאביה: "זה היה לא נעים, אבל בסופו של תהליך זה שלהם. הם שני אנשים מבוגרים. צריך לקום ולהמשיך משם, לא נשארים בתוך הטראומה - זו לא צורה לחיות".
אני חושב אבל שבפרידה יש את הצורך הזה לנקוט עמדה או לבחור צד.
"מה זה עוזר בסופו של תהליך, נקיטת העמדה ובחירת הצד? בדיוק כמו חנה, אני בסופו של דבר השאיפה שלי היא למקומות של הרגשה טובה והרמוניה".
היה לך ברור אחרי הפרידה של אבא שלך ושל חנה שאת על חנה לא מוותרת?
"בוודאי. זו הגישה שלי, זה חלק מהחינוך שקיבלתי", היא אומרת ומצביעה על אילנית.
את ילדה גדולה, אבל הרבה ילדים מוצאים את עצמם באמצע.
"זה בכל גיל ואתה צודק, וזה משהו שפגש אותי בפעם השנייה בחיים, כי ההורים שלי כבר נפרדו פעם אחת, וכן זאת ההתנסות שלי, הייתי צריכה להתמודד עם זה. אני מתמודדת עם זה. אני שלמה. אני אוהבת. אני אוהבת את כל האנשים בחיים שלי, את כל ההורים שבורכתי בהם. מתמודדים בחיים, כמו שאנחנו יודעים בימינו החיים זה לא סוכריות. לא פיקניק".
חנה, אחרי הפרידה היה ברור לך שאת על נטלי לא מוותרת?
"ידעתי. היה לי ביטחון באהבה שלה. זה מה שחשוב ולא היה לי שום ספק שהיא תמשיך להיות בקשר איתי. וההפך הקשר מאוד התחזק".
סיפרת פעם שחלק מזה שהפכת זמרת היה גם קצת פיצוי על מה שאבא שלך לא הצליח להגשים.
"הוא לא הגשים, אבל הוא השלים עם זה. לי יש את האופי של אבא שלי. אבא שלי קיבל הכול באהבה".
"על הבמה הייתי אחרת לגמרי"
"זאת אני בת 17-18 משהו כזה", אילנית מראה את התמונות מצעירותה. "איך פעם אמרו 'את לא מודעת למה שאת משדרת וכמה את יפה'. זה מה שאמרו פעם. כי אני לא ראיתי עצמי בדיוק בעיניים של האנשים".
לא הרגשת יפה?
"עד תקופה מסוימת לא הרגשתי את עצמי יפה. זה נבע מחוסר ביטחון. אבל על הבמה הייתי אחרת לגמרי".
אמרת שאת שומרת על עצמך, את אוכלת טוב, את דואגת לעצמך. מתי החלטת שאת לא צובעת יותר את השיער?
"כשהתחילה הקורונה ממילא המספרות היו סגורות. גם סיפרתי את עצמי, לא הייתה לי ברירה, אז אמרתי יאללה מספיק. זה גורם נזק והחלטתי.. ראיתי שזה יפה לי".
בדרך כלל נשים שמחליטות לא לצבוע זה הצהרה.
"אולי זה הפך לטרנד, אבל אני התחלתי את זה לפני שנהיה הטרנד. אני החלטתי שאני רוצה להיות טבעית. זה השיער שלי, זהו זה".
טבעית זה גם אומר שלא מערבים בוטוקס וכאלה?
"פעם אחת עשיתי את זה וזהו, מזמן".
למה?
"לא יודעת אמרתי ננסה. אז זה מחזיק מעמד כמה? שנה או משהו".
את לא נעזרת בשום דבר?
"לא, תראה כשיש מאפרות טובות, אז מה אני צריכה? היא צוחקת".
"השיר הזה תמיד ריגש אותי"
ההצלחה של השיר שלך הפתיעה אותך?
"כן זה הפתיע מאוד. אני לא תיארתי לעצמי ש'הינה ימים באים' יהיה כזה שלאגר בקרב הצעירים. זה התחיל עם מריאנו".
הריקוד של מריאנו אידלמן ורומי נוף - ל"הניה ימים באים" ברוקדים עם כוכבים:
מריאנו אידלמן: "השיר הזה תמיד תמיד ריגש אותי. בזכות אילנית".
"הוא ממש ריגש אותי איך שהוא רקד", אומרת אילנית על הריקוד שלו ב"רוקדים עם כוכבים", "ואני אמרתי 'יש לו את הדרום-אמריקני הזה (היא מזיזה את הישבן בתנועות ריקוד) - הוא יהיה נפלא".
מריאנו: "אני בחרתי בשיר הזה כי כשההורים שלי עלו לארץ, ההופעה הראשונה שהם ראו זה של אילנית". בצילומים אילנית פוגשת את ההורים של מריאנו, ואילנית ומריאנו רוקדים יחד ושרים את השיר.
"אני מאוד נהנית מהזוגיות שלי"
על הקשר הזוגי הנוכחי שלה מספרת אילנית: "לפני יותר מ-5 שנים פגשתי אותו ודיברנו והוא אמר לי 'את רוצה לצאת לארוחת ערב?', אמרתי לו טוב".
לא נשמע רומנטי.
"אמרתי לו בסדר, הלכנו נפגשנו, פטפטנו, הוא סיפר על החיים שלו ואני סיפרתי על החיים שלי וזהו".
אהבה בת 70 שונה?
"אני מאוד נהנית מהזוגיות שלי. זאת זוגיות מפרגנת מאוד".
זה לא משהו שהכרת קודם?
"היו פרגונים פה ושם, אני לא יודעת איך להסביר לך את זה, זה אופי שונה. לראות את החיים אחרת".
את מאושרת היום?
"מאוד מאושרת. כל אחד רוצה לחיות ולחיות בטוב".
גם רע וגם טוב.
"תמיד זה בא בזוגיות, רע וגם טוב".
השאלה מה יותר חזק.
"האהבה יותר חזקה והטוב יותר חזק, אצלי בכל אופן".
מעולם לא שרת שירי מחאה.
"לא, אני לא זמרת מחאה".
גם כשכואב מאוד.
"אז אני שרה על הכאב וגם על התקווה, יש עליות ויש ירידות – אז תהיה העלייה היפה הזאת".
את הולכת להפגין?
"מעט".
למה?
"כי המשטרה נהייתה אלימה מאוד".
את מפחדת מהם?
"כן, אני מפחדת מהם, כי אני לא יודעת. זאת לא אותה משטרה שהייתה לנו פעם".
אבל לא ללכת להפגין זה בעצם לתת לפחד לנהל אותך.
"תראה אני הרבה פעמים הייתי, אני באה מוקדם, אני מתערה בקהל, לא מרימה ידיים אני פה".
יכול להיות מקרה ששוטר מרים יד על אילנית?
"אתה אף פעם לא יכול לדעת, אם הרימו יד על חברת כנסת, משפחות חטופים, רופאים שבאים להגיש עזרה לפצוע מה זה? מה נהיינו?"
מה יהיה?
"מה יהיה - יהיה טוב אני מקווה, אני לא פוליטיקאית, אני לא מערבת פוליטיקה בשירים שלי. אני שרה שירים ולא משנה לי אם בקהל אחד הוא מימין השני הוא משמאל. מה זה משנה. אנחנו בני אדם, אנחנו חייבים את האחדות הזאת בחזרה".
ההופעה הבאה של אילנית תתקיים ב-15 באוגוסט בהיכל התרבות בתל אביב.
תחקיר: הדי זעירא