כשאני שואל את תום נשר מה החשש הכי גדול שלה מהצורה שבה שאני אספר את הסיפור שלה היא עונה: "קודם כל אין לי כוח שזה יהיה כזה בת של, בת של, בת של... אבל זה בסדר אני מבינה".
שזה בלתי נמנע?
"כן".
הבמאית תום נשר החליטה שנפתח את הריאיון שלנו בניסיון לפרק את חומר הנפץ המשפחתי. ככה זה כשאבא שלך הוא אבי נשר מבכירי הבמאים בישראל. "ניסיתי לייצר לי איזושהי דמות נפרדת", היא אומרת.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אני שואל את אביה, שיגיד לי עם יד על הלב כמה זה קשה להיות הבת של אבי נשר. "אני לא חושב שזה צריך להיות קשה יותר מדי, אם את מבינה את היתרונות והחסרונות".
אז תן לי את היתרונות והחסרונות.
"החסרונות זה שעשויים תמיד לחשוד בך שאולי עזרו לך, סידרו לך. היתרונות - אם את אוהבת קולנוע, את הולכת להיחשף להרבה מאוד קולנוע".
התאונה ששינתה את חייה
רגע לפני שסרטה הראשון "קרוב אליי" יוצא אל בתי הקולנוע תום נשר לוקחת אותנו למסע משפחתי ואישי. מסע שמתחיל בבית שבו אימא פסלת וצלמת ואבא עושה קולנוע. ככה הילדה גדלה.
"אני זוכר אותה בגיל שלוש או ארבע. אני שומע טפיפות רגליים קטנות חוצות את הדירה. מגיעה אליי 'אבא שים לי סרט'. אני שם את 'צלילי המוזיקה'. לילה ראשון, לילה שני, ובפעם החמישית אני מתחיל לדבר על תנועות מצלמה".
תנועת מצלמה?
"כן, כן".
תום ידעה תמיד שהיא רוצה להיות במאית קולנוע. בדרך לסרט הראשון היא הייתה צריכה למרוד, להתנתק וגם להתמודד עם התאונה ששינתה את חייה.
זה קרה ב-2018, כשהכדורגלן מליגת העל, יצחק אספה, נהג בשדרות רוקח בתל אביב ופגע בשני נערים בני 16 שרכבו על אופניים חשמליים. אחד מהנערים, ארי נשר, אחיה בן ה-17 של תום, נהרג כתוצאה מהתאונה.
"זה באסה להתבגר בגיל כזה צעיר", היא אומרת על האסון שחוותה. "אני מרגישה שנחטפו לי החיים, ואני חיה חיים מקבילים, לא שלי".
סרט שהוא טיפול פסיכולוגי
תכף נצא למסע אל תוך חדרי הנפש שלה שפרוסים עכשיו על המסך הגדול. "זה מרגיש לי טיפול פסיכולוגי של שנים, שנכנס בתוך ארבעה חודשים של חזרות וחודשיים של צילומים", אומרת השחקנית ליה אללוף שמשחקת בסרטה של תום.
זה גם טיפול פסיכולוגי של הבמאית?
"ברור".
תום, מתי נולד הסרט הזה?
"תמיד ידעתי שאני רוצה לכתוב סרט והתחלתי לאסוף פתקים לסרט הזה באמת מגיל 16. כשאתה גדל בבית, כמו הבית שגדלתי בו, הכול תמיד נכנס לדף. אם יצאתי עם בחור והיה מעפן - מהמם, יש לי על מה לכתוב".
"היה לי חלום לעשות סרט על צעירים, כשאני עוד צעירה", היא ממשיכה. "חשבתי שכל המבוגרים עושים עלינו סרטים שלא עושים איתנו חסד. רציתי שזה יישמע כמו שאנחנו מדברים, שהמוזיקה תהיה המוזיקה שאנחנו שומעים. על המסיבות, על הרוח הזו, על הנעורים - כשאני עוד בנעורים".
אבל החלום הזה שלה קיבל תפנית חדה לפני שש שנים, כשאחיה הצעיר ארי נהרג בתאונת הפגע וברח. ארבעה ימים נאבקו הרופאים על חייו. "הייתי בניו יורק וחזרתי מיד לארץ כשזה קרה", היא נזכרת. "הייתה לי המון התכחשות לזה שזה קרה. ברמה כזו שכזה הייתי אוכלת עוגיה ושומרת אותה לתת לארי בארוחת שישי, ואז כזה, אה רגע, אי אפשר".
"אחרי שקורה כזה דבר את נורא פגיעה, ואמירות קטנות יכולות להרוס לך יחסים ואיך לא מתאבדים".
היו מחשבות כאלה?
"ברור, היה לי הכי קשה בעולם, עדיין קשה לי למצוא ערך בחיים".
"הכתיבה עזרה לי למצוא יופי בתוך השחור"
בסביבה הקרובה שלה, המליצו לה להתרחק מהפצע הזה. אבל תום עשתה ההפך. היא נכנסה לחדר והתיישבה לכתוב. "אם הכתיבה עזרה לי במשהו, זה בלמצוא יופי והומור ותשוקה ואהבה, גם בתוך המקומות שבהתחלה נראו לי כמו קנבס שחור לגמרי", היא מתארת את מה שעבר עליה.
איריס נשר, אימא של תום: "לא יכול להיות אומן מבלי להתייחס להתייחס לדרמה הכי גדולה שקרתה לך בחיים. ליצור דווקא מתוך מקום כל כך עמוק ובלי לפחד".
הסרט מתחיל באחות שמה עדן, שאותה מגלמת ליה אללוף, שכמו תום, מאבדת את אחיה בתאונה. וכאן הסיפור מתרחק מהמציאות. בסרט היא מגלה שהייתה לאחיה בת זוג, מאיה, שאותה מגלמת דריה רוזן. ואל תרגישו לא נעים אם אתם לא מכירים את השמות.
דריה רוזן: "תקשיבו, אני מתרגשת".
ליה אללוף: "וואו".
דריה: "אני בלחץ כאילו".
רגע, זו פעם ראשונה?
ליה: "פעם ראשונה, הכול פעם ראשונה".
דריה: "הכול כן, כן".
ליה: "משחקות בסרט פעם ראשונה, ומתראיינות בפעם הראשונה".
"חיפשתי נמרה וארנבת"
"באודישנים עשיתי, כמו שאבא שלי אומר, מפקד אוכלוסין", תום מספרת איך בחרה בשתי שחקניות לא מוכרות לתפקידים הראשיים בסרטה. "כאילו ממש פגשתי את כל המדינה, ופגשתי את ההכי מפורסמות, ואת הטיקטוק ואת הזה ואת כולן, אבל בסוף הן היו שתי בנות האדם הכי מעניינות לתפקיד. יותר משחקנית מנוסה, חיפשתי נמרה וארנבת".
עדן היא הגיבורה הפראית הנועזת, המינית, האמוציונלית. מאיה היא הביישנית המחושבת, שמתאהבת בקלות. ותום מכניסה את השחקניות שלה עמוק לתוך העולם שלה.
כשהיא מסתכלת עלייך, היא מסתכלת רק על שחקנית, או שהיא מסתכלת לפעמים על עצמה?
ליה: "שאלה יפה. אני חושבת שהיא מסתכלת לפעמים גם על עצמה".
תום: "שתיהן באות מתוכי. גם הצד היותר אפל ופראי של המסיבות וגם ילדה טובה, מצטיינת, נחמדה כזאת, עושה מה שצריך".
אז מה את?
"מה אני? גם וגם".
תום לקחה את שתי הגיבורות שלה למסע אינטנסיבי אל תוך הנפש שלה .ניסתה להעביר להן מה זה לאבד מישהו שהוא כל כך קרוב.
ליה: "נתתי לה את המערכת של ההפעלה הרגשית שלי, והיא הייתה משחקת איתה בעדינות וברגישות ובאחריות, והייתי צריכה להחזיק לה ידיים, להסתכל לה בעיניים, וזהו, הייתי יודעת מה אני צריכה להרגיש".
דריה: "אחרי ארבעה חודשים של חזרות כבר האמת והדמיון , הכול היטשטש לנו. אנחנו הרגשנו שאיבדנו את בן האדם שהכי קרוב אלינו, ושזה קורה, ושזה אמיתי, והיינו שם".
חומה מקצועית בינה לבין אבא
את המסע הזה של הסרט שלה עשתה תום לבדה, היא בנתה חומה מקצועית בינה לבין האיש שגידל אותה - אבי נשר נשאר בבית.
"כשליהקתי את הצוות", היא אומרת, "ממש העדפתי ככל שאפשר לעבוד עם צוות שהוא לא עבד איתו. אתה יודע, זה מאוד קשה למצוא אנשים בקולנוע הישראלי שלא עבדו עם אבי. ורציתי אנשים שלא מכירים אותי כילדה. שיכירו אותי כבמאית, שיבואו לעבוד.
בסרטים שלו היא הופיעה תמיד כניצבת. ילדה בסרט "הסודות", חניכה בצופים ב"פעם הייתי", מבלה במסיבה ב"תמונת הניצחון", ועומדת בכניסה למועדון ב"גן קופים". אבל לסט הצילומים שלה הוא התבקש לא להגיע. שלא יגידו שהיא הבת של...
אבי: "יש בסרט שלה סצנה של של שתי בנות שיורדות בטנדר לסיני. אחת מהן צריכה, איך אומר זאת בעדינות פיפי. כדי לבצע את המשימה הזו אחת מהן צריכה להושיט את ישבנה מעבר לדופן של הטנדר, וזה סכנת חיים. אז לראשונה בחיי הורשיתי לבוא לסט כקצין בטיחות".
תום: "כן, נתתי לו יום אחד, יום הורים. הוא אומר שזה מטעמי בטיחות. אני רציתי שכזה יראה שהכול בסדר".
אבי: "כשנגמרה הסצנה ניתנה הוראה שאני צריך לעזוב את הסט וארוחת צוהריים הייתה מיד אחרי, אז חשבתי אולי אני אישאר לארוחת צוהריים".
תום: "אמרתי לו 'לא, אתה חמוד, אבל לך הביתה'".
פרס בפסטיבל טרייבקה
הקרנת הבכורה של "קרוב אליי" נערכה בפסטיבל טרייבקה בניו יורק. ההורים קיבלו מסר ברור - אל תגיעו. "זו הייתה שנה שבאמת לא האמנו כבר שיהיה סרט ישראלי בפסטיבל קולנוע גדול", היא אומרת.
אנתוני ברמן, ממפיקי הסרט אמר בבכורה בניו יורק: "זה סרט ישראלי, בתקופה שזה קשה לסרט ישראלי בעולם, וזה קשה לאנשים להסתכל בסרט, בלי להסתכל בסרט מבעד לעדשה ישראלית".
תום: "מאוד התכוננו נגד מחאות. הבאנו צוות אבטחה. המנהלת של הפסטיבל אמרה שבימים כאלה חשוב לתמוך באומנים".
"הכירו לי את רוברט דה נירו, שאמר לי תודה רבה על זה שבאתי כל הדרך מישראל. כאילו, כן הרגשתי שיש מודעות למצב ושהסרט הצליח לחדור לליבם של אנשים, ושזה דבר מאוד משמח", היא מוסיפה.
הם עמדו שם על השטיח האדום של טרייבקה, תום והשחקנים הראשיים. ודריה, היא כבר הייתה דריה אחרת.
דריה: "כמה חודשים אחרי שהצילומים הסתיימו, נרצחה בנובה החברה הכי טובה שלי, איילת ארנין. באופן מיסטי הסרט היה כמו קדימון למה שיקרה. זה היה כאילו מין הכנה לאבל", היא אומרת בבכי. "אבל אני חושבת שמי שיראה את הסרט, יקבל ממנו כוחות, כוחות לבחור בחיים".
אחרי ש"קרוב אליי", סרט הביכורים של תום נשר, הוקרן בפסטיבל טרייבקה הניו יורקי - חבר השופטים בחר בו למקום הראשון באחת מהתחרויות המשניות.
תום: "התגובה הייתה הלם ושמחה מאוד מאוד גדולה. הכי לא ציפיתי לזה".
פותחת את הלב בסרט
התחנה הבאה הייתה פסטיבל הסרטים בירושלים. וכאן נפרץ הסכר ותום ואביה נפגשו - וגם זה לא עבר בקלות.
תום: "תגיד לפני שאתה מגיע למקומות".
אבי: "או-קיי, או-קיי. מה שאת אומרת, גברת".
אבי: אני לא יודע אם איזו זכות נפלה בידי שמותר לי לעמוד כאן עכשיו", אומר אבי נשר כשהוא מצטלם ליד בתו.
תום: "זה קשה לי. קשה לי שמכניסים אותו לפריים. אני הכי אוהבת את אבא שלי בעולם, אנחנו קרובים בטירוף, וזה קשה לי גם להגיד לו לא לבוא לדברים".
הכרטיסים להקרנה נמכרו בתוך שעתיים. האולם היה מלא לחלוטין.
תום: "פתאום אני בלחץ".
למה?
"לא יודעת, פתאום התחילו לעלות אנשים במדרגות, והם מחייכים אליי, והם כזה תופסים אותי בעיניים ואני קולטת שהם קנו כרטיס לראות את הסרט שלנו".
ותיכף את פותחת להם את הלב שלך ממש.
"כן. אני מקווה שיפתחו אליי חזרה".
כשהאורות כבו, הקסם שיש בסרט הזה התפשט באולם. הקהל נשאב אל העולם המהפנט והאינטנסיבי שיצרה בגיל 27 במאית ישראלית חדשה שנולדה לנגד עיניו.
זה סרט נורא נשי נכון? הדמויות המרכזיות בו הן נשיות. הגברים הם כזה ברקע.
ליה ודריה צוחקות.
דריה: "גם בחיים, לא?"
תום: "כן, כי אני בת. זה לא סרט לנשים, זה לא סרט נשי בעיניי. זה סרט על בני אדם. אבל הגיבורה היא נכתבה מאצבעותיי וזה אצבעות עם לק".
"לא הכרתי את המילה הצלחה"
"קרוב אליי" זכה גם בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים. אבא שלה ישב בקהל ובטח נזכר בסרט הראשון שלו "הלהקה". הוא היה אז פחות או יותר בגילה.
אבי: "אני לא הכרתי את המילה הצלחה. ההצלחה אותי הפחידה. היא הגיעה לקולנוע הרבה יותר מוכנה ממני. היא קולנוענית מתוחכמת. אני סקרן לראות את הסרט הבא שלה".
בסרט הראשון שלה קיבלה תום נשר 12 מועמדויות לפרסי אופיר, כולל פרס הבימוי. היא מקבלת חיבוק מהאקדמיה, שאביה, למרות ההצלחה הגדולה של סרטיו, לא קיבל מעולם. ורק מישהו אחד היה חסר שם ברגע הזה.
אבי: "אני חושב שאם ארי היה רואה את הסרט הזה, הוא היה ניגש אליה, היה מחבק אותה והיה אומר 'שיחקת אותה'".
תום: "אני חושבת שעשיתי סרט בול בשבילו. אני חושבת שעשיתי סרט שהיה לו כיף לראות".