זו הייתה מסיבת עיתונאים קצרה, רברבנית ומתגרה. בשעות אחר הצוהריים של 12 ביולי 2006, שעות לאחר חטיפת החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, יצא חסן נסראללה לקהל המשולהב בלב ביירות. בנאום פומבי לפני המצלמות, כשאצבעו מונפת כלפי מעלה, פנה מזכ"ל חיזבאללה ישירות לישראלים והבהיר: "השבויים נמצאים במקום בטוח ורחוק מאוד. אם תתקפו – תתחרטו. אם תבחרו בעימות, צפו להפתעות". נסראללה, מוכה יהירות ושיכרון כוח, ניגב מדי פעם את הזיעה ממצחו ובחיוך שחצני הודיע למאזיניו שאהוד אולמרט, עמיר פרץ ודן חלוץ הם "טירונים" וחסרי ניסיון, בעודו מחווה באצבעותיו תנועה של "זעיר".
ספק אם מישהו מראשי ההנהגה בישראל היה יכול לשער כי באותם רגעים ממש החמיצה ישראל את ההזדמנות היחידה שלה לחסל את מנהיג ארגון הטרור במהלך מלחמת לבנון השנייה. "זו הייתה הפעם היחידה שנסראללה היה חשוף והופיע פומבית עד סוף המלחמה", אומר אל"ם (במיל') רונן כהן, מי ששירת אז כסגן ראש חטיבת המחקר (חט"ם) באגף המודיעין וראש זירת הטרור (רזט"ר) בחטיבה. "היו שם כתבים לבנונים וכתבים זרים, והוא לא חשש בכלל. הוא הגיע בגלוי, התראיין, עשה מסיבת עיתונאים שדבר קיומה פורסם, והייתה הזדמנות לחסל אותו, כמובן עם נפגעים מסביב, כי זה לא מרחב נקי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"מכיוון שפתיחת המלחמה הייתה די מגומגמת", נזכר כהן, "עוד לא היה ברור לאן אנחנו הולכים. בשעות הראשונות היה בלגן, התעסקו המון בחטופים והכניסו ללבנון כלים, שלאחר מכן נפגעו. באותו היום התגבשו בממשלה ההחלטות להתחיל לתקוף בכלל בלבנון. הסיכוי היחיד לחסל את נסראללה היה תלוי בהחלטה מהירה של הממשלה – וזה אפילו לא עמד על הפרק".
אולטימטום ישראלי - עם תאריך: "נערכים להסלמה משמעותית"
"שמע בומים, לא יותר מזה"
באופן די תמוה, ולמרות השינוי הגדול במדיניות החיסולים על רקע האינתיפאדה השנייה, צה"ל לא אסף בשנים שלאחר הנסיגה החפוזה מלבנון מודיעין לסיכול ממוקד של נסראללה. "התפיסה הייתה שחיסול כזה מתבצע רק בלחימה", אומר כהן. "לא היה רצון להסלים את החיכוך בגזרה. זמן קצר לאחר הנסיגה, באוקטובר 2000, חטף חיזבאללה את שלושת חיילי צה"ל בהר דב. לישראל לא היה שום אינטרס לבצע שום פעולה קיצונית. מדיניות הממשלה הייתה לייצב את הקו בגבול החדש ולא להביא לידי הסלמה, בוודאי לא משהו בסדר גודל של חיסול נסראללה".
"באותו היום התגבשו בממשלה ההחלטות להתחיל לתקוף בלבנון. הסיכוי היחיד לחסל את נסראללה היה תלוי בהחלטה מהירה של הממשלה – וזה אפילו לא עמד על הפרק"
אל"ם (במיל') רונן כהן
"גם בחודשים הראשונים לנסיגה וגם לאחר מכן, המטרה הייתה להיות מוכנים לסבב לחימה לכשיגיע ולנסות לאסוף כמה שיותר מודיעין", מתאר כהן. "זה כולל כמובן מודיעין על נסראללה, אבל לא כדי לנצל אותו באותו הרגע. גם בשנים שעברו עד לחטיפה ביולי 2006 לא נאסף מודיעין שנועד לחסל את מנהיג ארגון הטרור, אלא כמה שיותר מידע על כמה שיותר מטרות. אומנם נסראללה היה אחת מהמטרות, אבל לא כמו שאתה מכין מבצע לסיכול ממוקד, זה ממש לא היה ככה".
ערב מלחמת לבנון השנייה הייתה אפשרות לנצל את שאננותו של נסראללה ולנסות לפגוע בו, אבל ישראל לא ניסתה לעשות זאת. כאשר כבר הוחלט לבחון את החיסול – זה היה מאוחר מדי: נסראללה ירד אל מתחת לאדמה, ומערכת הביטחון גיששה באפלה. "בלילה הראשון הותקף המערך הרקטי בכל לבנון, ובלילה השני כבר החלו התקיפות בביירות", נזכר כהן. "כשנסראללה הבין שאנחנו תוקפים שם, זה גרם לו לרדת למחבוא עד סוף המלחמה. במהלך המלחמה נעשו ניסיונות רבים להבין איפה בדיוק הוא נמצא בתווך התת-קרקעי של ביירות, כדי שנוכל עד כמה שאפשר לדייק. יש להניח שזו לא איזו מנהרה קטנה. זה מערך פיקוד ושליטה (פו"ש) שמשתרע על שטח גדול מאוד".
אחרי שנסראללה ירד למחתרת החל צה"ל להשקיע משאבים אדירים בניסיון לאתרו ולחסלו. ביום השמיני למלחמה הוטלו 23 טונות חומר נפץ על בונקר של צמרת חיזבאללה בביירות, אך מזכ"ל ארגון הטרור ניצל. "תקפנו פעמיים במהלך המלחמה בניסיון לחסל את נסראללה", אומר כהן. "התקיפה הראשונה הייתה מסיבית, עם המון עוצמה של חומר נפץ. אפילו לא קיבלנו אינדיקציה אם היינו בכיוון. בדיעבד הבנו שהוא נמצא באזור. התקיפה השנייה הייתה באזור רובע הדאחייה, אבל יכולת החדירה של הפצצות אז הייתה מוגבלת. זו הייתה מנהרה שסברנו שאולי הוא מסתתר בה, אבל הפצצה לא חדרה. אולי הוא שמע בומים מעל הראש, אבל לא יותר מזה".
"אחר כך ניסינו עוד כל מיני פעילויות מיוחדות כאלה ואחרות, אבל זה כבר נגמר", מודה כהן. "לא הייתה יכולת מודיעינית עד סוף המלחמה, אך על פי שהוקמו צוותים מיוחדים. נעשו ניסיונות רבים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. זה היה שילוב של מודיעין מוגבל ושל יכולת חדירת קרקע מוגבלת. למעשה, נסראללה נשאר בבונקר לא רק עד סוף המלחמה אלא גם תקופה ארוכה מאוד אחריה".
"ייצג את הקו הקיצוני בחיזבאללה"
נסראללה עלה לגדולה בפברואר 1992, כשישראל חיסלה בירי ממסוק את קודמו, עבאס מוסאווי. בעקבות החיסול פתח ארגון הטרור בסדרת פיגועי נקם. הראשון בוצע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, ובו נהרגו 29 בני אדם, והשני – כעבור שנתיים, בבניין הקהילות היהודיות בעיר, ובו נהרגו 85. במקומו של מוסאווי ה"מתון" יחסית, נבחר להנהיג את הארגון מי שייצג את הקו הקיצוני ביותר בחיזבאללה – וברבות השנים הוא הפך אותו לארגון הטרור החזק באזור.
"נסראללה מכיר היטב את ישראל, את ההנהגה הישראלית ואת האסטרטגיה הישראלית – או לפחות הוא חושב כך", מספרת אורנה מזרחי, לשעבר סגנית ראש המל"ל (המטה לביטחון לאומי) וחוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הוא צרכן בלתי נלאה של התקשורת הישראלית מכל הסוגים. הוא קורא, שומע, מסתכל ומתייחס לכל דבר שקורה בישראל בנאומים שלו. מבחינתו ישראל היא אויב מר ונמהר, ישות לא לגיטימית שצריך לחסל בבוא היום מתוך אידיאולוגיה איסלאמיסטית קיצונית מבית מדרשה של איראן".
"נכון שהוא לבנוני ובא מתוך האוכלוסייה השיעית בלבנון, אבל הוא חי בדיסוננס בין המחויבות שלו למולדת לבין המחויבות שלו לאיראן, שעימה הוא מזדהה אידיאולוגית"
אורנה מזרחי, חוקרת בכירה ב-INSS
אישיותו הכריזמטית ומסריו הלוחמניים העלו את קרנו של נסראללה, אך הוא נותר קרוע בין שתי זהויות: זו האיסלאמיסטית והפרו-איראנית, שבמסגרתה הוא משמש כזרוע הארוכה של משטר האייתוללות; וזו הלבנונית, שמתוקפה הוא מחויב להגן על האינטרסים של המדינה מפני פגיעה. "נכון שהוא לבנוני ובא מתוך האוכלוסייה השיעית בה, אבל הוא חי בדיסוננס בין המחויבות שלו למולדת לבין המחויבות שלו לאיראן, שעימה הוא מזדהה אידיאולוגית ושממנה הוא מקבל את כל מה שהוא צריך. השלטון בטהראן רואה בו ראש חץ שהוא יוכל להשתמש בו ביום פקודה נגד ישראל", אומרת מזרחי.
מאז מלחמת לבנון השנייה הסתתר נסראללה בבונקר מחשש שיחוסל כמו קודמו, והגיח ממחבואו לאירועים פומביים רק לעיתים נדירות. במקביל, גורמי המודיעין בישראל עוקבים אחר כל תנועותיו, בניסיון לפענח את צעדיו הבאים ולהבין כיצד ישפיעו על המתרחש בגבולנו הצפוני בפרט ובישראל בכלל.
"היו הזדמנויות לחסל אותו"
מפקד חיל הים לשעבר האלוף (במיל') אליעזר (צ'ייני) מרום חשף לאחר חתימת הסכם הגז עם לבנון (2022) כי לישראל היו כמה הזדמנויות לחסל את נסראללה – אך היא בחרה שלא לעשות זאת. "נסראללה לא נמצא בבונקר כל הזמן, יש הזדמנויות לביצוע אם נרצה בכך", גילה בריאיון לרדיו גלי ישראל. "אני לא רוצה להיכנס לפרטים – אבל היו לנו הרבה הזדמנויות. בוא נאמר ככה, יותר מהזדמנות אחת לחסל את נסראללה. ישראל בחרה שלא לחסל אותו".
"בהחלט יכול להיות שאם יחליטו לחסל את נסראללה, יעשו את זה ככה פתאום. פשוט לחסל אותו יום בהיר אחד. התוצאה עשויה להיות בטווח שבין ימי קרב להידרדרות לידי מלחמה"
האלוף (במיל') גרשון הכהן
בצה"ל, אפוא, מקפידים בשנים האחרונות שלא לאיים בחיסול מנהיג חיזבאללה. יוצאת מן הכלל הייתה התבטאותו של קצין בכיר במטכ"ל, ב-2018, כשהציג את היערכות זרוע היבשה למערכה בגבול הצפון ודיבר על חיסול נסראללה כעל דוגמה אפשרית להכרעה במלחמה הבאה. לדברי הקצין הבכיר, "לאיש אין תשובה ברורה מהי הכרעה. הכרעה היא יותר שילוב של הישגים טקטיים ומערכתיים עם הישגים פיקודיים ומטכ"ליים, כמו הריגת נסראללה במלחמה הבאה".
"בהחלט יכול להיות שאם יחליטו לחסל את נסראללה, יעשו את זה ככה פתאום", סבור האלוף (במיל') גרשון הכהן. "פשוט לחסל אותו יום בהיר אחד. זה יכול להביא לתוצאה בטווח שבין ימי קרב להידרדרות לידי מלחמה. בין היתר, גם מפני שלא יהיה מישהו שירסן את ארגון הטרור. אי אפשר לדעת לאן זה יידרדר. יש בארגון מפקדים ותיקים מספיק בשטח. אנשים שמבוססים במקום שלהם, בפיקוד שלהם. קשה מאוד לחשוב שההיעלמות של המנהיג תגרום לקריסה של הארגון".
"אור ירוק" להיערך למלחמה
ובכלל, ייתכן שנסראללה חב את חייו דווקא לפטרונו האיראני, שאילץ אותו לשבת בחיבוק ידיים לאחר מלחמת לבנון השנייה. אומנם מזכ"ל חיזבאללה טען בזכות פעולת החטיפה מהזווית הפנים-לבנונית, אך ברפובליקה האיסלאמית התקשו להבין כיצד נגררו למלחמה ומדוע האמל"ח האיכותי והיקר, שנועד למקרים חשובים, כמו תקיפת הגרעין האיראני, מבוזבז על אישיות כמו סמיר קונטאר, שכזכור שוחרר בעסקת גולדווסר-רגב, שב לארץ הארזים ולבסוף חוסל בסוריה. "הם נכנסו בנסראללה ברמה מטורפת", אומר כהן. "חשבנו שיכול להיות שידיחו אותו בגלל שהוא דרדר את האזור למלחמה על משהו שמבחינת האיראנים, אפילו מבחינת חיזבאללה, הוא שולי מאוד. מי זה סמיר קונטאר שהוא רוצה להחליף בעבורו שבויים? בסך הכול מחבל דרוזי שהשתייך לארגון פלסטיני וביצע פיגוע בשנות ה-70. הם אמרו לו – על זה אתה הלכת ובזבזת לנו הכול?"
מאז, מתאר כהן, הקפיד נסראללה בהוראת האייתוללות שלא להסלים את המצב לאורך הגבול עם ישראל, כדי שלא לדרדר את האזור למלחמה ולשמור את ארסנל אמצעי הלחימה ל"יום הדין". ישראל נהנתה מהשקט היחסי בצפון ומחוסר הרצון של נסראללה להיכנס לעימות, וידעה שהתנקשות בחייו תגבה מחיר כבד. כיום, כאשר איראן הפכה למדינת סף גרעין וצברה ביטחון עצמי רב, לראשונה היא משנה את המשוואה ונותנת "אור ירוק" לנסראללה להיערך למלחמה.
"חיזבאללה מעוניינים היום לשתק את הצפון ואיפה שאפשר לגבות חיי חיילים. לכן, גם אם אנחנו תוקפים בעומק אז התגובה היא בהר מירון ולא בחדרה או בחיפה"
אל"ם (במיל') רונן כהן
דוגמה לביטחון הגובר של נסראללה אפשר למצוא בהתבטאויותיו ביום הקבוע בלוח השנה המוסלמי שבו מציינים השיעים את עשוראא, טקסי האבלות לזכר מנהיגם, האימאם חוסין בן עלי, שנפל בקרב במאה השביעית. עוד לפני מתקפת הפתע מדרום ב-7 באוקטובר, מזכ"ל חיזבאללה נאם ושלח מסר לא מרומז לראש הממשלה בנימין נתניהו ולראשי מערכת הביטחון: "אני אומר להם מכאן, תיזהרו ממעשי שטות ותיזהרו מלקבל החלטות שגויות. כוחות ההתנגדות בלבנון לא יזנחו ולא ייטשו את האחריות שלהם, לא בהגנה, לא בהרתעה ולא בלחימה למען החופש".
"זה שינוי קיצוני וצריך לשים אליו לב, כי חיזבאללה לא משנה מדיניות כל יום", מבהיר כהן. "ההיכרות שלי אומרת שהמדיניות הזו השתנתה בגלל ההתקדמות הניכרת של איראן בפרויקט הגרעין. הם אמרו לו בחודשים שקדמו למלחמה – עכשיו יכול להיות קצת יותר גמיש ולעשות קצת יותר פרובוקציות בגבול. האיראנים מבינים שגם אם יש להם עוד עבודה ויש להם עוד זמן, אין כרגע מי שיעצור אותם. אם נסראללה מותח את החבל כמו שלא העז לעשות מאז לבנון השנייה – זה סימן שהאיראנים אישרו לו להיערך למלחמה".
"עדיף השטן שאנחנו מכירים"
אז איך בכל זאת ציין מזכ"ל ארגון הטרור השיעי 30 שנות שלטון? לדברי הכהן, "נסראללה מקפיד מאוד על שהייה מוסתרת בבונקר וגם ב-2006 לא היה מידע מדויק על מקום הימצאו. לו היה, יכול להיות שהיו עושים את זה (מחסלים אותו). באתי לעמוס ידלין, שהיה ראש אמ"ן ב-2006, ואמרתי לו: 'במה אני יכול לעזור לך?' הוא אמר לי: 'תמצא לי את נסראללה'. זה בהיבט הפשוט של היעדר יכולת. בימינו יש גם כאלה שכבר אומרים, 'אנחנו מכירים אותו. לצורת החשיבה שלו כבר יש פחות או יותר דפוס שאנחנו יכולים לעקוב אחריו'. מצד שני, הוא שולט בעניינים, הוא שקול. הוא לא הולך להרפתקאות, הוא זהיר מאוד. אז אולי מוטב לנו בכלל להשאיר אותו".
"נסראללה ואיראן לא רוצים עכשיו מלחמה בגלל ההשלכות הצפויות על לבנון, העובדה שאיבד את אלמנט ההפתעה, התפקיד האמריקני במלחמה והחשש מהתפתחות למלחמה אזורית"
אורנה מזרחי, חוקרת בכירה ב-INSS
ואכן, במערכת הביטחון רואים בנסראללה שחקן רציונלי ומחושב, שלמרות נטייתו ללכת על הקצה ולהסתכן – עסוק בשימור מעמדו הפנימי במולדתו ובמקביל קשוב לצורך של איראן שישמור את יכולותיו המיוחדות נגד ישראל ל"יום פקודה". אזהרה אחרת היא שסיכול ממוקד של מזכ"ל חיזבאללה בן ה-63 עלול להצמיח במקומו יורש מסוכן, מתוחכם וכריזמטי פי כמה ממנו.
"זו כבר הפכה להיות קלישאה: אתה הורג אחד ולפעמים בא אחר גרוע יותר", אומרת מזרחי. "יש איזושהי תחושה שמכירים את נסראללה. אף שלפעמים הוא מסתכן ונוקט מהלכים בלתי צפויים, הוא פרגמטי ויש לו גם הניסיון של המפלה הגדולה במלחמת לבנון השנייה. מאז 2006 אנחנו רואים שפחתה היוזמה לבצע פעולות לאורך הגבול. החריג הוא מה שקורה בשנתיים האחרונות, אבל ההבנה במערכת הביטחון היא שגם היום הוא לא היה רוצה להגיע לידי מלחמה כוללת".
"אי אפשר לדעת מי בדיוק יהיה המחליף שלו ואיך יתנהל", מודה החוקרת הבכירה. "יכול להיות שאפילו ייווצר ריק בעקבות החיסול שלו, ואז יכולים לקרות דברים בלתי צפויים. לכן התחושה היא שעדיף האויב המוכר והשקול מהאויב הלא מוכר או ממצב של ריק וחוסר ידיעה, שעלול לגרור פעולות של פעילי שטח שידרדרו את המצב".
תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, סבור כי "גם לקושי ביצירת היכולת לחסל יש השפעה, זה לא פשוט בכלל. נשאלת גם השאלה אם זה מועיל. אולי עדיף השטן שאנחנו מכירים על פני מי שיבוא במקומו. הוא נתפס כמנהיג בוטה, מאיים ומוכשר, אבל זהיר בכל אופן. כולנו מבינים שפגיעה בנסראללה משמעותה התלקחות נרחבת, ולכן יכול להיות שישראל מעדיפה להימנע מהתלקחות כזאת, בהנחה שאנחנו יודעים לסגור עליו מעגל".
ה"חסינות" של נסראללה
סיבה אחרת לכך שנסראללה עדיין איתנו יכולה להיות העובדה שמאז 2006 הקפיד להורות על "תגובות מידתיות" בלבד על מכות שספג מידי ישראל. גם ב-7 באוקטובר, איראן וחיזבאללה לא ניצלו את שעת הכושר שהציב בפניהם חמאס ולא הצטרפו בהמשך אותו יום למתקפה נגד ישראל, כפי שאולי ציפו מנהיגי חמאס ברצועה. רק ב-8 באוקטובר הצטרף חיזבאללה ללחימה ולא בעוצמות שחמאס ציפה להן.
הדילמה סביב חזית הצפון הגיעה לשיא ב-11 באוקטובר, כאשר - כפי שפורסם בוול סטריט ג'ורנל - גובשה תוכנית למתקפת מנע נגד חיזבאללה וכמעט יצאה לפועל: לפי הדיווח, גלנט הסביר אז כי מלחמה רחבה מול חיזבאללה היא "בלתי נמנעת", וקרא - יחד עם בכירים נוספים - למתקפה, "היפוך מערכתי". עוד פורסם כי המטוסים הישראליים כבר היו באוויר כאשר ביידן שוחח עם נתניהו ואמר לו "לחשוב על ההשלכות". כפי שפורסם, גלנט סבור עד היום כי מהלך שכזה היה מוביל לעמדת יתרון משמעותית מול חיזבאללה, במקביל ללחימה העזה מול חמאס. לדבריו, התוכנית "מוסמסה" בידי נתניהו, ומדובר בבכייה לדורות ובחוסר אומץ לב.
לאחר שגם הרעיון של פעולה ישראלית מסיבית בלבנון ירד מהפרק בימים הראשונים למלחמה, החל שלב המהלומות ההדדיות ונסראללה ניווט לגיבוש משוואת "הלחימה המוגבלת" שאינה מביאה את לבנון כולה לאיום המלחמה. "חיזבאללה בסך הכול מעוניינים להשיג את המטרות שלהם, שזה בעצם לשתק את הצפון ואיפה שאפשר לגבות חיי חיילים", סבור כהן. "בכך הם מסייעים למערכה של חמאס כי הם משתקים את כוחות צה"ל אבל לא מעוניינים להיכנס למלחמה. לכן, גם אם אנחנו תוקפים בעומק כמו בבעלבכ אז התגובה היא בהר מירון ולא בחדרה או בחיפה".
בישראל רושמים בלחימה הישגים נאים: מספר המחבלים שחוסלו עומד על יותר מ-200, כוחות רדואן הורחקו מספר קילומטרים מהגבול ומפקדים בכירים בכוח רדואן חוסלו. נסראללה, מצידו, חילץ הישג גדול: היוזמה הישראלית לפינוי יישובי קו המגע כדי להגן עליהם מפשיטה חוצת גדר יצרה מעין "רצועת ביטחון" בתוך שטח ישראל. בנוסף, חיזבאללה הצליח לרתק כוחות צה"ל גדולים לגבול הצפון.
"נסראללה מחושב מאוד ושקול, אבל מהלך על הסף", מבהירה מזרחי. "הוא לוקח סיכונים, אבל זה יריב שאתה יכול פחות או יותר לראות למה הוא מתכוון. מהנאומים שלו וגם מהפעילות בשטח אפשר להבין שלא מתאימה לו מלחמה רחבה. זה לא אומר שלא נידרדר אליה בעקבות איזו דינמיקה של הסלמה, אבל הוא ואיראן לא רוצים עכשיו מלחמה בגלל ההשלכות הצפויות על לבנון, העובדה שאיבד את אלמנט ההפתעה, התפקיד האמריקני במלחמה והחשש מהתפתחות למלחמה אזורית".
"כולנו מבינים שפגיעה בנסראללה משמעותה התלקחות נרחבת, ולכן יכול להיות שישראל מעדיפה להימנע מהתלקחות כזאת, בהנחה שאנחנו יודעים לסגור עליו מעגל"
תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר
למרות הגברת קצב הירי והשיגורים לעבר מטרות ישראליות, חיזבאללה עדיין דבק במשחק המשוואות. "נסראללה מקפיד לשמר את המשוואה הזו שלא להיכנס למלחמה אלא לנהל את הלחימה בגבולות הצפון". מבהיר כהן. "אני לא מזהה מצוקה פנים לבנונית, כמו שהייתה בלבנון השנייה. אז הוא היה צריך כל הזמן לתרץ ללבנונים למה הם מותקפים. הפעם הלבנונים לא מותקפים ולא מרגישים במלחמה. אנחנו לא תוקפים תשתיות לבנוניות ולא תוקפים בביירות".
"למעשה אנחנו מרכזים מאוד מאמץ בדרום לבנון, הרבה תקיפות חוזרות ונשנות לאורך הגבול, מדי פעם במרחב של צור ולפעמים גם תקיפה בעומק, אבל מאוד נקודתית ומאוד מוכוונת חיזבאללה", מסביר כהן. "מרבית תושבי דרום לבנון הם שיעים וזה חלק מהמאבק מבחינתם, אז נסראללה לא מרגיש צורך לזעוק לסולידריות כמו ב-2006. המלחמה מתנהלת רחוק מעיני הלבנונים. מי שיותר מרגיש אותה, אלה אנחנו. הוא הצליח להעביר את אזור הביטחון לצד שלנו".
"תחושת הנרדפות גברה"
לפי דיווחים לבנוניים בזמן הלחימה הנוכחית בגבול הצפון יצא מזכ"ל חיזבאללה ממקום המסתור שלו והגיע לניחום אבלים בבעלבכ, ובכך הראה לישראל שהוא לא חושש מהתנקשות ולא מעוניין במלחמה רחבה. למרות התמונות האלה, כהן סבור כי נסראללה מוטרד היום מחיסולו יותר מאשר בימים שלפני 7 באוקטובר: "נסראללה פתח בלחימה מיוזמתו ללא כל סיבה. הוא בחר לסייע לחמאס ומאותו הרגע ברור שהוא בסכנה. אני חושב שהוא מבין את זה היטב, בלי קשר לשאלה אם אנחנו מתכוונים לחסל אותו או לא, ולכן הוא חושש לחייו הרבה יותר מאשר לפני המלחמה".
"למעשה אנחנו מרכזים מאמץ בדרום לבנון. המלחמה מתנהלת רחוק מעיני הלבנונים. מי שיותר מרגיש אותה, אלה אנחנו. הוא הצליח להעביר את אזור הביטחון לצד שלנו"
אל"ם (במיל') רונן כהן
מזרחי מסכימה: "העובדה היא שהוא ממשיך להתחבא ולכן אני לא חושבת שהוא מרגיש חסין, במיוחד לאור העובדה שישראל ביצעה כמה חיסולים משמעותיים גם בסוריה וגם בלבנון. תחושת הנרדפות אצלו דווקא צריכה לגבור, לחשוב שאולי באמת מחפשים אותו".
תקיפה המיוחסת לישראל בדמשק:
לצה"ל אומנם יוחסו חיסולים של כמה וכמה מפקדים בכירים בחיזבאללה, אך את נסראללה ישראל ככל הידוע לא ניסתה לחסל. "אני מעריך שזה לא קרה כי אנחנו לא מעוניינים במלחמה בצפון ואולי אפילו לא יכולים", אומר כהן. "יש לנו קושי להילחם בשתי חזיתות, אז שר הביטחון, ראש הממשלה והרמטכ"ל תמיד מאיימים, אבל יש פה בעיה ואני חושב שגם עניין של רצון. אני לא רואה כרגע רצון להתקפיות בדרג המדיני והצבאי הבכיר".
מזרחי מוסיפה: "יש לנו מודיעין מצוין, תראה כמה חיסולים עשינו ובאופן מדויק מאוד. אני חושבת שזה צריך להרשים את נסראללה. אני לא יודעת אם הייתה כוונה לחסל אותו, אבל גם אם הייתה - עכשיו קשה יותר לאתר אותו. במהלך תקופת הלחימה הזו ראינו שהוא מנסה לייצר כללי משחק מוגדרים וקבועים בפעילות שלו, לשלוט באירועים לאורך הגבול ולשמור על גובה הלהבות. לכן אני לא בטוחה שנכון ללכת על ראשו של נסראללה ושזה מה שיפתור לנו את הבעיה. חיסולים מייצרים שינויים טקטיים, אבל לא תמיד מייצרים שינויים אסטרטגיים".
תקיפת צה"ל בדרום לבנון בשבוע שעבר:
כל חיסול מוליד טרוריסט גרוע יותר?
אף שנסראללה מרגיש בנוח למתוח את הגבול, הוא מבין היטב שהוא בסכנה. משלושת ראשי ציר ההתנגדות ביולי 2006, רק אחד חי ובועט. רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורנייה, שעליו הסתמך נסראללה כעל משענת מוצקה בתחום הצבאי-מבצעי, נהרג כשנה וחצי מאוחר יותר בפיצוץ מכונית בדמשק, בפעולת התנקשות שיוחסה לישראל ולארה"ב. קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה האיראניים, ששימש עבור נסראללה תחליף לחלל שנפער אחרי מות מורנייה, חוסל בתקיפה אמריקנית בבירת עיראק ב-2020.
"אין ספק שהחשש של נסראללה לחייו לא מבוטל ומשפיע על מהלכיו", אומר קופרווסר. "הוא מבין את ערכו כמנהיג הארגון שהוא עומד בראשו ועושה הכול כדי להסתיר את עצמו ולהפחית את סיכויי הפגיעה בו. כל התנהלותו נועדה להבטיח את הישרדותו. חייו הם מרכיב בעוצמתו הכללית של ארגון הטרור השיעי במידה כזו או אחרת, אבל זו לא הנקודה הבלעדית. הוא איבד את בנו וכמה מעוזריו הקרובים ביותר. הוא מכיר מקרוב את המשמעות של אובדן, מבין שהסכנה אמיתית, ולכן הוא נזהר".
ובכל זאת, התפיסה כי אחרי כל חיסול קם יורש מסוכן אף יותר, הנשענת על עלייתו של נסראללה במקום מוסאווי שחוסל – לא תמיד עומדת במבחן המציאות. מאז היעלמותם של מורנייה וסולימאני, לא הצליחו בציר ההתנגדות למצוא להם יורשים ראויים. כשקופרווסר נשאל על כך הוא עונה: "האם חיזבאללה ללא נסראללה יפסיק לתפקד? לא. הוא ימשיך לתפקד, טוב יותר או פחות, אבל זה לא ארגון שנסראללה הקים, וזה לא ארגון שבנוי רק עליו. יש לו תפקיד חשוב בו, וכיום הוא מקבל ההחלטות הבלעדי בו וקובע את מדיניותו. משקלו בתוך הארגון עצום, אבל זה לא שבלעדיו אין קיום לארגון".
מזרחי מציעה נקודת מבט נוספת: "אומנם הארגון גדול יותר ממנהיג כזה או אחר, אבל נסראללה פיתח מעמד מול האיראנים, מה שמקנה לו ביטחון ועצמאות לקבל החלטות ולא לפעול לגמרי על אוטומט לפי הבקשות של הפטרון מטהראן. יכול להיות שדווקא היורשים שלו, לפחות בתקופת ההתבססות בראשות הארגון, יהיו נתונים יותר להשפעה של השלטון באיראן".