הדבר הראשון שניתן היה לחוש בו במחלף השלום בתל אביב ביום ראשון בערב היה ריח השרפה, שבשלב כל כך מוקדם כבר מילא את האוויר. השוטרים עוד היו עסוקים בלצופף שורות כדי לחסום את הכביש. את ההלם על פניהם קשה היה להחמיץ. הערב בקושי התחיל, את מספר המפגינים ששטפו את איילון עוד ניתן היה למנות באלפים בודדים בשלב הזה, אבל מדורות הם כבר הציתו כמעט בכל נקודה מסביב למחלף. זו הייתה תחילתה של יממה ששינתה את התמונה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
היה מי שלחש לחברו ש"כך כנראה נראה סוף העולם". ההלם השתלט על כולם, גם על קבוצת פועלים ופועלות מרהט שהגיעו לעבוד בתל אביב ומצאו את עצמם ממתינים מיואשים על ספסל בצומת. הגברים עישנו בשרשרת, מנצלים את האפשרות בחסות הערב לעשן ברמדאן ולהרוג את השעמום.
האוטובוס בדרך, הם הבטיחו. את הנהגים המסכנים שלא תיארו לעצמם שייתקעו שעה בזרם של מפגינים ההלם תפס דווקא בטון משועשע. חלקם בכלל שלפו דגלים מהבגז' והסתפחו בעצמם להפגנה. אוטובוסים התרוקנו מנוסעים, שהתפנו לשולי הכביש כדי לצפות המומים במתרחש.
ורק ילד חרדי קטן דילג בין המפגינים וחיפש גם לעצמו דגל. כשאחד מהם מסר לו את הדגל שלו, הוא צהל ונופף בו בהתלהבות, בזמן שהוריו עוד ישבו ספונים במכונית. הילד הקטן הזה, שלראשו כיפת קטיפה שחורה ובידו דגל הלאום, אולי סימן את הכיוון שהערב הזה נע אליו.
הריקודים, המדורות - והשירים נגד שרה ויאיר
בצד השני, בגדה המערבית והתוססת יותר של תעלת הביוב המתחזה להיות נחל איילון, התמלא הכביש כבר בעשר בערב – בערך שעה אחרי ההודעה המסעירה על פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט – במיטב צעירי העיר. שתי גדות האיילון נמהלות יחד: תל אביב עם רמת גן וגבעתיים יחד תתהלך, היפסטר עם סאחי ירבץ. אנשים רקדו במעגל מסביב למדורות לצלילי הקצב של "בושה, בושה". כשעוצמים לרגע את העיניים אפשר עוד לחשוב שזה הערב של כ"ט בנובמבר 1947. מפינה לפינה של הכביש, רמת הצהלה רק עולה.
הקצב משתלט, ההתלהבות מתפרצת. יש מי שהסבו תמרורים לכלי הקשה, והמשקיענים יותר הביאו את המחבתות מהבית. דיברתי עם כמה מהם, היו שאמרו שזו הפעם הראשונה שיצאו מהבית להפגין. כי בערב הזה אדישות היא כנראה כבר לא אופציה. "אנחנו חצי מהעם" היה אחד מהשירים הרבים שאולתרו במסיבת הדמוקרטיה שנפתחה באיילון לכיוון דרום – שיר שאמר במפורש את מה שעד הערב הזה כנראה לא היה נעים להגיד.
חלק נכבד מהרפרטואר היצירתי של השירים עסק בשלושה אנשים ששם משפחתם נתניהו. אובדן האדישות הביא לראשונה בגלוי גם את שרה ויאיר ללב המחאה. מי שחשב שהמטרה, תרחיש היציאה, היא ביטול הרפורמה של יריב לוין ושמחה רוטמן, צריך להבין שהחל מהערב הזה כל האנרגיות מופנות כנגד ראש הממשלה אישית, הוא ומשפחתו. מידת שפיותו של האיש החשוב במדינה וחיבורו למציאות – זה הנושא כמעט היחיד באג'נדה. עד שנתניהו ילך הביתה, או רצוי יותר לכלא (מבחינת חלק ניכר מהמפגינים), זה לא יירגע.
"האורחים פשוט קמו והלכו להפגין"
זוג דתי צעיר השתלב גם הוא באנרגיות הגואות. הם לא היחידים, גם כיפות לא חסרו באיילון באותו הערב. הזוג החמוד הגיע ממש עכשיו מאירוע שבע הברכות שלהם עם מגשי קינוחים שהותירו אחריהם האורחים, וחילק את הקינוחים לעוברים ושבים במחלף השלום.
"ברגע שהודיעו על הפיטורים של גלנט האווירה התחלפה", אמר לי החתן, נרגש והמום. "היו אורחים שפשוט קמו והלכו להפגין. אז גם אנחנו הגענו". "אנחנו חצי מהעם", הם שרו, והם לא בהכרח החצי השמאלני. הם גם לא החצי החילוני, וגם לא האשכנזי. זה החצי השמח.
כשירושלים התעוררה ליום של מחאות
שעות ספורות אחרי כן, בבוקר יום שני, ישראל החלה להתעורר למציאות אחרת. מול הכנסת בירושלים מתחילים להתאסף מפגינים ראשונים כבר משמונה בבוקר: גרעין קטן של עשרות, שמונה בעיקר סטודנטים ותיכוניסטים ירושלמים וחניכים של השומר הצעיר. יש אופטימיות באוויר, אופטימיות מסוימת.
במקרה נקבע לבוקר הזה כינוס הפתיחה של שדולת ארץ ישראל בכנסת. שני מתנחלים שהגיעו מהמאחז קומי אורי שליד יצהר זומנו לאירוע ועברו בדרכם לכנסת דרך חלוצי המפגינים. "קשה לשאת את המחשבה שאנחנו הולכים לחיות בעוד כמה שנים תחת דיקטטורה בגלל קומץ קטן", אומר אחד מהם בעודו צועד סמוך למפגינים. גם הצד השני, נדמה, שותף לתחושה שישראל השתנתה בלילה והתמונה התהפכה. "ארץ ישראל חזקה יותר מהמדינה. נמשיך לבנות את הארץ גם כשהאנרכיסטים ישלטו פה", הוא מוסיף ופונה לכיוון המשכן.
"זה היה מדהים. לא תיארתי לעצמי שדבר כזה יקרה", אומר המפגין דורון שולצינר על מאורעות ליל אמש. "האמת היא שהייתי ספקן. חשבתי לעצמי 'מה כבר אפשר להשיג מהפגנות בעשר בלילה? למי כבר תפריע?' אבל האנרגיות שמתפרצות פה הן אדירות. עוד משהו מיוחד שאני לא מכיר מישראל, וגם לא ממקרים אחרים בעולם – מחאה שנמשכת 12 שבועות והיא הולכת וגדלה, ובעוצמה כזו, עם לחצים אפקטיביים ברמה הפוליטית. לא היה דבר כזה".
האיש בהחלט יודע על מה הוא מדבר. פרופ' שולצינר הוא מרצה למדע המדינה במכללה האקדמית הדסה בירושלים. תחום המחקר שלו הוא מחאות פוליטיות ברחבי העולם. הוא לא שותף לחלוטין לתחושה שקמנו למדינה אחרת: "צריך לזכור שכשעושים מחאה זה כמובן לא מבטיח שכל מה שדורשים יתקבל. במבט היסטורי מחאות אזרחיות מצליחות יותר מפי שניים ממחאות אלימות. למוחי האפודות הצהובות בצרפת הייתה השפעה גדולה מאוד על מקרון ובתוך שבועות ספורים הם הביאו לביטול המס על הדלק, שזה מה שהוציא אותם לרחובות. אז התיאבון שלהם גבר והם רצו שהוא יתפטר. את זה הם לא השיגו. אז השאלה היא איך אתה מגדיר הצלחה. אני לא הייתי ממהר לומר שהינה, הם קרסו והדבר הזה נגמר".
"האמת היא שהייתי ספקן. חשבתי לעצמי 'מה כבר אפשר להשיג מהפגנות בעשר בלילה? למי כבר תפריע?' אבל האנרגיות שמתפרצות פה הן אדירות"
פרופ' דורון שולצינר
"אני דווקא חושב שזה גיים אובר"
"זאת אותה תחושה כמו בחודשיים האחרונים. ראינו מספיק ספינים. אנחנו לא מאמינים להם שהם עוצרים את החקיקה", אומר יובל, סטודנט לפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, כשכמה מהסטודנטים המפגינים פונים להפוגה קצרה של בליסת בורקסים. "אנחנו בנקודת האל-חזור. עד שהם לא עוצרים אנחנו לא מאמינים להם. המחאה מתגברת מיום ליום", הוא מוסיף עם הרוח הגבית שמתחילה לנשוב ממש באותן שעות – במיוחד ככל שמצטברים הדיווחים על השביתה המתרחבת, שסוחפת לתוכה עוד ועוד גופים עסקיים.
"גדלתי פה ואני פה אגדל את הילדים שלי. אני לא מוכן לוותר על המדינה. אנשים פה ישנו שעה בלילה. הם צריכים להבין שנהיה ברחובות עד שהם יעצרו את הטירוף. אני לא רואה איך אנחנו בפתחו של עידן חדש", מסכם יובל. "אני לא מסכים. אנחנו בפתחו של עידן חדש במובן הזה שיש פה פאזה חדשה של מחאה", מגיב חברו עומרי, דוקטורנט לפיזיקה. "גם אני, שהפגנתי כל הלילה, הופתעתי מהיציאה של האנשים לרחובות. מה גלנט עשה? מה קורה פה? המדינה בוערת. יש פה פיגוע כלכלי, כי המדינה עומדת, ונדמה שלא מעניין אותם כלום. אני דווקא חושב שזה גיים אובר, הממשלה הזו לא תחזיק עוד הרבה זמן".
"אנחנו בנקודת האל-חזור. עד שהם לא עוצרים אנחנו לא מאמינים להם. אנשים פה ישנו שעה בלילה. הם צריכים להבין שנהיה ברחובות עד שהם יעצרו את הטירוף"
יובל, סטודנט שיצא להפגין בירושלים
תחושת ההלם מאירועי אמש היא הבסיס המשותף לכולם. לכל אחד ממי שהתייצב לפני הכנסת יש גרסה משלו לדמותה של המדינה החדשה שאליה קמנו הבוקר. "זו מדינה שנולד בה מגזר חדש – המגזר הליברלי – והוא צריך ללמוד איך הוא מתפקד במדינה החדשה הזאת. המגזרים האחרים צריכים ללמוד איך הם חיים איתו בצורה שבה יהיה מקום לכולם", אומר גיא בלה מחיפה.
בלה, מפגין מנוסה, מצויד במגפון ודגל. הוא היה מהמקדימים להגיע. לכאן הגיע כחלק מהגרעין הקשה של מחאת ההייטקיסטים, סניף חיפה. הוא עצמו מתכנת בגוגל. "אנחנו כבר לא ה'ממלכתיים' שסופגים את ההתנהגות הפרזיטיות והבריוניות של המגזרים האחרים", ממשיך בלה. "אין ממלכתיות ואנחנו עוד מגזר. בכוח נדרוש את הזכויות שלנו, ומי שיתנגד, אנחנו נילחם בו. רק מתוך הכרת הכוח למגזר נקבל את הזכויות המגיעות לנו. רק כוח. הממשלה בפרפורי הגסיסה שלה ובאנו לשבור לה את המפרקת במכה אחת ומוחצת. הם חצו את כל הקווים האדומים ואנחנו נשבור אותם".
"אנחנו כבר לא ה'ממלכתיים' שסופגים את ההתנהגות הפרזיטיות והבריוניות של המגזרים האחרים. הם חצו את כל הקווים האדומים"
גיא בלה מחיפה, שהגיע להפגין בירושלים
"אתה רואה יריבויות אישיות בין שכנים"
לקראת השעה אחת בצוהריים גדל מספר המפגינים בקצב מהיר. הצומת שלפני בניין משרד החוץ כבר מתפקע וזרם המפגינים לא עוצר. בשעות שלפני כן הלכו ורבו הדיווחים על עוד ועוד גופים שמצטרפים לשביתה. אין ספק שריבוי האנשים שמצאו עצמם לפתע באמצע היום ביום חופש לא מתוכנן רק תרם, ולאזור ההפגנה מגיעים אנשים שהתעוררו הבוקר תחת הרושם העז של פיטורי שר הביטחון. התחושה באמת הייתה קצת כמו של מסיבת הייסוד של ישראל החדשה. לא כולם מפגינים מנוסים, לחלקם זו אפילו הפגנה ראשונה. וגם להם דעה על ישראל של החל מ-27 במרץ 2023.
"אנחנו לא מפסיקים לדבר על זה, על איזו מדינה הולכת להיות לנו עכשיו", אומרים בני הזוג טלי ועופר גלמונד, שהגיעו מתל אביב. "אנחנו רוצים אחדות. משהו יותר מרכזי ורגוע, שפוי וליברלי", אומר עופר. "החלק הליברלי היה שקט עד עכשיו ומעכשיו כבר לא. אבל אני לא רוצה לראות רמיסה של הצד השני. הרבה מאוד שם מרגישים שהם הצביעו סתם. חייבים להקשיב להם ולעבוד איתם". וזוגתו טלי מסכמת: "כל המצב שהגענו אליו מקורו בביבי ובמשפחה שלו. שום החלטה לא יכולה להיעשות לפני שהוא יעוף מהמפה הפוליטית. רק אז נוכל להגיע לרצון האמיתי של העם – שלא מתבסס על הסתה ושקרים".
"אנחנו מסיימים 30 שנה של עיוות היסטורי, של תקופת נתניהו, שיצטרך למצוא עכשיו מקום אחר להיות בו", אומר בנחרצות רבה עומר ליבנה ממודיעין. "הוא אסון היסטורי והסיפור שלו נגמר, בין שעות לימים עד שהוא ימצא את עצמו על מטוס לאנשהו, כמו שאה באיראן או כמו כל עריץ שניכס לעצמו מדינה. אלו היו 30 שנה של טרור פופוליסטי, שהתחיל ברצח של ראש ממשלה אחר. נתניהו מנסה לנכס את המדינה – והתיקון יהיה רק כשהוא לא יהיה פה ותהיה חוקה שתגדיר מהו העם, מהי המדינה ומה היחס ביניהם".
"החלק הליברלי היה שקט עד עכשיו ומעכשיו כבר לא. אבל אני לא רוצה לראות רמיסה של הצד השני. הרבה מאוד שם מרגישים שהם הצביעו סתם"
עופר גלמונד, שהגיע להפגין בירושלים עם אשתו טלי
"זו תהיה מדינה שהמרכז ייתן בה את הטון, מתוך אהבה וחיבור לכל אדם – לא משנה מה הדעות שלו", אומר י', אחד המפגינים, ומספר שאתמול בערב לראשונה הפגין בגל הנוכחי. "התחושה היא שזה לא רק שינוי במערכת המשפט, שעם חלקים ממנה אני מסכים. זה אובדן מוחלט של אמון. יש אובדן של קשר בין מה שקורה המערכת הפוליטית לבין מה קורה בעם, בשטח. אתה רואה יריבויות אישיות בין שכנים, אלה דברים שהופכים להיות בלתי נסבלים, פיטורים של שר הביטחון בלי שום טיעון סביר. התפרקות מוחלטת. אני ימני והימין זה גם כבוד למוסדות המדינה".
י' בוחר להישאר בעילום שם. הוא מגיע מהתנחלות קטנה לא רחוק כל כך מירושלים. חובש כיפה, איש ימין כהגדרתו. פיטוריו של גלנט הוציאו אותו משלוותו והוא החליט לבוא לבד להפגנה. "יש פה אנשים שהם אומנם לא כוס התה שלי, אבל הם אנשים נפלאים עם הרבה אהבה למדינה. כל הדיבורים על אנרכיזם ואלימות מופרכים לגמרי. גם כשהפגנתי בגוש קטיף היו אנשים שם שהם לא כוס התה שלי ובכל זאת יצאתי להפגין. כי הדורסנות של אריאל שרון הייתה דבר שהיה צורך להתקומם נגדו. אני מרגיש שהיום אני לא השתניתי. אבל תג המחיר שנדרש לשלם כל מי שרוצה להיות ימני השתנה. ההבדל מאז הוא שהדורסנות של נתניהו היום נשענת על גורמים קיצוניים ושוליים".
"אלו היו 30 שנה של טרור פופוליסטי, שהתחיל ברצח של ראש ממשלה אחר. נתניהו מנסה לנכס את המדינה – והתיקון יהיה רק כשהוא לא יהיה פה"
עומר ליבנה ממודיעין, הפגין בירושלים ביום שני
הדריכות לקראת מפגיני הימין והמשחק עם המשטרה
בארבע אחרי הצוהריים התחיל גוש המפגינים הגדול שהתאסף להתפרק ולנוע צפונה. הפיצול הוא על בסיס גיל: המפגינים המבוגרים יותר מחליטים לעת ערב שהספיק להם ועושים דרכם לתחנת הרכבת. המחנה הצעיר יותר ממשיך לצומת הכניסה לעיר כדי לחסום אותה בשעת שיא העומס, כשהירושלמים חוזרים הביתה. ככה מתחיל משחק חתול ועכבר בין המפגינים למשטרה. הגוש הצעיר, בהובלת "החזית הוורודה" – להקת המתופפים הראשית של המחאה, האחראית הראשיים של השמחה המופגנת – מנסה לפרוץ דרך לכיוון מרכז העיר. כוח המשטרה מצליח לחסום אותו, לא לאורך זמן.
"החזית הוורודה" נולדה לפני שלוש שנים במחאות בלפור. כמו צבי הים ששום כוח לא מונע מהם לשוב תמיד אל החוף שבו נולדו, כך האינרציה של המוחים היא לשוב למקום שבו נולדה המחאה – רחוב בלפור וסביבותיו, גם כשראש הממשלה לא גר שם. וכשהמשטרה מצליחה במהלך כמעט נואש לחסום את התהלוכה הצוהלת ברחוב בצלאל, יוצא לדרך מעקף. נחיל המפגינים מתפתל בסמטאות נחלאות לכיוון שוק מחנה יהודה.
הירושלמים מקבלים את המצעד באדיבות. שדרת המסעדות של רחוב אגריפס מפוצצות בלקוחות-מפגינים ששולחים במצעד מבט מעריץ. הסוחרים של השוק מביטים משועשעים בנעשה, וכך גם רבים מהלקוחות. בדיעבד האגרסיביות של המשטרה כמה דקות קודם לכן הייתה מוגזמת, אולי מעט פאניקת יתר. מאחר שבעוד שעה אמורה להתחיל הפגנת הקונטרה, מפגן הכוח שהבטיחו בימין, קיים באוויר החשש – עוד משעות הבוקר, משנודע על קיום ההפגנה הזו – שהיום הזה יסתיים רע מאוד. אבל המפגש בין המפגינים לירושלמים הוא בעיקר מחויך ומשתאה.
במה שפעם נקרא "צומת האיקסים", הצטלבות רחובות הנביאים והמלך ג'ורג', המפגינים חוסמים שוב את הצומת, מתיישבים על הקרקע ושרים "כל העולם כולו גשר צר מאוד" – מה שנהפך השבוע להמנון של המוחים. אנחנו בפתחה של ירושלים החרדית, וכמה מעוברי האורח נראים די מרוצים מאימוץ שיר שנלקח היישר מהמקורות. "יפה מה שהם שרים", אומרת אחת מהן. "לכל אחד המשמעות שלו".
"זה נראה ממש כמו פורים"
קצת אחרי כן, כשהתהלוכה עוברת ליד היכל שלמה – עד לא מזמן המרכז של הרבנות הראשית – היא מתקבלת בהתלהבות על ידי קבוצה קטנה של צעירים חרדים שבדיוק יצאו להפסקה קצרה משיעור מוזיקה בהיכל. "הריתמיקה לא משהו, הם לא בסולם. אני חושב שמארגני המחאה צריכים מוזיקאי ימני שיעזור להם", אומר אחד מהם. הם כולם, אגב, תומכי רפורמה. "אנחנו שמחים לראות דגלי ישראל מונפים, היו שנים שהתביישו להניף דגלים בעיר הזאת", אומר אחד מהם, דוד שמואל, תושב בני ברק. "זה נראה ממש כמו פורים. גם העלייה לרגל לבית המקדש נראתה כך. אנשים גאים במדינה שלהם, איזה יופי. כל הכבוד לאנשים שיש להם אמונה במשהו והם הולכים איתה עד הסוף. לא ידעתי שאנשים כל כך שמחים. צריך להגיד את זה, כל הכבוד. בסוף יהיה פה איחוד גדול".
"אנחנו שמחים לראות דגלי ישראל מונפים, היו שנים שהתביישו להניף דגלים בעיר הזאת. זה נראה ממש כמו פורים. גם העלייה לרגל לבית המקדש נראתה כך"
דוד שמואל מבני ברק, ש"נקלע" למחאה בירושלים
התהלוכה מתרכזת בסוף ברחוב עזה – בין בית ראש הממשלה לבית הפרטי של נתניהו. המסיבה של חצי העם השמח מתחילה, מרימים בג'רוז. הימצאותם של סלקטורים קשוחים בכניסות וביציאות נותנת לאירוע תחושה של מסיבת קיץ מגניבה בקור הירושלמי. הכוונה, כמובן, לשוטרים שדואגים לסגור את הרחובות מסביב הרמטית. שעות של הפגנה-מסיבה, מתופפי "החזית הוורודה" מרימים לכולם. מישהו מקבל עליו את תפקיד הדי-ג'יי. עם שני רמקולים על ריקשה המוזיקה נפסקת רק כדי להשמיע את ההצהרה של נתניהו, שפשוט לא מזיזה כאן לאיש. ברור כמעט לכל אחד כאן שלא משנה מה יאמר ראש הממשלה, בהצהרה שנדחית שוב ושוב – המחאה הזו תימשך.
כשהאווירה באיילון קיבלה טוויסט סוער
בזמן שהמסיבה הכיפית ברחוב עזה עוד מתנהלת, בתל אביב עולה באותו הערב לראשונה מופע מחול של מכת"זיות על מחלף השלום. רק 24 שעות קודם לכן השוטרים לא חשבו אפילו לרגע להתערב בספונטניות יוצאת הדופן של האירוע שהתרחש שם במשך תשע שעות. אך היוצרות התהפכו, הספונטניות של ליל אמש העתיקה עצמה לירושלים וכעת לא נותר לה כל זכר.
במחלף השלום אנשים מרגישים מרומים אחרי הצהרת נתניהו. ילדים טובים, זה קטע של ירושלמים. אבל התגובה של המשטרה לא עומדת בשום קנה מידה עם ההתאספות הלא אלימה שהתרחשה שם. בעיני אחרוני תופסי הרכבות שירדו מירושלים ויצאו מהן בתל אביב זה ערב של מעבר חד, אחרי שספגו את הוויכוחים עם המפגינים שמנגד – שאיתם התערבבו יחד בקרונות – היישר אל מראה ביזארי של סילוני מכת"זיות מוארים לאורם של השלטים הבוהקים של עזריאלי.
ההפגנה ברחוב עזה מתפזרת ובמקביל המחאה של הצד שמנגד תופסת אחיזה בגן סאקר. אלפי מפגינים בין הגן לבית המשפט העליון. זו מחאה שאינה שקולה מספרית, אבל בהחלט שקולה במידת הדבקות במטרה. מחאה שקופה בינתיים, שמעניין באילו צבעים תיצבע. המפגינים התומכים ברפורמה תופסים את אותו הצומת שרק כמה שעות קודם לכן גדשו המתנגדים. אותו הדגל, אותם שלטים מאולתרים, אותה תחושת התעלות. גם אותם דוכני נקניקיות. ועוד אנשים טובים, שחושבים ההפך.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv
סיקור נרחב:
המחאה נגד המהפכה המשפטית: מפגינים אזקו עצמם לשער הכניסה של הכנסת
משבר הדחת גלנט קרוב לפתרון? האפשרות שיתפטר מהכנסת ירדה מהפרק
לקראת פיצוץ בשיחות? לוין תקף את טרופר, לאחר שעות: השניים יישרו את ההדורים
בצל הדחת גלנט: נתניהו "הזמין" את השבתת המשק?
לפיד בריאיון לחדשות 12: "אבוא להפגנה במוצ"ש למרות עצירת החקיקה"