"הוא מתחיל לדפוק בדלת. דופק, דופק, חמש או שבע דקות. אני מסתכלת ורואה שהוא עומד בחוץ. אני מתקשרת למשטרה ובינתיים אני רואה אותו מול החלון של המטבח. הוא לא הצליח לפתוח את הדלת, אז הוא בא לנסות לפתוח את החלון של המטבח".
דפנה (שם בדוי) משחזרת היום, בדיעבד, את הרגעים המבעיתים שבהם הגיע לפתח ביתה בן הזוג שלה לשעבר. הוא לא היה אמור להגיע לשם, היה לה צו הגנה ממנו מאחר שאיים עליה עם סכין כשעזבה את ביתם המשותף. אבל הוא הפר את הצו.
"בא לפרוץ – אבל הוא לא גנב, הוא רוצח"
"מה שעובר לי בראש זה שהוא בא לרצוח אותי", מספרת דפנה למגזין N12. "הרי יש לי צו הגנה, הוא בא כשאין אף אחד בבית, הוא מטפס על החלון, זה לא משהו תמים... בן אדם בא לפרוץ לך דרך החלון כמו גנב. רק שהוא לא גנב, הוא רוצח".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
דפנה התקשרה מיד למשטרה. התחננה שיגיעו. ובכל אותו זמן הוא נמצא מחוץ לדלת. היא לא ידעה אם יצליח להיכנס לפני שיגיעו השוטרים. "תחושת חוסר הביטחון היא נוראה. לדעת שמישהו בא אלייך לחלון, לחשוב כל הזמן שאולי עוקבים אחרייך. אפילו בבית שלך את לא מרגישה מוגנת. הבן אדם עשה לי מארב, הוא בדק מתי אני בבית לבד. זה לא נורמלי. אני חושבת בכל יום על מה היה קורה אם הייתי שוכחת בטעות את דלת הכניסה פתוחה. היית מדברת עכשיו עם אנשים אחרים על הרצח שלי, לא איתי".
אחרי מה שנראה בעיניה כדקות ארוכות הגיעו השוטרים למקום. סיפורים רבים אחרים, ובהם המקרה של דריה לייטל ז"ל, לצערנו מסתיימים אחרת: לייטל נרצחה בשבוע שעבר, בשעה ששלוש בנותיה בחדר הסמוך. לפי החשד, בעלה ג'וסיה דניאל רצח אותה – בזמן שמתנהל נגדו תיק פלילי בבית המשפט על איומים נגדה.
מתחילת השנה נרצחו שמונה נשים. 22 נשים נרצחו בשנה שעברה, 86 מתחילת שנת 2020. אבל מה משנים המספרים כשאף אחד בממשלה, כך נראה, לא ממש סופר את הנשים שבסכנת חיים? רק השבוע קיבלנו הוכחה נוספת לכך עם דחיית החוק הממשלתי לאיזוק האלקטרוני לגברים אלימים – והפלתו של חוק דומה מהאופוזיציה, שגררה מהומה במליאה.
לדרמה האחרונה קדמה שורת מחדלים מדאיגים: חוסר הנכונות לאמץ את אמנת איסטנבול, העובדה שלא נעשה סקר לאומי בנוגע לאלימות כלפי נשים זה יותר משני עשורים וחוסר ההלימה בהגדרות בין הרשויות. התוצאה היא אחת: בשורה התחתונה אין לנו מושג אמיתי עד כמה רחבה התופעה של אלימות כלפי נשים בישראל, אז איך אמורים לטפל בה?
"אם לא נרצחת, אולי נציל אותך בפעם השלישית"
חוק האיזוק האלקטרוני נועד לאפשר לבית המשפט לחייב גבר אלים שהפר צו הגנה ושנשקפת ממנו מסוכנות לבני משפחתו, לשאת צמיד אלקטרוני מאוכן ב-GPS. כך אם אותו גבר מפר את צו ההגנה ומתקרב לבת זוגו המאוימת, המשטרה תוכל להתעדכן על כך מיד ולהזהיר את האישה. להצעת החוק הזו יש היסטוריה ארוכה בכנסת ישראל. חברות כנסת מכל הקשת הפוליטית מנסות לאשר אותה ללא הצלחה בגלגולים שונים מאז שנת 2015.
החוק שנדחה שלשום הוא הצעת חוק פרטית של חה"כ גדעון סער. בכנסת הקודמת אושרה הצעת חוק דומה של חה"כ לשעבר קרן ברק מהליכוד בקריאה ראשונה. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הוא זה שיכול להחיל עליה דין רציפות, אבל בינתיים הוא דוחה את החוק בטענה שיש לבצע בו שינויים כדי לוודא שלא ינוצל להגשת תלונות שווא נגד גברים. בדיון בנושא אמר השר, "יש בינינו קונצנזוס שמי שפוגע באישה הוא חלאת אדם, ויש בינינו קונצנזוס שאסור בתכלית האיסור שתהיה התעללות בגברים, ברגע שאישה מגישה על הגבר תלונת שווא. השאלה היא נקודת האיזון".
בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי של הכנסת נחשף בשבוע שעבר כי השר בוחן מתווה אחר ליישום החוק, ובו פיקוח אלקטרוני יושת על גברים אלימים רק במקרה של שתי הרשעות קודמות. יו"ר הוועדה, חה"כ פנינה תמנו-שטה, רתחה מזעם ואמרה: "התיקון לחוק נשמע כמו, 'אם לא נרצחת בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה, אז בפעם השלישית אולי נציל אותך'".
חה"כ לשעבר קרן ברק אמרה ל-N12: "נוסח החוק כל כך מפורט ועמוק, שהוא מביא בחשבון כמעט כל תסריט אפשרי. המצב היום הוא שמי שחופש התנועה שלהם נפגע לחלוטין הם דווקא הנשים והילדים, שנאלצים להגיע למקלטים. יש ארגונים שלא מבינים את מהות החוק באמת ומתנגדים לכל מה שקשור למניעת אלימות במשפחה, שמטרתם היא כנראה להנציח את האלימות. אני במקום השר לביטחון לאומי לא הייתי מזמינה גורמים כאלו ולא הייתי מקבלת החלטות על סמך דעתם של מי שמעודדים עבריינות. אני רוצה להרגיע את הגברים הנורמטיביים – החוק לא חל עליכם, אלא רק על אנשים שהאלימות שלהם הוכחה מעל לכל ספק".
אחרי שבן זוגה הפר את צו ההגנה הראשון הגישה דפנה תלונה נוספת במשטרה והרחיבה את צו ההגנה. הפעם נאסר על בן הזוג להתקרב עד 250 מטר ממנה. אבל זה לא ממש משנה, כי הוא הפר גם אותו. שני אישומים הוגשו נגדו בגין הפרה של צו הגנה. בסופו של ההליך המשפטי הוא הורשע בסעיף אחד.
לפי השינוי שהציע השר בן גביר לחוק האיזוק האלקטרוני לגברים אלימים, לא ניתן יהיה להחיל את החוק על בן הזוג לשעבר של דפנה. שתי הפרות של צווי הגנה, שני אישומים ואיום בסכין הם לא קריטריונים מספקים בשביל לכלול אותו במסגרת החוק.
"הוא לא מכבד את הצו, אבל מה יש לי לעשות? לברוח? לאן? למקלט? לא מספיק שאת קורבן ואת נפגעת מכל הדברים האלו, את גם צריכה להיות בעונש וללכת למקלט?" שואלת דפנה בזעם. "מאז שהוא הפר את צו ההגנה השני לא ראיתי אותו שוב ליד הבית שלי, אבל גם שמתי המון מיגון. קודם כול הביאו לי מצלמות אבטחה מטעם 'סיירת מיכל' של פורום מיכל סלה. יש לי לחצן מצוקה ושעון שאני מסתובבת איתו, שהוא מעין לחצן מצוקה נייד, ויש לי כלב שמירה".
אין ספק שחקיקה שיש בה הגבלה או מעקב על חופש התנועה של אדם היא כזו שצריכה להיעשות באחריות, אבל הגזירה השווה שגוזר השר בין אלימות כלפי נשים לבין התופעה הפסולה של תלונות שווא נובעת – במקרה הטוב – מבורות בנוגע להיקף האלימות שנשים חווות אפילו במקום שאמור להיות הכי בטוח, בבית. אבל איך יידע זאת השר, אם גם ארגוני הנשים והרשויות המטפלות לא יודעים לאמוד בדיוק את היקף הבעיה?
"מי יודע מה נגלה עכשיו?"
סקר לאומי שבו נשים נשאלות אם הן חוו אלימות אמור להיות הבסיס כדי להבין את היקף התופעה. עם זאת, מאז שנת 2001, המועד האחרון שבו ביצע משרד הרווחה סקר שכזה, לא נעשה מחקר מקיף ועדכני לבחינת התופעה. באותו סקר משנת 2001 דיווחו יותר מ-200 אלף נשים כי מתישהו במהלך חייהן סבלו מאלימות מצד בן הזוג שלהן.
"ברור לנו שהנתון של 200 אלף נשים שחיות באלימות מגמד את התופעה. העובדה שאין נתונים על התופעה כבר 22 שנה היא מחדל. אנחנו מבינות שהממדים של התופעה גדלו באופן ניכר עם השנים, אלימות כלכלית ואלימות פסיכולוגית הן דברים שבכלל לא נתנו עליהם את הדעת פעם ולא הייתה להם מודעות", אומרת טל הוכמן משדולת הנשים.
בסקר של ארגון הבריאות העולמי שפורסם בשנת 2021 נמצא כי שליש מהמשתתפות בנות 15 עד 49 סבלו מאלימות פיזית או מינית בזוגיות במהלך חייהן. אם הנתונים הללו משקפים גם את המצב בישראל, ביחס לגודל האוכלוסייה, אפשר להעריך כי יש כמעט 650 אלף נשים שסבלו מאלימות בזוגיות במהלך חייהן. בחודשים האחרונים נערך במשרד הרווחה פיילוט לביצוע סקר לאומי חדש, והסקר המלא מתוכנן להיערך אחרי חג הפסח, אולם טרם ידוע מתי יפורסמו תוצאותיו.
בעולם של ביג דאטה (נתוני עתֵק), שבו אנליסטים מנתחים את הנתונים שלנו בכל רגע נתון כדי לעזור לנו לקבל החלטות – לגבי מהירות הריצה הכי נכונה לנו, או הדיאטה הכי מדויקת לנו – האם אנחנו עושים מספיק בשביל לנטר תופעות שעולות בחיי אדם? איך זה שאומת הסטארט-אפ עדיין לא רתמה את הכלים האלה כדי למנוע את הרצח של האישה הבאה? והאם זה בכלל אפשרי?
ד"ר שלוה וייל, חוקרת באוניברסיטה העברית שגם מארגנת כנסים בין-לאומיים בנושא רצח נשים על רקע מגדרי, הקימה בעצמה בנובמבר 2020 את "התצפית הישראלית על רצח נשים" ושמה לה למטרה לעשות בדיוק את זה – לאסוף ולנטר נתונים בנוגע לרצח נשים בישראל על מנת לבנות גוף ידע שוטף ולמגר את התופעה.
"בכל פעם שאישה נרצחת על רקע מגדרי אני בודקת את הגיל של הקורבן ושל הפוגע, המוצא האתני, הזיקה בין הנרצחת לרצח, כלי הרצח ואם היה ניסיון התאבדות של הפוגע. אני אוספת את המידע הזה בטבלת אקסל במחשב שלי באוניברסיטה ומוציאה פילוח שנתי עם תובנות. אני עושה את זה לטובת הנשים בישראל כי אני באמת מאמינה שככה אפשר למנוע את הרצח הבא", אומרת וייל.
"צווי הגנה לגברים? אין אפשרות לפלח"
צריך להגיד, כבר בשנת 2004 הוקמה "הוועדה הבין-משרדית לבדיקת מקרי רצח נשים בידי בני זוגן". הוועדה הזאת, המשויכת למשרד הרווחה, אכן מתכנסת בכל פעם אחרי מעשה רצח אישה שבוצע בידי בן זוגה ומנסה לנתח אותו ולהפיק תובנות ואפילו מוציאה דוחות שנתיים. וזה חשוב מאוד.
אבל מה לגבי ניסיונות לרצח? כמה כאלו היו במדינת ישראל בשנים האחרונות? האם מישהו סופר ומנתח ומפלח את המאפיינים של המקרים האלו? הרי ההבדל בינם לבין רצח יכול היה להיות בסך הכול עוד דקירה אחת של הסכין. וכמה צווי הגנה ניתנו השנה בגין אלימות בזוגיות על ידי בתי המשפט? גם את הנתון הזה גילינו שאין ממש דרך להשיג.
"רצח הוא מקרה קיצון של התנהגויות אלימות כלפי נשים, אך נשים רבות סובלות מאלימות מדי יום – אלימות פיזית, רגשית, מינית, כלכלית, ונפשית". אומרת איילת רזין בית-אור, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי.
"אחת הבעיות בהתמודדות עם התופעה ברמה הממשלתית היא העדר איסוף נתונים בצורה סיסטמטית וקוהרנטית בתוך הממשלה. מעבר לקושי לאסוף נתונים בשל תת-דיווח, כל אחד אוסף נתונים באופן אחר, שואל את עצמו שאלות אחרות".
"ניקח את הנושא של האיזוק האלקטרוני – יש נתון שעלה במחלקת המחקר והמידע של הכנסת ולפיו מדי שנה מוגשות כ-10,000 בקשות לצווי הגנה. מערכות המידע של הנהלת בתי המשפט לא מאפשרות להפיק מידע על מספר צווי ההגנה שניתנו אלא רק על מספר הבקשות. ומעבר לזה אין דרך להבחין בין צווי הגנה שהוצאו בעקבות מעשה אלימות בזוגיות לבין צווים שהוצאו בעקבות מעשי אלימות אחרים במשפחה – זה אומר שאם נרצה לעשות את הניתוח הזה, יהיה צריך לאסוף את הנתונים ידנית", אומרת רזין בית-אור.
במשרד הרווחה דווקא רשמו התקדמות באיסוף נתונים ובניתוחם בכל הנוגע לפניות למוקד של המשרד ולפניות של נשים למקלטים ולמרכזי הקהילה. זאת בין היתר בזכות תקציב שהועבר למשרד בשנים האחרונות להתמודדות עם התופעה של אלימות במשפחה. ובכל זאת הקשר בין הרשויות, האינטגרציה בין הנתונים של כל רשות והבנייה של מאגר נתונים מאוחד שניתן יהיה להפיק ממנו תובנות – כל זה לא ממש קיים.
עמותות וגופים שפעילים למען המאבק באלימות כלפי נשים אומרים לנו שאנחנו מתפרצים לדלת פתוחה, שהם מרגישים את החוסר הזה בשגרה. "העובדה שגורמים ממשלתיים והתקשורת פונים אלינו לקבלת מידע מעידה הרבה על היחס של הממשלה לתופעה הזאת והיכן היא בסדר העדיפויות", אומרת טל הוכמן, מנהלת קשרי הממשל בשדולת הנשים.
"ראש הממשלה יכול לנצח את תופעת האלימות ורצח הנשים בביתן אם יבחר בכך"
לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל שנרצחה בידי בעלה, הקימה על שמה את פורום מיכל סלה. "ראש הממשלה נתניהו הוא שייסד את המל"ל בתוך משרד ראש הממשלה", היא אומרת. "בדיוק כך הוא יכול לנצח את תופעת האלימות כלפי נשים הנשים והרצח שלהן בביתן. אם הוא יבחר בכך, בקלות הוא יכול לקחת את הנושא תחת אחריותו האישית ולהקים מועצה לביטחון לאומי של נשים, בתוך משרד ראש הממשלה. ככה יתאפשרו איסוף נתונים שיטתי, שיתופי מידע בין משרדי הממשלה והוצאה לפועל של פעולות רוחביות".
כל עוד הטיפול נמצא במצב העגום הנוכחי, כל עוד נראה כי מקבלי ההחלטות לא סופרים את עשרות ואולי מאות אלפי הנשים שחיות באלימות בזוגיות ובמשפחה, ייתכן כי יהיה בלתי נמנע שנמשיך לספור נרצחות.
פרויקט "סיירת מיכל" – מיזם של פורום מיכל סלה ושל המשרד לביטחון לאומי – מעניק "חליפת ברזל" חינם לאישה מאוימת. השירותים כוללים חבילת שירותי אבטחה, שיעורי הגנה עצמית ומכתב התראה של עו"ד לגורם מאיים. השירות ניתן לנשים שאינן חיות עם בן הזוג המאיים וכאשר המקרה מוכר למשטרה או לרווחה. הפרטים באתר "סיירת מיכל".