יום אחד, לפני חודש, רעדה האדמה במושב השלו אחיסמך שליד לוד, ועד עכשיו נדמה כי היא עדיין רועדת. המשטרה הגיעה ועצרה את מי שעד אותו רגע היה במשך למעלה מעשרים שנה מבכירי המושב, בחשד שבמשך שנים מעל בכספי החברים. עד היום לא ברור בדיוק כמה כסף היה מעורב בהונאה הזו וסכומים שונים נזרקים לאוויר, ההערכות מדברות על כך שיותר מ-100 מיליון שקל נעלמו.

יומיים לאחר התפוצצות הפרשה מסתובב מעט אבוד בחצר הגדולה של הבית שלו, ממש במרכז המושב, גבר בן 62 שביקש שלא להזדהות. הוא נראה מבוגר בהרבה מכפי גילו ומתקשה בהליכה ובדיבור. לפני כמה חודשים, הוא מספר, עבר ניתוח שלישי במספר כדי לטפל בבעיה רפואית שממנה הוא סובל. בבית החולים המליצו לו להפסיק לעבוד, וכך יצא לפנסיה מוקדמת. את הרפת הגדולה שמאחורי הבית הוא מכר, ואת התמורה – כמיליון וחצי שקל – הפקיד בקופת האגודה. הכסף היה אמור לשמש למחייתו לשנים הקרובות. כעת, הוא אומר בכאב: "בעוד חודש אולי כבר לא יהיה לי כסף לאכול".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

באחיסמך אפשר להיתקל בסיפורים רבים מעין זה. יש מי שמספר על בת המצווה של הילדה שתיאלץ להתבטל, יש מי ששם בצד הון אישי לבניית בית. חסכונות אישיים שנאגרו בעמל רב במשך שנים הופקדו בקופת המושב וכעת ספק רב אם אי-פעם יהיה אפשר להשיבם.

"הוא זה אלוהים פה למטה" 

מושב של אנשים עובדים, אחיסמך. חצי מושב רפתנים והחצי האחר קבלנים של עבודות עפר. כמות לא הגיונית של טרקטורים ומשאיות שחולפים ברחובות הצרים של המושב מזכירה את הנתון הזה בכל כמה דקות. בגלל הקרבה לנתב"ג יש במקום גם עובדים רבים של רשות שדות התעופה והתעשייה האווירית. לצד כל אלו יש בשנים האחרונות גם כניסה איטית ומדודה של תושבים מבחוץ שבאו לשפר דיור ונראים קצת זרים בתוך מושב שבו כמעט לכולם יש קרובי משפחה. מושב של חמולות.

אם יש משהו שבולט מאוד במפגש עם אנשי אחיסמך בימים הראשונים שאחרי התפוצצות הפרשה, שחשף לראשונה אור רביד ב-N12, זה הגיבוי הכמעט גורף שמקבל החשוד המוכר לכול. שלא לומר פרץ של אמפתיה. "יש אלוהים בשמיים, והוא זה אלוהים פה למטה", אומר אחד התושבים. "אי אפשר בכלל להסביר מי הוא – זה בן אדם שהדליק פה במושב אורות בבתים חשוכים, בלעדיו אנשים עוד היו נוסעים פה על סוסים וכיכרות. הוא הציל פה אנשים והרים אותם מהקרשים, רק בזכות המילה שיש לו בבנק".

הדעה הרווחת במושב הייתה שהאיש מצא עצמו מאוים בידי גורמים עברייניים. "מסכן, כנראה סחטו אותו עבריינים. זה מה שהוא מספר, לא יודע", אומר אחד מתושבי המושב, שהוא גם קרוב משפחתו. "היה לו אירוע יום לפני המקרה, כשהוא ניסה להתאבד. הוא עשה בר מצווה לבן שלו, רק משפחה. הבן אדם בקושי התייחס אלינו, בא, לחץ את היד ובקושי אמר שלום. גם שמעתי שלקחו ממנו את הכסף של המתנות".

קשה היה לשכנע אנשים באחיסמך לשוחח. אלה לא רק הטראומה שעדיין טרייה והחשש מהעתיד המורכב הצפוי למושב, המאכלס מעט יותר מ-200 משפחות; יותר מכל, טרודים כאן אנשים ביום-יום. כמעט אין משפחה שלא נפגעה כך או אחרת, אם באופן ישיר או בצורה עקיפה – ומשקי הבית במושב רובם ככולם במצב של קריסה. כזה שמאלץ את אנשי אחיסמך, הגאים בהיותם אנשי עמל, להיאחז בטובות ובנדבות.

חמישה תושבים הסכימו לשתף במצבם. אלו לכאורה המקרים ה"קלים" יותר: קורבנות שנעקצו בכמה מאות אלפי שקלים לכל היותר. רבים מאנשי המושב הפסידו סכומים של מיליוני שקלים. אלא שהניסיון לכמת את עוצמת הפגיעה מטעה. בשל המבנה המשפטי שלפיו פעל המושב, האנשים הללו, שלא עשו כל רע, מצאו עצמם חדלי פירעון על לא עוול בכפם.

"הוא לא ראה את מי הוא שורף"

חודש אחרי המעצר, ואחיסמך עדיין רדוף שמועות שעפות לכל עבר. מלבד אותו בכיר, חבר נוסף במושב נעצר גם הוא בחשד שהיה שותף למעילה, ובינתיים שניהם שוחררו למעצר בית – אך לא חזרו לאחיסמך. מאז התחושה היא שחקירת המשטרה מתנהלת מאוד בעצלתיים. ועם התפוגגות ההלם הראשוני, גם הדעה הרווחת כלפי חבר המושב הנערץ שהסתבך, כך נדמה, מתחילה להתחלף.  

"את ההצגה הזאת שהוא עשה, כאילו שהוא רצה להתאבד, הוא היה צריך לעשות את זה ב-10 מיליון הראשונים, כשעוד היה יכול להציל את המושב", טוען חיים אלגלי. "הוא הלך לחיים שלו ואנחנו כולנו נישאר מסכנים ונאכל חרא, ונעבוד עוד יותר קשה".

"תמיד חשבנו שהוא ניהל את העסק הזה בצורה הכי נכונה והכי טובה", ממשיך אלגלי, שבקרוב יחגוג 50. "כששמענו ביום הראשון שזה קרה והבנו שהיו מעורבים עבריינים ואיימו עליו, אז עדיין אנחנו בתוך עצמנו, שאכלנו אותה בכסף, ריחמנו עליו. אז היום אני מבין, כשאני רואה את האנשים שהוא סיבך ואני שומע דברים שהוא עשה, שהוא לא היה כזה תמים. הוא שרף אנשים, הוא לא ראה את מי הוא שורף, גם לא עניין אותו". 

שלט הכניסה למושב אחיסמך (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)
"אין פה אחד שהוא לא בחוב מאוד גדול היום". הכניסה למושב אחיסמך|צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

"הוא סייע להרבה אנשים פה, אבל הנזק שהוא עשה לנו הרבה-הרבה-הרבה יותר גדול", אומר אייל בן-דוד, חבר נוסף במושב. "במקום לעזור, מה שקרה בסוף זה שהוא הפיל את כל המושב, כולל כל המושב. אין פה אחד שלא שקוע היום בחוב מאוד גדול. והבנקים רוצים היום 9%–10% ריבית כדי לתת לנו הלוואות לכסות את הנזק שהוא גרם, ושהם שותפים בו". 

"לא יכול לשלם לגן של הילד"

"אנחנו כל יום במלחמה יום-יומית", אומר יוני בוקרה, קבלן עבודות עפר בן 34 ואב לשלושה ילדים קטנים. "בגלל כל המצב הזה שהצ'קים חוזרים, אנחנו נתקענו במינוסים שחבל על הזמן. כל צ'ק שאני נתתי לספק, אם אני לא מכניס כסף באותו יום, חוזר לי הצ'ק. למה? כי אני במינוס של 600 אלף. לא בחשבון של אחיסמך, בחשבון הפרטי שלי. אתה מבין? כל הצ'קים שלהם חוזרים, ואנחנו צריכים להתמודד כל יום עכשיו. הרי את כל הכספים הבאנו לפה, כל מה שעבדנו עליו. אז כאילו אין לנו כסף. אני יודע שמי שרצה לפתוח חשבון חדש, הבנקים לא מקבלים אותו. אפילו הביטוחים העלו לנו את הפרמיות, לכל אחיסמך, כי אנחנו גנבו אותנו, אז עכשיו אנחנו ברמת סיכון". 

"אי אפשר להחזיק מעמד, אז חיים מהיד לפה ומה שיש היום אוכלים", מוסיף בוקרה. "לגן של הילד אני לא יכול לשלם. אני ביטלתי לו את כל הצ'קים. המזל שלי שהבעלים של הגן הוא חבר, כאילו הוא אמר לי 'עד סוף השנה נסתדר'. אני בכל אופן יכול להגיד על עצמי שיש לי חשבון בשני בנקים. באחד הבנקים כאילו מה זה באים לקראתי. מוכנים לפרוס את החוב, את הצ'קים שחזרו לחמש-שש שנים. הבנק השני לא מוכן לפרוס לי כלום. כלום, צ'ק יורד אם אתה לא מפקיד באותו רגע כסף הצ'ק חוזר, לא מעניין אותם אף אחד. אין עם מי לדבר".

חיים אלגלי, יוני בוקרה, משה כהן, עמוס תשובה (צילום: n12)
"כל יום במלחמה". מימין: חיים אלגלי, יוני בוקרה, משה כהן, עמוס תשובה|צילום: n12

"אני נכנסתי לסחרחורת ענקית, בגלל צ'קים של האגודה שחוזרים", אומר גם אלגלי, שגם הוא, כמו כל המרואיינים בכתבה, עובד כקבלן עבודות עפר. "באתי לבנק ולא היו לי הרבה אופציות, אז נתנו לי כרגע הלוואת 'בלון' לשלושה חודשים, כאילו שלחו אותי קדימה שלושה חודשים. כמובן שכשיגיעו שלושת החודשים האלה אני אצטרך להתמודד ולתת את הפתרון. אני לא יודע מה אני אעשה כשהזמן הזה ייגמר. אולי אמכור את הכלים. אם אין לי ברירה אני אמכור את הכלים".

"את העסק שלי אני רוצה להבריא, אז הם (הבנק) אומרים לך, 'בוא, אתה פתחת חברה? אין בעיה, אתה מוציא חשבוניות. סולר שקנית ויש לך עליו החזר מע"מ, אז אתה לא יכול לקבל אותו כרגע בגלל שאתה קשור באגודה'. מלא דברים שאתה קשור באגודה אתה לא יכול לקבל היום. יש לי באגודה חצי מיליון שקל בזכות. אני בא למפרק ואני אומר לו, 'שחרר אותי'. אני בחצי מיליון שקל, אתה לא נותן לי כלום, תן לי אוויר, תן לי לנשום".

"כולם מרחמים על כולם"

"נעקצתי בסביבות ה-300 אלף", מספר גם עמוס תשובה. "נלחמים יום-יום, לא ישנים בלילות, חושבים איך לפתור את הצרות. אני חולה סוכרת, עובד קשה כל החיים ומנסה לעזור לילדים כמה שאפשר. חמישה ילדים, מהם שלושה כבר נשואים, וצריך לעזור. אני כבר לא יודע מה קורה עם כרטיס האשראי שלי, יכבדו יכבדו, לא יכבדו לא יכבדו, זה מה שיש. בינתיים זה עובר, עד שתיגמר גם המסגרת שיש בבנק".

"פה תמיד אחד היה עוזר לשני", אומר אלגלי. "אם אני נופל ומשה היה בסדר, אז הייתי הולך למשה ומבקש שיעזור לי. אנחנו בני אותו מושב כולם, כולם פה גם קרובי משפחה. אז אם לא משה יעזור לי, אז יוני יעזור לי, או עמוס. אבל היום רואה את כולם למטה. כולם מרחמים על כולם. יש סיפור על מישהו שאין לו נעליים, יוצא בחוץ וראה מישהו שאין לו רגליים. אז בזה נתנחם, זה מה שקורה לנו היום".

החשוד במעילה באחיסמך (צילום: n12)
"מסכן, כנראה סחטו אותו עבריינים. זה מה שהוא מספר". החשוד המרכזי במעילת הענק|צילום: n12

אחיסמך נאסף עתה לעתיד לא ברור שבמרכזו ניסיון לשרוד ולהתרומם מחדש. המעילה הולכת ומתבררת עם הזמן כאחת הגדולות בתולדות ישראל. מעולם לא נפל יישוב בישראל ואיבד את נכסיו, כפי שהתרחש כאן לפני קצת יותר מחודש. איך אמור להתנהל מושב שלם שנפל קורבן? האתגר הגדול של אחיסמך יהיה להתנהל כשורה בזמן שהתושבים רק מתחילים אט-אט לעכל את אשר עבר עליהם. בינתיים, בשלב הראשוני מאוד הזה, ואם להסתמך על מה שאמרו לנו התושבים שהסכימו להתראיין, משימת שימור הלכידות החברתית של המושב צפויה להיות מאתגרת במיוחד.

"זה ירסק את המושב וזה יעשה פה חריש עמוק מאוד-מאוד", ממשיך אלגלי. "כל מי שחלש ייפול וכל מי שטיפה יש לו כוח, הוא אולי הוא יצליח לסחוב טיפה. מצד שני זה גם עשה איזשהו חור בלב לכולם. כי נגיד מצד אחד אני כועס על השכן שלי שהוא חייב לי כסף, אבל מצד שני אין לו מאיפה להביא את הכסף כדי להחזיר לי. אז מה אני יכול לעשות? להרוג אותו? מבחינה חברתית אנחנו גמורים".

מזכירות מושב אחיסמך (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)
בוקרה: "אי אפשר להחזיק מעמד, אז חיים מהיד לפה ומה שיש היום אוכלים". מזכירות המושב|צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

"בשבוע שעבר היה אירוע של חבר מהמושב, מספר תשובה. "עכשיו תבין, באירועים של אחיסמך אין מקום לעמוד. כל אירוע שהיה פה במושב מתחיל בסדר גודל של 400 איש, והיו ממלאים את האירוע מהמושב. בחתונה הזו בקושי היו אנשים מהמושב. זה גם המצב רוח וגם החור בכיס. גם בבית הכנסת, פה שבתות וחגים – אין לך מקום לעמוד בו, עכשיו תבוא בערב שבת להתפלל, בקושי יש 20 איש בבית כנסת שמאכלס 100–150 איש".

בוקרה מסכם: "אנשים פה חרב עליהם עולמם. כאילו אין להם כבר אדרנלין לחיים, איבדו כל מה שעבדו כל החיים. בן אדם בן 54 עבד כל החיים שלו, באו יום אחד ולקחו לו הכול. אתה מבין? לקחו לנו הכול, השאירו אותנו חסרי כול. ויש פה אנשים שגם לקחו צ'קים ופדו אותם בשוק האפור, עשו מאיתנו מסכנים".

מושב אחיסמך (צילום: חדשות 12)
אלגלי: "זה ירסק את המושב וזה יעשה פה חריש עמוק מאוד-מאוד". מזכירות המושב|צילום: חדשות 12

"הפרה צריכה לחיות ואני צריך למות?"

במהלך השיחה עולה בין השורות שבמסגרת התחושה הכללית של ההתפוררות החברתית שמכה במושב, קבלני העפר של אחיסמך מרגישים מקופחים בהשוואה לשכניהם בעלי הרפתות. "כל השנים אנחנו, קבלני העפר, היינו כביכול נספחים לאגודה", מסביר בוקרה. "כשהיו רווחים לא באו לתת לנו מהרווחים כל השנים. מי שקיבל אותם זה הרפתנים. אם הם קיבלו רווחים, מה זה אומר? הם כאילו הבעלבתים. איך היום אתם מתנערים מאיתנו? המפרק פתח להם גוף בנפרד, הם מקבלים את הכסף שלהם בנפרד".

"ברור שדואגים להם", מלין בוקרה. "טרה דואגת להם, תנובה דואגת להם, לעבוד כרגיל. גם מי שמספק להם את המזון לפרות דואג להם, כדי שהפרות יאכלו. אבל אין מי שידאג לנו. אנחנו גמורים, ואין מי שיסתכל עלינו. דיברנו עם המפרק ואמרנו לו שלפחות מי שבזכות ויש לו צ'קים שעתידים להיפרע, שייתנו לנו אותם. למה להכניס אותנו לגלגל יותר גדול? זה צ'קים שלי, של עבודה שאני עשיתי, אז תן לי אותם. למה לסבך עוד יותר? תן לי אוויר. אבל אתה מדבר עם קיר. הוא אומר לנו, 'הפרות צריכות להמשיך לאכול, צריך חלב'. ואני והילדים שלי לא צריכים להמשיך לאכול? אני לא צריך לשלם חשמל, מים, ארנונה, מיסים, משכנתה? איך אני אשלם את כל זה? הפרה צריכה לחיות ואני צריך למות?"

מושב אחיסמך (צילום: מתוך ויקיפדיה)
"מבחינה חברתית אנחנו גמורים, כל מי שחלש ייפול"|צילום: מתוך ויקיפדיה

"גם מי שאשם פה ובגדול, זה בנק לאומי", מאשים משה כהן, עוד אחד מנפגעי הפרשה. "אגודה כזאת גדולה שיש בה הרבה כסף – על סמך מה אחד כמוהו (החשוד המרכזי) בא ולוקח הלוואות על חשבון על שם האגודה? אנשים לא ידעו מזה בכלל, רק עכשיו כשאנחנו באים לעשות הסדרים אומרים לנו, 'האגודה שלכם במינוסים מטורפים פה'. על סמך מה נתת לו הלוואות? אנחנו מפקידים צ'קים, מפקידים כסף, האגודה צריכה להיות בפלוס בבנק".

"הייתי בבנק לאומי, נכנסתי למנהל בסניף ואמרתי לו, 'איפה הצ'קים שמהאגודה הפקידו פה? תנסו לחלק את הצ'קים לנו, שהיה לנו כסף לנהל את העסק. אני אביא לך חשבונית נגד הצ'ק הזה. הוא אומר לי, 'על מה אתה מדבר? כל הצ'קים שמהאגודה הפקידו פה, זה הולך למינוסים'. אבל על מה המינוסים? אבל על סמך מה נתת לו הלוואות?"

"אף אחד לא דמיין שיגיע יום כזה במושב"

בעבר היו מושבי עובדים רבים, כדוגמתו של אחיסמך, מתנהלים בשיטה של שיווק משותף. כל המשקים ובעלי העסקים במושב ניהלו את ענייניהם הפיננסיים והמשפטיים דרך אגודה משותפת, בדומה לקיבוצים. כל הכספים היו נכנסים לקופה המשותפת, וחברי המושב היו מקבלים מהאגודה את הכספים המגיעים להם לצורך ניהול העסק הפרטי והחזקת משק הבית שלהם. סוג של משכורת. מאז סוף שנות ה-80 החלו מרבית המושבים, בעידוד נמרץ של משרד המשפטים, לנטוש את המודל הזה. הסיבה העיקרית לכך הייתה החשש לאי-סדרים כספיים ומעילות, בדיוק כמו זו שהכתה לבסוף את אחיסמך. היום יש, לפי ההערכות, לא יותר מ-20 מושבים שעוד פועלים במודל הזה או בגרסה מסוימת שלו.

כך לפי החשד עבד מנגנון המעילה במושב אחיסמך

"בבנק אתה מקבל 2.5% ריבית? אז הוא הבטיח 3.5%. ואף אחד לא ידע שהוא את הכסף נותן למישהו אחר", מאשים אלגלי את החשוד המרכזי. "השיטה הזו אפשרה לא רק שליטה בסכומי כסף עצומים בידי זוגות ידיים מעטים אלא השתכללה עם השנים לכדי בנק פרטי לכאורה שהתנהל באחיסמך מתחת לעיניהם של אלו שהיו אמורים לפקח ולמנוע את ההשתלשלות הזו".

"בוא אני אתן לך דוגמה על הילדה שלי", מספר תשובה. "היא עובדת כל החיים שלה, היא ובעלה יש להם שמה איזה 50–60 אלף שקל, כסף שחסכו. הוא דיבר איתה, שכנע אותה להביא את הכסף שלה, והלך הכסף. הוא הבטיח להם ריבית יותר גבוהה, והכול בסדר כי פה הכסף שמור".

"יום אחד באתי לבקש את הכסף שלי ששמור בחשבון של האגודה", מספר אלגלי. "אז הוא (החשוד המרכזי) אומר לי, 'מה אתה בא לי מהיום להיום? אני צריך לשחרר את הכסף מפיקדונות. הכסף הוא נמצא בפיקדונות בבנקים. צריך לשחרר את הכסף ואז להכין לך את הכסף. לדוגמה היום יום רביעי, תבוא ביום שני ויהיה לך צ'ק מוכן, וככה זה עבד. אבל אנחנו כל הזמן ידענו שהאגודה משקיעה את הכסף הזה בפיקדונות. הכוח של האגודה הוא שיש לה את כל הכסף של כולם ביחד והיא שמה בפיקדונות, והיא יודעת להשקיע אותו בבנקים ולא בגופים כאלה שיפילו אותנו. לא חשבנו שזה הכיוון. גם כשלצורך העניין הייתי בא לקחת צ'ק ולא הייתה לי זכות פה במושב היו אומרים 'היום אני לא יכול לתת לך'. אם יש לך 10,000, אתה לא יכול לקחת 20 אלף. ידענו שיש פיקוח ויש פה דברים, יש פה ניהול".

מושב אחיסמך (צילום: חדשות 12)
"אנשים איבדו כל מה שעבדו כל החיים"|צילום: חדשות 12

"כולנו אנשי עבודה", מסכם אלגלי את דבריו. "כולם עבדו והשתדלו שיהיה להם כמו שצריך, להגיע למה שהגיעו. אף אחד לא דמיין שיגיע יום כזה במושב. אחת כמו אימא שלי, בת 80, הפסידה מיליון ו-200 אלף שקל. כסף של אדמות, כסף של מענקים שקיבלו פה ובשנייה אין לה כלום".


תגובות

תגובת עו"ד שרון נהרי ועו"ד אברהם לוי, המייצגים את הבכיר שנעצר: "מרשנו עשה עבודתו נאמנה, בידיעה מלאה ובהנחיה של ועד המושב, אפשר מתן הלוואות לחברי המושב בלבד ולצורכיהם, ולא נטל אגורה לכיסו. מרשנו פעל לרווחת חברי המושב. ההלוואות מתועדות בכרטיסי חברי המושב בהנהלת החשבונות של המושב, וככל שחברי המושב יפרעו חובותיהם בהקדם, ייפרע החוב כלפי המושב ולא ייוותר כל נזק למושב. תפקיד ועד המושב, והפרקליט מטעמם, לגבות את חובות חברי המושב לאלתר, כפי שדרשנו כבר בשלבים מקדמיים של החקירה וכפי שמרשנו דרש מבלי שנענו לדרישותיו. כל תיאור אחר מצד מי מחברי המושב חוטא למציאות ומהווה פרסום לשון הרע. אנו תקווה כי התיק ייסגר בקרוב".

תגובת בנק לאומי: "אנו דוחים את הטענות. עם זאת, הבנק עושה מאמץ לסייע ללקוחותיו מקרב חברי האגודה בכל דרך שניתן".

תגובת המשטרה: "בניגוד גמור לנטען, החקירה מנוהלת ביסודיות ובאופן מואץ בידי יחידת ההונאה, נוכח היקף העבירה וחומרתה. כידוע, חקירות כלכליות מטבען מסועפות וכוללות אלפי מוצגים, נתונים וחשבונות, הדורשים ניתוח קפדני, לשם מיצוי הראיות בשיתוף גופי אכיפה כלכליים נוספים, לצד גביית עדויות ממאות קורבנות כדי להגיע לחקר האמת ונתיב הכסף. החקירה בעיצומה וצפויים מהלכי חקירה נוספים בהתאם".

תגובת מפרק האגודה, עו"ד איתי הס: "מאז מינויי למפרק האגודה ב-14 בדצמבר אני וצוותי עובדים מסביב לשעון לשם מתן מענה למצוקות התושבים והחברים. מדובר במקרה אנושי קשה, שכרוכות בו סוגיות משפטיות ותפעוליות מורכבות ביותר. אני וצוותי משיבים לכל מי שפנה אלינו. אנו מנהלים רשימה של כל הפונים, וחוזרים לכולם. מטבע הדברים, מאחר שיש מאות פניות, לחלק מהפניות אנו חוזרים בחלוף כמה ימים. אבל אתה מוזמן לראות את רשימות הטלפונים שלנו (ועוד עשרות שיחות שהתקיימו ואינן מתועדות). לתושבים רבים יש מספר הטלפון הנייד שלי ושל עורכי הדין במחלקה שלי, והם מתקשרים אלינו ישירות.

"הגעתי למושב כמה פעמים, נפגשתי פיזית עם מספר תושבים וקיימתי פגישות נוספות במשרדי. אני מתאם פגישות עם כל מי שמבקש להיפגש איתי. בנוסף, הקמנו תיבת דוא"ל ייעודית לקבלת פניות וכן רשימת תפוצה, ואני מפיץ באמצעותה באופן מרוכז הודעות לחברים. אם יש מישהו שלא מודע לאמור לעיל, נשמח שיפנה אלינו לתיבת הדואר yatzranim@agmon-law.co.il ונשיב לו. אציין כי בהליך חדלות פירעון כה מורכב, לא ניתן לתת מענה לכל הבעיות, בוודאי לא בפרק זמן מיידי. עם זאת, בפרק זמן קצר ביותר הצלחתי לתת פתרון לשתי הסוגיות העיקריות שהקשו על חיי תושבים רבים במושב:

"ראשית, ניתן מענה להמשך תפקודן התקין של הרפתות במושב, בדרך של הגעה להסדר שהיה מקובל גם על ספקי המזון וגם על הרפתנים וקיבל את אישורה של רשמת האגודות השיתופיות. שנית, הגענו להסדרה מול רשויות מע"מ, המאפשרת לכל מי שמנהל עסק להתנתק מהאגודה ולהתחיל להתנהל כעצמאי.  

"במקביל אנו עוסקים במיצוי זכויות האגודה ובגביית חובות צדדים שלישיים, לשם פירעון חובותיה. למרבה הצער, אנשים רבים נפגעו מהמעילה ומקריסת האגודה, ותפקידי לצמצם פגיעה זו למינימום. בכך אני עוסק באינטנסיביות רבה מאז מינויי. מדובר בתהליך ארוך שיימשך עוד זמן רב, ואני נחוש למצות אותו".

אור רביד סייע בהכנת הכתבה.

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv