"רוית, תהיי רגועה" – כך נפתחה שיחת הטלפון ששינתה את חייה של רוית טויזר. היא התקשרה לבעלה, מור טויזר, שאמור היה כבר להגיע הביתה – אבל במקומו ענה לטלפון ו', חברו הנסער, שביקש שתיקח נשימה. שום דבר לא הכין אותה למילים שתשמע מפיו: "אני ומור יצאנו ומישהו ירה בנו". זו הייתה אמת לאמיתה, אבל רוית הייתה בטוחה שמדובר בבדיחה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"די נו, אל תדבר שטויות", הגיבה ברוגע, אבל החבר של מור, שהצליח להינצל מצרור היריות של חוליית המתנקשים, לא חסך בפרטים והתעקש: "אני לא צוחק, רוית – הוא קיבל כדור בראש". יחלפו עוד כמה שעות מהעדות המצמררת ועד שהמסר יחלחל לרוית – וגם ההבנה כי בעלה ואבי בתה בת ה-4 נרצח ביריות בידי חוליית עברייניים שטעתה בזיהוי, וכל חטאו היה שעמד עם אופנוע במקום שבו הם התכוונו לחסל עבריין אחר. ההקלטות הדרמטיות מאותו היום הגיעו לידי מגזין N12 ושודרו אמש (שישי) ב"אולפן שישי", לצד פרטים חדשים על הפרשה.
"הייתי בטוח שזה בכלל פיגוע"
ו', חברו של מור שניצל מהחיסול והיה מי שבישר לרוית על האסון, משחזר: "חשבתי שזה פיגוע, לא הבנתי מה קרה, ואחרי שראיתי שהם עזבו, חזרתי למור ועזרתי לו, ניסיתי לדבר איתו, אבל המצב שלו היה קשה, הוא התמוטט לידי, איבד את ההכרה, ואני דיברתי אליו ניסיתי לעשות כל מה שאפשר. אמבולנס ומשטרה הגיעו וסיפרתי להם מה קרה, והחזקתי את הטלפון של מור. כשרוית התקשרה אליו, עניתי לה וסיפרתי מה עברנו. אף אחד לא ידע מה קורה, הייתי בטוח שזה בכלל פיגוע, באותו זמן לא תיארתי לעצמי שאלה עבריינים שעשו טעות בדרך".
את המחיר הכבד שילם בחייו מור טויזר בן ה-29 שמעולם לא הכיר את עולם הפשע, ובין עבודתו ברפאל לשירות המילואים בהנדסה הקרבית, בילה בעיקר בביתו הצנוע לצד רוית, אהבת חייו, שמכירה אותו מאז היה בן 3. "היינו מהגן ביחד, התפצלנו ביסודי, ובחטיבה עוד פעם נפגשנו", נזכרת האלמנה בשיחה עם מגזין N12. "אחר כך הוא עבר לבית ספר אחר, אבל היינו נפגשים בסופי השבוע והוא היה תמיד חלק מהחבורה, וכך את כל הילדות העברנו ביחד – עד שבגיל 18 הפכנו לזוג".
מאז ומעולם שאף מור להיות לוחם. כשהתגייס לצה"ל – הוא שובץ דווקא בחיל החימוש, אבל הוא לא השלים עם ההחלטה ואפילו ישב בכלא עד שהגשים את החלום. הוא עבר לשרת כלוחם בהנדסה קרבית, וסיכן את חייו בפעילויות מבצעיות. ב"צוק איתן" איבד את חבריו הקרובים ביותר, אבל גם זה לא מנע ממנו להתמיד במילואים, ורוית תמיד הלכה אחריו לכל מוצב ולכל בסיס.
"הייתי נוסעת אליו לגבול לבנון ולכל מקום הייתי רודפת אחריו עם שניצלים, חטיפים ושוקולדים לשבת, כדי שלא יחסר לו כלום", היא מספרת ומיד נזכרת בימי הלחימה במבצע "צוק איתן" שבהם סיכן מור את חייו. "במשך חודש וחצי לא ראיתי אותו, ובכל רגע חיכיתי לטלפון שלו לראות שהוא בסדר. במהלך אחד המבצעים נהרגו שני חברים מהצוות שלו, והתפללתי לאלוהים שלא מדובר בו. שום דבר לא עניין אותו, הוא אהב את המדינה ונתן את הנשמה למענה". מור היה לוחם מצטיין, כזה שנערץ מאוד על ידי חבריו. גם רוית נשבתה בקסמיו, ומכאן קצרה הדרך לחתונה.
"הוא קורבן לחינם, על כלום"
עם שחרורו מצה"ל התחיל מור לעבוד באחד ממפעלי רפאל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה. לפני ארבע שנים הפכו רוית ומור למשפחה כשאראלי נולדה. "הוא כל כך התרגש וחיכה לרגע שהיא תצא לאוויר העולם וכמובן היה אבא מושלם", נזכרת רוית. "הוא עשה הכול למען הבת שלו. הוא היה הביטחון שלה, הסלע שלה, ולא פלא שהיא עדיין מחפשת אותו ורוצה כל הזמן להיות איתו".
איך את מסבירה את מה שקרה?
"אין לי הסברים, אין לי מה לומר – הוא קורבן לחינם, זה כלום. הוא עד עכשיו צריך לבוא הביתה, ואני עדיין מנסה להבין: למה רצחו אותו? למה דווקא אותו? בגלל שדווקא הוא היה צריך להביא את האופנוע מהעבודה?". מאז ומעולם אהב מור אופנועי שטח ועליהם היא רוכב עם חברים בשטחים הפתוחים. מלבד הרכב המשפחתי, עלה הצורך בכלי רכב נוסף, וכך החליט לרכוש אופנוע כדי לנסוע לעבודה ולסידורים בסביבת הבית. "לא רציתי, אבל זה היה בשביל התניידות – לא הייתה לנו ברירה", מסבירה רוית.
כחלק משורת הטיפולים של האופנוע נדרש מור לעבור מפעם לפעם במוסך סמוך לביתו. ביום שני, 31 באוקטובר, סיים מור עוד יום עבודה שגרתי ונסע למוסך כדי להחזיר אופנוע חלופי שקיבל. "היינו אמורים לעשות על האש בבית, והוא התקשר והתעניין אם צריך לקנות משהו, אמרתי לו שיש הכול ושרק יחזיר את האופנוע ויבוא הביתה". באותו הזמן לא ידעה רוית שהשיחה הסתמית הזו, מהסוג שכל זוג מנהל כמה פעמים ביום, תהפוך להיות השיחה האחרונה עם בעלה, דקות ספורות לפני שיירצח בידי עבריינים מרמלה – שחשבו שהוא האדם שחיפשו. כך התגלגלה הטעות – לרצח ביריות.
"מ'צוק איתן' הוא יצא – מפה הוא לא ייצא?"
20:30 בערב. מור וחברו יצאו מהמוסך בשני אופנועים ונסעו לכיוון קריית מוצקין. הם לא ידעו שרכב ובו שלושה מתנקשים נוסע אחריהם ומחכה לרגע הנכון. ואז, כשמור מאט כדי לפנות ימינה בצומת – הם נצמדים אליו ויורים לעברו. אחר כך גם ניסו לדרוס את חברו, ירו בו אך פספסו, ונמלטו מהמקום. מור נפצע אנושות, וצוות מגן דוד אדום פינה במהרה אותו למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. במקביל צלצלה רוית לטלפון של מור. בצד השני היה חברו שניצל מניסיון החיסול וניסה באותו הזמן לסייע לחובשים. את הבשורה הקשה קיבלה רוית כשהיא יושבת לצד בתה בבית.
"נכנסתי להיסטריה והיא מסכנה, לא הבינה מה קורה", שחזרה. "'אימא, מה קרה?' שאלה אותי אראלי, ואני אמרתי לה, 'כלום, שום דבר'. התקשרתי לאבא שלי, ונסעתי לבית החולים". עם הגיעה למקום חשה רוית כאבים בחזה ודופק מואץ ואושפזה בעצמה בעקבות המצב: "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, היו לי דפיקות, לחץ דם נמוך, לא החזקתי מעמד. הרופא שאל אותי 'מה קורה לך?' אז הייתי צריכה להסביר לו מה קורה – שבעלי למעלה, בטיפול נמרץ. הייתי אופטימית באותם רגעים, אמרתי 'מ"צוק איתן" הוא יצא – מפה הוא לא ייצא?' אמרתי שבטח שהוא ייצא, הוא חזק..."
אבל למרבה הצער – נאלצו הרופאים לקבוע את מותו של מור טויזר ולהפגיש בינו לבין רוית בפעם האחרונה. "כשהתבשרתי על כך איבדתי את עצמי ורציתי להיות רק איתו, והייתי איתו – לא עזבתי אותו", היא משחזרת. "דיברתי איתו, חיבקתי אותו, נישקתי אותו. אמרתי שלא יכעס על עצמו, שהוא לא אשם. הוא רצה בסך הכול לחזור הביתה לילדה שלו. אני הבטחתי לו שאני אשמור עליה".
"האובדן מורגש בכל מקום בגוף"
עם היוודע הבשורה המרה ליוו מאות חברים ובני משפחה את מור בפעם האחרונה. אחד מהם היה שמואל, שנודע לו על מותו של מור זמן קצר לאחר שהתחתן עם בחירת ליבו. "זה היה שבוע וקצת לפני המקרה. וכמה הוא חיכה לחתונה. כל כך חיכה לחגוג איתי, לעשות לי שמח", נזכר שמואל בשיחה עם מגזין N12. "הוא היה איתי מהבוקר וחגג איתי עד הסוף. עשה לי שמח. אני ומור היינו כמו אחים, אנחנו מגיל 3 ביחד. גדלנו ביחד – הכול. עברנו מלא דברים. מור היה חבר, אדם טוב. תמיד היה שם בשבילי כשהיה צריך. תמיד היה מוכן לעזור. היה לו לב זהב, לב טוב. הוא אהב את החברים את המשפחה. בן אדם שתמיד אהב לעזור לכולם".
גם היום מתקשה שמואל לעכל: "אי אפשר להשלים עם זה, אני לא יודע אם אי-פעם אוכל להשלים עם זה. האובדן מורגש בכל מקום בגוף. בכל יום שעובר. לצערי זה הולך איתי לכל מקום. השיחה האחרונה שלנו הייתה קצת אחרי השבת חתן שלי. תכננו להיפגש, הייתה לנו תקופה שהיינו הרבה ביחד בזמן האחרון, במלא אירועים משמחים – ותכננו להמשיך לשמוח ולחגוג, וכמו שהוא תמיד היה אוהב לעשות. הוא היה אדם של בית, תמיד חוזר לאישה, לרוית ולילדה, למשפחה, אבל תמיד אהב גם להיות עם החברים".
במקביל למסע ההלוויה עבדו חוקרי היחידה המרכזית של משטרת מחוז החוף לפענח את הרצח שהסעיר את האזור. יותר מ-40 מעורבים נחקרו, וששת החשודים המרכזיים במעורבות ברצח נעצרו והובאו לחקירה. מעצרם הוארך מעת לעת עד שהתברר לפרטי פרטים מה קרה שם – והבשילו הראיות להגשת כתב אישום נגדם. זכריא אבו גאנם, אחיו כנען אבו גאנם, וקרוב משפחתם, סברי אבו גאנם, נאשמו ברצח של טויזר ובניסיון רצח של חברו. בסיוע לרצח ולניסיון הרצח הואשם איבראהים אל-רך, ובסעיפים פחותים יותר, כמו סיוע לאחר מעשה ושיבוש הליכי משפט, נאשמו שתי נשים: נעמי פטאו ומורן עטיה. אחת מהן, כך התברר, היא דמות מפתח בפרשה.
יעד החיסול הוא א', עבריין שיצא בעבר עם חברתה של עטיה בת ה-41. גם לאחר שנפרד מאותה חברה הוא שמר על קשר ידידותי עם עטיה. בשיחה אחת ביניהן היא ביקשה מ-א' לדבר עם חבר שלו כדי שתדע "מה הוא חושב עליי". החבר המשותף השתמש במילים קשות: "היא שוכבת עם ערבים, זונה". א' לא העביר את התשובה לעטיה מכיוון שלא רצה לפגוע בה, אך סיפר על כך לחברתה. האקסית שלו מיהרה לספר לעטיה על התיאור שהוצמד לה, והיא הסיקה ש-א' הוא זה שמפיץ את השמועה. כך, בשל "טלפון שבור", החל התכנון לנקמה.
מכתב האישום עולה כי עטיה אמרה ל-א': "אביא עליך את אבו גאנם", בהתייחסות לבן זוגה. אבו גאנם ו-א' ניהלו ביניהם שיחות מאיימות. ימים ספורים לפני הירי אמרה עטיה לא' כי אם ידבר עליה שוב, היא "תחמם" את זכריא ואנשים נוספים ממשפחת אבו גאנם, והוסיפה: "כשיגיע היום לטפל בזה, נטפל בזה". בשיחה עם אדם נוסף כתבה עטיה כי א' "יאכל חרא וישלם על הכול". עטיה מימשה את האיום ויצרה קשר עם זכריא אבו גאנם לצד אחיו וקרוב משפחה שקיבלו עליהם את משימת הנקמה – לחסל את הגבר שפגע בכבודה. כך נסעו שנסעו שלושת בני משפחת אבו גאנם להיפגש איתו בקריית אתא. כדי "להשלים את המשימה" בהצלחה, צירפו לחוליה את איבראהים אל-רך ונעמי פטאו, זוג חברים שמתגוררים בקריות ושהסכימו לשתף פעולה. עם הגיעם למקום המפגש גילו השישה כי יעד החיסול קיבל "רגליים קרות" ולא נמצא במקום. בחדרי החקירות יתברר בהמשך כי זכריא אבו גאנם דיבר בטלפון עם יעד החיסול והלה אמר לו כי הוא כבר לא בקריית אתא.
בתגובה מהירה ביקש זכריא מהזוג, איבראהים ונעמי, וגם מבת זוגו מורן, לנסוע ביחד לשפרעם כדי לחפש אותו – וכך הם פתחו בנסיעה לכיוון. אך במהלך הסריקות שביצעו השלושה באזור קיבל זכריא אבו גאנם שיחת טלפון מיעד החיסול ובה נאמר לו כי הוא בקריית אתא, ובעקבות זאת שבו השלושה למיקום המקורי. הם אף הסתייעו בחברה נוספת, שבהמשך נחקרה ושוחררה, וכך התברר שהיא צעדה בין הרחובות וניסתה לאתר את היעד המבוקש – אך חזרה אל השישה ושיתפה אותם כי לא מצאה את האדם. במקביל להודעתה הבחינו השלושה במור טויזר ובחברו, שנסעו באופנועיהם מהמוסך אל עבר הצומת הסמוך. חברי חוליית החיסול היו משוכנעים שמדובר ביעד החיסול, שסוף-סוף השיגו את האדם שהם מחפשים לצד חבר שמלווה אותו – והם מיד ביצעו פניית פרסה.
"פתאום מתחילות יריות לכיווני, התחלתי לרוץ"
בשלב הזה, לטויזר ולחבר לא היה מושג שאחריהם נוסעת חוליית מתנקשים שממתינה לרגע הנכון לרצוח אותם. בעוד טויזר ניסה להשתלב בצומת השוק – דרך רבין, וחברו מאחוריו, נפתח ירי לעברם בשל העובדה כי היורים היו בטוחים שמדובר בעבריין שהם מחפשים. הכדור שנורה לעבר טויזר פצע אותו אנושות. מיד לאחר מכן השתלב רכב החשודים בצומת, דרס את האופנוע של ו' ואחר כך הם אף ירו לכיוונו – אך הוא הצליח להינצל מצרור היריות ולהימלט מהם.
ו' נזכר: "יצאנו מהמוסך בשני אופנועים ופתחנו בנסיעה אחד אחרי השני. רגע לפני שאנחנו משתלבים בצומת אני רואה את מור מאבד שליטה ומתרסק עם האופנוע. אני עוצר ורץ לעזור לו ופתאום מתחילות יריות לכיווני מרכב אפור, התחלתי לרוץ ולהסתתר כדי להינצל מהם".
אחרי עשרות תיקי רצח שנוהלו ביחידה המרכזית של מחוז החוף, האירוע שהוביל למותו של טויזר הדהים במיוחד את החוקרים. "זה אחד האירועים הכי הקשים והכי טרגיים שאני אי-פעם נתקלתי בהם", מודה רפ"ק תומר קסלסי, ראש צוות החקירה של הרצח בשיחה עם מגזין N12. "לכל תיק אנחנו ניגשים ב -100% מקצועיות, עם כל הרצון להגיע לחקר האמת, אבל בסופו של דבר כשעבריין בוחר לחיות בעולם הפלילי – הוא לוקח את הסיכון הזה. אבל כשאדם נורמטיבי מן השורה נרצח לחינם, אנחנו פשוט לא יכולנו לעבור לסדר היום על כך, ועשינו הכול כדי לתת גב למשפחת הקורבן ולאלמנה רוית, וכדי לדאוג שפושעים מן הסוג הזה לא יסתובבו חופשי".
"טלפון שבור, בגלל איזושהי שמועה"
"האירוע הזה התחיל כדיווח על ירי. עד מהרה גילינו משהו מוזר, שכן לנרצח וגם לחבר שניצל מהירי אין עבר פלילי. כך אנחנו מבינים שצוות החקירה ניצב מול אירוע מאתגר מאוד", משחזר רפ"ק קסלסי. "פתחנו בסריקות ובחקירה סמויה, שנמשכה כמה ימים, ובמהלכה אנחנו משיגים ראיות ומתחקים אחר זהות החשודים שיצאו ממרכז הארץ לזירת הרצח. הם פגשו במקום חשודים נוספים במטרה לחסל אדם אחר, שאת זהותו גילינו בחדרי החקירות. הם קבעו איתו שם, כל החשודים קשרו קשר לבצע את המעשה, ובמקביל מור הגיע לשם בנסיבות אישיות לחלוטין – ובצירוף מקרים טרגי חוסל בגלל שהם סברו כי מדובר ביעד שהם תכננו לפגוע בו".
"היה שם ירי מסיבי, חסר הבחנה, וכדור אחד קטלני שפגע בו וגרם למותו", מוסיף רפ"ק קסלסי. "במסגרת החקירה נחשף המניע לסכסוך בין אותם המתנקשים ליעד, וזה רק העצים את הטרגדיה כי זה פשוט היה ריב של ילדים, 'הוא אמר לי, הוא קילל אותי', נוסף על טלפון שבור, בגלל איזושהי שמועה שפגעה באחת החשודות, והיא סחפה את החשודים גם לריב שנמשך שבועות – ואם לא די בכך, גם להחלטה לבצע את הרצח הקטלני. פרקנו את הטלפונים הסלולריים וזיהינו התכתבויות וואטסאפ שכללו איומים וקביעת מפגש בקריית אתא. הלכה למעשה יעד החיסול הגיע לזירה אך עזב דקות אחדות לפני שמור טויזר נרצח".
במשטרה מתפארים בראיות בתיק המדובר, וחלקן היו ממש מקריות, כמו למשל בדל סיגריה שנזרק מרכב החשודים לפני הרצח והפך לראיה מרכזית בתיק: "אחת הראיות המרכזיות היה בדל סיגריה שזרק אחד החשודים מהרכב שביצע את הירי. ברגע שהבחנו בזריקה הזו במצלמות האבטחה, מיד הגיעו חוקרים לשם בשעת ערב ואספו את בדל הסיגריה מאותו המקום. לשמחתנו התגלה כעבור מספר ימים כי בדל הסיגריה אכן שייך לאחד החשודים, כלומר הוא קשר את החשוד לרכב שממנו בוצע הירי לעבר מור טויזר".
בניגוד לתיקים אחרים שמתנהלים במחוז, הקצין טוען כי החשודים שיתפו פעולה בחקירותיהם וסתרו זה את זה בגרסאות שהציגו לפני החוקרים: "לתרגילי החקירה חלק משמעותי מאוד לביסוס החשדות ושיתוף הפעולה מצידם הוליד תוצרים שקשרו אותם היטב לאירוע וכך גם לסעיפי כתב האישום החמור שהוגש נגדם".
"שום התנצלות, שום הודאה"
גם כשהבינו החשודים שהראיות נגדם מוצקות והמרחק מהגשת כתב האישום החמור הוא ימים ספורים, טוען רפ"ק קסלסי, הם סירבו לקבל עליהם אחריות או להביע צער על המעשה. "נרצח פה מישהו על לא עוול בכפו, אדם נורמטיבי מהשורה, שיכול היה להיות אני או אתה, אבל למרות זאת לא היו מצד החשודים שום הודאה, שום התנצלות, סליחה, חרטה או צער. ובצל העובדה שחלקם אנשי משפחה, הורים לילדים קטנים, זה פשוט לא הפריע להם שנשארה כאן אלמנה עם ילדה בת 4, זה פשוט לא הזיז להם".
כמעט חודשיים חלפו מאז הערב ההוא, שבו נרצח טויזר, וקרוביו מסרבים להשלים עם המצב ואף חוששים מהעתיד לבוא. "למה, למה להרוג סתם בן אדם? על מה ולמה להרוג אותו?" זעק נחום, אביה של רוית, בשיחה עם מגזין N12. "זה אדם עם קסדה על הראש. איך אתה יכול להגיד 'טעות בזיהוי'? אתה לא יכול לזהות אפילו את הפנים שלו". לנחום בטן מלאה על האלימות והפשיעה המשתוללות שגבו את חיי חתנו: "מה שקורה כאן פשוט הזוי, אני לא זוכר תקופה כזו, לאן אנחנו הולכים?" נחום גם ביקש להעביר מסר לעבריינים: "עם כל זה שאתם חיים בעולם הפשע, לפחות תנסו לפגוע באותו אדם ולא באזרח חף מפשע. במקרה הזה, זה החתן שלי. במקרה אחר זה יכול להיות אני או אתה או כל אחד אחר מאיתנו שיכול להיפגע מכל ירי. אז מה? 'טעות בזיהוי'? אז כל אזרח תמים שהולך ברחוב יכול למות סתם?"
למור ולאביה של רוית היה קשר מיוחד, שנמשך שנים רבות: "הוא היה הילד החמישי שלי בבית, הייתי כמו אבא שלו. היה אומר לי באופן קבוע, 'אני אוהב אותך כמו את אבא שלי' ותמיד ידע להחזיר אהבה. הוא היה איש של נתינה, תמיד מושיט יד לכולם. זו אבדה קשה, פשוט אדם טוב, נשמה ענקית שהלך סתם, ואנחנו לא מעכלים את זה, אהבתי אותו אהבת נפש". מאז הטרגדיה שפקדה את המשפחה, נחום ואשתו לנים לצד רוית ואראלי בביתה הפרטי. "זו התמודדות יום-יומית", מודה נחום. "אני פותח ומסיים את היום עם הבת שלי, ומנסה לחזק את הבת שלי, שמפחדת לישון לבד. אבל כולנו מבינים שעם כל הצער והרצון הטוב – לא אוכל להחליף או למלא את המקום של מור".
"פירקו את המשפחה, את הבת שלי"
האלמנה רוית עדיין חיה מחדש את אותם רגעים – ומתקשה להמשיך בלי מור: "לא מתרגלים, זה לא חיים חדשים, אין לי חיים. אי אפשר להתרגל – גמרו אותנו, אותי ואותה. אני רובוט. פירקתם אותנו. פירקו אותנו, פירקו את המשפחה, פירקו את הבת שלי, פירקו אותי לרסיסים, לרסיסים. גמרו אותי. למה הוא? מסכן, בסך הכול רצה להגיע הביתה. יצא מהעבודה ורצה להגיע הביתה. זהו. כלום. מה הוא ביקש? הוא לא ביקש כלום. תמיד עומד בפינה שלו. במרפסת שלו הכיסא שלו עוד מחכה לו שהוא יבוא".
"איפה המדינה שלנו? לאן אנחנו הולכים ולאן אנחנו קמים? למי? למי אני יוצאת מהבית?" זועקת האלמנה. "מה, צריך לחיות בפחד במדינה הזו? למה בעלי מקריית אתא לא יכול לחזור הביתה ומ'צוק איתן' מעזה, מתוך השחור שהחיילים שלנו עברו, משם הוא חזר ומפה הוא לא חזר? איפה המדינה שתענה לי על השאלות האלה, איפה הממשלה שלנו? למה? זה לא הגיוני מה שקורה כאן".
"טעות בזיהוי" – זה המונח של המשטרה למה שקרה למור טויזר ז"ל. אלא שמאחורי המילים הקרות והמנוכרות האלה יש בחור צעיר, עוד לא בן 30, שאיבד ברגע אחד את חייו. סתם כך. בלי שום סיבה. הוא הניח אישה אוהבת, שמכירה אותו מגיל 3, וילדה בת 4, שמאז אותו יום מחפשת את אבא.
עו"ד תומר נוה, המייצג את הנאשמים בפרשה, מסר: "טרם קיבלנו את חומרי החקירה, מדובר בכתב אישום שהוגש זה עתה, עם קבלת חומרי החקירה נגיב בצורה סדורה בבית המשפט. הסוגיה המרכזית בתיק זה תתבסס בין היתר על היסוד הנפשי הנטען על ידי הפרקליטות ולפיו כוונת הקטילה של הקורבן הועברה לגורם אחר. מרשיי בכל חקירותיהם הכחישו מכל וכול כל קשר לאירוע הרצח, תמוה בעינינו מדוע הצד השני לא נחקר או נעצר, וחקירת התיק, לשיטת מרשיי, בוצעה ללא כל ניסיון למציאת אפשרויות עובדתיות נוספות. תיק זה דינו להתנהל ובית המשפט ייתן דעתו למארג הראיות שיונח לפניו ואם הוא מקיים את עבירת הרצח או לא".
עו"ד אביעד חייט, מומחה למשפט פלילי, מסר: "מדובר במקרה מזעזע ובמסגרתו אדם נורמטיבי מצא את מותו באופן טרגי. ככל שהמתואר בכתב האישום יוכח הלכה למעשה, הרי שמדובר בעליית מדרגה משמעותית ומסוכנת מאוד. לא ניתן להשלים עם מצב שבו בלתי מעורבים נפגעים בעצימות שכזאת ובמחי יד. למרבה הצער, נחשפנו להמון מעשי רצח וכנראה לא מדובר ברצח האחרון, אבל בשעה שהקורבנות ששילמו את המחיר הכבד עקב טעויות בזיהוי הם בלתי מעורבים, חפים מפשע, הרי שהדבר מחייב שינוי – משפחה שלמה לא תשוב להיות כשהייתה וזעקתה מהדהדת ותיוותר כך לדיראון עולם".
