"עכשיו את תופסת אותי ברגע שאני באמת אומרת תודה", אומרת אניה בוקשטיין כשהיא חותכת אבטיח במטבח ביתה. "החיים, יש בהם המון עצבות. המון עצבות ואכזבה והלב מתרסק מיליון פעמים אבל אני יותר בהערכה על מה שיש".
בגיל 40 היא סוגרת את אחת השנים הכי טובות בקריירה. היא מככבת בקולנוע, בטלוויזיה, בעונה החדשה של "המדובב" (שתעלה בקרוב ב-yes) וגם הצליחה לבסס את מעמדה כזמרת מצליחה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אם הייתי עכשיו אומרת לך "תקשיבי אניה, את יכולה לבחור למלא את קיסריה או לקבל תפקיד ראשי בסדרה"?
"איזו סדרה?"
לא יודעת.
"איזו סדרה, תגדירי, איפה, מי מביים אותה, מי משחק בה לצדי, אורלי, תהיי ספציפית".
סדרת החלומות שלך.
"אני אשמח לעשות את שניהם, זה אפשרי, תאמיני לי - הלו"ז עובד פגז, רק עניין של לסדר הכול. אני סיימתי לצמצם את עצמי. אני עושה גם וגם ואני עושה את זה באותנטיות מלאה ובהרבה תשוקה".
"אני אשמח לעשות גם סדרה וגם למלא את קיסריה. זה אפשרי, תאמיני לי - הלו"ז עובד פגז, רק עניין של לסדר הכול. אני סיימתי לצמצם את עצמי"
החיים שאחרי "משחקי הכס"
ההופעה של אניה בעונה השישית של "משחקי הכס" בתפקיד הכוהנת האדומה עשתה לה חשק לעוד תפקידים בין-לאומיים. והיא מוכנה לעשות הרבה בשביל זה.
אחרי משחקי הכס יש חלום על עוד תפקידים בחו"ל?
"בענק".
כמה אנרגיות את משקיעה בזה?
"מלא מלא. אני שולחת כל הזמן קורות חיים ואני עובדת. לפני חודשיים למדתי איטלקית", היא אומרת ומקריאה באיטלקית. "אני ישבתי פה ולמדתי איטלקית והתבאסתי מאוד שזה לא קרה וכמעט... עזבי, אני חיה חיים של כמעט בשנים האחרונות".
"אני שולחת כל הזמן קורות חיים לחו"ל ואני עובדת. לפני חודשיים למדתי איטלקית בשביל תפקיד והתבאסתי מאוד שזה לא קרה"
"שברון הלב הוא בגוף"
"יום אחד כשיהיה לי ילד, מה אני אתן לו?", השיר הזה של בוקשטיין הוא אחד הלהיטים הגדולים שלה, "יום אחד". אלא ששירה של בוקשטיין, אימא לסשה בת ה-4, נטען באחרונה במשמעות מורכבת במיוחד - אחרי ששני ניסיונות נוספים שלה להרחיב את המשפחה לא צלחו.
"זה שברון לב, זה בגוף", היא משתפת. "בתקופה קצרה זה שינה את החיים שלי מאפס למאה. זה פיזית, זה רגשית, הורמונלית. זה לא רק לאישה, דרך אגב, זה גם למי שחי איתי. זה גם להורים שלי. הייתי כל כך בהיריון. הרגשתי כל כך גרוע, אורלי. באמת בקושי הרמתי ראש, הייתי פה על הספה גמורה, אז פשוט הייתי ממש ממש מופתעת".
את אובדן ההיריון בשבוע מתקדם יחסית גילתה תוך כדי צילומים לעונה השנייה של "המדובב" - אך ההצגה, כמו שאומרים, הייתה חייבת להימשך.
"זה היה ערב כל כך הזוי", היא משחזרת את האובדן הכבד. "בערב הייתי צריכה ללכת לצלם צילומי לילה מ-6 בערב עד 6 בבוקר. עכשיו זה לא סתם יום צילום, הדמות שלי, היא מגיעה לרגע השיא שלה. זה הרגע הכי משמח, הכי מטורף של הדמות שלי בעונה, ואני מגיעה לשם, פיזית, הייתי מאוד מאוד בהיריון, הרגשתי מאוד לא טוב, הייתי בבחילות קשות".
"אני מגיעה לעבודה ויש שם ניצבים וקונפטי", היא נזכרת. "אני עולה על הפן, עקבים, זה כל כך הפוך, 180 מעלות ממה שאני מרגישה. הגעתי, אמרו אקשן, קמתי עשיתי את המונולוג, קונפטי, קאט, הלכתי לשבת בצד, הורדתי את הראש. זה היה יום נורא מוזר. סיימנו בלילה וב-6 בבוקר הלכתי לבית חולים".
"הייתי צריכה ללכת לצלם מ-6 בערב עד 6 בבוקר. עכשיו זה לא סתם יום צילום, הדמות שלי ברגע השיא שלה. סיימנו בלילה וב-6 בבוקר הלכתי לבית חולים"
מתגברים וממשיכים
בוקשטיין משתדלת להשאיר את חייה הפרטיים לעצמה וההחלטה לדבר חשובה לה כדי להשמיע קול עבור נשים אחרות שמתמודדות עם מצבים דומים. "זה באמת קורה להמון המון נשים, בואו ננרמל את הדבר הזה. בואו לא נתבייש בזה. אני מסרבת להפוך את זה ליותר ממה שזה. זה לא משליך עליי על הנשיות שלי".
"אני חושבת שזה מאוד עצוב ולצערנו זה קורה לא מעט", אומרת לנה בוקשטיין אימה של אניה "ומתגברים, ממשיכים". "כן", מסכימה אניה.
ומה דעתך על ההחלטה של אניה לדבר על זה?
"אני תמיד הולכת עם אניה, אבל באמת החשיפה זה דבר לא קל, גם אני לא בטוחה שזה שנחוץ", היא אומרת ושתיהן צוחקות. "אני לא יכולה לא להגיד את זה".
"את יודעת שלשום סשה שאלה אותי", אומרת לנה לאניה, "'איך את וסבא נפגשתם', היא שאלה אותי 'אתם התחתנתם?' אני אמרתי כן, 'והתאהבתם?' אמרתי 'כן'. היא אומרת 'ספרי לי הכול מהתחלה'".
אניה: "די אמא".
הן צוחקות.
"אני בדיוק אתמול מצאתי תמונה של אניה בגיל 5", אומרת לנה.
"רצינו שתגדל, שתהיה לה ילדות"
אניה בת יחידה עלתה עם הוריה לארץ ב-1990 כשהייתה בת 7 וחצי. תחילה גרו בקיבוץ ואחר כך עברו לתל אביב. אביה רופא בכיר, מנהל מחלקה נוירוכירורגית אימה קלינאית תקשורת. היא למדה בתיכון לאומנויות תלמה ילין וכבר בגיל 12 היא כיכבה בסרט "ארץ חדשה". אבל אחריו ההורים העדיפו שתמתין עם הקריירה.
היה איזה חשש, לשמור עליה יותר שחס וחלילה משהו יקרה?
לנה: "אני חושבת ששמרנו כל הדרך".
אניה: "בגיל 12 אסרו עליי...".
לנה: "בגיל 12 היו הרבה הצעות, אחרי הסרט הראשון, אבל עדיין לא הסכמנו".
כן, היו שנים שהיה אסור?
לנה: "לא אסור, לא היינו בעניין, רצינו שתגדל, שתהיה לה ילדות, שיהיה לה חופש בחירה ושהיא תחליט לבד מה הדרך שלה".
כן, לא היה חלום שהיא תמשיך בדרך של אבא ותהיה גם רופאה?
לנה: "לא, לא, זה לא קרה".
אניה: "פחות התחום שלי".
לנה: "אניה גם אמרה 'אני אף פעם לא אהיה מישהו שעובד מ-8 עד 5'".
אניה: "באמת? יפה!".
"פגשתי מלא טיפוסים דוחים"
ההורים שרצו שהיא תמתין עם עולם המשחק ידעו מדוע – הימים הם ימי טרום מהפכת Me Too.
"פגשתי מלא טיפוסים דוחים, כן? זה לא שלא נתקלתי בזה", הוא אומרת כשהיא נשאלת על כך.
"אני חושבת שכשהייתי ממש קטנה פשוט לא ידעתי שהדבר הזה קורה", היא ממשיכה. "את צריכה מודעות כדי להבין את הסיטואציה ולהגיב בהתאם. כשאת נורא קטנה זורקים לך איזה הערה, זה לא נכנס".
"עשיתי פעם קריאה בתיאטרון", היא נזכרת במשהו שקרה לה. "זה אומר שיושבים מלא שחקנים ומקריאים את התסריט, ואחד השחקנים לחש לי באוזן בזמן הקריאה 'הייתי מת לאנוס אותך'".
"אני חושבת שכשהייתי ממש קטנה פשוט לא ידעתי שהדבר הזה קורה. כשאת נורא קטנה זורקים לך איזה הערה, זה לא נכנס"
בת כמה היית?
"הייתי בת 27".
ואז מה?
"לא נראה לי שעשיתי עם זה איזה משהו. את יודעת, הייתי באמצע קריאה, יש מסביבי מלא אנשים ליד השולחן. לא עשיתי עם זה כלום, זה לא משהו שהשאיר אצלי אף פעם שריטה. תמיד הייתי פשוט מטיסה ממני ומתקדמת. זה לא נחרט אצלי. איזה הערה דוחה, וואו היום הוא היה מקבל ממני, וואו מסכן הייתי שורפת אותו".
לתמוך בנפגעות
גם בסרט "כל מה שאני יכולה" של הבמאית שבו היא משחקת בתפקיד הראשי - סרט שיצרה שירי נבו פרידנטל מהחוויות שלה כתובעת בפרקליטות - בוקשטיין רוצה להשמיע את הקול של אלו שלא תמיד נשמעים.
"הסרט הוא מביא איזה נקודת מבט מאוד מאוד ריאליסטית", היא אומרת "על איך נראה דיון קשה בבית המשפט במדינה". היא אומרת הסרט שבו דיון בבית המשפט מתאר גבר בן יותר מ-30 שמתעסק עם ילדה בת 12.
וסשה, גם אם החיידק הזה קיים אצלה, תתני לה לשחק?
"אין לי מושג, שתעשה מה שהיא רוצה".
"כרגע יש התחלה נכון?", היא שואלת את אימא שלה.
את מזהה איזשהו פוטנציאל?
לנה: "הן גם דומות וגם לא כל כך".
"נגעו לי בדבר הכי אישי וקדוש"
במשך השנים אניה לא היססה להשמיע את קולה גם בעניינים חברתיים. כשעמדה להתחתן והרבנות החלה לפשפש ביהדותה היא הגיעה עד לכנסת.
"אני חושבת שהרבנות, שזה בסך הכול גוף שצריך לעשות קירוב לבבות. הוא למעשה מייצר המון המון אנטגוניזם והוא ביריון. הוא מתנהג כביריון לכל דבר והוא מתנכל והוא מקשה והוא לא עוזר והוא לא מועיל וחבל".
בגלל שאותך בזמנו שלחו לבירור יהדות והקשו עלייך ברבנות, אז את יצאת ממש לאיזשהו מאבק.
"לא התכוונתי לצאת לאיזשהו מאבק. פשוט הבעתי את דעתי".
למה זה היה חשוב לך אז?
"וואו, מה זה... נגעו לי בדבר הכי אישי, קדוש. בחיבור שלי עם בן הזוג שלי, ערערו עליי, זה נורא עצבן אותי".
"אני חושבת שהרבנות זה בסך הכול גוף שצריך לעשות קירוב לבבות. הוא למעשה מייצר המון המון אנטגוניזם והוא ביריון"
ועכשיו נגיד כשמדברים פתאום על כל ההסכמים הקואליציוניים על זה? שהולכים להקשות עוד יותר על העולים מרוסיה?
"בואי נראה. דיבורים יש מלא. כולם מדברים, בואי נראה מעשים. אני בטוחה שהציבור במדינה, מכל קצוות הקשת הפוליטית דרך אגב, לא ייתן לדבר הזה לקרות. כולנו מבינים שהעלייה הזאת מברית המועצות היא דבר מבורך, דבר שמחזק את המדינה מכל אספקט אפשרי - כלכלה, תרבות, חינוך, בריאות. אבל בואי בואי, עכשיו הכול זה בדיבורים פקה פקה".
"לא לגעת בגבות"
"המוזיקה זה היכל החופש בשבילי", היא אומרת, "מבחינתי זה המקום שבו אני משוחררת וחופשייה".
את הסינגל הראשון מהאלבום השלישי היא כתבה לראשונה בצוות. "זה מאוד מאוד מגניב, ואין ספק שזה גם לקח אותי לכיוונים חדשים", היא מסבירה.
"אניה היא גם מאוד ממלכתית, מצד אחד, אבל היא גם הבורר. את מבינה? זה לא מאמי לאומית, זה משהו אחר, לדעתי, יותר רחב אפילו", אומר הכותב והמפיק המוזיקלי אורן "דגו" עמנואל, שעובד עם בוקשטיין.
"בסוף המוזיקה זה הצלה", היא מסכמת את כל מה שעבר עליה בזמן האחרון, "לכתוב את הדבר הזה על דף ולהעביר אותו הלאה – זה ממש מרפא".
אם יש בבית ילדה בת 12 שחולמת להיות אניה בוקשטיין, איזה דברים יש לך להגיד לה?
"לא לגעת בגבות, לא לגעת בגבות!", היא צוחקת. "סבלנות, פשוט אורך רוח. אמונה ו... להסתכל קדימה".