זה קרה ביום אחד בנובמבר בשנה שעברה, בבית של ניסו וורדה שחם. כמעט עשר שנים אחרי שהתפוצצה פרשת המעשים המגונים בשוטרות והפרת האמונים של הניצב לשעבר, בכל רגע יצלצל הטלפון עם ההכרעה הדרמטית בערעור שהגיש לבית המשפט העליון - התקווה האחרונה של ניסו להיחלץ מהכלא.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
איך את, ורדה?
"איך? ברור שמתוחה. תשע וחצי שנים... אפשר להאמין שכך נמשך הליך משפטי במדינת ישראל? למות". ניסו מקבל את הטלפון ואומר: "נדחה". ורדה לידו נזעקת: "הערעור נדחה, כולו?! יואו, אני לא מאמינה". ניסו מוסיף תוך כדי שיחה: "הם לא יתערבו גם בעונש. כמו שחשבתי. אלרון דעת מיעוט", ורעייתו מוסיפה: "אלרון דעת מיעוט? זה היה צפוי".
וניסו ממשיך: "טוב, זה היה ברור. אין חדש תחת השמש. הם קבעו מתי המאסר מתחיל? סוף דצמבר", ו-וורדה אומרת: "את מבינה למה אין לי אמון בבתי המשפט?". ניסו מסכם את השיחה ואומר: "בסדר, אז אין הפתעות. ביי ביי". מיד מצלצל הטלפון של ורדה עם בקשה לריאיון: "לא מעוניינת, תודה, כל טוב. אף אחד לא רוצה לדבר, תודה רבה, כל טוב".
"מצטער מותק, ממש מצטער"
ניסו מרגיע: "לא קרה שום דבר. שום דבר לא חדש תחת השמש", ורעייתו משיבה: "היו תקוות ונגוזו". "היו לך תקוות, קשה, אבל בסדר", הוא עונה והיא מגיבה: "עצוב, בעיקר עצוב". ניסו קם לנחם אותה ואומר: "מצטער, מותק. ממש מצטער".
יכול להיות שהתבלבלת? היית בכיר במשטרה, מאוד כריזמטי, עם הרבה מאוד כוח.
"חשבת שמגיע לך הכול. מה זה התבלבלתי? אני בהחלט יכול להגיד לך בצורה מוחלטת ללא היסוס בכלל שפעלתי בצורה לא ראויה. אולי זו זחיחות ואולי זה עוד 20 אלף דברים שאני לא יודע לנתח אותם היום, אבל זה בהחלט... היחסים שקיימתי לא היו צריכים להתקיים".
שחם, עד לפני עשור מפקד מחוז ירושלים, היה אימת העבריינים. מפקד מוערך במשטרה, מהחומרים שמהם עשויים מפכ"לים. אבל מאחורי הקלעים בחדרי חדרים, ניסו ניהל מערכות יחסים עם שוטרות, חלקן צעירות וזוטרות ממנו, חלקן כפופות לו. "ניצב נחשד בביצוע מעשים מגונים בשוטרות", דיווחו אז. "מדובר במפקד מחוז ירושלים, ניסו שחם".
מהרגע הראשון ניסו ורעייתו ורדה, בכירה לשעבר במשטרה שהחליטה להישאר איתו ולתמוך בו, יצאו למלחמה משפטית. ניסו הודה מיד בקיום יחסים עם השוטרות, אבל טען שהכול היה בהסכמה וכי לא מדובר בעבירות פליליות. זה לא עזר לו: הוא הורשע במעשה מגונה והטרדה מינית של שתי שוטרות ובהפרת אמונים, לאחר שקידם וטיפל בשיבוצן של שוטרות שהיו איתו במערכת יחסים מינית. פגשנו אותו לריאיון חודש אחרי שסיים לרצות את עונשו - ריאיון שהוא תמרור אזהרה לכל בכיר שחושב שמותר לו הכול.
"אני בסוף צריך לישון עם האמת שלי"
עשר שנים של מאבק הסתיימו. לא בדיוק איך שרצית.
"ממש לא כמו שרציתי. אבל עשר שנים של מאבק שאני לא מתחרט על קיומו".
כשהתראיינת ב-2014 למשה נוסבאום, לאולפן שישי, שללת אפשרות שהסיפור יסתיים בהרשעה ובכלא:" לא נראה לי", ואז הוספת שמבחינתך לא קיימת אפשרות מלבד זיכוי מוחלט. אולי היית יהיר מדי?
"יהיר? זה לא קשור ליהירות, זה קשור למה שאתה יודע שעשית. אני הייתי שוטר 35 שנים, אני יודע מה שעשיתי, מה שהיה מותר ומה שהיה אסור. ואני סברתי אז ואני סבור היום שלא היה צריך להרשיע אותי. החליטו להרשיע אותי, קיבלתי את העונש, ריציתי את העונש". והוא מוסיף: "אני גם לא מתחרט על זה ששבועיים אחרי תום החקירה שלי הפרקליטות הציעה לעורכות הדין אז שהם יסגרו לי את עבירות המין ושאני אודה בהפרת אמונים ואני אקבל שלושה חודשי עבודות שירות. ולא הסכמתי".
אבל אז היית מורשע רק בהפרת אמונים ועכשיו אתה מורשע גם בשתי עבירות מין וגם בעבירה של הפרת אמונים.
"אז נו, אז מה?"
לא טעית שלא לקחת אותה?
"לא. אני בסוף צריך לישון עם האמת שלי".
והאמת שלו בסופו של דבר לא התקבלה בבתי המשפט. בית משפט השלום זיכה אותו מהפרת האמונים, ממעשה מגונה נוסף בשוטרת ומהטרדה מינית של שוטרת אחרת בהודעות טקסט מיניות - והרשיע אותו בביצוע מעשה מגונה בשוטרת שהייתה בפיקודו בכך שנישק אותה נגד רצונה. "זה מסע של שש שנים, ההר הוליד עכבר", הצהיר אז בבית המשפט, "שש שנים של אישומים הזויים ומוזרים".
אבל שנה וחצי לאחר מכן בערעור שהגישו שני הצדדים הכול התהפך. השופטים בבית המשפט המחוזי הרשיעו את ניסו גם בהפרת אמונים ובהטרדה מינית - והוא ערער לבית המשפט העליון: "אני מקווה שהם יעשו סוף לפרשה הזאת", הצהיר. מי שמתייצבת לצידו של ניסו היא אשתו ורדה, ששירתה כסגנית ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה והייתה בעצמה ממקימי מח"ש.
"שמחה שנשארתי? אף אחד לא כפה עליי"
ואת בבית היום?
"אני תמיד בבית. אני לא... לא מרגישה שאני יכולה להיות בבית משפט ולפגוש את מי שהיו פעם עמיתים שלי. או פקודים שלי, כמו חלק מהחוקרים בתיק. אני לא רוצה להשתמש במילים קשות מה אני חשה כלפיהם, אבל אני לא מעוניינת לראות אותם".
שנים היית במערכת ולא יצאת נגדה. אולי עכשיו, בגלל שאת אשתו של ניסו, את מדברת ככה?
"אני לא הרשיתי לניסו לדבר, ואמרתי לו 'אנחנו לא מהנאשמים שמטיחים האשמות ברשות החוקרת, ממש לא'. עד שלא יגידו לי שני עורכי דין שאני מעריכה את דעתם שבתיק הזה אין כלום, שני עורכי דין שאני סומכת על דעתם מאוד. רק אז הרשיתי לעצמי לדבר ככה. לא דקה קודם".
את שמחה שנשארת לצידו להילחם כל השנים האלה?
"אם אני שמחה שנשארתי? אף אחד לא כפה עליי. ההחלטה הראשונה הייתה החלטה שלי מסיבות שלי. בהמשך ההחלטה הייתה גם להישאר מסיבות שלי. אני לא מטיפה לאף אחד מה לעשות, שלא יטיפו לי. זה בחירות אישיות, רק אצלי. זה פשוט נורא נורא התפרסם, זאת הייתה זירה נורא נורא מרכזית שפשוט החלטתי שהיא לא מעניינת אותי".
והבחירה האישית להישאר עם ניסו?
"זה ענייני. מישהו שרוצה לעשות אחרת, שיעזוב את בן הזוג שבגד בו ויעשה את זה".
מה בסוף גרם לך להחליט ככה?
"הרבה מאוד עבודה, שלי עם עצמי, שלי עם ניסו, של ניסו איתי. זו לא הייתה החלטה של יום אחד".
"אם הייתי שודד היו החיים יותר קלים"
יש הדחקה קצת? כאילו החיים כרגיל?
ניסו: "בוודאי שהדחקה. איך אפשר לעבור את כל מה שעוברים בלי להדחיק פה ושם? אי אפשר לעבור את זה".
עצם זה שאתה ניסו שחם ומורשע - זה פגע בעסקים באיזושהי צורה?
"זה לא הקל עליי. יש הרבה אנשים שבאים ורוצים לשמוע מה דעתי על המשטרה, על טיפול בנוער, אבל כולם עושים את זה מאחורי הפרגוד".
אנשים מתביישים להיעזר בך באופן גלוי?
"מה את רוצה שאני אגיד לך, לי, כשאתה מורשע בעבירת מין אז עדיף לך... לא פעם אני מתעורר בלילה ואני אומר: וואלה, לו הייתי שודד, אם הייתי שודד היו החיים יותר קלים'".
"התנצלתי בפניה בזמן קרות האירוע"
אחר כך הוא מסביר: "נוהגים היום להגיד 'עבריין מין', 'עבריין מין', זה הטרנד החדש - לפני 13 או 14 שנים, ישבתי עם בחורה באוטו, שהיה לי קשר איתה כמה שנים. צריך לדייק ולומר, לא קשר מיני. טעיתי בסיטואציה וחשבתי שהיא רוצה נשיקה, התקרבתי אליה, לא נישקתי אותה. היא אמרה לי 'ניסו, אני לא בקטע'. ביקשתי ממנה סליחה באותו רגע. היא התקשרה לחברה שלה באותו לילה – 'את לא מאמינה, ניסו ניסה לנשק אותי'. החברה הזו נחקרה במח"ש ואמרה: 'היא אמרה לי שניסו ניסה לנשק אותי, היא לא אמרה לי שניסו נישק אותי'. אבל לבחורה אמרו 'ניסו הודה שהוא נישק אותך', והיא יישרה קו איתם".
אבל אני רוצה להקריא לך מה שהשופט של בית משפט השלום אמר על אותה סיטואציה: "הוא נישק את ו"ו תוך שהוא מחדיר לשונו לפיה וזאת באופן מפתיע ובניגוד להסכמתה. לאחר מכן ניסה הנאשם לנשק את ו"ו פעם נוספת, אולם נסוג במהירות לאחר שהבחין פעם נוספת כי ו"ו איננה מעוניינת כי ינשקה". את הגרסה הזו, השופטים בכל הערכאות קיבלו
"החדירו לה את הגרסה הזאת. נורא פשוט"
למה שהיא תגיד סתם?
"למה היא אמרה משהו אחר בבית משפט? היא אמרה שהייתי יכול להבין מהסיטואציה שהיא רוצה נשיקה, את זה היא אמרה בבית משפט, את מבינה שהיא לא דיברה איתי על זה? מיד קמו מח"ש וביקשו להכריז עליה כעדה עוינת. על זה הורשעתי במעשה מגונה, לא תפרו לי... "
אתה מתנצל בפניה?
"בוודאי שאני מתנצל. התנצלתי בפניה לא עכשיו, לא לצורך הטלוויזיה, התנצלתי בפניה בזמן קרות האירוע. לא רק זה, אלא שאני סיפרתי את זה למח"ש, שאני מתנצל והאירוע היה סערה מבחינתי ואז הם הזמינו אותה לחקירה, אחרי העדות שלי. הורשעתי, אני לא אומר שלא הורשעתי. אבל את יכולה להשוות את זה לעבירת מין כבדה? לאנסים? מישהו שעושה גילו עריות? למורה ששוכב עם התלמידה שלו? אפשר להשוות את זה? לא. ממש לא".
"הם הובילו את הטירוף"
מצד אחד ניסו מתנצל, אבל מהצד השני מאשים ותוקף - בייחוד כשהוא מדבר על מי שאחראי לדרך שבה התנהלה החקירה נגדו, ראש מח"ש לשעבר, אורי כרמל וסגנו משה סעדה, המשוריין הטרי ברשימת הליכוד. "יש לי תמיד כתובת אחת - פרקליטות. אורי כרמל וסעדה הובילו את הטירוף. בריב השקרנים תחליטי את מי השקרן הגדול יותר בין פרקליט המדינה לבינו".
מי בעיניך?
"שניהם. אבל זה לא חשוב".
נורא טרנדי עכשיו להיכנס בהם
"טרנדי היום? אולי לא קשור אליי, תבדקי מה אחוזי האמון בפרקליטות"
מי שמחזקות את ניסו הן שלוש שוטרות שקיימו עימו יחסים ונחקרו בפרשה הזו ותבעו את מח"ש על חקירה משפילה מאיימת ומבזה.
אתה חושב שהיית צריך להיות מורשע בהפרת אמונים?
"בוודאי שלא. אי אפשר להגיד למישהו אחרי שהוא עשה מעשים, שאף אחד מהם לא עבירה פלילית, לבוא ולהגיד לו שההצטרפות שלהם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם הופכת את זה לעבירה פלילית. אי אפשר".
שני שופטי בית המשפט העליון הכריעו
"קבעו, אז מה?"
הם אמרו כך: "בכל פעם מבין הפעמים הרבות שבהן קיבל המבקש החלטה או ביצע פעולה לטובת ענייניה של שוטרת עמה הוא קיים יחסים בעלי אופן מיני או רומנטי, הוא פגע בכלל הציבור בישראל". שני שופטים אמרו את זה, לא אני
"ואני חייב לקבל את זה? אני חושב שזו אמירה איומה. איומה"
דווקא אתה, מבכירי מערכת אכיפת החוק, מערער על כל הערכאות השיפוטיות במדינה?
"לא על כולן"
על מי שלא הייתה לטובתך
"לא. את יודעת מה, אני גם לא לגמרי מרוצה ממה שהיה בבית משפט שלום אצל השופט שגיא כשקיבלתי 240 שעות לתועלת הציבור, כי אני סברתי שלא היה צריך להרשיע אותי במעשה מגונה"
היית שומע עבריינים מורשעים שיוצאים ותוקפים את מערכת המשפט, מה היית חושב עליהם?
"לא פסלתי עבריין בגלל שהוא עבריין. בתי משפט, יש מקומות רבים שצריכים לבקר אותם".
וזה לא בעייתי בעיניך שאת רוב הביקורת מביעים אנשים שמואשמים? עבריינים מורשעים? זו לא ביקורת אובייקטיבית
"מה את רוצה? מי שיביע דעה? ההוא, שהוא לא פגש את הפרקליטות? מי שפגש את הפרקליטות במלוא הזוועות שלה, יש לו מה להגיד על הפרקליטות"
"תפסיק רגע. אני לא רוצה את הריאיון"
ולמה אתה מצפה ממני, מהצופים, לקבל טענה שלא היית צריך להיות מורשע אם גם המחוזי וגם העליון לא איתך?
"קודם כול אני אגלה לך סוד, לי, שאולי לא נהיר לך. שופטים הם בני אדם והם טועים. מה לא ברור לך? הם מכונה ביונית? טעו. שגה השופט משגה..."
מח"ש טעו, הפרקליטות טעו? שופטי המחוזי טעו? שופטי בית המשפט עליון טעו? ורק אתה צודק?
"תפסיק רגע, תפסיק רגע. אני לא רוצה את הריאיון הזה. לא רוצה". כמה רגעים אחר כך, ניסו נרגע והריאיון נמשך.
מעבר לרמה הפלילית, אתה מצליח להבין את הבעייתיות של ההתנהלות שלך ברמה המוסרית?
"בוודאי, בוודאי שאני מבין. היחסים האלה התקיימו באיוולת, טיפשות, כל מה שאת רוצה. שלי".
"לא קיבלתי הנחות סלב"
בכניסה לבית הסוהר צלמון הוא אומר: "הולכים, זה מתחיל, זהו. ניתן גזר הדין, הופנם. קדימה לדרך".
אני חושבת על האסירים שריצו בכלא חרמון, חנן גולדבלט, אברהם הירשזון ועכשיו ניסו שחם.
"כן, בין היתר, כן, בהחלט כן. אני אוהב את זה? לא. זהו, אני פה. ממש לא. זהו, חברים, מכאן אני לבד".
מחוץ לשער הכלא אומרת ורדה לחברים, בהם הסופר מאיר שלו: "אני יודעת מי החברים שלי, שאיתנו ובשבילנו. באמת אני יודעת, אני עושה הבחנות בין אלה לאלה". ושלו מרגיע: "הוא ייצא מפה על שתיים, גבר חזק, את מכירה אותו. זה לא ייקח הרבה זמן. ואני גר לא רחוק, אני אבוא לבקר. אני פה".
את שומרת על קור רוח?
"בעיקר מגיבה כשאני לבד. ועכשיו אני אשים את המשקפיים שלא תראו".
אחרי השחרור אני מזכירה לו: "אני זוכרת את היום שליווינו אותך לכניסה לכלא. אתה נכנס ו...?" - "וזה היה הלם עבורי. תדהמה לא נורמלית", הוא עונה. "אתה ניגש, אתה כבול - ידיים, רגליים - אתה לובש בגדים אחרים, את הבגדים הכתומים. ואני יכול להגיד לך שלא קיבלתי הנחות סלב כמו שטוענים הפרקליטים. אני יצאתי לחופשות בדיוק כדין, מתי שהייתי צריך"
הכרת מישהו מהאסירים?
"כן, כן. אפילו פגשתי אדם שהכנסתי את אבא שלו ואת שני האחים שלו למאסר על העברת כספים של חמאס. אני לא זיהיתי אותו אבל הוא אמר לי שאני הכנסתי את אבא שלו לכלא - מצב מאוד לא נעים". והוא מוסיף ומשחזר: "ניגש אליי מישהו מארגון פשיעה בטייבה, הוא אמר לי: 'אני רוצה לדבר איתך על איך בדיוק יוצאים לשליש'. ואמרתי לו בערבית: 'אני אסיר בדיוק כמוך'. זה מאסר ראשון שלך?' והוא אמר לי 'לא' אז אמרתי לו 'אולי אתה תסביר לי איך יוצאים לשליש פה?"
מה היה הרגע שהיה הכי קשה לך?
"שלוש פעמים הובלתי בפוסטה לבית משפט. כבלו לי ידיים ורגליים, מכניסים אותך למין מקום כזה צפוף, קטן. פתאום מצאתי את עצמי בנסיעה לבית משפט מחוזי, בכיתי. שאלתי את עצמי - מה גרם לי בסיטואציה הזאת לבכות? לא הייתה לי תשובה ברורה. בפעם השנייה שנסעתי לבית משפט עליון שוב בכיתי. כשחזרתי הבנתי - בכיתי כיוון שידעתי שאני נוסע למקום שאכזב אותי.
הקרב על השחרור: "זה טירוף מערכות"
ביולי האחרון ועדת השחרורים החליטה לשחרר את ניסו שחם חמישה חודשים מוקדם יותר, אבל הפרקליטות מיד התנגדה ועתרה לבית המשפט פעמיים. במשך חודש, ניסו מצא את עצמו במאבק משפטי נוסף: "טירוף מערכות של הפרקליטות שהובילה את זה. אנשים לא מקבלים עונש מוות, ולחברה צריך להיות אינטרס שייצא הבן-אדם הזה טוב יותר. כי אם הוא יודע שהוא יושב ממילא עד הסוף, הוא יושב, רואה טלוויזיה כל היום ומסתובב ומעביר ויש אלימות גם בכלא - אבל כשיש לו עתיד לזה אז הוא הולך לטיפול, הוא הולך לשיחות פרטניות, הוא הולך לשיחות קבוצתיות"
זה מה שגם אתה עשית?
"כן"
אתה מרגיש שהטיפול שעברת היה אפקטיבי?
"בוודאי. עכשיו, מה לפרקליטות בכלל ולעניין הזה? מה פתאום הם צד? זה מטפלים. זה גורמים טיפוליים"
הפרקליטות אמרה שם שלא הבעת חרטה
"הפרקליטות משקרת. הבעתי חרטה בפנייך, הבעתי חרטה בפני הבחורה שפגעתי בה, לא לכאורה, בשנייה שזה קרה. איך אפשר להגיד שלא הבעתי חרטה? הם מבחינתם, החרטה שלהם זה 'תודה, תוריד את הראש'".
עורכת הדין חן מאיר, שייצגה את ניסו שחם בשחרורו מהכלא, טוענת: "החלטת הפרקליטות היא חריגה בצורה קיצונית, בעניינו של משה איבגי, שאני ייצגתי ושם היו קורבנות עבירה שאף חיכו לי מחוץ לכותלי בית הסוהר, המדינה אף לא טרחה לעתור לבית המשפט המחוזי. גם בעניינו של קסטיאל, שאנחנו יודעים כמה נפגעות העבירה היו שותפות להליך הזה, לא עתרו לבית המשפט העליון".
ושחם טוען: "פרקליט המדינה קיבל את ההחלטה ללכת איתי עד הסוף, איסמן. אני לא צריך להזכיר לך שאיסמן עצמו על פי תלונות... אני אחזור לאיך נראה כתב האישום שלי: 'נשים צעירות מתחתית סולם הדרגות'. אז הנשים שאיסמן דיבר עליהן הן נשים צעירות מתחתית סולם הדרגות, הן היו מתמחות, לפחות אחת מהן. והוא דיבר על כאבי ביצים - לא פותחים נגדו תיקים, הם הולכים ומבקשים נציבות-שמציבות, הכול נסגר בתוך המשפחה והוא הופך להיות לפרקליט מדינה. רק מזל קל יש לך שאתה בפרקליטות ולא חפרו לך בטלפון עשר שנים אחורה".
אז אתה חושב שהוא ניסה להיכנס בך כדי לפצות על המעשים שהוא עשה?
"אני לא חושב, אני בטוח שהוא רצה להראות שהוא לוחם למען הנשים. באימא שלך, מאות עבריינים בכל חודש משתחררים מהכלא בשליש, מאות. על עבירות איומות. מה עכשיו ניסו שחם... זה גוף נקמני, זה גוף שמשתמש בכוח שלו בצורה בלתי מרוסנת".
ורעייתו ורדה מסכימה ומוסיפה: "אין מישהו שלא נגוע, לא במח"ש ולא בפרקליטות המדינה. כולל עמית איסמן. אבל אני הבטחתי לו שאני שולחת לו מכתב אישי וכנראה בזה גזרתי את גורלו של ניסו שהוא יתנגד לשחרור שלו".
שלחת לו מכתב אישי?
"כן. מזמן, מזמן, מזמן, מזמן, בעיקר אחרי שניסו הורשע בהטרדה מינית על בסיס טקסט כתוב אחד שלא הוכח, כתבתי לו שזו סכנה, זו תהום נוראית. הוא עשה דברים שיש אנשים שעושים אותם - נשים, גברים, גברים עם נשים, נשים עם גברים. גם אם עשרה בתי משפט יקבעו שהוא ביצע עבירת מין אחת ללא הסכמה אני לא אקבל את זה, אני יודעת עם מי אני נשואה".
ביום השחרור שחם התלוצץ: "לפעמים אני מרגיש יותר בטוח בכלא מאשר בחוץ". כעת הוא מרחיב: "אני שמח שכולם ליוו אותי מהמשפחה הגרעינית שלי וגם המשפחה המורחבת. וזה גם, אני יכול להגיד לך שיש גם הזדמנות באירוע מהסוג הזה, כי אירוע מהסוג הזה הוא מין מסננת שבה אלה שבורחים בורחים, וזה נהדר לחיות בזיכרון עם פחות אנשים בטלפון".
מי ברח?
"כל מיני אנשים"
איזה חברים?
"הם לא היו חברים"
ניסו יוצא לדרך חדשה אבל גם הוא יודע שלמרות שריצה את עונשו, יהיה לו קשה למחוק את הכתם. לכן, יש גם חשיבות ציבורית לשמוע אותו ולראות את ההשלכות של מעשיו כדי שיידע כל בכיר במשטרה, בצבא, בשירות הציבורי או במגזר הפרטי - כן הסכמה, לא הסכמה, פלילי או רק גבולי - בשנת 2022 אם יש ספק אין ספק.
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "כל טענותיו המופרכות של ניסו שחם, שהורשע בעבירות מין ובהפרת אמונים, כבר נידונו בבתי המשפט השונים, בהליכים הרבים שהתקיימו בעניינו, ונדחו כולן".
מאורי כרמל, ראש מח"ש לשעבר, נמסר בתגובה לנאמר בכתבה: "בית המשפט קבע כי 'יש לגנות את התקפותיו הבלתי מוצדקות של נאשם שהורשע בפלילים על ידי רשויות החקירה ואכיפת החוק ואת ניסיונו הבלתי ראוי להפוך מנאשם למאשים ואף לקורבן כביבכול'".
תגובת שי ניצן, פרקליט המדינה לשעבר, לדברי ניסו שחם בכתבה: "למרות הרשעתו בבית המשפט המחוזי ודחיית ערעורו בעליון, ניסו שחם מסרב לקחת אחריות על מעשיו ובמקום זאת הוא תוקף את החוקרים והתובעים".