רפורמת הסיבים שהוביל שר התקשורת יועז הנדל הגיעה עד קצות הארץ, כך הוא אומר בגאווה: "לגולן, ליהודה ושומרון, לנגב ולגליל" – אבל למשרד התקשורת עצמו, לבניין ממש, הסיבים מאחרים להגיע. שיחת הזום מלשכת השר נתקעה פעם אחת, עוברים חדר ועוד פעם, ועוד פעם – עד שהאפשרות להחליף את הסיבים בשני גביעי קוטג' וסיב מהדור הישן נשקלה בכובד ראש.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ולא רק הסיב מהדור הישן, גם הז'רגון. "חבל שלא באת אליי, היית מרוויח קפה טוב במקום יפה", פותח הנדל ומיד נכנס למונולוג על האפשרות של שביתה במערכת החינוך, כאילו ממש הרגע יצאו נעלי הבריל שלו מג'יפ סופה מאובק בסיום תרגיל ניווטים. "החבר'ה שלי העלו פוסט שאני כתבתי, שינו מילה אחת ואת כל המשמעות, על זה שהמח"טים צריכים להיות המובילים במערכת החינוך ולא הרס"פים". הרמתי גבה, והוא הסביר: "זה נשמע כאילו התכוונתי שמח"טים מהצבא יבואו לנהל את המערכת. תמיד מילה אחת עושה את כל ההבדל".

על הקביעה האחרונה של הנדל אין חולק. גם ההצהרות של הפוליטיקאים על היום שאחרי הבחירות נמדדות תחת אותה זכוכית מגדלת – כאשר כל מילה קובעת. "אם זה היה תלוי בי, נתניהו היה עכשיו בפנסיה בהוואי עם איזה שייק. אבל זה לא תלוי בי", הוא מציין. "האם נתניהו השתנה? ממש לא. אני חושב שהוא עסוק באישי יותר מבלאומי? חד-משמעי. האם הייתי רוצה שהוא יהיה עכשיו במערכת הפוליטית? חד וחלק לא. האם הליכוד בחר בו? כן! האם המציאות הפוליטית שלנו כאוטית? כן! תראה מה עשיתי, ניסיתי להחליף אותו שלוש פעמים, לא הצלחנו".

והנדל ממשיך בגוף ראשון: "אני כבר הקמתי ממשלת אחדות עם נתניהו, נתתי לו להיות ראש הממשלה, קיבלתי את ההחלטה הזאת בניגוד לתפיסתי שראש ממשלה שנמצא בחקירות אין לו לגיטימציה ציבורית. הבעיה היא שלא אני קובע, אני מודע למגבלות כוחי הפוליטי". 

ישראל בדרך לבחירות - הזירה הפוליטית

את המפלגה שהקים עם איילת שקד, הרוח הציונית, הוא מכנה "מפלגת בוטיק". כל כך בוטיקית עד כדי שבסקרים האחרונים היא לא עוברת את אחוז החסימה: "בסוף אני שחקן עם מפלגה קטנה שעושה מאמץ גדול כדי לשכנע את הציבור להוציא את העגלה מהבוץ ולהציל את מדינת ישראל מהכאוס האין-סופי הזה של בחירות", מבהיר הנדל. "אתה שואל אותי אם אני אוהב את הליכוד, אם זה תואם את סל הערכים שלי? ממש לא".  

"ככה לא נראה ימין, ככה נראית פארסה"

והוא לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא דוגמה להתנהלות שגורמת לו "שלא לאהוב את הליכוד", לדבריו. "אני מסתכל על שלמה קרעי שהפך את פולארד למרגל ולבוגד כי הוא הביע תמיכה ברוח הציונית ל-12 שעות, ואז פולארד חטף מתקפה מטורפת של מאות הודעות נאצה. אני שואל את עצמי: מה האידיאולוגיה של קרעי? רק מה שטוב למפלגה? איפה מדינת ישראל ועם ישראל? אני זוכר בכנסת את היום הזה שהוא עמד ובירך 'שהחיינו' כי סילמן אמרה שהיא עוזבת את הקואליציה. והוא אומר: 'זה היום הכי חשוב לעם היהודי!' אני הולך אליו ושואל אותו, 'תגיד, אתה רציני? לא הקמת מדינת ישראל? לא הצניחה במתלה? לא שחרור ירושלים? סילמן אמרה איזה משהו בבוקר, זו נקודת המבט שלך?'"

"באמת, אנשים התבלבלו לגמרי. ואני רואה את הבלבול הזה עם הסגידה ופולחן האישיות של קרעי, ואני רואה את הבלבול הזה עם תמונת מראה של מי שאומר 'רק לא ביבי'", מוסיף הנדל ותוקף לשני הכיוונים. "גם אני לא רוצה את ביבי, אבל זה הדבר היחיד שחשוב? אין אידיאולוגיה יותר? אין תפיסת עולם לגבי דת ומדינה?"

"כשנתניהו עמד עם חבורה של חברי כנסת עם מסכות על הפנים בבית המשפט במחזה די אבסורדי, אנחנו אמרנו 'חבר'ה, ככה לא נראה ימין, ככה נראית פארסה'. כשאני מסתכל על תליונים של ביבי ועל שלמה קרעי שמוצא גימטריות על ביבי ועל שינויי דעות בהתאם למה שביבי אמר, זו אמונה אפילו שבתאית במובן מסוים. וכשאני מסתכל על הצד השני, שאומר 'החרדים יבואו וש"ס יבואו מחר ויתפרקו פה מהליכוד ארבעה אנשים', גם זו אמונה דתית, זה הרי לא מבוסס על היגיון".

אתה יודע, נתניהו הבטיח לבן גביר שלא יקים ממשלה בלעדיו. אז אולי המחשבה שלך שתצליח בכל זאת להוציא את בן גביר ולהקים אחדות, גם היא בגדר אמונה דתית.

"דווקא פה זה מבוסס על ניסיון העבר ועל סטטיסטיקה. קח את משה פייגלין ואת ניר ברקת ואת שאר ההבטחות. אני חושב שאפשר להבין שההבטחות להתחברות הן משהו שלא בדיוק תואם את מבחן התוצאה של נתניהו. בוא נגיד ככה: אמרתי שלא לקחת ערבויות מדרעי, אני מציע שלא לקחת תפקידי שרים מנתניהו בימים שלפני הבחירות גם ליריביי הפוליטיים וגם לאוהבי הפוליטיים".

"אחדות בלי הליכוד? שקר, לא מסתדר"

בארבע שנותיו בפוליטיקה ראה הנדל הרבה מפלגות: תל"ם של יעלון, כחול לבן של גנץ, סיעת דרך ארץ שלו ושל האוזר, תקווה חדשה, ולאחרונה הרוח הציונית בראשות שקד. לפני כמעט שנה וחצי אמר הנדל בריאיון: "נתנו לנתניהו הזדמנות אחת, לא תהיה הזדמנות נוספת, חד וחלק", עכשיו הוא ושקד שואפים לממשלת אחדות עם הליכוד. "במערכת בחירות צריכים לבוא לבוחר ולהציע לו תוכנית, לא לבוא אליו ביום שאחרי ולהגיד לו, 'לא הייתה ברירה ובעצם לא אמרנו לך את האמת'. אכן, אמרתי שנקים ממשלה ללא נתניהו, וזה מה שעשיתי. אבל הגעתי למסקנה פוליטית: האפשרות היחידה ליציבות שלטונית זו ממשלת אחדות, בניגוד לשמאל–מרכז שמבטיח ממשלת אחדות ללא הליכוד, שזה לא מסתדר מספרית, זה שקר".  

ויש כמה תרחישים שהנדל כבר מוריד מהפרק: "אף אחד לא חושב שסמוטריץ', בן גביר והחרדים יבואו עם כחול לבן וידלגו על הליכוד. אני גם לא חושב שדווקא הפעם הליכוד יתפרק או שבש"ס יחליטו לנטוש את נתניהו. זו קצת אמונה דתית, לא ניתוח רציונלי. בש"ס יש יותר תמיכה בביבי מאשר בליכוד. לא משנה כמה מנדטים הם יביאו, הם מחויבים לנתניהו, מבחינתם הוא אדמו"ר והם לא יכולים לצאת מזה עכשיו גם בגלל שהמצביעים שלהם הם תומכי ביבי וגם בגלל שהם מצאו את עצמם באיזו הצהרת נאמנות לא למדינה, אלא לביבי".

"אני בין היחידים שהביאו ממשלת אחדות בפעם הקודמת. מנעתי ממשלה עם המשותפת שגנץ רצה להקים, ועל הרקע הזה כחול לבן התפרקה – זו הייתה גם התנגדות עקרונית-אידיאולוגית ומעשית", ובנימה של חשבון נפש הנדל מוסיף: "האם הבאתי את זה בצורה נכונה? לא. הייתי תמים, הקמתי ממשלה שהתפיסה שלה הייתה נכונה, אבל נתתי כוח רב מדי לצד אחד, לקחתי ערבויות מדרעי. אם תרצה, נתתי לנתניהו את היכולת לעקוץ את בני גנץ, זה לא יקרה יותר".

אני לא מצליח להבין איך תביא לממשלת אחדות. גנץ מכריז כל יום שהוא לא יושב עם נתניהו, אתה תהיה זה שיצליח?

"לא אמרתי גנץ, בכוונה אני אומר 'שמאל–מרכז'. שים לב למילים שלי ואני מדויק. אני אומר שאדע להביא מהשמאל–מרכז ואת הליכוד לשבת יחד", אמר הנדל ולא פירש.

יועז הנדל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
"בש"ס יש יותר תמיכה בביבי מאשר בליכוד, מבחינתם הוא אדמו"ר"|צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"סער הוא לא חבר שלי"

אומנם הנדל רץ בעבר עם גנץ, אבל הפעם הוא נותר מחוץ לאיחוד שלו עם סער – וכעת הוא מספר איך זה התרחש מאחורי הקלעים: "גדעון בחר לפרק את תקווה חדשה ולהתחבר לגנץ, ומרגע שהוא בחר להיות חלק מהתמהיל הזה אז הוא בעצם נמצא בתוך גוש השמאל–מרכז. אני, אגב, לא קיבלתי טלפון מסער על זה שהוא הולך לעשות את זה. אבל אני פוליטיקאי, סער הוא לא חבר שלי. קיבלתי הודעה בתקשורת, פוש, שהוא חבר לכחול לבן, והבנה מתוך חבריי מכחול לבן שהחבירה הזאת סוכמה ונוהלה במשך הרבה מאוד זמן, למרות שכשאני שאלתי אמרו לי שזה לא נכון".

אז הבנת שאתה בחוץ מהתקשורת? הבנת שסער חבר לגנץ ושאתה בחוץ?

"לגמרי". גדעון סער בחר שלא להגיב על דברי הנדל.

הזגזוג של פולארד מן הסתם לא סייע למפלגה החדשה שלו ושל שקד, והנדל מנסה לשחזר מה התרחש באותה יממה רבת תהפוכות. "פולארד הוא אדם יקר והוא עבר שנים קשות. שמחתי מאוד שהוא הביע תמיכה ואני מבין מה עבר עליו תחת המתקפה המטורפת הזאת של עדר שהתנפל עליו, לא יודע למה. אני מניח שהוציאו עבורו את ההודעה כי לא ראיתי שהוא מתנסח בעברית אלא בעיקר באנגלית, קצת הפתיע אותי שההודעה יצאה בעברית".

יועז הנדל (צילום: Sraya Diamant, פלאש 90)
"מפחד שאם נמשיך שלא לעשות כלום כמו שעשינו ב-20 השנים האחרונות, נגיע למלחמת אזרחים"|צילום: Sraya Diamant, פלאש 90

ולמרות הסקרים, שר התקשורת לא מתייאש: "בסוף אני פונה לאנשים שמחפשים בית שתואם את עולם הערכים שלהם ואת הזהות שלהם כימין ממלכתי או ציונות דתית נורמלית. הם לא נמצאים אצל סמוטריץ' ובן גביר, הם מאמינים בחירוּת. הם לא נמצאים עם קרעי או עם גלית דיסטל אטבריאן ואחרים בליכוד, זה לא עולם הערכים שלהם, והם גם לא שמאל–מרכז. הם מכבדים את גנץ, גם גדי (איזנקוט) בעיניי הוא איש נפלא, אבל מי שקורא אותו ומעמיק בתפיסת העולם שלו מבין שמדובר בתפיסת עולם של שמאל מדיני".

 

"כשהגעתי למשרד כולם היו תחת חקירות"

בין הנושאים שאותם הנדל שואף לקדם בממשלה הקרובה – אם יהיה חלק ממנה ושבשביל לקדם אותם דרושה אותה "יציבות שלטונית וממשלה רחבה" – יש גם סוגיית המשילות. פה הוא מסמן יעד, גם אם לא הכי ריאלי בשלב הזה: "אני רוצה להיות השר לביטחון הפנים, למרות שזה התפקיד שאף פוליטיקאי לא יצא ממנו בשלום ואין סיכוי לצאת ממנו בשלום", הוא צוחק. "ועדיין, מדינת ישראל צריכה שם שרים שיודעים לקבל החלטות. אני מפחד שאם אנחנו לא עושים כלום וממשיכים שלא לעשות כלום כמו שעשינו ב-20 השנים האחרונות, נגיע למלחמת אזרחים". 

יועז הנדל (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
"אני אומר שאדע להביא מהשמאל–מרכז ואת הליכוד לשבת ביחד"|צילום: תומר נויברג, פלאש 90

הצגתי בפני הנדל כמה ציטוטים נבחרים מתחנת הרדיו "גלי ישראל" בתקופה האחרונה: ראש הממשלה בנט כונה שם "הנוכל"; איילת שקד – "השפחה", "צ'יצ'ולינה"; יאיר לפיד – "אנאלפבית"; מגישות טלוויזיה כונו "פוסטמות"; וחברת הכנסת שירלי פינטו כונתה "סתומה טיפשה" (הערה שנחסך ממנה לשמוע).

זה דברים שבתחום אחריותך, העובדה שאתה לא נחלץ להגנה על מתקפות מהסוג הזה היא סוג של לתת יד למתקפות האלה.

"אני חושב שהאמירות האלה נוראיות, והרשות השנייה גם טיפלה בחלק מהאמירות שציינת. אני מקבל כל יום למשרד שלי פניות שאתה לא היית מאמין אם היית קורא אותן. פעם אומרים לי תפטר את אילנה דיין, פעם את השדרנים בגלי צה"ל, פעם תפטר את ברדוגו. אנשים משוכנעים שאנחנו נמצאים בפראבדה, ושר התקשורת הוא זה שעכשיו, אם אורי יעשה ריאיון ויכתוב משהו בפתיח שלא מוצא חן בעיניי, אז אני אמור לפטר אותו. זה לא עובד כך וטוב שכך, אנחנו במדינה דמוקרטית".

"אני חושב שהציבור חכם מספיק כדי שלא להאזין לכלי תקשורת שלא מספרים שום סיפור מעניין, אלא רק משמיצים ומקללים, או לא לצפות בהם. בכלל, תפיסת העולם שלי אומרת ששר התקשורת צריך לעסוק בעיקר ולא בטפל", הוא מדגיש – ועוקץ: "היו כאלה שכל היום עסקו באיך לסגור את ערוץ 13 ואיך לקדם את ערוץ 20, וכל היום התעסקו בכתבה או בתמונה מחמיאה בוואלה!. זה לא התפקיד של שר התקשורת, זה התפקיד של דובר במשרד זניח. כשאני הגעתי למשרד הייתה אווירת נכאים, כולם תחת חקירות, עדי מדינה".

יועז הנדל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
"היו כאלה שכל היום התעסקו בכתבה או בתמונה מחמיאה בוואלה!. זה לא התפקיד של שר התקשורת"|צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"בבת אחת אתה מבין שאתה מנוצח"

בימים אלה מציינים 25 שנה לאחד האירועים שעיצבו את חייו של הנדל ואולי גם הובילו אותו לפוליטיקה – אסון השייטת, במבצע "שירת הצפצפה" בלבנון. "חשבתי אז שאני קשוח מאוד, אבל זה שינה לי את החיים בצורה מלאה, כבר איבדתי באותה תקופה חבר לצוות שנהרג בתאונת צלילה, רן קמחי, שהיה הבחור הכי יפה וחזק אצלנו, אבל האירוע הזה הפיל לי אסימון שאנחנו בשר ודם, ותמיד היינו בטוחים שאנחנו סופרמן. אומרים לך, 'תלך אי-שם בלבנון או במדינה אחרת', והכול נראה לך הגיוני וסביר כי אתה בלתי מנוצח. אתה טורף שניצלים בלילה ואתה טורף את העולם, ופתאום בבת אחת אתה מאבד את החברים שלך ואתה מבין שאתה מנוצח. אתה רואה את החברים שרוח החיים יצאה מהם – אלה שחיים, שנשארו שרוטים, ואלה שמתים".

"אני הרבה שנים מלווה את המשפחה של יוחנן הילברג מהצוות שלי, מגוש קטיף. היינו בבואת מראה זה של זה", נזכר הנדל. "שנינו הגענו מהציונות הדתית עם הכיפה הסרוגה ופגשנו את כל הקיבוצניקים מההתיישבות העובדת, ולמדנו לחיות איתם יחד ולאהוב זה את זה אהבת אמת". והוא מוצא גם קישור לימינו אנו – וליריבו הפוליטיים: "עד היום, כשאני לפעמים מדבר על בן גביר וסמוטריץ', אני אומר שאחת הבעיות שלהם היא שהם מדברים כמו שהם מדברים על השמאל כי לא יצא להם לעשות 8:8 עם חברים מהשמאל הציוני: להתווכח, להחליף עמדות, לחזור לעמדות שלך ולהחליף שוב פעם ולהבין שהבן אדם שאיתך הוא בדיוק כמוך והוא חבר בלב ובנפש".

"זה מוביל אותי בחיים הציבוריים במובן של התפיסה המתונה שלי: אני לעולם לעולם לעולם לא אוציא מהפה אמירה על השמאל שהוא בוגד. אני לא מסוגל כי אני יודע מאיפה הגיעו החברים שלי שהקריבו את חייהם ומה תפיסת עולמם. וכשאני רואה לפעמים ברשתות החברתיות שמקללים ואומרים 'שמאלני בוגד', או צעירים שאומרים את זה, אני אומר, 'בוא'נה, אתה יודע מה שמאלנים עשו במדינה הזאת?' זה זה ממש כואב לי, זה פוגע בי אישית וזו תפיסת עולמי. עכשיו היא מתורגמת גם לפוליטיקה".

היית עיתונאי, אקדמאי, למה בכלל נכנסת לתוך המיטה החולה הזאת?

"זה קצת כמו הסיבה ללכת לשייטת, כי אתה אומר שיש צורך וצריך להגן על המולדת ואין אחרים. ואם אתה יודע לעשות את זה אז תעשה את זה, ואני חושב שאני יודע להיות שליח ציבור נאמן ולהניע מהלכים במדינת ישראל לטובת הציבור. ואני חושב שיש לי עוד תכונה, שגם אותה לקחתי מהצבא: להיות נחוש ולא לפחד". 

בחירות 2022 – סיקור נרחב ב-N12: