"אני אורז את חפצי בקופסת קרטון, מביט בפעם האחרונה בנוף הנשקף מהחלון ונוסע הביתה. אני משאיר אחרי חברה מפוארת, חברים טובים, הצלחות וגם כישלונות. לא היה ברור לי לגמרי מה אעשה, אבל דבר אחד ידעתי בביטחון - אעשה משהו חדש", כך מתאר בחולמניות יוסי אקרמן נשיא אלביט מערכות לשעבר את רגעיו האחרונים בחברה. הוא היה אז בן 63 ופרישה לא הייתה מבחינתו על הפרק. במקום זה, בגיל 67, כשהאחרונים מבני גילו שעוד עובדים יוצאים סופית לפנסיה, הוא החליט להקים את הסטארט-אפ OpenValley, שמפעיל מתחמי עבודה המשמשים מרכזי צמיחה ופיתוח למיזמים טכנולוגים.

אקרמן, היום בן 73, עזב את אלביט מערכות לאחר 30 שנות עבודה, מתוכן 17 כנשיא. "ידעתי שאצא מתחום הנוחות שלי", הוא אומר. "נזכרתי בדבריו של אבי ז"ל שהזכיר לי תמיד, שהקושי הוא לא להכניס דברים חדשים לראש, אלא להוציא ממנו את הישנים. ועם המחשבה הזו, החלטתי יחד עם שותפי אופיר דובובי להקים את אופן וואלי".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן

רוב היזמים שעבדו במשך שנים בחברות מצליחות וצברו הון גדול ומעמד יכולים להרשות לעצמם לפרוש ולחיות בנוחות בלי לעבוד. למרות זאת, יש בכירים בתעשייה ויזמים שבוחרים לוותר על החיים הנוחים ולהקים סטארט-אפ בפעם השנייה ואף השלישית בעשור החמישי והשישי בחייהם. להפתעתם הם נאלצים לעתים להתמודד עם קשיים הזהים לקשיים של יזמים בתחילת הדרך - אבל לדבריהם, התשוקה לעשות משהו חדש גוברת על הכול. 

 

יוסי אקרמן, מייסד שותף של OpenValley (צילום: OpenValley)
"ידעתי שאעשה משהו חדש", יוסי אקרמן מייסד שותף של OpenValley|צילום: OpenValley

"האמת שאני עובד כל יום כ-14 שעות"

שי כהן, בן כ-60, או כהגדרתו "אני פשוט כמו שניים בני 30" הוא מייסד שותף ומנכ"ל של חברת ההיי-טק פרוטאנטקס (ProteanTecs), וזהו הסטארט-אפ השני שהוא מקים. כהן גר בחיפה והוא אב ל-3. את דרכו הוא התחיל בטכניון, שם למד הנדסת חשמל. בגיל 26, כשסיים את הלימודים הוא התחיל לעבוד בחברת אינטל.

"בתקופה ההיא אינטל הייתה סוג של חלוצה בתעשיית ההיי-טק הישראלי," הוא מספר. "זאת הייתה סביבה מאוד מיוחדת. גם עשייה ראשונית בתחום של צ'יפים בישראל, גם מקום ללמוד את הפרקטיקה המקצועית והטכנולוגית והניהולית ואלה היו ימים מקסימים. יצא לי לעבוד עם אנשים מובילים בתעשייה וללמוד מהם".

באינטל פגש כהן גם כמה מהשותפים העסקיים שמלווים אותו עד היום, ואחרי 10 שנים בחברה הם החליטו ביחד לעזוב. ב-1999 הם הקימו את החברה השנייה שלו: מלאנוקס חברת טכנולוגיה המתמחה בפיתוח וייצור של רכיבים אלקטרוניים המיועדים להעברת אינפורמציה מהירה בין שרתים ומערכות אחסון.  

"שוב מצאנו את עצמנו באזור חלוצי", הוא מספר בחיוך נוסטלגי. "זו הייתה רק ההתחלה של ישראל כסטארט-אפ ניישן, ואני מרגיש שהיה לי הרבה מזל שנולדתי בדיוק לתקופה שיצא לי לחוות ככה שתי חוויות חלוציות יוצאות דופן", הוא אומר על העבודה באינטל וההקמה של מלאנוקס.

"התחלנו הכול מ-0", הוא אומר. "אני הייתי סמנכ"ל תפעול ראשי (COO) וזכיתי לבנות חברה מההתחלה, יחד עם חברי, ולהקים איתם הכול ביחד. הייתה לנו מטרה מההתחלה להיות חברה גדולה וישראלית ולתרום תרומה מהותית לתעשייה. ואני חושב שתרמנו, שנתנו קפיצת מדרגה משמעותית בתחום וזו לחלוטין הייתה חוויה חד פעמית".

הוא עוצר לרגע ומוסיף: "בהוגנות אני חייב להוסיף שכשמסתכלים מבחוץ רואים רק את ההצלחה האדירה - אבל לצידה, זה גם מאוד קשה. ההשקעה זו השקעה טוטאלית, לא פחות. אבל מה שאני עד היום אומר זה שלא כל כאב הוא בהכרח סבל. נגיד שעושים אימון כושר וכואבים השרירים - זה כאב טוב. אז ככה גם אני הרגשתי עם הקושי, שזה כאב טוב. הכול תלוי במטרה ובדרך". 

ב-2007 הונפקה מלאנוקס בנאסד"ק, ובסופו של דבר אחרי 17 שנה כהן החליט לעזוב - ובמקום לקחת את הכסף המכובד שצבר בעבודה קשה ולפרוש לאיזה אי טרופי, הוא בחר שוב בלא נודע. 

בשנת 2017 הקים את חברת ProteanTecs יחד עם אוולין לנדמן, סמנכ"לית טכנולוגיות ראשית ורוני אשורי, סמנכ"ל תפעול ראשי. יחד הם פיתחו טכנולוגיה מבוססת דיפ-דאטה לניטור בריאות מערכות אלקטרוניות לכל אורך חייהן - או במילים של "פשוטי העם" – החברה שלהם משפרת את איכות השבב והמערכות שבהן השבב מותקן ומתריעה על תקלות, וכך מאריכה את חיי המוצר.

"הרגשתי מאוד מרוצה וגם ממוצה", הוא עונה כשאני שואלת מדוע עזב את מלאנוקס. "כל השנים הללו היו מאמץ אינסופי, ואני רציתי לנוח. זה מה שתכננתי. אבל בפועל מה שקרה זה שאוולין (שעבדה עם כהן עוד באינטל ולאחר מכן הקימה איתו את מלאנוקס – ל"ס) עזבה כמה חודשים לפני וכבר הסתובבה עצבנית וחיפשה מה הדבר הבא שנעשה.

"התחלתי להרגיש איך החיידק של יזמות שכבר קצת נרדם, מתחיל שוב להתעורר", הוא משחזר. "אז ישבנו אוולין ואני ונולד לנו הרעיון של פרוטאנטקס, ולא יכולתי להתנגד יותר. מכאן הדרך הייתה כבר סלולה. והאם אני באמת נח? ובכן, האמת שאני עובד כל יום כ-14 שעות". 

פחדת להתחיל שוב הכל מההתחלה?

"דווקא הפוך", הוא אומר בחיוך. "היום אני חי יום-יום בפחד, זהו חברי היומי - כל הזמן אני צריך להיות עם אצבע על הדופק ולראות שהכול מתבצע כמו שצריך ושהרעיון שלנו מתקדם וקורם עור וגידים. אבל במובן של ההתחלה, של לעשות את הצעד הראשון - לא פחדתי בכלל. התשוקה שלי לדבר כל כך חזקה, ובשילוב הרעיון המדהים הרגשתי שזה בדיוק הזמן הנכון להתחיל שוב הכול מההתחלה".

  

שי כהן, מייסד שותף ומנכ
"בחוץ רואים רק את ההצלחה - אבל לצידה, זה גם מאוד קשה" שי כהן, מייסד, שותף ומנכ"ל פרוטאנטקס|צילום: שרון בוכבינדר

"לא פחדתי בכלל לעשות את הצעד הראשון - התשוקה שלי לדבר כל כך חזקה, ובשילוב הרעיון המדהים הרגשתי שזה בדיוק הזמן הנכון להתחיל שוב הכול מההתחלה"

שי כהן, מנכ"ל פרוטאנטקס

"אני אוהב דברים חדשים"

אולי יחסית לשאר השוק גילאי 40, 50 ואפילו 60 לא נשמעים מבוגרים במיוחד, אך היחסים בעולם ההייטק אחרים לחלוטין, כשרוב היזמים הישראלים הם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם.

מולי מוטולה הוא אחד היזמים מהסוג הראשון. הוא בן 45, אב ל-3 והוא לא נרתע גם הוא מהתחלות חדשות. הוא ושותפיו - איציק חנן ודניאל נפטצ'י, שניהם בני 55, הכירו כשעבדו בתפקידים בכירים בחברת EMC, והחליטו להתחיל מחדש. הם הקימו תחילה את חברת Teraworks - חברת ייעוץ, הטמעה ופיתוח תוכנה, המתמחה בפתרונות לשירות ענן, ולאחר מכן פתחו סטארט-אפ נוסף בשם AccSenes, המבצע הגנה על מערכות ניהול זהויות בארגון. מוטולה מכהן כ-CTO בחברת Teraworks ו-CEO בחברת Accsense.

"ככל שאתה עולה בדרגה אתה צריך להיות יותר פוליטיקאי ושם אני פחות חזק", מסביר מוטולה שעבד במגוון תפקידים בכירים ב-EMC, ממנהל פרויקטים ועד תחום הסייבר. "אהבתי את העבודה ואת האנשים, אבל פחות נהניתי מהפן הזה של ההנהלה". 

מולי מוטולה, איציק חנן ודניאל נפטצ'י (צילום: לימור והאב/ Teraworks)
מולי מוטולה וחבריו מקימי חברת Teraworks|צילום: לימור והאב/ Teraworks

"חוץ מזה, ידעתי תמיד שארצה להיות בעל עסק משלי. אני בא ממשפחה של עצמאים, ותמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה. השכל אמר לי לא לעשות את זה, כי ראיתי כמה קשה היה למשפחה שלי, אבל איפשהו בלב תמיד דגדג לי להיות אחראי לעתיד של עצמי. באיזשהו מקום אני חושב שכל החיים חיכיתי לסטירה הזו, וכשהיא הגיעה קפצתי בלי להסתכל אחורה בכלל". 

"אתה נהיה ממש עשיר, החיים ברמה האישית הם מדהימים, אבל כולם יגידו שהם מרגישים כמו פועלים. אתה חוטף כל היום מכל כיוון, ובמקסימום אתה תעבור לתפקיד קצת יותר טוב בחברה אחרת"

מולי מוטולה, CTO בחברת Teraworks

מלבד החשש מהסכנות הכרוכות בתהליך, אחד החסמים המרכזיים של יזמים בגילאים מבוגרים יותר הוא הקושי לצאת מהחברות שבהן עבדו במשך שנים. "זה ממש כלוב של זהב," אומר מוטולה. "אתה נהיה ממש עשיר, החיים ברמה האישית הם מדהימים, אתה מרוויח הרבה מעבר למה שאתה יכול להוציא ויש לך מלא כסף ומוציאים אותך להמון חופשות וארוחות ויש לך רכב גדול, אבל תדברי עם כולם והם יגידו לך שהם מרגישים כמו פועלים. אתה חוטף כל היום מכל כיוון, ובמקסימום אתה תעבור לתפקיד קצת יותר טוב בחברה אחרת. אתה פשוט עוד בורג, ויש אנשים מסוימים שזה מתאים להם - אבל אני אוהב דברים חדשים". 

מולי מוטולה, איציק חנן ודניאל נפטצ'י (צילום: לימור והאב/ Teraworks)
הכירו כשעבדו יחד ב-EMC, מולי מוטולה, איציק חנן ודניאל נפטצ'י|צילום: לימור והאב/ Teraworks

"כולם מבטיחים שהם יעזרו לך ואף אחד לא חוזר אליך"

למרות הניסיון הרב גם מוטולה וגם אקרמן מעידים על ההבדל שבין עבודה בתפקיד מרכזי בחברה גדולה לבין הקמת סטארט-אפ. מוטולה מעיד שהמאבק להקמת חברה חדשה היה מאתגר ביותר. "בתקופה ההיא אתה יורד מכס המלכות ואתה הופך לאיכר. זו ההרגשה", הוא משחזר. "כל טלפון שאתה עושה כולם מבטיחים שהם יעזרו לך ואף אחד לא חוזר אליך, כי אתה לא 'מנהל המכירות האזורי של חברה ענקית' יותר, אתה סתם אדם. זה מאוד מביך, זה ממש שיעור בצניעות וזה לעשות ריסטארט לכל מה שחשבת שאתה מרגיש. צריך פשוט לבנות את עצמך מאפס, לא משנה באיזה גיל עושים את זה".

"בתקופה ההקמה אתה יורד מכס המלכות ואתה הופך לאיכר. כי אתה לא 'מנהל המכירות האזורי של חברה ענקית' יותר, אתה סתם אדם. זה מאוד מביך, זה ממש שיעור בצניעות"

מולי מוטולה, CTO בחברת Teraworks

"לרוב אנשים נמצאים במרוץ במטרה לעלות לדרגה גבוהה יותר בארגון או לעבור למשרה טובה יותר בארגון מתחרה, ואתה במרוץ אחר", הוא אומר. "הרבה אנשים מתרחקים ממך כי רואים בך כישלון, אבל מצד שני יש את נקודות האור - אנשים שמאמינים בך, ורוצים שתצליח ויודעים שיש ביכולתך להיות עצום. אותם האנשים הם אלה שנותנים לך כוח להמשיך, ולאט לאט אתה מקבל עוד עבודה ועוד עבודה ובונה אמון ומיתוג של עצמך ושל החברה מחדש". 

יוסי אקרמן, מייסד שותף ב-OpenValley, מספר על ההבדלים בין עבודה בחברה גדולה, לבין הקמת הסטארט-אפ. "יש הבדל", הוא אומר בהחלטיות. "אם באלביט עמדו לרשותי צוותים מנוסים ומשאבים גדולים, באופן וואלי אנחנו צוות מדהים קטן מוכשר ונלהב, אין היררכיה - כולם עושים הכול במהירות, בעשר אצבעות. כולם כאן שותפים. שנותיי באלביט לימדו אותי לא להתאהב ברעיון אחד, אלא לייצר אלטרנטיבות, ההקשבה חשובה מהנאום ואין תחליף לעבודת צוות. ולא פחות חשוב - אל לנו להמתין לוודאות מוחלטת, צריך להתקדם גם כשלא כל התשובות בידנו. אני חושב שבסופו של דבר נעזרתי בניסיוני באלביט כדי להעז, אבל גם הייתי צריך להתנתק ממנו כדי להצליח".

"אם באלביט עמדו לרשותי צוותים מנוסים ומשאבים גדולים, באופן וואלי אנחנו צוות קטן ונלהב, אין היררכיה - כולם עושים הכול. בסופו של דבר נעזרתי בניסיוני באלביט כדי להעז, אבל גם הייתי צריך להתנתק ממנו כדי להצליח"

מייסד שותף ב-OpenValley

הגיל הוא חיסרון או יתרון? תלוי את מי שואלים

"אני ידעתי שהגיע הזמן שלי לעזוב כשהרגשתי שאין לי אנרגיות", מספר בר ויינשטיין, מנכ"ל חברת חברת האגריטק טראניס (Taranis), שיחגוג 50 ביוני הקרוב. לפני שעשה את השינוי הגדול היה בר ויינשטיין נשיא אקס ליבריס, חברת תוכנה ישראלית המפתחת מערכות מידע ותוכנות אחרות לספריות אקדמיות.

"אני וורקוהוליק", הוא מעיד על עצמו, "ובדרך כלל אני קם בבוקר ועובד עד חצות - מרצון. אז אני תמיד בוחן את עצמי, ושואל אם יש לי אנרגיות כמו שצריך, וכשאין לי מספיק כדי להתחיל כל יום בחיוך - אני יודע שהגיע הזמן לדברים חדשים". 

ויינשטיין הפך למנכ"ל טראניס לפני כשנה, אחרי קריירה עשירה בחברות גדולות בעולם ההיי-טק. החברה פועלת בתחום החקלאות, ופיתחה טכנולוגיה שמשלבת צילום מלוויינים, רחפנים ומטוסים קלים ובאמצעות בינה מלאכותית ומצליחה לאתר בעיות נקודתיות בשטחים חקלאיים. 

השאלה המהותית ביותר בנוגע ליזמים בגילאים מבוגרים יותר היא האם מדובר ביתרון או חיסרון. עולם ההייטק נחשב צעיר, אך רוב המרואיינים דווקא מאמינים שגילם ושנות הניסיון הרבות מהווים יתרון משמעותי.

"אני כבר לא בן 30, ראיתי כמה דברים בעולם", אומר ויינשטיין. "בשל כך יש לי יכולת טובה לקבל החלטות, וזה מהותי - מנכ"ל צריך לקבל החלטות מהירות וככל שאתה יותר מבוגר ומנוסה יש לך יכולת לעשות את ההחלטות. לא שלצעירים אין, אבל כשיש יותר ניסיון אפשר לעשות את ההחלטות בצורה יותר מושכלת".

"כשאני ושותפי התחלנו מחדש, כבר הייתה לנו היכרות מאוד רחבה של שווקים ומקצועות וזה היה יתרון", מוסיף מוטולה. "וגם היו לנו הרבה קשרים עם אנשים בכירים שזה עוד יתרון. היה לנו גם ביטחון עצמי שבלי זה אתה אבוד".

אקרמן לעומתם חושב אחרת. "חייבים להודות, הגיל הוא חסרון," הוא אומר. "לא ניתן לקנות זמן. עם זאת, הניסיון הוא יתרון אם אתה לא משועבד אליו. הניסיון שלי מלמד אותי כל הזמן לא להסתמך רק עליו, שאני לא יודע הכול, והכי חשוב - מניסיוני אני לומד לשאול שאלות ולהיעזר באנשים חכמים ממני". 

בר ויינשטיין, מנכ
"אני וורקוהוליק", בר ויינשטיין, מנכ"ל טראניס|צילום: יחצ

"אנשים שואלים אותי למה עשיתי את זה"

התחלה מחדש לא מתאימה לכל אחד. מלבד ההבדלים באישיות, נדרשים דברים נוספים כמו כסף וזמן פנוי רב - שלא תמיד מתאפשרים כשיש משפחה. אם בכל זאת התמזל מזלכם וצצה האפשרות לפתוח בדרך חדשה - השורה התחתונה של כלל היזמים, בכל גיל, היא להעז. על אף החששות והשאלות של סביבתכם, ולא פחות חשוב - תמיד לחפש מה שעושה לכם טוב.

"כשאני מדבר עם אנשים על הדרך שעשיתי, תמיד באיזשהו שלב הם שואלים - 'אבל למה? אתה לא היית חייב לעשות את זה!'", צוחק כהן. "וזה נכון, אני לא חייב. אבל אני רוצה! זה מה שאני אוהב, זה מה שהכי כיף לי. אז אני שואל בחזרה - למה לא לעשות את מה שהכי כיף לי בעולם?".