"אימא שלי העירה אותי ואמרה לי: 'מתוקה את צריכה לבחור שם, אנחנו מחליפים לך את השם". השיחה הזו שהתנהלה בוקר אחד לפני 16 שנה שינתה את מסלול חייה של שירה - שנולדה בשם אחר לגמרי. לרגע הזה קדמו שנים קשות שהיא זוכרת עד היום: "כשהייתי בכיתה ד', אחרי שנים של קשיים חברתיים, לימודיים ובריאותיים עברתי התקף אסתמה חריג, אם לא היו נותנים לי חמצן בזמן לא יודעת אם הייתי פה היום".
"מהרגע שנולדתי עד גיל 9 החיים שלי נראו בצורה מסוימת: ברמה החברתית הייתי מנותקת, לא מחוברת - לא היה לי את הביטחון ליצור תקשורת ואפילו חברה טובה לא הייתה לי", היא נזכרת. "בלימודים נורא התקשיתי - לקח לי המון זמן ללמוד לקרוא ולכתוב, הייתי מתביישת לשאול את המורה שאלות כי חשבתי תמיד שכולם מבינים ורק אני לא, ופחדתי שיצחקו עליי. ומבחינה בריאותית סבלתי המון מהתקפי אסתמה". היום השם שאיתו נולדה הוא עבורה זיכרון רחוק, אבל הסיפור שלה - כך מתברר - משותף לישראלים רבים: אלפים מהם מחפשים מדי שנה להתחיל מחדש.
ואכן, רבים מאיתנו ירגישו בשלב כלשהו בחיים שהם נמצאים בתקופה פחות טובה. שדברים תקועים ולא זורמים. אולי זה יתפתח לעצבות גדולה יותר, אולי לדיכאון, ואולי יחלוף כפי שהגיע. חלקנו נקווה שהזמן יעשה את שלו, בעוד אחרים יפנו לייעוץ או ישנו משהו בסגנון החיים כמו תזונה או כושר. עבור חלק, הרצון יהיה לחפש שינוי גדול יותר, "ריסטרט" לכל מה שהיה - על ידי החלפת השם שאיתו נולדו.
"הרגשתי משהו אחר, התחדשתי. כאילו ניקיתי את העבר - הרבה דברים בחיי השתנו לטובה מאז אותו יום", אומרת אופיר בת 29 מתל אביב, ארבע שנים לאחר שהחליפה את שמה. "בכל שנות העשרים המוקדמות חוויתי דיכאון. היו נסיגות אבל הדיכאון תמיד היה שם. בשלב מסוים הרגשתי שדי - אני חייבת שינוי גדול, להתחיל מאפס".
"הרגשתי שמאותה הנקודה החיים השתנו"
אבל קודם נחזור לסיפורה של שירה קריאף, שבכלל חיה בשם אחר בתור ילדה - איב. "כמו אצל כולם, ההורים שלי בחרו את השם שלי כשנולדתי, הם רצו לקרוא לי על שם חווה מהתנ"ך האישה הראשונה, 'אם כל חי' ורצו שיהיה יותר סטייל אז קראו לי איב". שירה, היום בת 25, היא סטודנטית מבאר טוביה שעוסקת בתחום החינוך. את זיכרונות התקופה עד גיל 9 תחת השם האחר היא צובעת בצבעים קודרים: "הייתי ילדה מאוד חסרת ביטחון, ממש התביישתי לדבר, גם בכיתה עם המורים וגם עם הילדים האחרים בהפסקות. בנוסף סבלתי מהתקפי אסתמה וכמעט לא היה לילה שעברתי ללא אינהלציה. הדבר הזה יצר פער גם בלימודים וגם ברמה החברתית".
נקודת מפנה התרחשה בחייה של איב בראש השנה של כיתה ד', אז חוותה התקף אסתמה חריג שהוביל אותה לאשפוז בבית החולים: "הגעתי לבית חולים וחיברו אותי לחמצן. אם לא היו מחברים אותי לחמצן בתוך שניות, זה יכל להיגמר אחרת. תודה לאל שאני פה". זמן קצר אחרי שהשתחררה, הגיע רב לשכונה של סבה וסבתה כחלק ממסורת שהייתה נהוגה באותם ימים, שבה רב היה מגיע לאחד הבתים ושאר תושבי השכונה היו מגיעים להתייעץ ולקבל ברכה.
"הוא הלך לקיר של סבא וסבתא שלי, ראה את התמונה שלי על הקיר וביקש לפגוש אותי. אני זוכרת שלקחו אותי לשם וישבנו והוא שאל אותי שאלות כמו, 'איך קוראים לך'? 'איך בבית ספר, עם חברים, איך הבריאות' ושיתפתי אותו בהכול", היא זוכרת עד היום, "למרות שלא הייתי מרבה לדבר הוא הצליח להבין אותי. למחרת בבוקר אימא שלי אמרה לי בבוקר 'לא יקראו לך יותר איב, אז אם יש לך שם חדש שאת רוצה תגידי לנו'".
את זוכרת איך הגבת אז?
"באותם ימים אהבתי מאוד את השם רוני, אבל הרב אמר שהאפקט של השם הזה דומה לאיב. מסתבר שאיב זה איוב מהתנ"ך, לא רצו שיקרה לי כמו שקרה לו - שלקחו לו הכול. הרב התחיל לומר לי שמות ואמר שאם יש משהו שאני מתחברת אז לעצור אותו, איך ששמעתי שירה אמרתי לו עצור, זה השם."
את יודעת לומר למה?
"הרב שאל אותי את זה והוסיף את הפרשנות שלו ששירה זה שמחה, פיוט, מוזיקה. אני אמרתי לו שזה פשוט השם שאני רוצה - ככה אני רוצה שיקראו לי".
ומה קרה אז?
"באותו שבוע הלכתי לבית הכנסת, זאת הייתה פרשת 'שירת הים' ויצאתי מבית הכנסת כשקוראים לי שירה מבחינת הדת. לסביבה היה קשה לקבל את זה אבל אני קיבלתי את זה בשנייה. איב זה שם מאוד יפה, אבל אני שירה. ביום ראשון הגעתי לבית הספר ואמרתי למורה שאני צריכה להגיד משהו בכיתה. נעמדתי מול הכיתה ואמרתי לכולם שמהיום קוראים לי שירה ומי שיקרא לי איב אני לא אענה לו".
ואיך באמת ילדים בכיתה ד' מגיבים לזה?
"זה עשה המון רעש בכיתה ובהפסקה הילדים באו ושאלו אותי הרבה שאלות וביקשו לשמוע את כל הסיפור. הם בעיקר רצו להבין אם זה אמיתי כי עדיין, זה לא נפוץ שילדה בת 9 באה ומודיעה שהיא שינתה את השם. ברגע שהם הבינו שזה אמיתי, כולם התחילו לקרוא לי ככה".
ואיך הרגשת אחרי השינוי?
"זה קרה מיד. באותו שבוע נכנסתי לתנועת נוער שאני עובדת בה עד היום והמצב החברתי שלי השתנה. המצב הבריאותי השתפר גם כן. בלימודים התחלתי לקרוא ולכתוב, נכנסתי לכיתה קטנה וקיבלתי את כל העזרה שהייתי צריכה. בהמשך הייתי מדריכה בתנועה ומדריכת טירונים בצבא, ואפילו יצאתי לקורסי הדרכה. באמת הרגשתי שמהנקודה ששינו לי את השם לשירה, החיים שלי השתנו - הם נראו אחרת ברגע. בתעודת זהות אני עדיין איב, אני אוהבת את שני השמות, מרגישה שיש בי גם קצת מאיב".
הסיפור שלה אומנם נשמע יוצא דופן, אך סביר להניח שסביבכם יש לפחות אדם אחד ששינה את שמו - לפחות מבחינה סטטיסטית. על פי נתוני משרד הפנים, ב-2021 נרשמו יותר מ-15 אלף שינויים של שם פרטי - פי 100 בהשוואה למשל לשינוי מין. ב-2019 הנתון היה גבוה אפילו יותר.
"אף פעם לא התחברתי לשם הקודם שלי"
היו גם מי שסיפרו שחשו חוסר חיבור לשם כבר בשלב מוקדם בחייהם, אולם מסיבות שונות - ובעיקר הקושי הקיים בלשנות את השם שאותו בחרו לנו הורינו - ההליך התעכב, גם מבחינה פורמלית וגם מבחינה חברתית. אור פרץ, היום בת 46, שינתה את שמה רק בגיל 30 לאחר כמה משברים שחוותה בעשור השני לחייה: "אף פעם לא התחברתי לשם הקודם שלי - יסמין. בגיל הנעורים ביקשתי מאימא שלי להחליף אותו אבל היא לא הסכימה ואמרה שאני אוכל לעשות זאת בעצמי בגיל שאפשר, לפני בערך 15 שנים, בגיל 30, החלטתי שאני עושה את הצעד הזה".
כשהייתה בת 21 היא נישאה וילדה את בתה הבכורה. זמן קצר לאחר מכן אובחנה עם סרטן צוואר הרחם והרופאים בישרו לה כי קיים חשש שלא תוכל ללדת שוב. לאחר טיפולים קשים ומשבר בחיי הנישואים שהובילו לגירושים, נישאה בשנית וילדה בגיל 24 את בנה השני ובן נוסף לאחר קצת יותר משנה. בביקורת לאחר הלידה השלישית התבשרה כי המחלה שלה חזרה: בזמן הטיפולים ולאחר שהתגרשה פעם נוספת - עברו ילדיה להתגורר עם אביהם, בעוד עקב מצבה הרפואי גם בתה הגדולה יצאה מהבית ועברה לגור עם סבתה.
"הכול היה פשוט תקוע, האנרגיה בחיי לא זרמה", היא משחזרת. "החלטתי שאני רוצה שינוי ורציתי להתחיל מהשם שגם ככה לאורך זמן לא התחברתי אליו. אני מאוד מחוברת רוחנית ורציתי להתייעץ לפני המהלך. אני זוכרת שמלמלתי שמות וגם לקוחה שלי שהיא מתקשרת וגם רב עצרו אותי בשם - אור. גם אני הרגשתי שהשם מאוד מתאים לי ופשוט הלכתי ושיניתי בתעודת זהות. מאותו רגע התחלתי לבקש מלקוחות לבקש לקרוא לי בשמי החדש".
ואיך הסביבה קיבלה את זה? משפחה, ילדים?
"כולם מאוד תמכו. אמרו שהשם הזה מאוד מתאים לי שאני באמת מרגישה יותר אור מיסמין. הילדים שלי קוראים לי אימא, אז הם כמובן לא היו צריכים להתרגל לקרוא לי בשם אחר. כמובן שעדיין הם שומעים אנשים קוראים לי בשם חדש וזה היה להם קצת מוזר, אבל כולם היו בעד".
שינית את השם בגיל מאוחר. יש מי שלא הצליחו להתרגל לשינוי?
"מכיוון שאני בעלת עסק יש לי גם לקוחות מבוגרות בנות 80-70 שקראו לי יסמין יותר מעשור ובאמת לא מצליחות לקבל את השינוי. הן אומרות לי שמבחינתן תמיד אהיה יסמין. האמת היא שאני לא מתקנת אותן, אני מבינה שהן לא עושות את זה ממקום רע ופשוט קשה להן להתרגל, מבחינתי זה בסדר שכמה בודדות קוראות לי יסמין, אני עדיין אור".
אז מה קרה אחרי השינוי? דברים באמת השתנו?
"בהחלט. הכול הכול השתנה. ממש זמן קצר אחרי שהחלפתי את השם הכרתי את מי שהוא היום בעלי. העסק שלי התפתח מכיסא במספרה לקליניקה עם שתי עובדות. קניתי דירה - דבר שבכלל לא העזתי לחלום עליו. הילדים שלי חזרו אליי מבלי שבכלל זה היה בתכנון. וגם בריאותית, הלכתי לרופא שניתח אותי בזמן המחלה לביקורת בערך שנה וחצי אחרי והוא היה בהלם, הוא אמר לי שהכול נקי, שאין זכר לגידול".
ואת חושבת שכל זה קרה בזכות זה ששינית את השם?
"אני חושבת שבעיקר מבחינה רוחנית קיבלתי התחלה חדשה כלשהי, קיבלתי הרבה דברים חזרה. בסוף התחלתי תהליך כי רציתי לשנות את התקיעות בחיי וברגע שההתחלה הייתה ממקום נקי, בו אני מחוברת לשם שלי מבפנים, זה תרם לתחושה האנרגטית".
"משהו באנרגיה פשוט יושב יותר טוב"
גם לילוּ, בת 31 מחיפה, לא הרגישה מגיל צעיר שהיא מחוברת לשמה הקודם - ליאת. לפני קצת יותר משנה עשתה את הצעד והחליפה אותו. "אימא שלי אמריקנית ואבא שלי ישראלי, ובגלל שהשם מאוד ישראלי היו הוגים אותו לא נכון כשהיינו בחו"ל אצל משפחה". עם הזמן, היא מספרת, היא גילתה משהו נוסף שמפריע לה בשם: "הבנתי שתכונת אופי בולטת אצלי שהיא כל הזמן לְרַצּוֹת אחרים ולא לעשות למען עצמי קשורה לשם - לי את, את לי - אני לא לעצמי אלא למישהו אחר. אני לא רציתי את זה יותר".
אז פשוט ככה, שינית את השם אחרי 29 שנים?
"הרבה פעמים גם שמעתי שלא מתאים ליאת. אז באמת שזה הרגיש לי נכון להתחיל לבקש מאנשים לקרוא לי בכינוי שניתן לי על ידי קרובת משפחה והרגיש לי שהוא הרבה יותר אני - לילוּ. למשפחה ובמיוחד להורים היה קצת יותר קשה עם השינוי והם לפעמים עדיין קוראים לי ליאת. אני סובלנית ומבינה שעדיין טועים, אבל מאז ששיניתי רשמית אני מרגישה ביטחון לבקש לקרוא לי בשם החדש, אני מרגישה מועצמת".
מועצמת?
"משהו בלילוּ יותר זורם, משהו באנרגיה פשוט יושב יותר טוב. כן, אני מרגישה יותר אני ויותר שלמה. משהו בליאת תמיד היה נשמע לי צורם ולא מתיישב ובלילו זה אחרת. אני מרגישה יותר מחוברת לעצמי היום. פרסמתי גם פוסט בפייסבוק כדי להודיע על השינוי והתגובות שקיבלתי היו מדהימות. גם אנשים שלא דיברתי איתם שנים כתבו ושלחו לי מילים תומכות ועודדו את השינוי. מאוד הופתעתי מהתגובות".
"ניסיתי המון דברים שלא עזרו"
אופיר, בת 29 מתל אביב, חיה עד גיל 25 עם שם אחר. "כל שנות העשרים המוקדמות סבלתי מדיכאון. היו גם תקופות של נסיגות אבל הדיכאון תמיד היה שם. ניסיתי המון סוגי טיפולים אלטרנטיביים - רפואה סינית על כל סוגיה, ספורט ועוד. בשלב כלשהו הרגשתי שדי, אני חייבת משהו גדול - שינוי גדול. לא ידעתי בדיוק מה זה יהיה אבל הרגשתי שאני רוצה שזה יהיה גדול".
וישר חשבת על לשנות את השם?
"האמת שקיבלתי המלצה ללכת לאדם חרדי מוכר, אני חושבת שהוא רב, ולמרות שאני חילונית לחלוטין, הייתה לי תחושה שאני צריכה לנסות. השיחה איתו הייתה מרתקת. הרגשתי הוא עשה לי סוג של ניתוח אופי עם שילוב של אסטרולוגיה, מספרים קבלה וכל מיני דברים שלא הכרתי לפני אבל הייתי מאוד קשובה כי הגשתי שהוא קולע בדברים שהוא אומר לי על האופי שלי. ואז הוא הציע להוסיף או לשנות שם, החלטתי לשנות. הוא הציע לי כמה שמות ומיד הרגשתי שזה אופיר".
ומה הרגשת לאחר מכן?
"מבחינה אנרגטית אני יכולה לומר כי מהרגע שיצאתי משם ואמרתי לעצמי 'אני אופיר' - הרגשתי משהו אחר, התחדשות, שניקיתי את כל העבר. הרבה דברים השתנו בחיי לטובה מאז אותו יום - אני במקום אחר, בניתי את עצמי והגעתי למקום שרציתי להיות בו. אני מאמינה שהשם שלנו הוא הבסיס, הוא בין הדברים הראשונים שאנחנו לומדים - איך קוראים לנו. הרב אמר לי לא לשכוח את השם הקודם שלי, שיש לתת לו מקום - דבר שמאוד אהבתי והתחברתי אליו גם כן".
כפי שעלה במהלך הכתבה ועם אנשים נוספים שאיתם שוחחנו, ברוב המקרים השינוי יתבצע בליווי וייעוץ של רב או נומרולוג שעוזר לבחור את השם המתאים לך לפי ניתוח אישיותי - כל אחד בשיטה שלו. פנינו לאחד המקובלים המוכרים, הרב יצחק בצרי, וביקשנו לשמוע את דעתו בנושא. "לפי הקבלה שינוי שם אינו מהלך של מה בכך מכיוון ששמו של אדם נחרת בנבואה על ידי ההורים טרם לידת התינוק", הוא מסביר. "שמו של אדם הוא זהותו בעולם הזה. רוב האנשים ששינו את שמם לא חשו תועלת רבה בעקבות השינוי".
אז מה ההסבר לתחושות של אנשים ששינו את השם וחשו שינוי לאחר מכן?
"שינוי שם מועיל בתנאים מסוימים כמו למשל במקרים של מחלה או במקרים שלא מצליחים להביא ילדים, למשל במקרים של אבותינו אברהם אבינו ואשתו שרה (אברם ושרי). גם במקרים אלה ה' שינה את שמם באות אחת בשביל לא לפגוע במשמעות שמם המקורי".
אתה נתקל בהרבה מקרים של אנשים המבקשים לשנות את שמם?
"בתקופה האחרונה מגיעים אליי הרבה אנשים שמעוניינים להחליף את שמם מתוך מחשבה שזה יועיל להם וישפר את מזלם".
ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית במכבי שירותי בריאות, התייחסה לנושא בראייה אחרת: "השם שלנו הוא כרטיס הביקור שלנו והחלק שמציין את הזהות שלנו. אנשים פוגשים מישהו והדבר הראשון שהם שומעים זה את שמו. אנחנו לא בוחרים את השם שלנו, ההורים נתנו לנו אותו ולפעמים זה מעיד על משאלות ואמונות שאנחנו מעבירים לילדים שלנו עם בחירת השם".
לדבריה, "רוב האנשים חיים בשלום עם השם שלהם כי לומדים לחיות איתו והוא מייצג חלק מהזהות שלנו. אולם יש מקרים שאנשים מרגישים שאין חיבור בינם לבין השם שמייצג אותם. כחלק מהחיפוש העצמי והרצון לדייק את מה שנכון לנו, יש מי שפונה לרעיון של חילוף השם - הרצון לקחת בעלות על עצמנו".
האם נכון למי שבוחר בשינוי שם לפנות לייעוץ?
"אני חושבת שהבחירה של השינוי צריכה להיות ממקום רציונלי של חשיבה קדימה ותכנון. חשוב שנעשה דיאלוג עם עצמנו ועם הסביבה ובשיתוף עם אנשים אחרים שמכירים אותך ושאתה סומך עליהם. הבחירה בסוף צריכה להיות שלך, אבל חשוב שהתהליך לא יהיה לבד".