את הריאיון הראשון אנחנו נאלצים לעשות בטלפון. בידודים וגל תחלואה גובר שיבשו את לו"ז הפגישות, ואחרי שנתיים עמוסות - גם הזום החליט לקחת הפסקה מהעבודה. אבל אפילו רק דרך הטלפון - ההתלהבות בקולו ברורה. "איך אני מתרגש! אני לא יכול להסביר לך. לא דמיינתי שארגיש ככה. אפילו קצת בלחץ, ואני לא רגיל לזה", הוא מדבר מהר, ואני בולעת חיוך.
ארז שטראוס, בן 21 מחולון, החליט לצאת לדרך לפרויקט ייחודי - ולפגוש 30 אנשים שונים ב-30 ימים. הוא פרסם את הרעיון ברשתות החברתיות וקיבל מבול של פניות שהיו מספיקות לו גם לשנה: בשלב הזה הוא החליט להתמקד - ולפגוש את האנשים "המוצלחים ביותר בתחומם" להגדרתו.
אין חוקים, למעט אחד - הוא לא רוצה לדעת עם מי הוא הולך להיפגש. "תראי, במקרה הכי גרוע - אני מגיע לסמטה ומבתרים את הגופה שלי", הוא צוחק. "אבל במקרה הכי טוב - אני אפגוש אנשים מרתקים, ואולי זה אפילו יעורר אנשים אחרים לצאת החוצה ולעשות דברים רק לשם הסקרנות".
ורגע לפני שנצלול לסודות של האנשים המצליחים בישראל - מאיפה בכלל הרעיון הגיע?
"אני בנאדם של אנשים. לכן הגעתי כל כך מהר לתפקיד הזה" מספר ארז, שבגילו הצעיר, ארז כבר מנהל את מחלקת משאבי האנוש ב-Game Boost. "פתאום מצאתי את עצמי מראיין בין 80 ל-170 אנשים בתוך כמה שבועות, כי היה צריך לגייס אצלנו להמון תפקידים. אז יצא שמהבוקר עד השעות המאוחרות ראיינתי אנשים. הבנתי שבשביל להבין מי יושב מולך, בשיחה קצרה צריך להצליח לשבור את הקרח בתוך כמה דקות כדי שלא כל השיחה תהיה כמו דייט ראשון מביך - וזו חתיכת מיומנות".
סבב הגיוס שתל בראשו את הרעיון: "נכנס לי משם איזשהו ג'וק לראש - איך מתאמנים על דבר כזה? עד כה פגשתי אנשים רק במסך, וחשבתי איך אני לוקח את זה צעד קדימה - והחלטתי שאני רוצה לעשות את זה גם ביקום הפיזי - לשבת עם בני אדם שלא פגשתי מעולם".
"אזמין לבירה כל בנאדם שיש לו סיפור חיים מעניין"
בתוך כמה ימים החליט ארז לפתוח בפרויקט. "בלי הרבה מחשבה העליתי פוסט ואמרתי שאני אגיע לכל מקום ואזמין לבירה כל בנאדם שיש לו סיפור חיים מעניין ורוצה לשבת איתי. הפוסט תפס הרבה יותר חשיפה ממה שחשבתי, ומצאתי את עצמי מקבל בכל יום עשרות הזמנות. בגלל שהזמן מועט, החלטתי למקד את האתגר - ולנסות לפגוש בחודש 30 אנשים שהם המצליחים ביותר בתחומם. רציתי לראות אם יש חוט שאפשר לקשור בין כל האנשים המצליחים. לראות אם יש משהו משותף בין כוכבת טיקטוק למתכנת מצליח".
אז איך זה עובד? ארז הפיץ את הבשורה לחברים ולמשפחה, יחד עם לוח חודש דצמבר - וביקש מהם לסייע במציאת מרואיינים המתאימים להגדרה ולמלא אחד בכל יום. ברוב הפגישות הוא ידע רק מה הכתובת שאליה הוא צריך להגיע.
"כאדם תמיד הייתי מאוד מכוון מטרה", הוא סיפר לי לפני הפגישה הראשונה בפרויקט. "תמיד יודע מה אני עושה, בדיוק לאן אני הולך. אני חושב שאף פעם לא עשיתי משהו שאני יוצא אליו ואין לי שמץ מושג מה אני הולך לחוות. אני אפילו טיפה חושש לקראת מה אני אגלה על עצמי", הוא מצחקק. "זה מרגיש לי כאילו אני הולך בדרך חשוכה עם פנס קטן, ורואה כל פעם רק כמה צעדים לפני והשאר חשוך. אבל אני תמיד מעודד אנשים לצאת למסע כזה של חקר עצמי, אז אני מרגיש שזו אפילו חובתי לעשות את זה. טוב, נראה אם בסוף החודש אני עדיין אמליץ לאנשים להיות אמיצים ככה".
ספוילר - הוא עדיין ממליץ. במשך החודש - גם בגשם וגם עם האומיקרון באוויר - נפגש ארז בכל יום עם אדם אחר. במהלך התקופה ליווינו אותו כשהוא סיפר על כמה מפגשים חשובים במיוחד, שכל אחד מהם מלמד שיעור אחר על "הצלחה".
"נפגשתי עם ברנרדו בלחוביץ - הוא עובד מגיל 14 ביזמות בתחום המסעדנות, וכיום בעלים בקבוצת 'קפה גן סיפור'", סיפר ארז. "הוא הקים בשנות העשרים שלו את פיצה מטר - עסק שבסוף פשט רגל. וברנרדו היה צריך להתמודד עם ה'כישלון' כביכול - והיום מכירים אותו כאחד המסעדנים הגדולים בארץ. מה שהדהים אותי זה שהוא נכשל במשהו מאוד ספציפי - והוא בחר לקחת על עצמו בדיוק את אותו האתגר באותו התחום ו'הביא את המכה'. הוא עושה מה שהוא הכי אוהב, הוא מעורב עד לפרטים הכי קטנים וזו הייתה השראה פסיכית כי אמרתי 'וואלה - הצלחה נמדדת על פני המון שנים ולא רק על פני משהו ספציפי שלא עבד'. זה מרתון בסופו של דבר - ואני אפילו חושב שאולי הוא לא היה מגיע לאיפה שהוא נמצא בלי הכישלון בהתחלה".
בפעם אחרת - הוא נפגש עם ניר אשכנזי וגדעון טרגנו, מוזיקאים מצליחים מלהקת שאזאמט. "זה היה אחד הריאיונות היותר מיוחדים שיצא לי לעשות", הוא מספר ועיניו בורקות. "בזמן שכולם הלכו לעשות תארים הם הבינו שהמוזיקה זה מה שהם רוצים לעשות בחיים - הם הקימו להקה של 7 אנשים. מה שתפס אותי בסיפור שלהם זה דווקא העניין שלא כולם מכירים אותם. הם לא קונצנזוס ישראלי ובישראל להיות קונצנזוס זה דבר הכרחי כדי להתקיים מעבודה בתחום הזה".
"זה היה מאוד מעניין, כי זו בעצם הצלחה שהיא בהתהוות, וזה גרם לי לחשוב על השאלה מה הסטנדרט של 'המצליחים ביותר בתחומם'", הוא מדגיש. "מצד אחד הם לא מיליונרים ועדיין הם לא עם מעריצות ותהילה וכולי. אבל מצד שני - אני יושב עם אנשים שעושים מה שהם הכי אוהבים והתשוקה נוטפת להם מהעיניים. אז הם לא הצליחו בענק? הם הצליחו בענק! לחיות ככה זו הצלחה בעיניי".
ואפילו בעולם הכדורגל הצליח לגעת ארז - כשפגש את אוהד כהן, אחד מהסוכנים הגדולים ביותר בארץ בתחום. "היה לו חלום מאוד גדול להשתלב בתעשיית הכדורגל מאז שהוא היה ילד", מספר ארז. "ויש הרבה אנשים שמתרצים את חוסר ההצלחה שלהם בכך שאין להם קשרים. ובכן - לאוהד לא היו שום קשרים באף מקום. הוא לא היה כדורגלן ולא מאמן ולא סקאוטר ולא איש שיווק ולא כלום - רק עם אהבה גדולה לכדורגל וככה הוא התחיל לפתח ידע מקצועי".
סיפור הטיפוס של כהן למעלה בהחלט יכול לתת השראה: "במקביל לעבודה כבריסטה הוא היה מתחיל לשלוח בלילה מיילים לכל מיני קבוצות ומנסה לתווך מעברים של שחקני כדורגל מקבוצות שונות. במשך שנתיים הוא לא רשם שום הישג, לא הכניס שקל. ואחרי שנתיים הוא היה מעורב בהעברה של 6 מיליון שקל. ואז שוב כמה שנים ללא הישג משמעותי, אבל הוא המשיך לעשות מה שהוא האמין בו וכיום הוא אחד מסוכני הכדורגל המובילים בישראל. אני נגיד בשיא הכנות לא יודע אם הייתי מסוגל במשך שנתיים לעשות לילות לבנים בלי לראות שקל. אבל ממנו למדתי שלפעמים כשיש חלום מסוים אין מדריך או צעדים ספציפיים שיובילו אותך להצלחה - צריך ללכת עם מה שמרגיש נכון ומה שאוהבים".
"פחד זה דלק חזק מאוד"
כשאנחנו נפגשים שוב, אחרי שהחודש נגמר - אנחנו מצליחים להתראות פנים אל פנים. ארז מתיישב מולי, וכשהודעה מבצבצת בטלפון שלו - אני שמה לב ששומר המסך שלו היא תמונה של עץ שהתרסק על רכב. "זה לא סתם שומר המסך שלי", הוא מחייך. "לפני כמה שבועות, בדיוק כשיצאתי מפגישה עם אחד האנשים בפרויקט, עץ דקל עצום פשוט התנתק מול העיניים שלי, התרסק ופספס את הראש שלי במטר-שניים. וואלה, כמעט מתתי. ואז החלטתי שאני שם את התמונה הזו בשומר המסך שלי - כדי שבכל פעם שאני אתלבט אם זה הזמן המתאים להגשים חלום, או ארגיש טיפה מובך לגשת לאדם ההוא שבא לי ממש לתפוס קפה איתו אני איזכר - עכשיו זה הזמן. מחר אולי יגיע עץ עם כוונות של מחבל מתאבד".
האם רוב האנשים שפגשת צמחו לבד - או התמודדו עם צוות לצידם?
הוא מהסס. "מרבית האנשים היו חייבים לעבוד מאוד קשה לבד, עד הרגע שבו הם מאוד התרחבו ואז הפכו להיות חלק מהצוות או שצוות צמח מתחתיהם," הוא עונה לבסוף. "אבל עדיין יש הבדלים - האנשים במגזר העסקי שמאוד מצליחים לא מנהלים את העסק לבד - יש הרבה אנשים מתחתיהם ואיתם. אבל ענבר לניר לדוגמה (ג'ודוקא ישראלית, זוכת מדליית ארד מאולימפיאדת טוקיו 2020) זו מישהי שאתה רואה שהדבר שהכי היא משתמשת בו זה קודם כל עצמה. היא בעצם כלל היכולות שהובילו אותה להצלחה שלה".
"גם ליבנת אורינובסקי (מנטורית לעסקים ביצירת תוכן ויראלי וכוכבת רשת) בנתה את עצמה לבד", הוא מוסיף. "עכשיו יש לה צוות - אבל עד ממש לאחרונה היא הייתה רק היא, לבד, עם מספר דו ספרתי של שעות עבודה בכל יום". בחיוך הוא אומר: "אפרופו ליבנת - כשישבתי עם ערן ברקת, מנהל קרן ההשקעות BRM, שמדבר בכל מיני מונחים של השקעות - הבנתי יותר מאשר כשישבתי עם ליבנת שדיברה איתי במונחים של טיקטוק".
מה לדעתך מניע את האנשים שפגשת?
"קודם כל, כל אחד מונע מהרבה דברים. אבל היה מעניין לגלות שרובם מונעים בין היתר גם מפחד. ואני יכול לחלק את זה ל-3 קבוצות - פחד מוות, פחד מלהיות 'כישלון' והשלישי זה פחד כלכלי - לא להצליח להגשים את עצמך כלכלית כמו שאתה רוצה. בזכות המפגשים האלו הבנתי את זה גם על עצמי - אני אמנם תופס את עצמי אדם אופטימי, אבל הבנתי שאחד המנועים שלי זו גם ההבנה שהקיום שלי זמני ואני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי על דברים שאין לי תשוקה אליהם. ופחד זה דלק חזק מאוד".
עם זאת, הוא אומר, "הבעיה לדעתי זה שפחד לא יכול להיות הדלק היחיד. הוא יכול להיות אחד הדברים שאתה לוקח בתרמיל כשאתה יוצא למסע להצלחה, אבל ברגע שתהיה איזושהי סערה - ותהיה - פחד לבד לא ישמור עליך לא ליפול. צריך גם ביטחון או אמונה או אופטימיות או דברים כאלו, אחרת זה לא יעבוד".
יש לך דוגמה איך זה בא לידי ביטוי באחת הפגישות?
"יצא לי להיפגש עם מתן ניסטור - מנכ"ל קבוצת 'יאללה רזים' ומרצה להתפתחות אישית. בפגישה הוא הראה לי את החדר שלו… ותגידי לי את, מה לרוב האנשים יש בחדר?"
טלוויזיה?
הוא מחייך בשמחה מכך שנגסתי בפיתיון. "בדיוק. ולו אין טלוויזיה - מול המיטה יש לו לוח ענק עם נקודות לכל שבוע בשנה, וכל שבוע שעובר הוא מסמן בשחור כדי לומר לעצמו - הנה, עוד שבוע מהחיים שלי נגמר ואני מתקרב למוות. האם אני מרוצה מחיי שהם דבר כל כך זמני?".
ומה אתה חשבת על זה?
"אני חושב שכל אחד תופס אחרת תמריצים כאלו, ואני בטוח שמתן מסתכל על דבר כזה בצורה הכי חיובית ועמוקה - אבל לי, כארז, דבר כזה היה מלחיץ אותי. אגב, אם כבר מדברים על מניעים - הכי חזק ממה שראיתי בפרויקט זה כשיש לך רצון אמיתי לעזור לסביבה. יצא לי לשבת בפרויקט גם עם אלון וובר-צביק, ילד בן 18, שהקים במהלך הקורונה את מיזם 'גינת גשם' שפועל להגשמה של כישרונות ותחביבים בקרב ילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי. כשאת מדברת איתו מרגישים איזה ביטחון עצמי עצום יש לו - כי הוא בולדוזר בעבור מטרה. הוא מונע מדלק מאוד נכון - שמה שהוא עושה זה משמעותי להמון אנשים, ושאנשים סומכים עליו שהוא ישנה את מציאות החיים שלהם".
כשמסתכלים על האנשים המצליחים קל לשכוח שכולם, ללא יוצא מן הכלל, עברו הרבה מאוד כדי להגיע לשם - ולעיתים המכשול הקשה ביותר בדרך להצלחה, הוא אתה בעצמך. גם אם לפעמים הציפייה היא שאדם מצליח יהיה בטוח מאוד בעצמו עד כדי יהיר - נראה שבמציאות התמונה היא אחרת. "שאלתי הרבה פעמים בפגישות על מה הם הרגישו שהם היו צריכים 'לחפות' בעצמם בדרך. וזה היה מדהים לגלות - האנשים המצליחים ביותר, הם האנשים שמודעים ביותר לכל המגרעות שלהם. הם ידעו לומר לי הכי טוב במה הם מתקשים ומה הם לא טובים ומה פשוט לא בא להם לעשות".
וארז מפרט ומסביר: "אחד אמר שהוא לא מאורגן, אחד אמר שהוא לא אוהב לנהל מעקב על העובדים, אחד קשה לו עם אינטליגנציה רגשית. ואיך מחפים על זה? בצוות. באנשים אחרים שיודעים להתמודד טוב יותר עם מה שאתה חלש בו".
מה אתה לוקח איתך מהפרויקט הזה?
הוא מבקש רגע לחשוב, ומתחיל לדבר באיטיות. "פגשתי כל כך הרבה אנשים שהם בטופ של הטופ בתחום שלהם. אתה מצפה לאיזשהו קסם, אבל בסוף כולם נראו רגילים, עם תחביבים וחולשות כמוני. האנשים האלה שלפעמים יש להם פרופיל מאוד גבוה ונראים לנו מאוד בכירים - בסופו של דבר הם בני אדם כמוני וכמוך וזה נותן תחושת רגיעה פנימית שאין סיבה שאני לא אעשה את זה גם".
והשאלה החשובה מכל - אז מה הסוד? מה מצאת שמקשר בין כל האנשים הכי מוצלחים בתחומם?
"קודם כל, כולם - אלו האנשים שהעזו לעשות דברים הפוך. כשכולם הלכו לאוניברסיטה, הם עשו משהו אחר. כשכולם רצו לחפש עבודה שכירה עם משכורת גבוהה, הם הימרו על להיות עצמאים. היכולת לראות איפה העדר ולא ללכת איתו - זה משהו שמאוד מאפיין את כולם בחיים שלהם".
"והדבר השני, עם כל הקיטשיות - זו אהבה. בתוך עשייה גדולה ומצליחה, יש רבדים שגם פחות כיף לעשות - לפעמים לא כיף לקום מוקדם לאימון, או להישאר ער כל הלילה או לחפש בכוח קשרים עסקיים - אבל הם תמיד הולכים ועושים את זה. וזה אפשרי רק כשאתה באמת אוהב משהו".
היה מישהו מכל הפגישות האלו שלא היית בטוח שהוא אוהב מה שהוא עושה?
"לא," הוא עונה בהחלטיות. "כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו מאוהבים ומלאי תשוקה בנוגע לעבודה שלהם. וזה, ללא ספק - הסוד של הכול".