רגע לפני שהיא מגיעה לגיל 50, מיכל ינאי החליטה לעצור הכול, לארוז את הבעל, הילדים והכלב – ולעשות רילוקיישן ליוון. "באיזשהו שלב גם בן (בעלה) וגם אני הרגשנו שקצת הלכנו לאיבוד. גם במישור הזוגי, גם במישור המשפחתי", שיתפה ינאי, "שנינו עבדנו נורא נורא קשה, פיזית הוא בחדר סגור עם הזום שלו, אני בחדר אחר סגורה עם הזום שלי – והילדים מסתדרים. החלטנו לנסוע ליוון לשבוע להתאוורר – ונתקענו חודש. ופתאום ראינו שאפשר לנהל את זה גם קצת אחרת, לייצר שגרה משפחתית אחרת. החודש הזה עשה משהו".
"תכל'ס להגיע מרמת השרון למשרד עם הפקקים לוקח יותר זמן", סיפרה תוך כדי שהיא מטפסת במדרגות אל מרפסת המסעדה שבה היא נוהגת לעבוד, "עכשיו אתם מוזמנים להציץ במשרד שלי. יש כאן חוק שאסור לבנות שום דבר יותר גבוה מהאקרופוליס, אז בעצם כל מקום שאתה מסתובב בעיר – תמיד אתה רואה את האקרופוליס כי אין שום דבר שיכול להסתיר אותו".
מיכל הסבירה מה עמד מאחורי ההחלטה לעזוב את הארץ: "זה מתחיל מזה שעוד בכלל חשבנו לעבור לערבה או לצפון, אבל זה הרגיש מין איזה ניתוק מוזר כזה. איכשהו אתונה יצרה איזה שילוב קסום כזה של גם מצד אחד קרוב לארץ שמאפשר להישאר בקשר. אבל מצד שני, עיר שאנחנו אוהבים – ובתוך כל זה כן מאפשר לנו לייצר את הבועה שלנו, להחזיר את עצמנו לעצמנו - ולייצר איזה שקט".
"הגענו לפה והייתי בהתקף חרדה על התקף חרדה. אמרתי: 'מה אני עושה? השתגעתי? אני מפגרת?! בסוף הבת שלי אמרה לי: 'אימא, את תשבי בבית אבות ותבכי שהשתפנת'"
"הגענו לפה ביולי לחפש דירות והייתי בהתקף חרדה על התקף חרדה. אמרתי: 'מה, מה אני עושה?!'. סבבה, משפחה וזה אבל מה אני מפגרת, השתגעתי?! מה חשבתי?'. באיזשהו שלב הייתי לי שיחה עם אלכס (הבת שלה) ואני מנסה לשכנע אותה שאולי לא כדאי, שאולי יהיה קשה ואז היא אומרת לי: 'אימא, את תשבי בבית אבות ואת תבכי, יכולתי אבל בסוף השתפנתי, הייתה הזדמנות'. יאללה אימא תשחררי, מקסימום חוזרים. זה לא בלתי הפיך". הבת אלכס סיפרה: "הגדרנו שנה כדי שהם יתגברו על הפחד, נגיד אם היינו מגדירים את זה ל-3 שנים, את היית מפחדת. לא היית רוצה לעבור, היית אומרת 3 שנים מוגזם לי".
בסרטונים ששיתפה באינסטגרם, חשפה מיכל את הקשיים הבירוקרטיים הכרוכים במעבר. "הסתבר לי שכדי לשחרר את המכולה מהנמל אני צריכה ללכת למשטרה", סיפרה ינאי באחד הסרטונים, "ולהחתים אותם על טופס שאומר שאני לא איזה פושעת בין לאומית ומבריחת נשק".
"אני לא מצליחה לפתוח חשבון (בנק)", אמרה לבעלה בן שהשיב: "חשבון הבנק זה קריטי, נמאס לי מהמזומן. לא הגיוני ששלושה חודשים אנחנו לא מצליחים לפתוח חשבון בנק". מיכל ענתה: "א' כנראה שכן. לך נראה אותך פותח חשבון בנק". בן הצביע על הלפטופ והשיב: "כתוב כאן באחריות של מיכל".
אם זה כזה בלגן, למה לא לעשות את זה מסודר מהארץ ולבוא לפה בראש שקט?
"אי אפשר", השיבו ביחד מיכל ובעלה בן, "חלק מהדברים הצלחנו, חלק אמרו לנו 'עד שאתם לא תהיו פה, אתם לא יכולים להתחיל תהליך כזה וכזה'".
"תחשוב על מישהו אמריקני שמגיע לישראל והכול בעברית. זה קשה, זה סיוט. קנינו דברים באיקאה, אז הגיע הנהג שלא יודע מילה באנגלית והוא מתקשר אליי מלמטה. אני מנסה לתקשר איתו והוא לא מבין כלום", שחזרה ינאי, "אני רצה 6 קומות למטה והוא כבר נסע. עכשיו אני מוצאת את עצמי ברחוב עוצרת אנשים ושואלת אותם אם הם מדברים יוונית או אנגלית כדי שידברו איתו בטלפון. עד שהסברתי לו, הנהג נסע ולא רצה לחזור. עכשיו יש לי דף שכתוב 'חכה רגע אני כבר יורדת' ביוונית".
"חשבו שברחנו בגלל חובות, צחקתי כי הייתי חייבת לספר שלי 50 שקל"
מיכל התייחסה לתגובות בארץ על המעבר: "חשבו שעברנו בגלל חובות. צחקתי כי הייתי חייבת לספר שלי 50 שקל, אמרתי לו אל תגיד אחרי זה יגידו שברחתי בגלל חובות. קראתי קצת בטוקבקים, זה הצחיק אותי, אבל זה גם לגיטימי שאנשים יחשבו, כי זה באמת היה מהרגע להרגע".
על קשיי המעבר עבור ילדיה אמרה: "זה התחלק לאלכס שמאוד רצתה לנסוע, יהלי שכל שינוי קשה לו ומבחינתו זה נורא נורא הטריד אותו. והיה את יובל שהודיע שהוא לא נוסע והוא יחכה אצל סבתא". בנה יהלי שיתף: "אני רציתי לעבור כי גם הרגשתי כאילו שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלי. עשיתי גם טעויות בחיים ורציתי לפתוח דף חדש. אז לטוס ליוון הייתה ההחלטה הכי טובה שלי. כי אף אחד לא הכיר אותי שם ואפשר להגיד שזה עבד".
"אתה מנתק 3 ילדים מהחברים והמשפחה שלהם - והם לא מבינים את עניין ההרפתקה של לנסוע עכשיו לשנה לחו"ל. בשבילם זה יכול להיות מאוד קשוח"
"זה הכי מטריד בסוף", אמרה על ילדיה, "בסוף כל הפרוצדורות זה שטויות. בסוף זה העניין הרגשי, שאם אתה מביא 3 ילדים שאתה מנתק אותם מהחברים שלהם, מהמשפחה שלהם והם לא מבינים את עניין ההרפתקה של לנסוע עכשיו לשנה לחו"ל. בשבילם זה יכול להיות מאוד קשוח".
"מצד שני, כשאתה מגיע לפה ואתה רואה שיש נוכחות הורית כזאת מלאה ומשמעותית בשבילם, אתה מבין שזה באמת הבסיס להכול", הוסיפה, "אז בית ספר יותר קשה, פחות קשה, יותר חברים, פחות חברים. אבל כשאנחנו כהורים סוף סוף חזרנו להיות הורים - אתה רואה איזה שקט נורא נורא בסיסי אצל הילדים. זה הכי חשוב בעיניי".
"אפשר לרדת בבוקר עם פיג'מה למכולת ואין פפראצי"
"אנחנו נמצאים עכשיו בקולונאקי, פחות תיירותית אז לא תראה תיירים מסתובבים".
פחות תשמעי 'מיכל ינאי גדלתי עלייך'.
"כן, אין אין אין. זה נורא כיף תדע לך, אפשר לרדת בבוקר עם פיג'מה למכולת ואין פפראצי. ואפשר לריב עם בן באמצע הרחוב בצעקות, זה ממש נחמד. אני נכנסת למסעדה ואז נורא נחמדים אליי, ואני אומרת נחמדים בזכותי ולא בזכות היותי מיכל ינאי".
זה כנראה לא במקרה שדווקא עכשיו בשלה העת לצאת למסע הזה. בשנים האחרונות, כוכבת הילדים המיתולוגית המציאה את עצמה מחדש כשפיתחה את my medi, אפליקציה למדיטציות בעברית. "השבוע הגענו ל-100 אלף הורדות, שזה מטורף", סיפרה בהתרגשות, "ואני חושבת שיותר מרגש זה שפתאום בתי חולים התחילו להשתמש ופסיכולוגים ממליצים למטופלים שלהם, כל המקומות האלה שבאופן אישי אותי זה מאוד מרגש".
"זה קצת מחזיר את תקופת ערוץ הילדים. כל הזמן אני אומרת לעצמי שמאז ועד היום, הרגשתי אז שאני מצליחה במה שעשיתי לגעת בהמון ילדים וחוץ מלרקוד ולשמוח, כל הזמן קיבלתי תגובות שזה מצליח לחזק ילדים. רק עכשיו אני מרגישה שחזרתי לאותו מקום, של היכולת להצליח במקביל לעשות טוב להמון אנשים בבת אחת".
"לא נהיה אלה שנסעו לשנה וחזרו אחרי 15, לא יקרה"
האמת היא שקשה לה לחמוק מעינינו, גם היום אפשר לראות אותה בסדרה "צוות הצלה" בערוץ ניק ג'וניור לצופי הוט ובכלל היא העדיפה לא להתרחק יותר מדי כדי שתוכל להיות על הקו ולהמשיך להצטלם כאן. בביקור האחרון שלה בארץ היא צילמה קמפיין למוצר נגד בריחת שתן, מה שנקרא – כל גיל והקמפיינים שלו.
"אני חושבת שזה מין ראייה כזאת שאתה בשלום עם עצמך", אמרה על הקמפיין, "אני בזרימה בכלל בזמן האחרון. האמת שמי ששואל אני אומרת לו שאני כבר בת 50 כדי לעכל את המכה שתגיע. זה לא קשה כמו מוזר. לפעמים אני מסתכלת בעיתון בבוקר, זה קורה לי כל הזמן, זה ממש פתטי. אני רואה שכתוב על גבר בן 50 שנדרס ואני אומרת לעצמי שהוא כבר חי את החיים שלו (ואז נזכרת שזה גם הגיל שלה)".
"אבל אני כן יכולה להגיד לך שלא הייתי יכולה לאחל לעצמי להגיע יותר בן אדם שלם עם עצמו ועם העשייה כמו שהגעתי עכשיו לגיל 50. אם ניקח השוואה לעץ, מקודם הייתי ענפים שכל רוח או עניין קטן היה שובר אותם או מעיף אותם או מרסק אותם אז עכשיו אני הגזע והשורשים אפילו".
בעולם הבידור האכזרי שבו שוכחים ממך אם שבוע אחד לא הופעת על המסך, צריך לא מעט אומץ כדי ללכת עד הסוף עם ההרפתקה הזאת, מה גם שמיכל ינאי בכלל לא מבטיחה מתי המסע שלהם יסתיים וכמה רחוק הוא עוד יגיע: "לא נהיה אלה שנסעו לשנה וחזרו אחרי 15, לא יקרה. לא בבית ספרנו. אני לא מרגישה שברחנו משום מקום, אנחנו מאוד מאוד אוהבים את הארץ, את מה שאנחנו עושים בארץ, את כל מה שמסביבנו. מאוד. אבל היינו צריכים קצת להתנסות. חיים פעם אחת. וגם מי ששואל אותי למה נסעתי, אז אני אומרת: 'למה לא?'".