אולימפיאדת טוקיו 2020, שיוט המדליות. זה הרגע שעליו כל שייט אולימפי חולם, רגע השיא. זה הרגע שעליו חלם יואב כהן ב-14 שנים האחרונות. כהן הגיע לשיוט הזה כשהוא יודע שרק שילוב של כמה ניסים יחד יכול להביא לו את המדליה האולימפית שבה הוא כל כך מעוניין. המשתנה היחיד במשוואה שכן היה תלוי בו הוא ניצחון בשיוט הספציפי הזה. אם נעשה סקר מהיר בין אנשי מקצוע, סביר להניח שהם יגידו שההבדל בין ספורטאי בינוני לענק הוא היכולת להגיע לשיא ברגע האמת, ב'מאני טיים' – וזה בדיוק מה שיואב כהן, רק בן 22, עשה.
אחרי תחרות אולימפית מאכזבת יחסית, סיכוייו למדליה היו קלושים אך כהן לא ויתר על שיוט המדליות. הוא עמד בלחץ, ניצח בגדול - וחיכה לשמוע אם השילוב הבלתי אפשרי של הניסים שלו הוא היה זקוק התרחש. זה קרה כמעט בצורה מושלמת. למה כמעט? כי כהן בסופו של דבר היה רחוק נקודה אחת בלבד מהמקום השלישי וממדליית הארד. חלק מיריביו נפסלו אחד אחרי השני, ולבסוף הוא ראה איך המתמודד הסיני לוקח את המדליה ממש בקו הסיום. הייתם מצפים שהפספוס ישבור אותו, אלא שכולנו זוכרים את התמונות שלו מהרגעים שאחרי שנודע לו על ההחמצה: מחויך, רגוע וכבר חושב על העתיד ועל התחרויות הבאות.
מאז אותו פספוס עבר כהן לא מעט. הוא טס עם חברים לחודש של חופשה פרטית במרכז אמריקה – חופשה שבה הוא, איך לא, גלש. מאז הוא נפרד מהדגם שאיתו גלש ב-14 השנים האחרונות והחל להתאמן על הדגם האולימפי החדש – IQ FOIL ובסוף השבוע האחרון כבר התחרה בדגם החדש באליפות ישראל 2021. את התחרות הזו הוא סיים את דרכו כבר בחצי הגמר, אך בראש הוא כבר מסמן את היעדים הבאים. בריאיון ראשון מאז האליפות מתאר כהן את כל מה שעבר עליו בחודשים האחרונים וגם מסתכל לעתיד – אולימפיאדת פריז 2024, שאליה יגיע עם מאמן חדש: הספורטאי האולימפי הגדול בתולדות ישראל, גל פרידמן.
"רוצה לנצח כל שיוט - גם אם הוא רק באימון"
"אנשים אוהבים לחשב סיכויים ולכתוב תסריטים בראש, אני פחות מתחבר לזה", מספר בפתיחות כהן על היום ההוא בטוקיו, שהביא גאווה שבסופה גם אכזבה. "גם אם הייתי יודע שאין לי סיכוי למדליה, אין מצב שהייתי מוותר על שיוט באולימפיאדה – הדבר שעבדתי כל כך קשה כדי להגיע אליו. לא הייתה אופציה שאני לא אעשה את הכי טוב שלי בשיוט".
לא היה בעייתי עבורך לצאת לשיוט כשאתה יודע שהסיכוי להוציא ממנו משהו אפסי?
"אני אדם סופר תחרותי בנשמה ורוצה לנצח כל שיוט – גם אם הוא סתם מתרחש באימון פה בארץ. אני תמיד רוצה ושואף לנצח, אז ברור שבשיוט מדליות באולימפיאדה אני מעוניין לנצח. ככה שלא היה לי באמת איזה קושי מנטלי לעשות את השיוט ההוא, גם אם כולם חשבו שאין לי מה להשיג בו. תוך כדי השיוט ידעתי מה המצב שלי ביחס למדליה, אבל לא האמנתי איך זה ישפיע על האנשים בארץ. כשחזרתי לחוף וסיפרו לי שכל המדינה ראתה את השיוט הזה, לא האמנתי. קיבלתי מאות הודעות, סרטונים של אנשים מתרגשים ובוכים. אמרו לי שדיברתי מדהים ומרגש בסוף השיוט".
ואכן, הצופים באותו יום מלא תהפוכות יתקשו לשכוח את התגובות של כהן רגע אחרי השיוט: "אני חי בשביל הרגעים האלה, ממש עוד שנייה וזה היה נגמר בצורה הכי שמחה. השארתי את הכול במים ונתתי כל מה שיכולתי, כואב". כהן הפגין גישה ספורטיבית ("זה היה ממש קרוב. אני אוהב את הספורט הזה, אין מה לעשות, ככה זה") - אך גם הוא וגם אביו התקשו להכיל את הרגשות: "סחטת אותי, הבאת אותי לדמעות, גמרת אותי, הרגת אותי", אמר האב חננאל בריאיון משותף, "ההתרגשות היא ענקית, האכזבה היא עצומה והגאווה מטורפת. זה רק משאיר טעם של עוד וממשיכים להילחם קדימה".
כעת נכנס כהן לעולם חדש. ההחלטה להחליף את דגם הגלשן האולימפי התקבלה כבר לפני מספר שנים, אך חיכו עם ההחלפה הרשמית עד אחרי אולימפיאדת טוקיו. אלא שלא מעט מיריביו של כהן כבר החלו להתאמן על הדגם החדש, בעוד הוא עצמו המשיך להתכונן לאולימפיאדה על הדגם הישן - מה שיוצר פער בינו לבין שאר המתחרים. "קודם כול, הדגם החדש שונה לחלוטין", אומר כהן. "הדרישות הגופניות שונות לחלוטין ואני, למשל, צריך לעלות במשקל ולהוסיף לעצמי עוד כוח. אפילו פורמט התחרות שונה לחלוטין".
אחרי שהוכחת בטוקיו שאתה מסוגל להיות בטופ, אתה מרגיש את כובד הציפיות לקראת פריז 2024?
"אני מרגיש טוב עם עצמי ויודע שהשנה הקרובה תהיה קשה ומאתגרת. ציפיות תמיד יש. להרבה מהמתחרים שלי יש יתרון עליי כי הם כבר שנה מתחרים על הדגם החדש, בזמן שאני המשכתי להתאמן על הדגם הישן לקראת טוקיו. אני מבין שבשנה הקרובה יהיו לי פחות הישגים והצלחות, אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שאני אבוא להתאמן בכל הכוח ובכל העוצמה".
"החלום שלי הוא מדליה אולימפית"
הדגם החדש הרבה יותר מהיר, ובאיגוד השייט העולמי עושים הכל כדי להפוך את התחרויות עצמן לאטרקטיביות יותר. אם בדגם הקודם היו מתקיימים שני שיוטים בני כחצי שעה ביום, בדגם הנוכחי מדובר ב-4 שיוטים של כ-20-15 דקות. שיטת הדירוג נשארת דומה, אבל כשמגיעים לשיוטי המדליות הניקוד מתאפס ומתקיימים חצאי גמר ולאחר מכן גמר שאליו מגיעים ארבעה גולשים בלבד.
בסוף השבוע האחרון התקיימה אליפות ישראל, לראשונה, כאמור, בדגם החדש. למרות מעמדו, הגיע כהן לתחרות הזו נטול ציפיות וסיים אותה כבר בחצי הגמר, כשהוא לא מעפיל לשיוט המדליות הסופי: "האליפות הייתה מאוד מאתגרת. הגעתי כמעט ללא אימונים והרגשתי ממש שאני קופץ למים חדשים. הרגשתי שאני משתפר משיוט לשיוט, אומנם פחות מבחינת הישגים אלא יותר מבחינת הרגשה, אבל גם זה טוב. נהניתי לחזור להתחרות, זה חשוב. אני יודע שאני יכול להגיע עם הגלשן החדש לאן שאני רוצה".
אתה לא מאוכזב מהעובדה שלא זכית באליפות ישראל?
"היום הראשון של התחרות היה היום השלישי בחיים שבו גלשתי על הדגם החדש. זו לא הכנה מיטבית, אבל ידעתי את זה מראש. לקחתי את ההפסקה ואת החופשה בידיעה שזו תהיה ירידה לצורך עלייה. עכשיו אני עם ראש נקי ואנרגיות מחודשות ואני מכוון את עצמי להמשך".
וההמשך אומר מלחמה על הכרטיס לאולימפיאדה?
"הכרטיס לאולימפיאדה לא נמצא אפילו באופק מבחינתי. החלום שלי הוא מדליה אולימפית, וזו הסיבה שאני ממש לא חושב על איך להשיג את הכרטיס עצמו, אלא איך להגיע לאירוע הזה כשאני בכושר שיא ואחרי שעשיתי הישגים טובים עם הדגם החדש. אם אני אחשוב כל היום על איך להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה – אני אכנס ללופ שקשה לצאת ממנו. אני מתרכז בלהשתפר ולהיות הכי טוב שאני יכול".
וכבר בשבוע הבא יש לך את אליפות אירופה.
"גם האליפות הזו היא סוג של מחנה אימון ואני לא מגיע לשם כדי להגיע למיקום מסוים. אני בא לראות את הגולשים האחרים, להבין איך הם גולשים ואיך הם מתאמנים. אני בא ללמוד במטרה להשתפר. בדיוק כמו אליפות ישראל, גם אליפות אירופה היא חלק מההכנה שלי ולא המטרה".
את האפשרות להמשיך באימונים סדירים, גם בתקופת הקורונה המאתגרת, מצהיר כהן כי הוא הצליח לעבור הרבה בזכות האנשים והגופים שעמדו לצידו: "ברור לי שלא לכל ספורטאי יש את האפשרות של ספונסרים ועזרה גדולה מבחוץ, אבל לי היה את המזל לקבל את יענקל’ה שחר ו-וולוו ישראל ואת בנק הפועלים כספוסרים. כמוסן שגם איגוד השייט והוועד האולימפי עומדים לצידי ונותנים לי את כל מה שאני צריך".
"הוא לימד אותי איך להיות מקצוען"
לקראת אולימפיאדת פריז 2024 ערכו באיגוד השייט שינויים בעמדות המאמנים, ומי שנכנס לתפקיד מאמן נבחרת ישראל לגברים הוא זוכה שתי המדליות האולימפיות גל פרידמן. פרידמן זכה ב-1996 במדליית ארד ושמונה שנים לאחר מכן הפך לישראלי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית, באתונה. כעת הוא ינסה לעזור לכהן להגשים את החלום ולזכות גם הוא במדליה אולימפית.
"אני מכיר את גל מגיל קטן והוא אפילו אימן אותי כשהייתי יותר צעיר", מספר כהן. "הוא זה שלימד אותי איך צריך לעבוד כדי להגיע להישגים. איך זה להיות ספורטאי מקצוען. הוא היה מלווה אותי החל מבניית תפריט ועד לאיך להתמודד עם מצבים בים. אני מאוד מקווה שהדברים יתחברו לנו יחד ואם זה יקרה – השמיים הם הגבול".
מי שמונה למאמן נבחרת הנשים הוא מדליסט אולימפי נוסף, שחר צוברי (זוכה במדליית ארד בבייג'ין 2008). רק לאחרונה צוברי התחרה עם כהן על הכרטיס היחיד לאולימפיאדת טוקיו: הוא כבר הבטיח את מקומו במשחקים לפני דחייתם, אלא שבאיגוד החליטו לפתוח את המאבק מחדש אחרי דחיית האירוע בשנה ואז נבחר כהן על ידי האיגוד לייצג את ישראל. כהן הצעיר נבחר למרות שוויון נקודות מוחלט בין השניים בתום כל תחרויות המטרה. באותם ימים נטען כי בין כהן וצוברי קיימת מתיחות, דבר שכהן מכחיש גם היום, כשהתפקידים כבר השתנו.
"ביני לבין שחר אין מתיחות. רק בשבוע שעבר הוא העניק לי צ'ק מלגה והתנשקנו על הלחי. הוא הלך לאמן את הבנות פשוט כי הוא יותר מתאים לזה. בסופו של דבר למאמן בגלישה יש פחות השפעה על הגולש. הסיבה היא שהגולש מקבל את ההחלטות בים, הוא נמצא שם עם עצמו. זה לא כמו בכדורסל שם המאמן נמצא עם השחקנים כל הזמן ומחלק להם הוראות". ובכל זאת, כהן מודה כי הבחירה בצוברי לאמן את נבחרת הגברים יכולה הייתה להפריע לו מעט: "אם הוא היה בא לאמן את נבחרת הגברים יכול להיות שזה היה קצת מוזר, אבל אני מאמין שהבחירות של האיגוד טובות ונכונות".
דחיית האולימפיאדה בטוקיו עזרה לכהן להשתחל לתחרות. השינוי בלוח הזמנים בגלל הקורונה קיצר הפעם לכהן את חלון הזמנים: לא נותר לו הרבה זמן להשתלט על הדגם החדש ולנסות לזכות במדליה, הפעם הרבה יותר קרוב לבית - בפריז. "יש לי אומנם פחות מ-3 שנים להתכונן לאולימפיאדה הבאה ולהתרגל לזה, אבל אם לא הייתי מאמין שאני יכול להגיע להישגים גם על הדגם החדש – לא הייתי יוצא לדרך הזו", הוא מצהיר.