כשהיא רק בת 18, גל צוקרמן היא כבר אלופת עולם – רק שהיא הייתה צריכה לשמור על זה בסוד. אליפות העולם לנוער בשייט התקיימה בשבוע שעבר בעומאן, מדינה ערבית שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בריאיון ראשון מאז הזכייה, מספרת צוקרמן על ההגעה הסודית שלה לסולטנות עומאן, על ההתרגשות שבה התקבלה, ועל העובדה כי נאסר עליה לדבר עם משפחתה וחבריה ולעדכן אותם על הזכייה.
"יום לפני הטיסה בכלל לא היינו בטוחים אם אנחנו טסים לתחרות", פותחת צוקרמן, שמתראיינת מביתה כשהיא עדיין בבידוד אחרי החזרה לישראל. "הייתה בעיה עם הוויזות שלנו ועם האבטחה, אבל איגוד השייט הבינלאומי דאג שנצליח להגיע. בצ'ק אין בארץ בכלל לא האמינו שאנחנו נוסעים לעומאן. לקח לנו שעה וחצי לשכנע את הדיילת לכרטס אותנו ולקחת לנו את המזוודות. עשינו קונקשן בטורקיה ומשם טסנו לעומאן. כשהגענו לשם לקחו אותנו ללאונג' מיוחד – כי אף אחד שם לא ידע בכלל איך להתעסק עם דרכון ישראלי. הכול היה מאוד מסובך".
"מארגנת הטקס ממש בכתה כשראתה את המים מישראל"
אם לא ראיתם פרסומים על התחרות בזמן אמת ולא שמעתם עליה – אתם לא לבד: "באתר התחרות לא פרסמו תמונות שלנו ולא הכריזו עלינו. היינו שם מתחת לרדאר. אחד הסיכומים של האיגוד הישראלי עם מארגני התחרות, כדי שנצליח להגיע לשם, היה שנסתובב בלי דגלים ושאם מתחרה מישראל יעלה על הפודיום – הוא יעשה את זה בלי דגל המדינה".
"יש מסורת שזורקים את המנצח לבריכה ושכחתי שהטלפון שלי עליי והוא נהרס. סוף סוף יכולתי לספר לכולם שזכיתי, אבל אין לי טלפון כדי להתקשר. זה היה קצת מבאס"
גל צוקרמן
ללא הדגלים, בטקס הפתיחה בכל זאת התקיים אירוע מרגש: "בטקס יש אירוע מסורתי שבו כל נבחרת עולה לבמה ושופכת מים שהיא הביאה מארץ המוצא שלה לתוך כד. מארגנת הטקס ממש בכתה אחרי ששפכנו מים מישראל ואמרה לי כמה זה חשוב שבאנו ועשינו את הטקס. אני חושבת שכל מי שאירגן את התחרות לא ישן לילות שלמים כדי שנוכל להתחרות כמו כולם ושנהיה בסדר".
צוקרמן עשתה הרבה בעיות למקומיים. השייטת הצעירה רשמה הישג נדיר, כשניצחה בכל 18 שיוטי התחרות, כך שהרבה לפני שהתחרות הסתיימה רשמית, היה ברור כי ישראל תהיה בראש הפודיום: "אפשר להגיד שהניצחון שלי עשה להם קצת בלגן. יום לפני שהסתיימה התחרות, כשכבר היה ברור שאני זוכה בזהב, ביטלו בגללי את ההמנונים של כולם. כשכבר היה ברור שזכיתי בזהב, ממש רציתי להגיד למשפחה, לאימא ולאבא, ולחברים שזכיתי – אבל לא יכולתי, היה לי אסור. אף אחד לא ידע על ההישג בזמן אמת".
עוד בעיה, שהפעם לא קשורה לעומאן, היא שכמעט כל תיעוד של צוקרמן מהתחרות האדירה שלה נמחק – אך הפעם באשמתה: "יש מסורת שאחרי השיוט האחרון זורקים את המנצח לבריכה. כשבאו לזרוק אותי שכחתי שהטלפון שלי עליי – והוא נפל איתי למים ונהרס. כל התיעוד שלי נמחק. סוף סוף הגעתי לרגע שאני יכולה לספר לכולם שזכיתי – אבל אין לי טלפון כדי להתקשר. זה היה קצת מבאס".
על היחס של המקומיים יש לאלופת העולם החדשה יש רק מילים טובות להגיד: "בעומאן עצמה התייחסו אלינו טוב וקיבלו אותנו יפה. המקומיים השתדלו להתייחס אלינו כמו לכל מתחרה אחר. אפילו התחברתי עם אחד המקומיים ובכל פעם שנפגשתי איתו הוא נתן לי כיף ואמר לי בהצלחה. בסוף התחרות הוא העלה פוסט לאינסגרם האישי שלו ובירך אותי עם תיוג שלי. זה היה מרגש. בנוסף, המנהל המקומי של התחרות כל הזמן בדק מה איתנו הישראלים".
הפוסט שריגש את גל:
View this post on Instagram
צוקרמן התחרתה בדגם הקייט פויל, אך לא הייתה הישראלית היחידה בתחרות. רוי לוי ואריאל גל משדות ים זכו במדליית הארד במפרשית 420. לוי וגל היו בין הבודדים בקטגוריה שהתחרו בצוות מעורב (נער ונערה, על פי הפורמט האולימפי החדש), והם התחרו בצוותים שרובם היו צוותי נערים בלבד. לוי וגל היו בין הצוותים הצעירים בתחרות, והיו קרובים יחסית למקום גבוה יותר על הפודיום, עם שלושה שיוטים שבהם סיימו במקום הראשון.
"המטרה שלי היא זהב בפריז 2024"
ואחרי שמתנתקים מהעניין הפוליטי, הייתה גם תחרות. כאמור, ההישג של צוקרמן הוא כפול: היא גם זכתה באליפות העולם וגם רשמה ניצחונות בכל אחד מ-18 השיוטים: "זו הרגשה מטורפת. כשטסתי לתחרות בכלל לא ציפיתי לנצח – בטח לא ככה. נסעתי במטרה לנסות להתברג לפודיום – ופתאום אני אלופת העולם. זה מטורף. עשיתי הכנה מצוינת עם המאמן שלי שחף אמיר בישראל. בתחרות עצמה היו תנאים מושלמים בשבילי, רוח חלשה וים שטוח – אני שמחה שניצלתי את זה כדי להראות שההשקעה בי משתלמת".
מה המטרות להמשך?
"המטרה שלי היא זהב באולימפיאדת פריז 2024. חד משמעית. זו התחלת הדרך אבל אני מתכוונת לעבוד מאוד קשה כדי להשיג את זה".
התחרות הזו נתנה לך הרבה ביטחון.
"דגם הקייט פויל הולך להיכנס בפעם הראשונה לאולימפיאדה בפריז 2024 והתחרות הזו ממש עשתה הדמיה של האולימפיאדה. הגיעו רק השייטים הכי טובים מכל מדינה. זה אומר שאולי לא היו הרבה שייטים בתחרות – אבל מי שהגיע אלה רק הטובים ביותר".