"אישה שלא יכולה להביא ילד לעולם זה לא קל": העשור האחרון היה אחד העמוסים בחייה של שירלי בוגנים, היא התחתנה בשנית ולמדה עיצוב פנים. התחילה לעבוד בתחום במקביל להשתתפות בקמפיינים, אבל החלום האמיתי שלה היה אחר, היריון. שאיפה שעבור נשים רבות היא טריוויאלית, הפכה עבורה לאתגר שאיים לפרק אותה.
לפני כחודש בפוסט שפרסמה באינסטגרם חשפה עוד מכשול לא צפוי שנאלצה לעבור: "החלטתי לשתף אחרי התלבטות ארוכה", פתחה, "ביום שני האחרון עברתי ניתוח אנדומיטריוזיס בחלל הבטן. זו מחלה שכל אחת מתוך עשר נשים בעולם סובלות ממנה וברוב המקרים לא במודע והיא פוגעת בפריון האישה. תשע וחצי שנים של מלחמה קשה ודרך מאתגרת שלי ושל בעלי לירן כדי להביא ילד לעולם. לא נשברים ונמשיך לנסות".
"אישה שלא יכולה להביא ילד לעולם זה לא קל, נולדנו עם רחם. זה משהו נורא טבעי שאנחנו גם נביא ילדים לעולם, ניצור חיים. כשאתה רואה סביבך את כולם. כולן סביבי אמהות, כולן - ואני נשארתי אחרונה", שיתפה בדמעות, "זה קשה לראות את כולן מצליחות חוץ ממני. כאילו שכחו אותי בדרך".
אנדומיטריוזיס היא מחלה מתעתעת, קשה לגלות אותה. היא פוגעת בנשים רבות וגורמת בין היתר לקשיי פיריון, אלא ששירלי נאלצה לחכות כמעט 10 שנים ורק בגיל 47 קיבלה אבחון סופי. "אני היום שואלת את עצמי אם זה בכלל יקרה, אתה מגיע לנקודה שאתה כבר מתייאש. אם היית שואל אותי לפני תשע וחצי שנים אם הייתי במצב הזה, הייתי צוחקת. לא הייתי מאמינה לך".
"12 פעמים נקלטתי, היו כבר הריונות עם דופק - וזה לא צלח. ואז התחלתי לפחד – מה יהיה?"
שירלי בוגנים
במהלך השנים היא ניסתה כמעט הכול כדי להרות, שיטות קונבנציונליות וגם אלטרנטיביות, אבל מה ששאב ממנה את מירב האנרגיות בשנים האלה היו אינסוף טיפולי הפריה שלא הצליחו להביא אותה אל היעד. "מנסים ומנסים, לא עובד ומנסים - ועוד הפריה ועוד הפריה", סיפרה, "12 פעמים נקלטתי להיריון, פשוט זה לא צלח. היו הריונות עם דופק וזה לא צלח. ואז אתה מתחיל לפחד – מה יהיה? זה להיות הורמונלית במשך שנים, זה כאבים בגוף, נפיחויות, רעב מטורף, מצבי רוח ובנוסף אכזבות ודאגות. מזל שיש לי פרטנר שיכול להחזיק אותי שם, שאני לא לבד".
הפרטנר הוא איש העסקים לירן סרוק, השניים התחתנו לפני 8 שנים - ועוד לפני כן יצאו למסע להורות. "זה לא קל, אבל אתה שם את עצמך מאוד בצד לעומת מה שהיא עוברת", שיתף סרוק, "קשה לראות אותה נשברת, קשה לראות אותה סובלת, קשה לראות אותה בכל מיני הליכים רפואיים. וכל פעם, אחרי כל אכזבה – זה לאסוף מחדש את השברים של הפאזל, להרכיב אותם מחדש, זה קשה, זה עבודה".
בוגנים הסבירה: "זה מפרק זוגיות, זה גומר על הזוגיות, תחשוב שכל הזמן רופאים בודקים אותי ונוגעים בי ודקירות. אתה לא רוצה שיגעו בך. אתה לא רוצה שאף אחד יתקרב אליך יותר. ומצד שני יש את הביחד, את החברות הקרובה. את התמיכה, זה מה שתופס". לירון הוסיף: "הרצון להגיע לילד בסופו של דבר זה נותן כוחות על. אז אתה מתפרק לרגע ואתה קם עוד פעם ואתה אומר 'יאללה, נשתה מים, נקשור את השרוכים וממשיכים לרוץ'".
"בין הופעת התסמינים לאבחנה עובר לעיתים עשור"
הניסיונות להרות באמצעות טיפולי הפריה נמשכו ממש עד לאחרונה. לפני כחצי שנה, החליטו לנסות נתיב אחר. הם נסעו לקייב כדי להניע תהליך פונדקאות. "אמרתי אוקיי, אם אצלי זה לא עובד, אז אולי אצל פונדקאית זה יעבוד וניסינו כמה פעמים", אמרה בוגנים, "בפעם האחרונה החלטנו ממש לנסוע, רופא המליץ לנו להיות איתה שם בתהליך ההחזרה. האמת היא שהייתי בטוחה שזה כן יעבוד וייקלט - וגם לא עבד".
"הרופא אמר שהוא פשוט לא מבין", המשיכה, "עוברים איכותיים, הרחם שלה היה מעולה, בחורה צעירה שכבר עברה לידות. הכול היה מושלם, באמת מושלם. אין הסבר". רגעים אחרי שהתבשרה על כך, לא הצליחה לעצור את הדמעות: "די זהו. אני לעולם לא אהיה אימא, ממש הייתה לי הרגשה בימים האחרונים".
לאחרונה בעקבות פגישה עם ד"ר עידו סירוטה גילתה שייתכן שרק עכשיו, בגיל 47, נחשף המכשול האמיתי בדרכה לאימהות. "לפי התוצאות של הניתוח, אכן התגלו מוקדים של אנדומיטריוזיס", הסביר לה ד"ר סירוטה, "אלה רצועות שמעגנות ותומכות את הרחם, שבמהלך הניתוח כרתתי והסרתי אותן".
"אז יכול להיות שסוף סוף מצאתי את הבעיה הזאת שמנעה ממני כל השנים האלה?", שאלה בוגנים. "אני חושב שבסיכוי סביר שכן", השיב לה, "אנדומיטריוזיס הוא מרכיב מאוד משמעותי, עד מחצית מהנשים שיש להן את המחלה סובלות מאי-פיריון וקושי להרות. עד מחצית מהנשים באופן כללי שיש להן קושי להרות נמצא שיש להן אנדומיטריוזיס".
ד"ר סירוטה הוסיף: "הבעיה באנדומיטריוזיס שזו מחלה מאוד מתעתעת, כל אחד מהתסמינים כשלעצמו יכול להיות משהו נפרד. לצערי עדיין אין מספיק מודעות - לא בקרב המטופלות וגם לא בקרב הרופאים, מה שמביא הרבה פעמים הפניה למקומות הלא נכונים. למעשה, זמן העיכוב בין הופעת סימפטומים לאבחנה עומד על בין 10 ל-12 שנים. ככל שמאבחנים את המחלה הזו בשלב מוקדם יותר, אפשר להציע טיפול יותר יעיל, וגם על ידי כך לשפר את פוטנציאל הטיפול".
"כל מה שאני רוצה זה להיות אימא, זה לא צריך להיות כזה מסובך"
"זה מתסכל, אני לא אשקר", סיפרה בוגנים, "רוב הרופאים שטיפלו בי, לא בדקו אלא רק שלחו להפריות. כמויות ההורמונים שהכנסתי לגוף הם פשוט לא נורמליים. אתה עובר עוד חודש ועוד חודש ועוד הורמונים – ושום דבר. אתה מבין שיש פה משהו. כשאומרים לך שאתה נמצא באיזור האפור זה מתסכל – אני בן אדם שחייב למצוא תשובה, אחפש עד שאמצא אותה. יהיה לי קשה כי אני כבר לא צעירה, אבל אני לא מוותרת. אני לא אוותר על החלום שלי כל כך מהר. אני רוצה לדעת לפחות שמצידי ניסיתי הכול, אבל הכול".
זה לא רק שהיא מוכנה לעשות ולנסות כל מה שאפשר. היא החליטה, אולי קצת בלית ברירה, ללכת נגד קמפיין ה'צאו לי מהרחם' ולשתף בקושי הגדול שהיא מתמודדת איתו. "אני בן אדם מאוד דיסקרטי לגבי החיים האישיים שלי, אבל הבנתי שעזרתי להמון נשים. קודם כל לפתוח את הנושא הזה ועוד נשים שחוות את אותו תהליך שאני עוברת. הן לא לבד. אני לא יכולה אפילו להסביר כמה שלחו לי תודה, פשוט תודה, על החשיפה והעזרה. הבנתי שאני עושה משהו שהוא נכון, טוב שחשפתי את זה - ואני לא מתחרטת לרגע".
"כל אישה תגיד לך שזה הדבר הכי חשוב בעולם, אני לא יכולה להסביר את זה, זה פשוט בוער בי. אני לא יודעת, פעם היו לי חלומות גדולים, היום אני רוצה להיות אימא, זה החלום שלי", אמרה בדמעות, "רק להיות אימא, זהו זה. השאר כבר לא מעניין, השאר יגיע – ואם לא יגיע אז לא נורא. כל מה שאני רוצה זה להיות אימא. אין סיבה בעולם שזה לא יעבוד, זה לא כל כך מסובך, זה לא צריך להיות כזה מסובך".