ג'יבוטי - בעבר סומאלי הצרפתית - היא עיר-מדינה של כמיליון תושבים. זהו הנמל החשוב ביותר במרחב ים סוף ונתיב הסחר העיקרי של אתיופיה הענקית, שאין לה מוצא לים. יש בה בסיסים של לא פחות משישה צבאות זרים - כולל ארה"ב וסין - ובה יושב המטה של הצי הבין-לאומי הנאבק בפיראטים במפרץ עדן.
שיתוף-פעולה צבאי הדוק מתקיים עם סעודיה, אבל דובאי, לעומת זאת, הצליחה להסתבך בסכסוך עם ראש הממשלה אסמאעיל גלה לגבי הרחבת המעגן ושדרוגו וכך אבדה לאיחוד האמירויות ההשפעה שם. גורמים בכירים בג'יבוטי לוחשים באוזני, כי בהינתן אור ירוק מהסעודים - ישמחו לכונן קשרים גלויים עם ישראל. ואגב מדינת איי קומורו (איי הירח) שמצפון למדגסקר, אף היא חברה בליגה הערבית, תלך מייד בעקבותיה.
גלה ירש את דודו ומשמש נשיא כבר יותר מ-20 שנה. הוא תיקן את החוק כך שייבחר לכהונה נוספת בשנה הבאה. הוא פוליטיקאי ערמומי מבית ותכססן מעולה בתוך פקעת היריבויות באזור. השבוע אמר שממילא מאז 1995 אנשי-עסקים (ותיירים אם יש כאלו שמעוניינים) חופשיים לבוא לג'יבוטי עם דרכונים ישראלים ובני ארצו רשאים לנסוע לישראל (בעיקר לקורסים מקצועיים). אין שום איסור על מטוסים ישראלים לעבור בשמי ג'יבוטי וגם האוניות עוצרות שם. "אין לנו בעיה עם היהודים", אומר גלה, "וגם לא עם ישראל כאומה". עם זאת הוא מחכה, לטענתו, למחווה כלפי הפלסטינים.
החזון שלו הוא למנף את חשיבותה הגיאו-אסטרטגית של ארצו, כדי לחקות את הפלא הכלכלי של דובאי. הסינים מציעים לו מלוות וסיוע למימוש השאיפה הזו: להחליף את פרברי העוני של העיר במגדלים נוצצים, רכבות משא מהירות, ליזום מפעלים שיביאו סוף סוף להיווצרות מעמד ביניים מקרב השבטים המקומיים. גלה דוחה את האזהרות כי הוא עלול להסתבך במלכודת חובות מתוצרת בייג'ינג.
שעתו דוחקת מפני שהוא חרד מהפעילות של איחוד האמירויות לבנות נמל משוכלל בברברה (וגם בסיס צבאי) שבסומלילנד (בעבר סומאלי הבריטית) וגם בבוסאסו שבפונטלנד, מחוז כמעט-עצמאי-לגמרי של סומאלי המפוררת. נמלים כאלה, נוסף לבסיס החשוב של האמירתים בעסב שבאריתריאה, יוכלו בעתיד לאיים על בכורתה של ג'יבוטי כצומת ימית. ואגב, אין ישראל צריכה להכיר בעצמאות סומלילנד -היושבת על מבואות הים האדום - כדי לפתח קשרים עימה. הנשיא מוסא ביהי - מותר לי לומר - מאוד ישמח!
למרבה הצער, אין לא לראש הממשלה ולא למל"ל או למשרד החוץ (אם בכלל התעורר) הזמן והקשב לעסוק במדינות האלה. אפילו בקידום הנורמליזציה עם סודן מתנהלת ישראל בצליעה איטית. הטיפול אינו בידיים מספיק טובות וליבי כואב נוכח הסכנה שנמוסס את ההישג. תזכורת: זירת ים סוף חיונית לאינטרס הלאומי שלנו ובמיוחד כשהאירנים (באמצעות החותים בתימן) חולשים על מצרי באב אל-מנדב (שער הדמעות). איום על נתיבי השיט שם הפך, לצערנו, לסכנה מוחשית. ולכן כל מי שמסביב - ג'יבוטי, סומלילנד, פונטלנד -אינם סתם שמות על האטלס, אלא כתובות להסכמים ושיתופי פעולה.