היום לפני 50 שנה בדיוק, ב-20 ביולי 1969, פתח ניל ארמסטרונג את צוהר "העיט", ירד בסולם והיה לאדם הראשון שכף רגלו דורכת על הירח. כמו בכל העולם, גם בישראל עקבו בהערצה אחר ההרפתקה הגדולה בתולדות האנושות: כתבים נשלחו למרכז החלל ביוסטון, דיווחים שוטפים כיסו את המסע מכל זווית אפשרית ופרשנים שפכו תלי תילים של מילים על שאלת חשיבותה ההיסטורית, המדעית והמדינית של הנחיתה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
יותר מכל אסטרונאוט אחר שקדם להם - למעט, אולי, חלוץ החלל יורי גגרין - האסטרונאוטים של אפולו 11 זכו למעמד של כוכבי רוק בתקשורת המקומית. עמודים שלמים במוספי סוף השבוע הוקדשו לקורותיהם של ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס, לרבות כתבות על לימודי המשחק של ג'ואן אולדרין ותמונות של קולינס בן ה-10 במסיבת תחפושות.
תמונות שהקורא העברי דווקא לא זכה להן היו התמונות מהנחיתה עצמה. נחום ברנע כתב אז בתסכול בעיתון 'דבר': "השעה היתה 10.18 לפי שעון ישראל, וכל העולם התרבותי חזה בעכביש אחד ובשני אנשים נוחתים על הירח. רק אנחנו חכינו עוד 23 שעות של רדיו ועתונים, כדי לראות את הצילומים ההיסטוריים (...) שידורי הרדיו היו מרגשים, וגם סרטי הטלוויזיה שסיפרו על הפלגות אחרות, רחוקות. החללית עשתה את דרכה לירח, ואנחנו רצינו מאוד להיות איתה, כמו מאות מיליונים אחרים. נראה ששכחנו לרגע שאנחנו מדינה קטנה במזרח רחוק שקשריה עם לווייני התקשורת הם חזון לעתיד, שאפילו קול הטלפונים בה חלש יותר משידורי החלל. עד שננסה לראות מה שרואה שפחה על ההודסון, יהיו הם במאדים".
אבל גם בלי "הצילומים ההיסטוריים", למשימת אפולו 11 היו יתרונות מובהקים לישראל. שעות ספורות לפני שהאדם כבש את הירח, כבש כוח קומנדו ישראלי מבצר מצרי באי גרין. ההמולה התקשורתית סביב מבצע אפולו 11 הסיתה את תשומת הלב ממבצע בולמוס 6 הנועז של צה"ל, ואפשרה לממשלה לחמוק מביקורת בינלאומית על המשך נוכחותה בסיני. בנוסף, בטווח הארוך, הניצחון האמריקני המוחץ במרוץ החלל פגע במעמדה של מצרים, אויבתה המרה של ישראל ובעלתה בריתה הקרובה של ברית המועצות.
עוד לפני הנחיתה עצמה, ב-18.7, הסביר פרשננו המדיני דוד קוליב בעיתון "הצופה" כי מבצע אפולו 11 טוב לוושינגטון - וטוב לירושלים: "מסע הגבורה של ארמסטרונג, אלדרין וקולינס בא לעולם כמו רוח טובה ומשיבה נפש. בימי התכונה למסע ההעפלה על הירח נשתתקו במוסקבה ובוואשינגטון הקולות הנזעמים, שנשמו כמו רעמים ראשונים ב'מלחמה קרה' מחודשת (...) בימי ההתפעלות הכללית מגודלה של הצלחת הצוותות הטכניים והמדעיים של מחוללי מבצע 'אפולו-11', כמו נשכחו לימים אחדים הדיונים הבלתי פוסקים על כשלון מערכת ויאט-נאם ועל התוצאות האפשרויות של נסיגה אמריקאנית כוללת מזירת הדמים. ואפילו בתחום הנוגע לנו במישרין, 'מלחמת העצבים' הממושכת והרצופה בשורות סיוט של מלחמה קרובה במזרח התיכון והשופעת תביעות להגברת הלחץ המדיני על ישראל, חלה הפוגה קלה בשבוע החולף".
"לכן אומרים גם האסטרונאוטים - הוא היחידי שמן סי.די."
וממש כמו היום, גם אז העיתונאים חיפשו את הגאווה הישראלית. גיבור היום היה ד"ר עמנואל גיל-אב מהמחלקה לכימיה במכון ויצמן, שפיתח "שיטת אנאליזה המסייעת במחקר קיום החיים על הירח ובחלל החיצון" - לשון 'מעריב' מה-26.7. היום ברור לנו שהירח חסר חיים לחלוטין, אבל זאת חוכמת בדיעבד, שלמדנו מניתוח דוגמיות הירח שהביאו האסטרונאוטים של אפולו 11 עד 17. ד"ר גיל-אב וצוותו הוזמנו על ידי נאס"א לאוניברסיטת יוסטון, שם הם עזרו לשלול את קיומם חומרים אורגניים, בעבר או בהווה, בסלעים שאספו ארמסטרונג ואולדרין. כלי התקשורת בישראל עקבו בדריכות אחר תרומתו של ד"ר גיל-אב להצלחת המשימה המדעית של אפולו 11, והמשיכו לעקוב אחר מחקריו גם חודשים רבים אחרי הנחיתה עצמה.
גם החברות המסחריות מיהרו לקשור את מוצריהן לעידן החלל החדש. IBM ישראל פרסמה שמחשביה שימשו את הסטורן V, חברת השעונים OMEGA השוויצה בכך שכובשי הירח ענדו את שעוניה ("זהו השעון היחיד שאושר ע"י NASA לטיסות מאוישות לחלל") ואילו חברת סונול הבטיחה למתדלקים העתידיים תחנת דלק ב"ים השלווה" (אנחנו עדיין מחכים). חברות אחרות פשוט נדחפו בכוח לאור הזרקורים של הירח. חברת "עץ הזית", למשל, פרסמה את עצמה דרך השורות המשונות: "האדם הראשון שהתארח על הירח היה אסטרונאוט אמריקאי. במטבח, אורחך הוותיק הוא שמן 'אקסטרה' סי.די. של 'עץ הזית'. לכן אומרים גם האסטרונאוטים - הוא היחידי שמן סי.די."
"לאפולו 11 אין שום השלכה על הפילוג במפלגת העבודה"
כמו כל מאורע גדול אחר בתולדות האדם, גם התגובות לנחיתה על הירח נעו בין אופטימיות מוגזמת, פסימיות מוגזמת ואדישות מופגנת. כך, למשל, המשורר אברהם שלונסקי התנבא ב'דבר': "עוד יסעו לירח מתחנת האוטובוסים של 'אגד' ודבר לא ישתנה. כמו שאני מדבר עכשו בטלפון עם ניו-יורק, ולפני מאתיים שנה היו חושבים כי דבר כזה ישנה את סדרי העולם. זה לא כלום, לא משנה, תמיד אותם בני-אדם. מתאבדים ואוהבים". שלונסקי אפילו כתב שיר עתידני המספר על כך שנכדתו סיגלי תופסת טרמפ לירח - "ולעת שובה הביתה שרה / על נצח כוכביהם של סב וסבתא".
והיו כאלה שממש התנגדו לאפולו 11. ראש וראשון לשונאי אפולו היה כתב 'על המשמר' יעקב רבי שהצליף בפרויקט בשיטתיות ובארסיות - הצלפה שלא שככה אפילו אחרי הנחיתה ההיסטורית: "העולם (אמרו המאלתרים הנכבדים והפחותים) לא יהיה עוד מה שהיה עד ל-20 ביולי 1967 (...) דברים בטלים. העולם אחרי ה-20 ביולי נהג כמנהגו ובסורו הרע. בהונדוראס ובסאלבאדור לא שבת הנשק. בתעלה נפלו בחורים טובים, ונאצר בוודאי חשב הלאה, בלי הפוגה של רגע, איך להילחם עד הישראלי האחרון או עד המצרי האחרון. כאשר ארמסטרונג ואולדרין עסקו באיסוף דגמים מקרקע הירח, לא הייתה לזה שום השלכה על המהלכים לקראת פילוג או אי-פילוג במפלגת העבודה. האם הנחיתה על הירח היא שהניעה את דוורי תל אביב להתעקש ולא לקבל את צווי הריתוק? בביאפרה, יש לשער לא היתה בעשרה ביולי שום האטה בקצב הג'נוסייד".
רבי אמנם היה קיצוני בהתנגדותו למבצע - אבל הוא ממש לא היה היחיד. גם פרופ' שמואל הוגו ברגמן הסביר שמרוץ החלל הוא בריחה מבעיות הארץ. "קשה מאוד להניח כי האדם - שאינו יכול לסדר את העניינים הקטנים שלו עלי-אדמות, כמו סלבדור והונדורס, או אנחנו והערבים - יצליח לסדר את העניינים בחלל הגדול", אמר הפילוסוף הישראלי. "הטכנולוגיה התקדמה בצעדי ענק, והאדם לא השתנה. נוצרה דיספרופורציה עצומה בין האדם ובין כלי הנשק שלו, והסכנה הזאת גדולה מאוד. אינני יכול להריע בלב שלם".
למרות שפרויקט אפולו שולם מכספי משלם המיסים האמריקני, ישראלים רבים חשבו שכדאי היה להשקיע את הכסף בפרויקטים דחופים יותר, כמו מיגור הרעב והמלריה. עורך 'דבר', יהודה גוטהלף, תהה: "האמנם זו המשימה שצריך היה לתת לה עדיפות ראשונה במעלה? תכנית כיבוש החלל בלעה כבר 25 מיליארד דולר. וכסכום הזה וודאי הוציאה גם רוסיה הסובייטית. מצויים עדיין עשרות מיליוני אמריקאים שרמת חייהם אינה מניחה את הדעת; קרוב ל-180 מיליון תושבי ברית המועצות רחוקים מרמת חיים נאותה; ויותר ממחצית אוכלוסי כדור הארץ סובלים מרעב, תת-תזונה, בורות, חוסר טיפול רפואי. והרי חישבו ומצאו, כי הסכומים העצומים שהושקעו למימוש התכניות לכיבוש החלל היו מספיקים תוך עשר שנים לשפר את רמת החיים בכל הארצות הבלתי-מפותחות ולהעלות את ההכנסה השנתית לגולגולת ב-25%!"
סבר פלוצקר, אז הפרשן הכלכלי של 'על המשמר', לא ממש התרשם מחישובי הגולגולות של גוטהלף: "המקום הראשון במרוץ החלל עלה לאמריקנים 50 מיליארד דולר", כתב פלוצקר. "כל המספרים האלה נראים בעינינו אסטרונומיים מאוד. לאמיתו של דבר הם נמוכים להפליא... מחירה של תוכנית 'אפולו' כמחירה של שנת-מלחמה אחת בוייטנאם [או] שישית מן הרווח השנתי הנקי של הפירמות המסחריות (...) מוסר השכל: הארלם לא תחוסל על חשבון חיסולה של סוכנות-החלל, אלא קרוב לוודאי להיפך. אותו קונגרס, אשר החליט לסתום את הגולל על תוכניות החלל הנוספות, החליט גם כי העניים הם העניים משום שאינם רוצים לעבוד. השמרנות היא השקפת עולם כל-מקיפה".
ואילו עיתון 'הצפה' הזכיר לקוראיו כי ההשקעה במדע משתלמת - גם לאדם הפשוט בחיי היומיום. "בין ההתפתחויות הטכנולוגיות החשובות, הנובעות מתוכנית חקר החלל, מן הראוי להזכיר פיתוח טכניקה של קפה מיובש בדרך של הקפאה ושכלול המחשבים הן הגדולים ביותר והן הקטנים ביותר (...) מחקר החלל הביא בעקבותיו שינויים, שלא פסחו על המחבתים ועל כלי המטבח".
"אפולו 11 - סכנה לרומנטיקה"
דיון שונה לגמרי התעורר בשאלת גורלה של הרומנטיקה. ספציפית, היו שחששו שהנחיתה על הירח תקלקל את היותו סמל לאוהבים, לסהרוריים ולמוכי הירח.
"מה יעשו המשוררים, שירח וכוכבים היו להם למקור לא-אכזב, למקור נצחי של השראה לירית?", שאל דוד לאזר, עורך המדור הספרותי של 'מעריב', ב-18.7. "אור הכסף, טל הכוכבים, בבואת הכימה במראת האגם, אוושת האילנות מול סהר מליל - האין סכנה נשקפת להם שייצאו מן האופנה, כאשר יחזרו טייסי אפולו ויגלו שאותו כוכב-לכת רומנטי הוא סך-הכל תרכובת-כימית כזו וכזו?..."
המשורר משה דור הסכים - והוסיף שהירח עלול לצאת מהאופנה יחד עם שירי הירח. "כיצד נקרא, באיזו נימה, שירים כגון 'ירח' של נתן אלתרמן? הנה כי כן, 'העוד ישנם כל אלה?' 'העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?' - הקושיות קיבלו לפתע מין אקטואליות מוזרה". אלתרמן עצמו, אגב, לא היה שותף לחששות לגבי עתיד שירו, והוא כתב ב'מעריב': "אין שחר לכל הדיבורים הבאנאליים על המדעים ההורסים את 'המסתורין שביקום'. מעולם לא היו מסתורין אלה ערים יותר, מפעימים יותר, חיים ומוחשיים יותר".
ש. אבינועם בעיתון 'החזית' היה עוד פחות סובלני מאלתרמן לטענות על הרס הרומנטיקה: "בא רגע גדול בתולדות אדם. רגליו דורכות על פני הירח. יש מי שזה מטריד אותו מבחינה רומאנטית. מה יהיה על קסמי הירח, על האנחות לירח, על העצבות שבירח, על אהבות ושירות לאור הירח. הבל הבלים! כאילו פסק יופיה של קשת בענן לכשהובררה מהותה של הקשת, אחיזת העינים שבה".
ולא רק לעתיד השירה הרומנטית חרדו סופרינו ומשוררינו. גם מעמדה של ספרות המדע הבדיוני עמד על הפרק. בעיתון 'הבוקר' נשאל חוקר הספרות פרופ' דב סדן: "בדור זה של חלליות וטילים, של אסטרונאוטים וטיסות לירח, האם יש עוד בכלל מקום לספרות?" ענה הפרופסור: "יגיעו לירח או היכן שיגיעו. תגלית שימוש האש היתה גדולה מכל אלה. תהיה ספרות, משום שכמה כוחות בנפש אדם אינם באים על סיפוקם גם בהגיע האמצאות הטכניות למרומי הדמיון".
אבל נחום ברנע לא השתכנע - ופסק: "הירח איכזב. הוא אינו עשוי גבינה ירוקה, כמו שקיווינו, ונמלים ענקיות לא איימו על ארמסטרונג. אנקסגורס, הפילוסוף היווני, עשוי עוד לצחוק על חשבון תלייניו. הוא הומת מפני שהעז להניח, כי החומר שהירח עשוי ממנו, הוא אותו חומר שממנו עשוי כדור-הארץ. המדע הדמיוני פשט את הרגל".
"כיבוש החלל לא ייצור חלל בהשקפת עולמנו הדתית"
נחיתת אפולו 11 עוררה מחלוקת גם בקרב הדתיים - מחלוקת שהפכה לסערה הלכתית: בחציו הראשון של החודש העברי, הדתיים מברכים את "ברכת הלבנה" - תפילת התחדשות וגאולת העם היהודי. באותה תפילה ישנה שורה אחת האומרת "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויביי לנגוע בי לרעה". אלא שכעת, כאשר האדם כבר יכול לנגוע בירח - האם פירושו של דבר שאויבינו כן יכולים לנגוע בנו לרעה?
הראשון לתקן את הנוסח המקובל היה הרב הצבאי הראשי, הרב האלוף שלמה גורן, שמצא נוסח קדום במסכת סופרים: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך". הרב גורן הציע לתקן את התפילה בהתאם לנוסח הישן, כך שלא תיווצר סתירה בין היכולת לגעת לנגיעה בפועל במבצע אפולו 11 - ובכל משימות אפולו העתידיות.
החב"דניקים, מצידם, טענו כי אין כל צורך בתיקון, שכן האדמו"ר מלובביץ' כבר התייחס לסוגייה בזמן שאפולו 9 הקיפה את הירח. לטענת הרבי מלובביץ', המילים "איני יכול לנגוע" מתייחסות אך ורק למילים "כשם שאני רוקד" - וברור שלא ניתן להגיע לירח בצעדי ריקוד. אדרבא, טען הרב, הטיסות לחלל רק "מגבירות את האמונה בבורא".
גם הרב יעקב שטיגליץ בעיתון "הצופה" לא ראה כל צורך בתיקון נוסח התפילה - אלא להפך: "בידע רב יותר ובתקוות גדולות יותר נצא מבושמים ושמחים לרחובה של עיר לברך על הלבנה ולהתפלל על מילוי פגימתה יחד עם פגימות נפשנו, ולאחל לחלל, ולעולם, פתיחת דף חדש בתולדות הרוח של האנושות, שבעקבות עם ישראל, עתידה אף היא להתחדש כמותה".
למה ניל ארמסטרונג נבחר להיות האדם הראשון על הירח?
מה היה קורה אילו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו נתקעים על הירח?