בפרק ששודר אתמול של "המירוץ למיליון" (שבת, 21:30), הזוג החרדי איציק ואסתי הגיעו לכנסייה המרכזית בריקיאוויק וגילו שהם צריכים להיכנס פנימה כחלק מהמשימה. השניים סירבו לעשות זאת בטענה שזה נוגד את הדת והאמונה שלהם. "גדלנו שאסור להיכנס לכנסייה, נקודה", אמרה אסתי. בהמשך הגיבו בני הזוג: "זו הייתה חתיכת כאפה, הבנו שאנחנו לא מסוגלים לבצע את המשימה. זה קשוח מאוד, כי עוברת בראש התחושה שאולי הכל נגמר עוד לפני שהתחיל".
ומה קורה בפועל כשיש טיול מאורגן ומגיעים לכנסייה מפורסמת? על פי מספר מדריכי טיולים איתם דיברנו, הדברים נראים קצת אחרת: "כמדריכה שמפעילה טיולי מסורת אני יכולה להגיד שהציבור חרדי בכלל לא מתקרב לכנסיות, גם לא מצטלם בקרבה שלהם", אומרת מדריכת טיולים. "בציבור הציוני-דתי, זה כבר סיפור אחר, חלק כן נכנסים וזה לא חד משמעי. הרבה פעמים זה מושפע מרוח הקבוצה. אם יש מישהו אחד דומיננטי שאומר שאסור או מותר, לרוב השאר הולכים אחריו. באופן כללי לא נכנסים לכנסיות, אבל זה לא גורף".
מוטי זלוטניק, מנהל מחלקת מסורת בקשרי תעופה, מחדד: "חשוב לסווג בין כנסייה פעילה לבין כנסייה לא פעילה. למשל הנוטרדאם בפריז, או הקפלה הסיסטינית בוותיקן, זה יותר מוזיאון מאשר כנסייה ואנחנו מגיעים אליהן בסיורים שלנו. ברגע שמגיעים תמיד שואלים מי רוצה להיכנס ומי לא, והמדריך נכנס בכל מקרה. זו המתכונות שעובדת ברוב המקומות בעולם. יש כאלה שמקפידים לא להיכנס, אבל לפחות 50 אחוזים נכנסים למקומות שאנחנו לוקחים אליהם".
ניצן, דתייה שטיילה כמה פעמים בחו"ל, טענה בפנינו ש"עקרונית זה אסור, אבל אני בדרך כלל נכנסת". לעומתה, זוג מטיילים דתיים בגיל 50 מבאר שבע, אמר לנו: "כשהיינו בטיול לתאילנד לדוגמא, היו כנסיות שלא נכנסנו בכלל וגם עוד יהודים דתיים שלא נכנסו בגלל ההלכה שאוסרת".
ומה לגבי מסגדים? מבחינת ההלכה אין בעיה להיכנס. "אין בעיה, מותר להיכנס, כיוון שמסגד לא מוגדר כבית עבודה זרה", אומר הרב פנחס בדוש. "המוסלמים מאמינים שיש אל אחד, ורק מאמינים שהנביא שלו הוא מוחמד. אבל הם לא מאמינים שהנביא שלהם שותף בבריאה או בהנהגה".