אין מקצוע שחסין מטלטלות עצומות בגלל ה-AI. אבל דווקא המנטליות של השכיר מונעת ממנו להתכונן טוב יותר לעתיד. איך מתמודדים עם סכנות השוק? זה לא רק ללמוד להשתמש בכלי AI, זה ממש לשנות מנטליות
הגיע השבוע הזה בשנה שאנחנו מבקשים את הקול שלכם: אם אתם אוהבים את "בזמן שעבדתם", בואו להראות את התמיכה שלכם בהצבעה לפודקאסט השנה של גיקטיים שתכף נסגרת. אנחנו מועמדים לפודקאסט השנה 2024 בקטגוריית טכנולוגיה (קטגורית אלכוהול כבר מלאה).
אם הסתבכתם עם הטופס - הנה מדריך קטן איך עושים את זה בקלות.
אין מקצוע שחסין מטלטלות עצומות בגלל ה-AI. כל אחד בקצב אחר. תסתכלו על עובדי מרכזי שירות לקוחות, מכירה, תמיכה. בקיצור קול סנטרס. בקיצור "הוט שלום מדברת חדווה". היום כלי AI כבר עוזרים למוקדנים כאלה בטירוף, עם תובנות על הלקוח תוך כדי השיחה. באזורים דוברי אנגלית בוטים כאלה כבר מחליפים את העובדים לגמרי.
חשבתי שהשפה העברית היא חסם ששומר עלינו מתזוזות מהירות. אני שומע מהשוק שכבר לא. זה עניין של חודשים ספורים. בשלב הראשון ה-AI הופך את עובדי המוקדים להרבה יותר יעילים, בעזרת תובנות והמלצות בזמן אמת על הלקוח שאיתך בשיחה. 20 איש יעשו עבודה של 40. אבל יעבור עוד קצת זמן, ונגלה שבמקום 20 צריך 4 עובדים.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טוריםכאן
יכול להיות שהתהליך ייקח שנתיים. ויכול להיות שזה ייקח 6 שנים. אנחנו לא באמת יודעים. השבוע השתתפתי בדיון של ועדת המדע בכנסת ביוזמת ח"כ אורית פרקש הכהן. מדניאל שרייבר מנכ"ל למונייד ועד בנק ישראל, נפרסו שם תחזיות מנוגדות בתכלית באשר להיקף וקצב ההשפעה על התעסוקה בישראל (הדיון המלא והמרתק כאן). החל מחתירה ל-100% אבטלה ועד השפעה מינורית וזעומה - כל האופציות על השולחן.
מה שברור לי, זה שהרבה מקצועות הולכים להשתנות בקצבים שונים. איך מתמודדים? זה לא רק ללמוד להשתמש בכלי AI. זה לשנות מנטליות. כמי שכבר שנים לא עובד כשכיר, מנטליות השכיר היא בעיני סכנה. שכיר בא לעבודה וחוזר הביתה. הוא לא חושב על ללמוד את השוק, לזהות מגמות, לנהל קריירה באופן אקטיבי, להתאים את עצמו מראש. לעומת השכיר - המנהלת או היזמת מסתכלת כל הזמן לצדדים, לומדת את השוק ואת המגמות, ומתאימה את העסק. כשהרגע יגיע, היא תשלח מכתב פיטורין, והשכיר יהיה בהלם. לא, אף אחד לא יודיע לך מראש. אין למנהלת אינטרס לעשות את זה. ניהול הקריירה שלך זו הבעיה שלך. אם אני צריך לדמיין שירות תעסוקה עדכני, זה יועץ שמלווה אותך לא פעם ב-3-5-10 שנים כשאתה במשבר קריירה, אלא כל הזמן. מקדים תרופה: לאן העולם הולך ומה אתה צריך ללמוד עכשיו, ואיך לעדכן את היכולות של עצמך לפני שהמכתב מגיע.
כמעט גול
הייתי מה זה קרוב! כלומר לא אני, הבוט שהפעלתי באתר Convergence כמעט הזמין לי מקום במסעדה ומצרכים הביתה. אתם חייבים לנסות גם. בלי להיות מושלם, זו חתיכת הצצה לעתיד. ככה זה נראה:
היי, שמאלנים, כמה בא לכם שיהיו ימנים סביבכם? ובממשלה שלכם?
ימנים, אותה שאלה אליכם. אתם רוצים שמאלנים בשכונה? בבית הספר? בממשלה?
חכו שנייה עם השאלה הזאת, ותכירו את הזוג המוזר: אלכס ופיטר.
"אני דיסלקט יהודי ממוצא מעורפל, אז מותר לי להגיד הכל". אבא שלו רופא יהודי, אמא אמנית אפרו-אמריקאית, ואלכס קארפ הקים ומנהל את החברה הכי מסתורית בוול סטריט: פלנטיר. חברת הדאטה שאוספת הכל וחוקרת הכל, ואהובה על ידי שירותי ביון בעולם. ראש המטות המשולבים הקודם, הגנרל מארק מילי, כינה את המוצרים של פלנטיר "השינוי הצבאי הכי גדול אי פעם".
קארפ הוא הכלאה מוזרה של ליברל ושמרן. שמאלן וימני. כילד צעד במצעדי זכויות אדם, ובקמפיין האחרון תרם לביידן ולהאריס בכפולות של ח"י. הרבה כפולות.
לדבריו, בלי המודיעין שמספקת פלנטיר היו מתרחשים עוד 7 באוקטובר באירופה.
טיקטוק? קארפ תומך בחרם של ארה"ב, כי "אי אפשר להרשות ליריב שלך להחזיק בכוח כזה מולך - טכנולוגיה שהופכת את האומה שלך ליותר מסוכסכת ויותר מטומטמת".
אלכס קארפ|צילום: FABRICE COFFRINI/AFP via Getty Images
ישראל היא בין המדינות שנהנות מגישה לטכנולוגיה שלו. אחרי 7 באוקטובר פלנטיר פרסמה עמוד תמיכה בניו יורק טיימס. קארפ סופג האשמות על מות פלסטינים בעזה. לדבריו, ההפגנות נגד ישראל בארה״ב הן "מחלה אוטואימונית, טימטום וצביעות". יש טענה בלתי מאומתת שההפלה המאורגנת של מאות הטילים במתקפה האיראנית נעשתה בזכות הדאטה שסיפקה פלנטיר.
אבל קארפ לא לבד. הוא ממנכ"ל חברה שהיו"ר שלה הוא פיטר תיל, מהיזמים החשובים ביותר בעמק הסיליקון. בניגוד לקארפ הדמוקרט, תיל הוא רפובליקן מוצהר וקולני.
פיטר ת'יל|צילום: John Lamparski, getty images
העולם מלא מחקרים וסטריאוטיפים על ההבדלים בין שמרנים (ימין) שמעדיפים סדר, יציבות, זהות קבוצתית, והימנעות מסיכונים, ובין פרוגרסיבים (שמאל) שמדגישים פתיחות, שוויון, חדשנות וקידמה, ומוכנים לקחת סיכונים עד כדי אופטימיות יתר ונאיביות.
כמו ישראל, גם ארה"ב עוברת קיטוב מחריד, אבל תיל וקארפ תמיד הסתדרו מצוין למרות פערי ההשקפה. למעשה, הפערים זה מה שחיבר ביניהם, על כוסית, כבר מהאוניברסיטה.
אבל תיל וקארפ מבינים שהשונות המחשבתית ביניהם היא מכפיל כוח - שמאלנים וימנים רואים את העולם אחרת, מבחינת סיכונים והזדמנויות. זה גם טוב לעסקים עם הממשל: לא משנה מי נכנס לבית הלבן - יש לפלנטיר מי שידבר איתו.
ההצעה שלהם לויכוח הפוליטי היא שלא צריך לבחור מנצח בין שמאל וימין. הדרך הנכונה היא לבחור את החלקים הטובים מכל תפיסת עולם לפי הצורך והתקופה, ולהרכיב תוכנית פעולה.
נדמה לי שבישראל אחרי ה-7 באוקטובר, גם ימין וגם שמאל הבינו שאין להם מושג. אבל האגו קודם: במקום להודות בזה, מאשימים את היריב. בעוד שהרשתות החברתיות וחלקים בתקשורת מעודדים קיטוב ומרוויחים ממנו, ההפסד למדינה הוא לא רק באווירה ובלכידות, אלא ממש ביכולת לנהל, להתקדם תוך צמצום סיכונים. האם שמאלנים וימנים מבינים שהם צריכים אחד את ראיית העולם של השני כדי לשגשג יחד, או שאיבדנו את זה לגמרי?
זה השילוב שקארפ עושה בין תפיסות העולם בעסק שלו, פלנטיר: הוא טוען שפעולות המודיעין החודרניות של החברה שלו בעצם עוזרות לדמוקרטיות להישאר ליברליות. למה? כי רק כששומרים על הביטחון ועל הגבולות באופן ניצי ומונעים שטפונות של מהגרים, אפשר למנוע מהימין לעלות לשלטון ולאפשר לקיים בתוך המדינה ליברליזם מכיל ומקבל. בקיצור, להשתמש בגישה הימנית בנושאי ביטחון והגירה, כדי לאפשר פתיחות ושיוויון שמאלניים בפנים.
דיברתי על זה עם דני פלד, שותפי לבזמן שעבדתם, והוא נזכר שאשתו, טלי אלוני, עשתה פעם מחקר כזה. "בדקנו אם שני הצדדים מודעים לכך שהם זקוקים לצד השני כדי לשפר את יכולת ההישרדות שלהם כקבוצה. כלומר, למרות שהם מעדיפים לשמור מרחק, הם מכירים בכך שחברים בעלי אוריינטציה פוליטית שונה מייצרים יתרונות על פני קבוצה הומוגנית".
אז האם ימנים ושמאלנים מבינים שכדי לשגשג, הם צריכים האחד את ראיית העולם של השני? הנה התוצאות המפתיעות: "63% מהימנים ו-90% מהשמאלנים רוצים בין 50%-30% מהצד השני. רק 7% מהימנים ו-2% מהשמאלנים לא מעוניינים לראות ייצוג של הצד השני במדינה".
למה זה מפתיע? כי אם מסתכלים ברשתות, נדמה שהאחוזים הבודדים האלה זה כל מה שיש. הערה קטנה: השאלה נשאלה ב-2017. מה היה קורה היום? אפשר לנחש.
