40 דירות חדשות ומוכנות לאכלוס עומדות כעת ריקות באחד המגדלים היוקרתיים של תל אביב. הדירות הללו - בבעלות מלאה של מדינת ישראל - הן משל נהדר למדיניות המזגזגת בשוק הנדל"ן ובדיור להשכרה בפרט, ולטרלול שנקרא פה "דיור בר־השגה". ואיך שוב ושוב גופי התכנון מבטיחים סוס ויוצא להם פיל לבן.

לסיפור בקצרה, שמסביר איך קרה שמדינת ישראל "תקועה" כעת עם עשרות דירות לאכלוס בלב תל אביב, שהיא לא יכולה לבלוע ולא מצליחה להקיא. באפריל 2004, לפני 20 שנה בדיוק, המליצה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב להפקיד תוכנית של רשות מקרקעי ישראל (אז עדיין "מינהל מקרקעי ישראל") להקמת שני מגדלי מגורים לצד משרדים ומסחר במתחם כנרית הצמוד לקריה. הרבה שנים חלפו מבלי שקרה דבר, כי ככה זה אצלנו, אבל בדוח לשנת 2012 כבר התגאתה רמ"י שהעירייה התחייבה סוף סוף לקדם את המתחם, לאחר שקיבלה בתמורה מימון של 1.8 מיליארד שקל עבור שיקוע הקו הירוק של הרכבת הקלה, שייסע מהרצליה ועד ראשון לציון. כך, בסוף 2014 פורסם המכרז המסקרן, על אחת הקרקעות הכי אטרקטיביות בישראל.

אבל כדי לא להראות חלילה חמדניים, כשברור שהקרקע תימכר במחיר שיא ושוב יטיחו שהמדינה "מספסרת" למרבה במחיר, הוחלט לכלול בפרויקט "דיור בר השגה". תנאי המכרז כללו 290 דירות בשוק החופשי (מספר שיגדל ל־372 דירות) ועוד 40 דירות שיהיו בבעלות רמ"י ויעמדו להשכרה. 75 מ"ר ועוד 12 מ"ר ממ"ד, "שיושכרו בהנחה של 20% על מחירי השוק".

כזה עוד לא היה. ושלא במקרה, גם לא יהיה מכאן ולהבא. כמו שאמר בזמן אמת מנכ"ל עיריית תל אביב מנחם לייבה, "זה הרי לא דיור בר־השגה ולא שכירות בת־השגה".

האבסורד שיצרה רמ"י

כמה יקר שם? מאז אוקטובר 2023 בוצעו שתי עסקאות לרכישת דירות בפרויקט, במחיר של 70 אלף שקל למ"ר. דירת 91 מ"ר בקומה 35 נמכרה ב־6.3 מיליון שקל ודירת 119 מ"ר בקומה 20 נמכרה ב־8.2 מיליון שקל. במילים אחרות, דירת השכירות שלנו שווה כעת כ־6 מיליון שקל. תשואה של 2.5% בלבד גוזרת שכירות של 12,500 שקל בחודש. לא מזמן פורסם למשל סרטון ויראלי של שני משפיעני רשת ("שונאי השכירים") שהציגו את הדירה הנוצצת שהם שוכרים שם תמורת 22.5 אלף שקל בחודש - 20 אלף שקל שכירות ועוד 2,500 שקל דמי ניהול. גם אם תסבסדו מזה 20%, תשארו עם מחיר גבוה למדי.

במכרז אמנם צוין כי דמי הניהול באותן דירות יהיו נמוכים ב־40% מהדירות האחרות, אבל זה עדיין אומר מאות שקלים מדי חודש. וכמו שאמר לייבה בשעתו, "גם אחרי ההנחה, מדובר במחיר של 12,000 עד 13,000 שקל לחודש. איזה זוג צעיר יוכל לשלם דמי שכירות אלו?".

בימים אלה בעלת הדירות, רמ"י, צריכה להתמודד עם הבלגן והאבסורד שהיא יצרה במו ידיה. בקרוב היא מקבלת מפתחות לדירות, שכנראה יעמדו ריקות עוד תקופה ארוכה. היא לא ממש רוצה או יכולה להתעסק עם השכרה "מוזלת" של 40 דירות במגדלים עם חדר כושר ובריכה.

במקביל, גם עיריית תל אביב מעדיפה לגלגל את תפוח האדמה הלוהט ממנה והלאה. היא לא מתנדבת למשימת ההשכרה, מה גם שהיא עצמה כבר מנהלת מאות דירות כאלה בפרויקטים שהיא יזמה, שפויים ומוזלים פי כמה. רק לפני כשנה היה נראה שמסתמן פתרון, כשהנהלת רמ"י החליטה לסגת בדיעבד מתנאי המכרז. התוכנית היתה למכור את הדירות למרבה במחיר. בתמורה, הכסף - 200 מיליון שקל לפחות - יעבור למשרד השיכון, שירכוש בו דיור ציבורי. אלי לוי, מנהל הנכסים בעירייה, כבר הבטיח לחברי המועצה בישיבה שהתמורה תעבור לקרקע של המדינה ברחוב ארליך ביפו, "כדי שהעירייה תקבל 30 דירות בר השגה ו־30 דירות להשכרה".

מדרון חלקלק

אבל הצלע השלישית בחלמאות הזו התעוררה. יו"ר ועדה מחוזית תל אביב ערן ניצן לא מוכן להתגמש. במידה לא מבוטלת של צדק, הוא חושש שייקלע למדרון חלקלק שיגרור שינוי יעוד של הרבה דירות להשכרה, כשלא מעט יזמים כבר מחכים לתקדים הראשון.

בשורה התחתונה, בקרוב צפויה המדינה להתחיל לשלם דמי ניהול על דירות ריקות. ככה זה כשכל הצדדים יודעים ששום החלטה להתרת הפלונטר לא תהיה פשוטה, ושמדובר במגזר הציבורי, שם תמיד אפשר לדחות הכל למחר.

כוכבי השבוע

מצוין: ארה"ב מסייעת קודם לעצמה

​אישור כספי הסיוע בסנאט האמריקאי ברוב גדול ביום שלישי השבוע, בהיקף חסר תקדים של 95 מיליארד דולר, היה חשוב לא רק עבורנו, אלא גם עבור ארה"ב עצמה. הכסף לאוקראינה, לישראל ולטייוואן הצילו את כבודה הנרמס. הפוליטיקאים, דווקא הם, איפשרו לאומה הזו להביט לעצמה במראה.

המעצמה הגדולה בעולם, ולמרבה המזל היא עדיין אוחזת בתואר הזה בפער עצום, נמצאת כבר תקופה ארוכה בסחרור מוחלט. כזה שלא מאפשר לרבים ממנה להבחין בין אמת לשקר ובין טוב לרע. ובזמן שהיא שקעה בפרוגרסיביות, אויביה הרימו ראש וחשבו ברצינות על הזדמנות לייצר סדר עולמי חדש. האיום כמובן עדיין כאן, אבל בזמן שבאוניברסיטאות העילית מובילים קו הזוי ומסוכן, העולם החופשי ראה השבוע שהממשל האמריקאי - שגם הוא אינו סמל מושלם לשפיות - יודע להבהיר לכולם מי הטוב ומי הרע. בתקווה שזה ידחה מעט את הקץ.

בלתי מספיק: הגזירה משמים היא כישלון משרד התחבורה

הרבה מאוד שנים שהשמים הפתוחים משמשים למפלט הנוח והבטוח של משרד התחבורה. מקור מופגן לגאווה. התחבורה הציבורית מקרטעת? הכבישים מתמלאים? המחלפים נותנים פתרון לטווח קצר בלבד? קווי הרכבת הקלה נדחים משנה לשנה? אבל היי, אפשר לטוס לאירופה במחיר של 50 אירו. הפרחים לשר או לשרת התחבורה.

אבל כעת, כשהשמים סגורים זה חודשים, כשחברות זרות רק מבליחות בהודעה על חידוש קווים וחוזר חלילה, וכש"חברה לאומית" אחת שולטת כמעט לבדה בתעופה מישראל ואליה, זהו כישלון שרשום כמעט כולו על אותו משרד תחבורה. משרד שאפילו לא עושה קולות של ניסיונות לייצר תמריצים להביא לפה עוד חברות, ושאינו קורא לסדר את אל על. כשאת הטיסות התכופות של צמרת המשרד משלם ממילא הציבור הרחב, במשרד יכולים להמשיך להביט במתרחש כאילו מדובר בגזרה משמים, תרתי משמע.

הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס".