שרת התחבורה מרב מיכאלי כינסה הבוקר (רביעי) מסיבת עיתונאים, והיא לא התכוונה לתת לשום משבר פוליטי לעצור אותה. על אפה וחמתה של ההסתדרות ובצל הלחץ המתמשך מצד התעשיינים - הצהירה השרה שהיא תאפשר לנמלים הפרטיים בחיפה ובאשדוד לפתוח עוד 3 רציפים לפריקת מטען כללי. אז האם כעת, נראה את הפקק בים מתקצר? כנראה שלא. במצב העניינים הנוכחי, סביר יותר שבעתיד הקרוב נמשיך לראות חילופי האשמות אינסופיים בין ההסתדרות, היבואנים, הנמלים והממשלה, ואת המחירים בסופר ממשיכים לעלות.
שרת התחבורה הודיעה על פתיחה זמנית של רציפים 7-8 בנמל המפרץ ורציף 28 בנמל הדרום, לשנתיים או עד העומס בים ייפתר. מדובר ברציפים שנועדו למכולות אבל ייפתחו למטען כללי, ואת זה חשוב להבין: הפקק בים הוא כולו של אוניות מטען כללי, ולא של אוניות שנושאות מכולות. שיטות הפריקה של כל אחד מסוגי המטענים שונות באופן מהותי, ובעוד הנמלים הוותיקים אמורים להתמחות בפריקת מטען כללי הנמלים החדשים נועדו, לפחות בתחילה, לפריקה של מכולות.
הרציפים הם של המדינה וחברות הנמל הפרטיות מתנהלות כזכייניות. עד עכשיו המדינה סגרה את הרציפים הללו, שנועדו לפריקה כללית, והחברה שמפעילה את הנמל הייתה אמורה לקבל אותם רק כשיגיעו לתנועת מכולות משמעותית מאוד, כלומר בעתיד הרחוק. כאמור מיכאלי הודיעה שהם יקבלו אותם כבר עכשיו, גם אם באופן זמני.
פתיחת הרציפים לא תפתור את המשבר?
התשובה הפשוטה לשאלה הזאת היא – לא. פתיחה של שני רציפים חדשים למטען כללי בחיפה, תאפשר פריקה של עוד 4-6 אוניות בשבוע במקסימום. באשדוד הנמל עדיין בהרצה ובכלל לא ברור כמה אוניות אם בכלל יוכלו לפרוק שם, כנראה בין 1 ל-2. כאמור לא מדובר בנמלים שיועדו לפריקת מטען כללי, והם עושים זאת לאט יותר מהנמלים הוותיקים. כשבים מחכות כמעט 80 אוניות לפריקה, מספר אוניות בודדות יקלו מעט על הפקק, אך זה מעט מידי.
"פתיחת הרציפים הנוספים בנמל הפרטי היא לא הפתרון", אמר במפורש גורם בכיר בענף ל-N12. "היא תעזור בקצה, תוריד אונייה או שתיים מהתור, אבל הנמלים החדשים גם ככה לא פועלים בתפוקה גבוהה וגם ככה עדיין רק בהרצה".
במשרד התחבורה מקווים שלאורך זמן הנמלים החדשים יחלו לפעול ביעילות גבוהה יותר, מה שיאלץ את הנמלים הוותיקים להפוך לתחרותיים ולהגביר את הקצב. ובכל זאת, גם מיכאלי, כשנשאלה מדוע שינתה את דעתה והחליטה לפתוח את הרציפים, ענתה: "זה לא פתרון קסם, זה לא ה-דבר שיפתור את הבעיה הזאת, אבל אנחנו מחוייבות לכל מאמץ. כלומר ברגע שמיצינו את כל הצעדים האחרים שעמדו לרשותנו אני לא מתכוונת לחסום את האפשרות הזאת. אני מתכוונת לתת את כל הכלים".
משמע, למיכאלי ברור ששורש הבעיה לא נעוץ ברציפים הסגורים, אבל היא לא מתכוונת לאפשר לגורמים השונים להפיל את האחריות שלהם לפקק על הנושא הזה. בבקשה, היא אומרת להם - עכשיו הם פתוחים, אז תתחילו לעבוד.
מיכאלי פתחה את הרציפים אך כולם עדיין זועמים
כצפוי ההודעה של מיכאלי עוררה את זעמם של ראשי ההסתדרות. "החלטת שרת התחבורה על העברת הרציפים פופוליסטית ומהווה הפרה גסה של ההסכמים הקיבוציים בנמלים", נמסר. יש לציין שהפעם גם יכול להיות שיש ממש בטענותיהם, משום שהסכמי התפעול של הנמלים החדשים, שההסתדרות הייתה שותפה להם, קבעו במפורש תחת אילו תנאים ייפתחו הרציפים הנוספים.
אך גם לכל מי שקיווה לחגיגות מצד התעשיינים והיבואנים חיכתה הפתעה בדמות תגובה תוקפנית. "אנחנו מברכים את שרת התחבורה על המנהיגות שהפגינה בהחלטה לפתוח את הרציפים, אולם כעת חובת ההוכחה עליה", מסר נשיא ההתאחדות ויו"ר נשיאות המעסיקים, רון תומר. "אנחנו מצפים ששרת התחבורה תעמוד בהצהרה שלה באופן מלא, ותוך גג שבועיים הרציפים יהיו עמוסים באוניות שפורקות סחורה. הגיע זמן לשים סוף לביזיון שבו התנהלו הנמלים עד עכשיו, ולהתחיל להתנהל כמו במדינה מתוקנת עם רציפים שעובדים באופן מלא וכוח אדם מקצועי".
אך מיכאלי לא אחראית לכך שאוניות יגיעו לנמלים החדשים. ההחלטה של יבואן לעבור נמל היא החלטה כבדת משקל והנמלים החדשים, שעובדים עדיין באיטיות מסוימת ומתמודדים גם הם עם מחסור בכוח אדם, עדיין לא מספקים אלטרנטיבה אטרקטיבית מספיק. מיכאלי מצידה העבירה את הכדור בחזרה ליבואנים: " עכשיו הרגע של היבואנים, התעשיינים, הסוכנים, אתם שהשוועה שלכם נשמעת ונשמעה אצלנו לאורך כל הדרך. עכשיו הזמן שלכם לגרום לזה לקרות. מעט מדי אוניות נכנסו עד היום לנמלים החדשים, עכשיו אתם צריכים לדאוג לכך שהאוניות אכן תכנסנה לרציפים הנוספים והפריקה אכן תצא לפועל".
למה באמת יש פקק בים?
שורש הבעיה הוא מצב הנמלים הוותיקים, שאמורים להיות מיומנים בפריקה של מטען כללי ובעתיד הנראה לעין הפתרון נעוץ בהם. רמת היעילות בנמלים אלו צנחה בשנים האחרונות וגרפים שהגיעו לידי N12 מציגים זאת באופן ברור. זמן ההמתנה הממוצע של אוניות מטען כללי בנמלים הוותיקים עלה לאין שיעור ב-10 השנים האחרונות: אם ב-2011 אוניות המתינו 7.5 שעות בנמל חיפה או 18 שעות בנמל אשדוד, ב-2017 הן כבר המתינו 25 שעות בנמל חיפה ו-31 שעות בנמל אשדוד וב-2021 המספר זינק גבוה יותר: 98 שעות בנמל חיפה ו-115 שעות בנמל אשדוד.
גם בתפוקת הנמל רואים ירידה משמעותית: על כל שעת שהייה של אונייה ב-2011 נפרקו בנמל חיפה 40.5 טונות של מטען וכמעט 54 טונות באשדוד. ב-2017 המספרים בנמל חיפה נותרו כשהיו אבל בנמל אשדוד כבר ירדו ל-46.8 טונות לשעה. ב-2021 המספרים הצטמצמו ביותא מ-50%: 18.5 טונות בלבד לשעה בחיפה ו-22.4 טונות בלבד באשדוד.
איך זה קרה? מצד אחד היה גידול אסטרונומי במטען הכללי. המכולות הפכו להיות כל כך יקרות במהלך הקורונה שיבואנים העדיפו "לזרוק" את כל הסחורה שלהם באוניה ולשלוח אותה לארץ כמטען כללי. הנמלים לא היו ערוכים לגידול כזה. יותר מזה – הנמלים הוותיקים כבר התייעלו לקראת הפתיחה של הנמלים החדשים ונקלעו לבעיה חמורה של כוח אדם. בינתיים הפתיחה של הנמלים החדשים התעכבה וכעת, כשהם רוצים לגייס כוח אדם זמני עד לפתיחה המוחלטת של הנמלים החדשים, ההסתדרות מערימה קשיים. כלומר ישנו מחסור חמור בכוח אדם בנמלים, הוותיקים והחדשים, ואותו כל הגורמים שעסוקים כרגע בלריב צריכים לפתור ביחד.