אתמול (שני) פורסמו במקביל שתי חדשות מעניינות: אחת – שיעור האבטלה בישראל ממשיך לעלות, למרות שהמשק חזר לפעילות כמעט מלאה; שתיים – ועדת התעסוקה שהוקמה כבר ב-2017 הגישה את המלצותיה. לכאורה ניתן היה לחשוב שמדובר בשתי ידיעות לא קשורות כי הדוח של ועדת התעסוקה גובש עוד לפני שהקורונה פרצה לחיינו. עם זאת, משיחה עם מי שעמד בראש הוועדה, פרופ' צביקה אקשטיין, ראש מכון אהרון ודיקן בית ספר טיומקין לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה, עולה כי מתווה יציאה מהמשבר שפוקד את ישראל מפורט בתוך הדוח. הבעיה לדעתו אינה מחסור בפתרונות, אלא התנהלות הממשלה: "אם אני מסתכל על איך ממשלת ישראל התמודדה עם משבר הדיור בעשר השנים האחרונות - אני לא אופטימי".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"כשמבקשים להתמודד עם משבר התעסוקה הנוכחי חייבים לחלק אותו לשלבים", מסביר אקשטיין. "מצב התעסוקה ברמת תחלואה גבוהה, מצב התעסוקה ברמת תחלואה נשלטת, ומצב התעסוקה לאחר הקורונה". לטענתו, הממשלה חייבת לראות בשלב הראשון, שהוא למעשה שיא המשבר, את ההזדמנות הגדולה של המשק הישראלי. הזמן הזה, שבו שוק התעסוקה נמצא כמעט בתרדמת, הוא הזמן האידיאלי להכין את השוק ליום שאחרי הקורונה.
הצעד הראשון: הכשרות כהכנה ליום שאחרי הקורונה
"היום, בשיא הגל השני, יש הזדמנות להכשיר אנשים לשוק העבודה החדש שייווצר באוקטובר-נובמבר-דצמבר", מסביר פרופ' אקשטיין. "ליצור אצל אנשים אווירה שהם צריכים לחזור לשוק העבודה, שצפוי להיות מאוד שונה משוק העבודה שהם הכירו. אתה רוצה תמיד לנצל את המשבר: העלות האלטרנטיבית של זמן ירדה, עכשיו כשלרבים אין עבודה, והיית רוצה שאנשים שאינם מועסקים ינצלו את הזמן הזה כדי להכין את עצמם לשוק העבודה העתידי.
משבר האבטלה בזמן הקורונה - לפי נתוני הלמ"ס:
"אמנם אנחנו לא יודעים איך השוק העתידי ייראה אבל יש בהחלט מקום לעשות הכשרות כלליות שאנחנו יודעים בוודאות שיהיה צורך בהן. רוב המובטלים הם צעירים או אנשים עם מיומנויות תעסוקה נמוכות, למשל אנשים שלא יודעים עברית ואנגלית, ולכן הכשרות ללימוד שפה ושימוש במכשירים דיגיטליים הן הכשרות בסיסיות שאפשר לספק להם. אתה לא הולך להיות מפתח מחשבים אבל אתה צריך שפה, הבנה בסיסית באקסל, בתוכנות אופיס".
"אתה רוצה תמיד לנצל את המשבר: עכשיו, כשלרבים אין עבודה, היינו רוצים שאנשים שאינם מועסקים ינצלו את הזמן הזה כדי להכין את עצמם לשוק העבודה העתידי"
מלבד הכשרות כלליות, זמן הקורונה הוא זמן מצוין לבנות מערך של הכשרות מקצועיות, בדיוק לפי המלצות הוועדה. "במקום אותם מרכזי הכשרה מיושנים, שכפופים לשירות התעסוקה, יש לפתוח לגופים פרטיים את האפשרות לקיים הכשרות, אם זה מעסיקים או מכללות", הסביר אקשטיין והוסיף כי תוכנית כזו נמצאת ממש מעבר לפינה. "אחרי שנאפיין את האנשים שרוצים לעשות הכשרה נוכל לבנות להם תוכנית לימודים מתאימה. צריך לעשות את זה מהר וזה לא חייב לקחת הרבה זמן. לדוגמא יש היום כבר גופים שנותנים קורסים בדיגיטל מרקטינג, הקורסים האלה מתאימים להרבה מאוד אנשים שמובטלים היום. כל מה שצריך לעשות זה רק לרענן אותם, לבדוק כמה אנשים רוצים לעבור את הקורס ולממן להם אותו".
הצעד השני: להפסיק לחלק דמי אבטלה בלי בקרה
כשמדברים על פתרונות בזמן הגל השני חייבים להבין שאין שום תוכנית שתחזיר את המשק לרמת תעסוקה מלאה ולרמת צמיחה גבוהה כפי שהייתה, עד שיימצא חיסון. הדבר היחיד שיכולים לעשות בתקופה הזאת זה לנסות למקסם את התעסוקה בנסיבות הקיימות, כלומר לתמרץ אנשים שיכולים לצאת ולעבוד.
"יש פה דילמה מאוד קשה בנושא של דמי אבטלה", מסביר פרופ' אקשטיין. "מצד אחד דמי אבטלה נותנים לך איזושהי רשת ביטחון, וכשאתה נמצא באי ודאות כזו גדולה אתה רוצה לתת לאנשים רשת כזו. הבעיה היא שנתנו רשת ביטחון שאיננה מעודדת תעסוקה - אין תמריץ לחפש עבודה בכלל, וגם לא להשתתף בתוכניות הכוונה והכשרה.
"בעוד חודשיים, כשנחזור למאה נדבקים ביום, אנשים פחות יחששו ויהיו פחות מגבלות - אבל התמריצים לא ללכת לעבודה יישארו אותו דבר"
"לכן אנחנו ממליצים לעבור לדמי אבטלה גמישים, כלומר לשלם דמי אבטלה חלקיים למי שיכול לחזור לעבודה במשרה חלקית, כך שהשילוב של המשכורת החלקית פלוס דמי האבטלה החלקיים יגיעו לסכום מעט יותר גבוה מדמי אבטלה מלאים. דמי אבטלה כאלו יתמרצו אנשים שיכולים - לחזור לעבוד, אבל גם יתנו רשת ביטחון לאלו שאין ביכולתם לחזור לעבוד כלל. בנוסף, צריך לחייב שכירים להופיע למבחן תעסוקה אחרי 6 חודשי אבטלה, שם יבדקו אם יש להם אפשרות לחזור לעבוד, אולי במשהו אחר ממה שעשו לפני הקורונה".
ולמה באוצר לא עשו את זה עד עכשיו? "האוצר חושש בעיקר מניצול לרעה, אבל אני חושב שבתקופה כזו זו בעיה מסדר שני, ובנוסף אפשר בדיעבד לסדר את זה. אפשר אחר כך לייצר בקרה, זה אמנם מייצר עבודה לרואי חשבון, אבל בתקופה כזו לייצר עבודה זה לא כל כך נורא".
גם לגבי המענקים לעצמאיים יש לפרופ' אקשטיין ביקורת: "כרגע יש הטבות מופלגות לעצמאיים בשכר גבוה ואין רשת ביטחון בכלל לעצמאיים שהרוויחו מעט. צריכים לתקן את רשת הביטחון לעצמאיים, כמו אצל השכירים – לוודא שיש רצפה יותר גבוהה וגג בחלק העליון".
מבחינת לוחות זמנים, פרופ' אקשטיין טוען שהמעבר לדמי אבטלה גמישים חייב לקרות מיד עם דד-ליין ברור: "אני חושב שצריך לעבור לזה עכשיו, אסור להסתכל רק על החודש הנוכחי שהוא חודש קשה עקב הגל השני, אנחנו צריכים להסתכל בעוד חודשיים, כשנחזור למאה נדבקים ביום ואז אנשים פחות יחששו ויהיו פחות מגבלות - אבל התמריצים לא ללכת לעבודה יישארו אותו דבר. צריך לאפשר את זה, ולהגיד שברגע שהמצב במשק ישתנה ושיעור האבטלה יירד לנקודה מסוימת, אנחנו מפסיקים את הפטנטים המיוחדים. החוקים האלה הם כולם לשעת חירום".
ביסוס מערך נתונים והשקעה בתשתיות
בעיה נוספת, שכבר דובר עליה רבות היא המחסור החמור בנתונים לגבי שוק התעסוקה: חוסר שקיפות, היעדר תיאום ושיתוף בין הגופים השונים, וכתוצאה מכך – חוסר יכולת להצביע על יעדים מוגדרים. "לכל מדיניות צריך לשים יעדים", טוען אקשטיין. "מהניסיון שלנו בתחום התעסוקה, נורא קל לקבוע יעדי תעסוקה אם יש לך את הנתונים. לכן חשוב מאוד שתהיה מערכת נתונים שתהיה זמינה לכולם, כלומר למשרדי הממשלה השונים שעוסקים ביישום התוכנית ולכל הגופים המיישמים, שבחלקם הם גופים פרטיים. צוות המנכ"לים הבין-משרדי (שהקים רה"מ נתניהו עוסק במשבר התעסוקה הנוכחי, נ"ר) הוא הגוף היחיד שיכול לדאוג שייצרו קובץ נתונים טוב וזמין בתנאי סודיות מתאימים. יש לממשלה את היכולת הזו".
בנוסף, פרופ' אקשטיין טוען שאין זמן טוב מהיום להתחיל להשקיע בתשתיות ממשלתיות שבתורן מייצרות משרות, מזרימות כסף למשק ומסייעות להניע את הכלכלה: "בתנאים הנוכחיים זו הזדמנות להשקיע בתחומים שבהם יש מחסור, בשירותים ממשלתיים או בתוצרים ממשלתיים: למשל דיגיטציה במערכת החינוך, במערכות הבריאות ברשות המיסים - זה ביקושים ממשלתיים שבטוח צריכים אותם. אותו דבר תשתיות תחבורה, קידום בינוי, התחדשות עירונית. זאת הזדמנות לממשלה ליצור ביקושים שבכל מקרה יועילו למשק".
התרחיש האופטימי: יציאה מוחלטת מהמשבר בסוף 2022
לאקשטיין ברור שאם התוכנית להאצת המשק תעמוד בראש סדרי העדיפויות הממשלתיים, מדינת ישראל תדלג מעל משבר הקורונה לעבר תחזית צמיחה מהירה: "אם מתחילים היום ויש מישהו שדוחף למעלה, אפשר תוך שלושה חודשים לעשות את כל הדברים האלה. להערכתי, אם הממשלה תהיה פעילה בכל התחומים שאנחנו מדברים עליהם בצורה אגרסיבית, והיא צריכה להיות כזו, ובהנחה שיהיה לנו חיסון מתישהו במהלך 2021 - אנחנו בהחלט יכולים להגיע בסוף 2022 לשיעורי התעסוקה שהיו לנו בינואר 2020. אם גם נשקיע בתחומים הדיגיטליים ובתשתיות תחבורה ובקידום בינוי – אני מעריך שנגיע לשיעורי צמיחה אפילו יותר טובים ממה שהיינו".
"כל גרוש שנכנס לתוכנית הזו יחזיר את עצמו: גם בגידול בתוצר, גם בגידול מיסוי, גם בגידול ברמת החיים, וגם בגידול של מה שאני קורא לו - התקווה לדור הצעיר"
וכמה זה יעלה לנו? "כל התוכניות ביחד להאצה הם סדר גודל של 2% תוצר, תוספת של 30 מיליארד שקל לתקציב 2020-2021. אני אגיד אבל שכל גרוש שנכנס לשם יחזיר את עצמו בתשואה למשק וגם בהקטנת שיעורי האבטלה. כלומר גם בגידול תוצר יותר מהיר, גם בגידול מיסוי יותר מהיר, גם בגידול ברמת החיים, וגם בגידול של מה שאני קורא התקווה לדור הצעיר". לשם השוואה: בתוכנית להאצת המשק שאישרה הממשלה לפני מספר ימים מופנים כ-5.5 מיליארד שקלים בלבד לתשתיות ולעידוד תעסוקה.
"דבר נוסף - אם נעשה את זה חברות הדירוג לא יורידו את הדירוג לישראל גם אם זה יגיע לחוב יותר גדול כי הם יראו שיש פה תחזית צמיחה יותר גבוהה שתחזיר את עצמה. ובריבית שקיימת היום, שהיא כל כך נמוכה, המחיר למשק הישראלי יהיה אפסי".
התרחיש הפסימי: המצב הכלכלי יהיה גרוע ביחס לעולם
"צריך לזכור שהיינו בשיעור צמיחה של 3% שזה לא שיעור צמיחה כל כך גבוה, וחלק גדול מזה היה שלא היו לנו השקעות בתשתיות ובעובדים - זה חוסר ענק שיש לנו. איכות העובדים שלנו נמוכה מהמדינות המקבילות לנו בעולם, ואנחנו רואים כרגע שלעומת אותן מדינות אנחנו יורדים בתעסוקה יותר מהן וגם בהשקעה בתשתיות אנחנו מפגרים אחריהן".
"אם נמשיך לזרוק כספים כדי לסתום פיות יהיה רע מאוד, גם ברשתות הביטחון וגם בכסף מהליקופטרים – זה לא מה שיוציא אותנו לעתיד טוב יותר"
"אם לא ניישם את התוכניות האלו המצב הכלכלי ביחס לעולם יהיה גרוע יותר והדור הצעיר, שבו זה הכי ייפגע, יתחיל לדבר שוב על ברלין. הישראלים חוזרים הביתה בזמן המשבר, המדינה נותנת פה מקום מאוד נעים לישראלים לגור בו, השאלה היא אם היא נותנת להם עתיד - וזה מה שקובע בסוף כשאתה צעיר. אתה מסתכל איפה אני יכול לפרוח יותר".
אז למה שהתוכנית לא תיושם?
דברים דומים למה שמציע פרופ' אקשטיין מציעים גם בבנק ישראל, ובאופן כללי מדובר בפתרונות שרבים בפקידות המקצועית היו מוכנים לעמוד מאחוריהם. ובכל זאת, את הריאיון הזה פרופ' אקשטיין לא היה יכול לסיים בטון אופטימי: "כדי שהתוכנית הזו תיושם צריך כאן הנהלה מלמעלה, עם מעורבות מאוד גבוהה של שר האוצר וראש הממשלה. ממה שאת ואני רואים לא בטוח שהראש שלהם שם.
"בלי מעורבות כזו, קשה לי לראות את זה קורה. זה לא פשוט, כל הנקודות בתוכנית הזו דורשות גם הנהלה שמדריכה כל תחום ותחום וגם שר מלמטה שמבצע. אם אין לך את שניהם זה לא קורה. אם אני מסתכל לדוגמא על איך ממשלת ישראל התמודדה עם משבר הדיור בעשר השנים האחרונות - אז אני לא אופטימי".