מעל ההצלחה שנחלה מערכת הביטחון בחשיפת חוליית מבריחי המטענים מלבנון לישראל מעיבות סוגיות שעודן נחקרות ולפי שעה, נותרו בלא מענה: חלק נוגע לשאלה מי אמור היה לקבל לידיו את חומרי הנפץ ומה היה היעד בארץ שבו נועדו לפגוע.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
במערכת הביטחון הודו אמש שזהו לא סוף הפרשה. החוליה החסרה בשרשרת הענק שנחשפה, היא אותם אנשים בישראל שהיו אמורים לאסוף את המטענים הרבים. איש מהם עדיין לא נעצר. השב"כ והמשטרה לא פיענחו את החלק הזה וייתכן שבחיזבאללה דאגו לכך שמבריחי המטענים לא יכירו את האנשים שאמורים לאסוף אותם בשטח ישראל.
לא פחות מ-24 לבנות חבלה שהורכבו מחומר נפץ תקני ומסוכן נמצאו בכפר כנא, אחרי שהועברו מחיזבאללה שבלבנון – דרך הכפר רג'ר ששטחו חצוי בינה לבין ישראל.
החשודים בהעברת המטענים ניצלו את הבידוק הביטחוני הרעוע בקו התפר שבין שטח ישראל לזה של לבנון ברג'ר, ובחיזבאללה ניצלו אותם כדי להעביר ביתר קלות את חומרי החבלה לתוך הארץ.
העקבות הברורים של הישראלי לשעבר בהברחה
נתיב ההברחות בשטח הכפר מוכר שנים רבות. דרכו הוכנסה לשטח ישראל כמות גדולה של סמים – אבל לא רק: המצב החמור הביא לכך שבסוף אפריל האחרון התכנסו כמה בכירים במערכת הביטחון לדיון בנושא, כשמקצתם דרשו להחמיר בבידוק.
בסופו של דבר, הוחלט לא רק שלא לנקוט אמצעי זהירות נוספים – אלא אף להקל במעבר בין חלקו של הכפר שבישראל לזה שבלבנון כדי להקל על האזרחים המתגוררים במקום.
לפי מה שידוע עד כה, היו אחראים להברחה – בצדו הלבנוני של הגבול - איש חיזבאללה ג'ורג' נימר והישראלי לשעבר סאעד קהמוז. האחרון נעצר לפני כשמונה שנים בחשד למעורבות בפרשה דומה, וניצל את שחרורו למעצר בית כדי לחצות את גבול הצפון.
הדמיון שבין שני המקרים הביא להערכה שגם שקהמוז היה מעורב גם בפרשה זו.