כשהיה בן 26, ולאחר ששירת בצבא מקסיקו כקצין בחיל הים, החליט יעקב מזרחי (27) לעשות עלייה בישראל והחל לפני כשנה וחצי להתגורר בקיבוץ גבעת חיים איחוד. לאחר זמן מה הוא התנדב לצה"ל והפך ללוחם בחטיבת כפיר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כשהיה בן 18 בסך הכל, הוא החל להתחנך בפנימייה צבאית במקסיקו סיטי, ואז התקדם עד לדרגת סגן. הוא פיקד על לוחמים בספינות חיל הים, קיבל שכר נאה של 2,000 דולרים לחודש והיה קרוב למשפחתו וחבריו. בשיחה עם חדשות 2 באינטרנט מאימון ברמת הגולן מספר הסמל הציוני על הגעגועים אך על הסיפוק בשירות בצה"ל. "אני חולם בלילות על טאקו, אני מתגעגע לזה. במקסיקו היו בחדר אוכל טורטיות, טאקו, והרבה פירות ים, פה יש בשר אבל אין בכלל פירות ים, וזה חסר לי מאוד", ציין.
במקסיקו ישנה חובה לעשות שירות לאומי, אך לא צבא. "זו תרבות צבאית שונה לגמרי. בצבא מקסיקו יש ללוחמים הרבה יותר זמן להתאמן ולעשות כושר ופה הכל מהר, החל מהגיוס מלמדים אותך המון חומר בקצת זמן וישר נכנסים לעניינים", הוא מתאר. עם זאת, מסביר מזרחי כי במקסיקו האיומים פחותים בהרבה מאשר בישראל: "נלחמים שם רק עם קרטלי סמים". לדבריו, "במקסיקו אתה יכול לבחור איפה אתה רוצה לשרת אבל כאן זה לא ככה - שמים אותך איפה שצריך. אני רציתי להיות בחטיבת כפיר כי היא הכי צעירה והכי גדולה".
"הכי מתגעגע לכלב שלי מקס"
הוא עדיין לא יודע אם הוא יישאר בארץ בתום השירות הצבאי שלו ומקפיד להתקשר פעם בשבוע, ביום שישי בבוקר, להוריו המודאגים שנשארו במקסיקו סיטי, שעות טיסה רבות מישראל. הוא גם חולם כבר לפגוש את הכלב שלו מקס, שלא ראה זמן רב: "אליו אני הכי הכי מתגעגע".
לא רק שהאוכל שונה, ושהמדים מנומרים ולא בחאקי, סמל מזרחי מרגיש גם כי היחס אליו שונה כי כעת הוא "חייל כמו כל החיילים" ולא קצין כמו שהיה במקסיקו. חברים הוא עדיין מתקשה למצוא בשל הבדלי התרבות אבל עם מתחבר עם שאר החיילים הבודדים בגדוד: "הם מבינים יותר טוב את הסיפור שלי".
למרות הגעגועים, השכר הנמוך והיחס השונה הוא לא מצטער כי הגיע לישראל ונהנה מכל רגע למרות שלעתים הוא סוגר בבסיס שלושה שבועות ומתקשה למצוא זמן לעצמו. "רציתי לשרת בצה"ל ובמשפחה שלנו אנחנו אוהבים את ישראל, זה חשוב מאוד לשרת", הוא מסכם.