מכאן, ממרכזי השליטה האלה, חולש צה"ל על גבולות המדינה. מכאן יזהו ניסיון חדירה אווירי, ימי או יבשתי. שלוש זירות שפועלות יחד מסביב לשעון כדי לעצור את הפיגוע הבא.
חיל הים: משהו כל הזמן קורה במים
עשר בבוקר, אנחנו במפקדת השליטה האזורית של חיל הים, משקיפים על עזה. אנשי חיל הים בחמ"ל סגורים כאן שעות ארוכות במשמרות, עוקבים אחר כל תנועה על קו החוף, בים, ותמיד כאן משהו קורה.
"עכשיו רואים כלי שיט, חסק'ה משוטים, עם איזה ארבעה-חמישה דייגים בצד הפלסטיני שמתארגנים עם עגלה להוריד אותו למים", מסביר רס"ן נדב קמינר, מפקד השליטה הימית בגבול עזה. "אתם רואים איך אנחנו רואים אותו. אנחנו רואים אותו גם מהאמצעים האלה, גם מאמצעים נוספים. עוקבים אחריו לאורך כל השהייה שלו בים".
הדיג הוא מקור הכנסה מרכזי ברצועה. למעלה משישים אלף פלסטינים חיים ממנו. מדי יום יוצאים לים כמעט 700 כלי שיט בגדלים שונים. מי שיושב כאן, בחמ"ל חיל הים, צריך להחליט מה תמים ומה לא. מה יכול להפוך בשניות לסירת נפץ מהירה, מי מנסה לחדור לשטח ישראל, מעל או מתחת למים, כמו בתמונות האלה: מחבל זוחל על החוף כמה קילומטרים בעומק הרצועה.
עכשיו, כשזוהתה דמות חשודה במים, נשלח למקום כלי שיט של חיל הים. סיור קרקעי יוצא לנקודה המשוערת בה צפוי המחבל לעלות לחוף בצד הישראלי, ומסוקי קרב הוקפצו לאוויר. את הכול מנהלות מכאן האחמ"שיות, אחראיות המשמרת של חיל הים. ספינת הדבור פותחת באש ופוגעת במחבל. וזה כבר מה שנמצא בשקיות האטומות שנשא המחבל על גופו: כלי נשק ומחסניות.
חיל האוויר: שומרים על שמי המדינה
אחר הצהריים, יחידת הבקרה האווירית בהר מירון. עכשיו אנחנו עוקבים אחר מטוס אזרחי שלא מזדהה בזמן, כשהוא מתקרב למרחב האווירי של ישראל. סגן דביר, בקר בחיל האוויר, מסביר על העבודה: "אתה האחראי הבלעדי להגנת שמי המדינה של מדינת ישראל, אתה יוצר בעצם את ההחלטה ואת הפעולה על איך אתה עכשיו מגן על השמיים של מדינת ישראל, במקרה של חדירה או תקיפה או כל ניסיון כזה ואחר לפגוע בה". 'עד הפלה?', אנחנו שואלים, והוא עונה בנחרצות: "עד הפלה".
כאן בונים את התמונה האווירית. בכל רגע נתון נמצאים עשרות רבות של מטוסים אזרחיים וצבאיים באוויר. צריך לזהות את האחד שינסה לפגע, וכמו ה-11 בספטמבר - אין כאן הרבה זמן בין הצלחת סיכול לכישלון.
"אנחנו בעצם מעבירים פרטים ראשונים לטייסים כשהם עדיין על הקרקע", מסבירה נופר מש"קית הבקרה. "מה המטרה, למה היא רלוונטית, למה פועלים עליה - מכינים את הטייס לקראת איזו משימה הוא עולה לאוויר". "ככל שהמטרה יותר מהירה", מוסיף סגן דביר. "זה גם... היא מתקרבת יותר מהר לתוך המדינה ואני, הזמן שלי קטן כדי להחליט ולפעול. אז זה המון המון לחץ".
יחידת התצפיות 869: מכירים כל בית של חיזבאללה
גבול הצפון, חמ"ל התצפיות של יחידה 869. כאן עוקבים אחר החיזבאללה. ממי מנסה להתקרב לגדר ועד למידה אינטימית של התנהלות אנשי הארגון בכפרי דרום לבנון. שימו לב עד כמה אינטימית.
"יש לנו בן אדם אחד שיש לו מבנה בעל שתי קומות", מספרת אסתר, תצפיתנית ביחידה. "בכל קומה גרה אישה. יש לו ארבעה ילדים בקומה הראשונה ושלושה בקומה השנייה. אנחנו יודעים באיזו שעה הילדים הולכים לבית הספר, איפה בית הספר נמצא, מה כל אישה עושה בכל יום, לאן הוא הולך, מתי הוא חוזר".
"גם המפקדים מבינים שזו שיושבת במשמרת אפשר לסמוך עליה", אומר תת אלוף אלי פולק, קצין איסוף קרבי ראשי. "היא מכירה, היא יודעת, היא מתורגלת, היא מקצועית. ובסוף הוא סומך עליה שהיא מזהה משהו, אז הוא מבין שאם היא אמרה שזה מה שהיא חושבת - עכשיו צריך לפעול".
כך בונים את ה"פאזל המודיעיני"
מטוסים, כלי שיט ובני אדם - כולם בסוף מטרות. הרחק משדה הקרב וריח אבק השרפה, עבור אנשי החמ"לים זו מלחמה סטרילית. מטרות מהבהבות על צג המכ"ם. זו עבודה סיזיפית, שוחקת. צריך סבלנות ועירנות: לחקור שטח, להכיר את השגרה, כדי שכל דבר חריג יקפוץ מיד לעין.
"כל המידע שנאסף 7/24 מתנקז לגופי המודיעין השונים", אומר תא"ל פולק. "גם באמ"ן, גם בחיל האוויר וגם בחיל הים, ובסוף הוא עוזר לבנות את הפאזל המודיעיני, את תמונת המודיעין השלמה".
זה מירוץ אין-סופי. המאמץ של הטרור לאתר את נקודות התורפה, למצוא את הדרך לחמוק ולפגע, מול המאמץ הטכנולוגי לפתח מערכות מכ"ם ותצפית חדישות, ומול הצורך לשמר כל הזמן את המקצועיות של היושבים במרכזי השליטה.