מבצע "שובו אחים" לאיתור שלושת החטופים נכנס ליומו החמישי, ובמשפחותיהם של גיל-עד שער, אייל יפרח ונפתלי פרנקל עדיין ממתינים לאות חיים ראשון מהנערים. עד כה לא הציגו חוטפיהם כל דרישה בתמורה לשחרורם, מה שמקשה על גורמי מערכת הביטחון לפזר את עננת חוסר הוודאות שמרחפת מעל שאלת גורלם של השלושה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לצד הציפייה הדרוכה, יש מי שמעריכים כי ההמתנה לאות חיים מהחטופים עלולה להימשך ימים, חודשים ואפילו שנים. "אם אכן מדובר בפיגוע מיקוח, החוטפים יעלו דרישה לכופר ברגע שהם ירגישו בטוחים במצבם", הסביר ראש חטיבת שבויים ונעדרים במוסד לשעבר, רמי איגרא. "אם החוטפים אכן נמצאים בגדה המערבית, יכול לעבור לא מעט זמן עד שהם יציבו את דרישותיהם. המושג 'הערכת זמן' לא קיים באירועים שכאלה".
ההשערה כי החוטפים משתייכים לקבוצה לא מאורגנת אינה תורמת להערכת המצב ולפיה ייצאו החוטפים בקרוב בהודעה על דרישותיהם. "תחום הטרור מורכב מקבוצות שלא עובדות לפי דוקטרינה", אומר היום לחדשות 2 Online בכיר לשעבר בתחום המלחמה בטרור בצה"ל. "המפגעים מגיעים מתוך אוכלוסייה אזרחית וקבוצות ארעיות, כך שצריך לקחת בחשבון הרבה מאוד משתנים. קשה לחזות דפוס מקובל. בשלב הזה, האירוע הוא עוד בהתוותו ולא ניתן לומר כלום על ההתמהמהות בהצבת הדרישות".
כרוניקה של סימני חיים
ניסיונה המר של מדינת ישראל באירועי חטיפה מלמד כי מעבר לאי הוודאות באשר לעיתוי שבו יבחרו החוטפים להשמיע קול, אין כל דרך לצפות מראש את התנהלותם ואת האופן שבו תסתיים הפרשה.
לאחר חטיפתו של גלעד שליט ביוני 2006, הציגה ישראל דרישה לחוטפים להציג אות חיים מהחייל. שלושה חודשים לאחר מכן העביר הצלב האדום לידי ממשלת ישראל בתיווך מצרים העתק מסמך בכתב ידו של שליט, שבו תיאר החייל את הסבל שעובר עליו בשבי וקרא לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, להביא לשחרורו.
אות החיים הבא משליט התפרסם במלאת שנה לחטיפתו, לאחר שחדשות 2 הצליחו לשים את ידהם על הקלטה שבה נשמע החייל פונה בקולו לבני משפחתו ודורש בשלומם, תוך שהוא מביע אמון במאמצים הלאומיים להביא לשחרורו.
בשנת 2008 נתקבלו בישראל שני מכתבים נוספים בכתב ידו של החייל, אך אות החיים המשמעותי ביותר ממנו הגיע כשנה לאחר מכן. במסגרת עסקה שנחתמה בין ישראל לחמאס, קיבלה הממשלה בחודש אוקטובר 2009 סרטון קצר באורך של כ-3 דקות, שבו נראה שליט ישוב על כיסא כשהוא לובש מדים ומספר על מצבו.
אות חיים אינו תעודת ביטוח
במקרים אחרים ומצערים יותר, היה אות החיים הראשון מהחטוף גם לאות האחרון ממנו. במקרה חטיפתו של החייל נחשון וקסמן בחודש אוקטובר 1994, צילמו חוטפיו כבר למחרת היום קלטת וידאו שבה נראה וקסמן כשהוא מציג את דרישת חוטפיו כשהוא כפות ואקדח מוצמד לרקתו. בניסיון לטשטש את צעדיהם, העבירו החוטפים את הקלטת דרך רצועת עזה. מהלך שהקשה על מערכת הביטחון בהתחקות אחריהם אל המבנה בביר נבאללה שבו הוחזק וקסמן, ושם לבסוף גם נורה למוות בתום מבצע חילוץ כושל.
מעצם ערכו של אות חיים כרמז למצבו של החטוף, היעדר יוזמה שכזו מצד החוטפים לרוב אינו מבשר טובות. כשנה לאחר חטיפת שני החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר בידי חיזבאללה בחודש יולי 2006, הציעה ישראל מתווה עסקה לשחרור החיילים, שבמסגרתו נדרש חיזבאללה להציג אות חיים מהשניים כדי להתרשם ממצבם. מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה דחה אז את הדרישה, בטענה כי כל הדלפה תזיק למגעים ותעכב אותם. בדיעבד התברר, כי סירובו נבע מן העובדה שהשניים נהרגו במהלך אירוע החטיפה.
תמונתו של הנווט השבוי רון ארד שחקוקה בזיכרון הלאומי הקולקטיבי, משמשת עד היום ראייה צורבת לכך שהאופטימיות על קבלת אות חיים עשויה לעתים להסתיים בכישלון צורם. את אות החיים הראשון מארד קיבלה משפחתו כשנה לאחר שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון באוקטובר 1986. בין המסמכים שנמסרו לידיהם היו תצלומים ומכתבים שכתב לרעייתו ולבתו.
בחודש אוגוסט 2006 שידרה הרשת הלבנונית LBC קטעים מסרט בלעדי שבו נראה הנווט השבוי מדבר למצלמה ומזדהה כחייל בצבא הישראלי. במערכת הביטחון לא הצליחו לקבוע מתי בדיוק צולם ארד, אך העריכו כי ההקלטה הועברה לרשת מהמפלגה השיעית בלבנון, שנחשבה בעבר לאחת המקורבות לארגון חיזבאללה. נציין כי גם בעת הזו אין כל מידע רשמי באשר לגורלו של הנווט הנעדר.