מאז חיסולו אתמול של ראש הזרוע הצבאית של חמאס יירטה "כיפת ברזל" יותר ממאה רקטות שהיו יכולות להתפוצץ ביישובי הדרום. מאז בר כוכבא לא קם לנו גיבור כזה. אולי יש לומר - גיבורה.
בשנתיים שכיפת ברזל מבצעית, כבר היו ארבעה סיבובי מהלומות עם עזה, לא כולל הסבב הנוכחי. בחודש מרס האחרון נגמר ויכוח רב שנים בעד ונגד המערכת. בפעם הראשונה, שלוש סוללות הגנו על שלוש ערי הדרום הגדולות. 80% מהרקטות שנורו לעברן - פוצצו באוויר.
למתקן שבו שוכנת חטיבת הטילים של רפא"ל קוראים מכון לשם, והוא נמצא בגליל, מעל סכנין. בקיץ 2006, במהלך מחמת לבנון השנייה, ישבו כל עובדיו יחד במקלט, וכך נשבר קצת המידור בין הפרויקטים. בזמנו, משרד הביטחון הוציא מכרז למערכת הגנה אקטיבית מהרקטות. רפא"ל זכתה, אחרי שהתחייבה להעמיד פתרון בתוך 3 שנים.
"לא תעמדו במחיר ובזמן"
זה נכון שרפאל כבר היו אלופים בטילים, אבל הטיל הכי זול שלהם עולה מיליון שקל וחצי, ומיועד לפגוע במטוס שאורכו 15 מטר. כאן הם קיבלו הוראה לבנות משהו זול, שיפגע בקסאם. כדי לעמוד בלוח הזמנים הבלתי אפשרי, עוזי, ראש התכנית, הריץ שני צוותים שכל אחד מהם פיתח טכנולוגיה שונה לראש הנפץ. אחרי שנה של עבודה מאומצת, נבחר פתרון של צוות אחד. 15 החברים בצוות השני, גילו שנתנו שנה שלמה לשווא.
מומחי טילים, קולגות ממפעלים אחרים, אמרו להם: "לא תעמדו ביעדים המבצעיים, לא תעמדו במחיר היעד ולא תעמדו בזמן". אבל, שנה ו-8 חודשים מתחילת העבודה, התאספו בנגב לניסוי היירוט הראשון. הניסוי הוכתר כהצלחה והצוות חגג.
כיפת ברזל נחשב אמנם טיל זול, אבל מדובר ב"טיל זול" לפי הסטנדרטים של רפא"ל. ההערכה המקובלת היא שטיל אחד כזה עולה לצה"ל "רק" 200 אלף שקל. הביקורת הכי רצינית נגד הפרויקט, כפרה בהיגיון שבשיגור טיל שעולה ככה, כדי לפגוע ברקטה שעולה מקסימום מאית ממנו. צה"ל משגר כיום אפילו שני טילים על כל רקטה, מאחר והמערכת עדיין בהרצה. חשבון פשוט מעלה שבשבוע האחרון שיגרנו 30 מיליון שקל לאוויר. אבל, קשה להאמין שיימצא היום אחד שיגיד שחבל על הכסף.