נפילות פצצות המרגמה בימים האחרונים בעוטף עזה גבו מחיר כבד: לחיילים ולאזרחים, ששהו בשטחי הכינוס ובישובים הסמוכים לרצועת עזה, כמעט לא היה סיכוי להימלט מרסיסי הפצמ"רים שנחתו על הקרקע זמן קצר לאחר שנורו, לעתים ללא אזעקה או התראה. פגיעות אלו הובילו את כוחות הביטחון לקרוא לציבור להתרחק מאזורים אלו, ואף חסמו חלק ניכר מהכבישים המובילים לאזורים אלו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אך שירות אחד חיוני מחייב המשך תנועה בצירים: מלבד חיילים שנעים הלוך ושוב על כבישים אלו מצאנו גם מספר דוורים של רשות הדואר, שממשיכים בעבודתם גם תחת אש. עובדי דואר מתמקדים בעיקר בהעברת דואר לתושבי היישובים שעוד נותרו בבתיהם וגם בחבילות הנשלחות לחיילים - שסוגרים כבר כמעט חודש של לחימה בעזה.
"אנחנו לא רוצים לשבור לאנשים את השגרה: החלב לא מגיע, הלחם לא מגיע, אבל הדואר יהיה שם בזמן", סיפר לחדשות 2 Online דני מימוני, דוור שמחלק דואר בעוטף עזה כבר 12 שנים וזכה לכינוי 'דוור המבצעים'. "הייתי שם בכל המבצעים האחרונים, אני כבר 12 שנים עושה את הקו הזה, כל יום אותו מסלול בו 30 ישובים ובסיסי צה"ל ומרביתם בגבול עוטף עזה", הוסיף.
משנים מסלול כדי לחמוק מהירי: "הדואר מעניק שגרה ומוטיבציה"
לדברי מימוני, הסיפוק מגיע "כשאני רואה חייל שמחכה לחבילה שאמא שלו שלחה או אדם שממתין למכתב. לפני שבועיים הגעתי לאחד היישובים שנמצא 500 מטר מהגבול, ולפתע מגיע מולי אדם מבוגר שאומר לי שהוא מחכה לחבילה. כשהגעתי אליו הוא היה עם דמעות בעיניים, ואמר לי 'אלו תרופות שהבת שלי שלחה'". הדוור המנוסה העיד שרגעים אנושיים אלו "נותנים המון סיפוק, הדואר מעניק שגרה ומוטיבציה".
מימוני מסתובב עם קסדה ושכפ"ץ בשל ירי הרקטות ופצצות המרגמה, ושירות הדואר החליף את המכונית הרגילה בכלי רכב ממוגן. כל אלו מסייעים במשימה, אך השהייה באזורים אלו לאורך שעות רבות מגבירה את הסיכון: "בטח שאני מפחד, גם הבוס שלי ונציגים ממחלקת הביטחון מתקשרים כל כמה דקות לבדוק, אבל אני סומך על החיילים שלנו. הבן שלי גם הוא חייל קרבי, הוא משרת בכפיר, ואני מכיר את החומרים מהם עשויים הצעירים האלו".
למרות האמון בתפקוד החיילים, מימוני והנהג הצמוד אליו רוני כהן מדי פעם משנים את כיוון הנסיעה ואת שעות היציאה כדי למנוע פגיעה מתוכננת: "יש בבית חנון צלפים ואנחנו מגיעים מאות מטרים משם, לכן אנחנו משנים את סדר החלוקה. לפעמים צה"ל מנחה אותנו לנסוע בדרכים אחרות, בין השדות או בשבילי עפר, אז לעתים זה לוקח טיפה יותר זמן אבל כל דברי הדואר מגיעים למקומם".
"הילדים אומרים שאני משוגעת"
גם סמדר מגידיש, דוורית ממושב שלווה הסמוך לקריית גת, החליטה שהיא לא נוטשת את קו החלוקה שלה בעיקר בזמנים קשים. לדבריה, הדואר לפעמים הוא סימן לשפיות: "בגלל שאני גרה לא רחוק ממקום ההתרחשות אני מכירה היטב את המצבים האלה", סיפרה מגידיש לחדשות 2 Online. "אני מגיעה מדי יום לזיקים, אור הנר, ארז, ברור חיל, יישובים רבים סביב עוטף עזה. כל הזמן יש פיצוצים ברקע, אבל עם כל הסכנה, הדואר הוא מפעל חיוני, כמו שהחיילים שלנו מסתכנים גם אני יכולה".
למגידיש חמישה ילדים - שלישייה בני 15, ילדה בת 10 וילדה בת 9. ילדיה ובעלה של סמדר מנסים מדי יום להניא אותה מלצאת לאזורי הקרב: "הם אומרים לי שאני משוגעת", אמרה בצחוק, "ובעבודה גם לא מכריחים, אבל אני מרגישה חייבת, אני אומרת להם שאני לא מסוגלת לשבת בבית. במהלך היום אני לא חוששת, אנחנו ממוגנים ונשמעים להנחיות".
למרות זאת, במקרים לא מעטים שומעת מגידיש על אירועים ביטחוניים באזורים בהם היא עובדת, והיא מדגישה ש"הפחד הגדול מגיע בערב כשאני רואה בחדשות על חדירה או נפילה במקום שהייתי בו לפני כמה שעות וזה מטלטל אותי. רק אז אני חושבת מה היה קורה לו הייתי שם באותו הרגע, אבל אז אני נרדמת ובבוקר, כבכל בוקר, קמה רגיל לעבודה".
לפניות לכתב: AzriA@ch2news.tv