מציאות נפיצה, משני עברי הכביש: מה שמפריד בין מזרח ומערב, בין ג'בל מוכאבר לשכונת ארמון הנציב, הוא כביש אחד. שני עולמות שלמים שנפגשים בחנויות שבמורד בעתות של שלום, או באבנים שמושלכות על הבתים בחזית בעתות של מתח ועימותים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"זה לא משנה מתי. ביום האדמה, ביום ירושלים או כל יום אחר שהם מציינים, עולים 20-30 חבר'ה לגג שממול, ממטירים מטח של אבנים וממשיכים את היום, כאילו לא קרה כלום", מספר שי בן גיגי, תושב שכונת ארמון הנציב, שביתו נמצא ממש מול ג'בל מוכאבר הערבית. 
"חוסר השקט הזה מכעיס אותנו, אנחנו לא מתלהמים ולא רוצים לפגוע באף אחד. אנחנו מרגישים שרוצים לפגוע בנו. פעם היינו אומרים שלום לתושבים הערבים שממול, היום אין בכלל אינטראקציה ואין עניין לדבר איתם", מספרים תושבים מודאגים בשכונה היהודית.
גם בשכונה הערבית שמעבר לכביש לא שקט. רק שלשום נזרקו שם אבנים, בקבוקי תבערה, רימוני הלם וזיקוקים. התושבים שם מתוסכלים מהמצב, ממחסומים חדשים שהוצבו בכניסה לשכונה לאחר הפיגוע.
בביקור שערכנו בביתו של אחד המחבלים שביצע את הפיגוע הרצחני בבית הכנסת בירושלים, אביו הביע צער על מעשי בנו - וקרא להפסקת האלימות: "אני נגד אלימות משני הצדדים, בשבילי יהודים וערבים הם בני אדם. אני שולח תנחומים למשפחות הישראליות שבניהן נרצחו מעומק לבי. הבית שלי וכל מה שהיה לי בחיים לא שווה טיפת דם של ערבי או יהודי".
7 שעות בירושלים, שכונות שהחיים בהן לא פשוטים. לא פשוטה גם השורה התחתונה - ולא בטוח שיש כזו. מי שרצה עיר מאוחדת לא קיבל את מה שרצה, מי שרוצה עיר מחולקת, מגודרת או מופרדת יהיה לו קשה לא פחות להשיג את מבוקשו. בבירת ישראל הכל קרוב מדי ושזור מדי בתוך עצמו, לטוב ולרע".