כמו בכל יום שישי בשמונה השנים האחרונות, צעירים ומבוגרים ימשיכו יחד אחרי תפילת הצהריים במסגד בכפר קדום לטקס הקבוע והמקודש בכפר: ההפגנה השבועית נגד סגירת הכביש הראשי שמחבר את קדום לעולם. זה תמיד מתחיל בשריפת צמיגים, ובידיעה שתוך דקות יגיעו כוחות צה"ל – ולכן ממתינים, עם אבנים בידיים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כמו בהפגנות אחרות, גם בהפגנה הזו הילדים משתתפים. "אני מודה לצופה הישראלי שחושב שהילד צריך להישאר בבית", אומר בציניות תושב הכפר, מוראד שתיווי. "אבל אני רוצה שהישראלים יגידו 'שימו סוף לכיבוש', כדי שהוא יוכל להישאר בבית".
אולם נראה שהכפר קדום נותר בודד במאבקו. נכון להיום, הגדה שקטה לגמרי. כיסי המאבק העממי נדמו כולם. רק לפני כמה חודשים נראו הפגנות בלב הערים הפלסטיניות – העילה לא הייתה ישראל או הכיבוש, אלא חוק הביטוח הלאומי. הצדק החברתי השתלט על סדר היום בשטחים.
בינתיים, בנעלין – פעם מוקד להפגנות שבועיות גדולות ומחאה נושכת ורבת תהודה - מגישים אספרסו לאורחים. הכפר נמצא בעיצומו של מתיחת פנים, והפך בית ללא פחות מחמש חנויות בגדים. אולי זו הרשות הפלסטינית שמתנגדת לאלימות, אולי עייפות החומר ואולי התחושה של חוסר התוחלת. מה שבטוח הוא שבנעלין התחילו לפנות לקהל הישראלי.
"לאנשים נמאס מהבעיות, זה לא כמו פעם", אומר מוחמד, סוחר בדים בכפר. אחד המוכרים מוסיף: "בלגן מביא רק בלגן. עכשיו צריך שלום, שלום מביא שלום". לדברי מוחמד, "מלא ישראלים באים לפה, מכל מקום באים". אליהו, תושב חולון שהגיע לנעלין לערוך קצת קניות, מאשר. "יש אהבה הדדית בין כולם, לא מכניסים פוליטיקה לפה – כולם רוצים לחיות ביחד. אתה לא מרגיש בשטחים, אתה מרגיש בבית".
בתוך המוסכים מתגלות מכוניות עם לוחיות רישוי צהובות, סניפי בנק חדשים נמצאים בתהליכי בנייה – באדיבות הכסף הקטארי. "הבנקים נותנים לקחת הלוואות ולא מכבישים על האנשים", אומר תושב העיר, סדאם – המכונה כך על שם אחד מגיבריו, סדאם חוסיין. "פתאום כולם חייבים לבנק. זה הופך אותך לעבד של השקל, עובד כדי להחזיר את ההלוואה. חושבים רק על העבודה ופחות על ההתנגדות ופוליטיקה".
אולם בכפר קדום טוענים שהשקט בגדה לא יימשך. "אני מבטיח לך שאתם עדים לשקט שלפני הסערה", אומר עבד אלרחמאן שמיווי, תושב הכפר. "מתכוננים לאינתיפאדה חדשה והתנגדות והקרבה ומוות - כי העם הפלסטיני מת כל יום מוות איטי".