62 שנים חלפו מאז פרשת "עסק הביש" והשאלה שסבבה אותה: "מי נתן את ההוראה?". חילופי האשמות קשים נרשמו אז בין המעורבים המרכזיים בפרשה בהם שר הביטחון פנחס לבון וראש אמ"ן בנימין ג'יבלי.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
היום (חמישי), יותר משישה עשורים לאחר מכן, חושף ארכיון משרד הביטחון מסמכים נדירים שחושפים את בקשותיו של ראש אמ"ן דאז ג'יבלי לרמטכ"ל לסקוב (מחליפו של דיין) ולשר הביטחון דוד בן גוריון (מחליפו של לבון). במספר מכתבים דרש ראש אמ"ן ממפקדיו למנות ועדת חקירה שתנקה את שמו - ומתוך כך למנוע את הפגיעה בהמשך קידומו בצה"ל. לבסוף, ומשלא נענתה בקשתו, החליט ג'יבלי להתפטר.
"עליי להבטיחך כי בכל ענייניי ומאמציי בעתיד לטיהור שמי אשאר נאמן בכל נימי נפשי למערכת הביטחון ולא אפגע בשמה הטוב", כתב ג'יבלי לבן גוריון. לרמטכ"ל לסקוב כתב: "אמרתי והנני חוזר ואומר, כי ההוראות לביצוע הפעולות ניתנו על ידי לפי ההוראה לכך מאת שר הביטחון דאז. אבקש לא לפגוע במעמדי בצה"ל עד לאחר בירור הדברים".
פרשת "עסק הביש" החלה בשנות ה-50 המוקדמות, אז גייס המודיעין הישראלי רשת של צעירים יהודיים אזרחי מצרים במטרה להפעילם נגד המצרים בעת מלחמה. מי שהפעילה את החוליה הייתה יחידה 131 של אגף המודיעין בצה"ל, בראשה עמד מוטקה בן צור.
בחודש יולי 1954 נתפסו 13 חברי החוליה, בעת ניסיון כושל לבצע פיגועים במצרים. מטרת הפיגועים הייתה לחבל במתקנים מערביים במדינה - וזאת על מנת למנוע מהצבא הבריטי לעזוב את האזור האסטרטגי של תעלת סואץ.
בסופה של הפרשה הקשה הוצאו להורג שניים מחברי רשת הריגול, משה מרזוק ושמואל עזר. חבר נוסף, סא"ל מאיר בינט, התאבד בכלא המצרי. השלכות הפעולה הכושלת הורגשו גם בדרגים הבכירים. ראש אמ"ן ג'יבלי ומפקד יחידה 131 בן צור הודחו מתפקידם. בהמשך התפטר גם שר הביטחון לבון.
במשך שנים עסק הדיון הציבורי סביב הפרשה בעיקר בשאלה "מי נתן את ההוראה?" להפעיל את רשת הריגול במצרים. שני הגורמים המרכזיים בהם נקשרה האשמה הם ראש אמ"ן ג'יבלי ושר הביטחון לבון.
לבון טען במשך שנים כי היחידה פעלה בהוראתו של ראש אמ"ן ללא ידיעתו ואישורו. מנגד טען ג'יבלי כי הפעיל את היחידה לאחר שקיבל לכך הוראה ישירה מהשר הממונה.
בשנת 1960 שיגר ג'יבלי מספר מכתבים לרמטכ"ל לסקוב, שהחליף את דיין בשנת 1958. הוא שב ודרש לפתוח ועדת חקירה שתנקה את שמו. "בנסיבות אלה אבקשך להעביר לרשות המוסמכת פנייתי למינוי ועדת חקירה, וכי בין הסמכויות אשר תמסרנה לה תידרש לקבוע אם ניתנה לי ההוראה על ידי שר הביטחון דאז, כאמור", כתב אל"מ ג'יבלי. "איני רואה כל דרך אחרת להגן על כבודי כקצין צה"ל וכאדם".
בשנת 1961 פנה אל"מ ג'יבלי לשר הביטחון דוד בן גוריון בנוגע לוועדת השרים שמונתה לחקור את העניין והטילה את האשמה עליו. ג'יבלי התרעם על כך שלא מונתה לו ועדה מקצועית וכתב: "ב-23.12.60 פניתי אליך במכתב לפי ההעתקה הרצופה. ביקשתי למינוי ועדת חקירה לפי פקודת ועדות חקירה, עם סמכויות אשר תאפשרנה לה לקבוע אם ניתנה לי הוראה על ידי מר פנחס לבון, שר הביטחון דאז, לביצוע פעולה מסוימת במצרים".
בהמשך דבריו הודיע ג'יבלי לבן גוריון כי מאחר ולא מינה ועדה שכזו, הוא מבקש להשתחרר מצה"ל. "לאחר שהממשלה החליטה גם היא כי העניין מוגמר ומסוכם, יידרש מאמץ שלא אני יכול ליוזמו או לבצעו כדי לא רק להביא למינוי ועדת חקירה, אלא גם לבטל את החלטת הממשלה", כתב. "אם יגיעו הדברים לכך, אהיה נכון לפעול בכל מאודי להוכחת האמת. מכיוון שלא ברור אם יגיעו הדברים לכך, ומשפחתי ואני צריכים מנוחה והרגעה, עלי להסיק מסקנות לגבי עתידי".
לאחר החלטת ועדת השרים ומכתב ההתפטרות ששלח לשר הביטחון בן גוריון, שלח ג'יבלי מכתב דומה גם לרמטכ"ל לסקוב. "ועדת השרים אישרה את מסקנות הוועדה (ועדת כהן) ושמה קץ לכל אפשרות של הוכחת האמת בדרך זו של ועדת חקירה", כתב.
"אני חוזר ואומר שהוראותיי לפעולה ניתנו לפי הוראת שר הביטחון דאז וכי לא הדחתי מישהו לעדות שקר ולא נעשו כל זיופים לפי הוראותיי על מנת להטיל אחריות איזה שהיא על שר הביטחון דאז, ולפיכך אני דוחה לחלוטין מסקנות ועדת השרים", הבהיר ג'יבלי.