לא רק הטילים והיירוטים הפכו לשגרה - גם התסריט לפיו מתנהלים המבצעים בעזה כבר ידוע מראש ובעל פה. תמיד זה מתחיל בטפטוף רקטות ותקווה ישראלית שמדובר בגשם זמני בלבד, ושניתן להגיע לרגיעה. הרי שרון עצמו הבטיח כבר ב-2005 "תגובה עם אמצעים מאוד חריפים, אם יבוצעו פעולות טרור לאחר שנפנה את רצועת עזה".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כבר ב-2009, לפני מבצע "עופרת יצוקה", אמר שר הביטחון אהוד ברק כי רגיעה תיענה ברגיעה ושקט ייענה בשקט - משפט שנשמע גם מפיהם של הרמטכ"ל גנץ והנשיא פרס לקראת מבצע "עמוד ענן" ב-2012, וגם שר הביטחון יעלון שב על המנטרה לפני מבצע "צוק איתן".
כאשר הירי נמשך, המחשב הצה"לי מנפיק שם קליט עם שתי מילים, והמבצע מתחיל בנאום לאומה של ראש הממשלה - בין אם מדובר באולמרט או בנתניהו - שמדגיש שישראל "לא יכולה להשלים עם מציאות כזו של ירי רקטות".
איתותים ממצרים - ואיום לקראת הסבב הבא
גם יו"ר האופוזיציה - הרצוג, יחימוביץ' או נתניהו - מזדרז להביע תמיכה וגיבוי בממשלה ולהבהיר שמדובר בעת לאחדות. כאשר המבצע מתמהמה דורשים המנהיגים "זמן וסבלנות", ולרוב בשלב זה מגיע האיתות מקהיר, שיוזמת הפסקת אש. שלושה נשיאים - מובארק, מורסי וא-סיסי כבר התחלפו שם, אך הנוסח להפסקת אש קבוע.
כל המנהיגים מדגישים כי אין מגעים ישירים עם הטרוריסטים. "חמאס איננו חלק מן ההסדרה", הצהירו אולמרט ב-2009 וגם לבני היום, ובסוף כל מבצע מדגישים ראשי הממשלה ושרי הביטחון כי "חמאס ספג מכה קשה ומנהיגיו מתחבאים" והירי לא ישוב עוד. לבסוף, הם מזהירים, בפעם הבאה "זה ייגמר אחרת לגמרי ושלא ינסו אותנו".
הפעם, בניגוד למבצעים הקודמים, אין יו"ר אופוזיציה שעוקף מהימין ומבטיח "למוטט את שלטון חמאס", כפי שהצהיר נתניהו ב-2009. למזלו של נתניהו, הוא לא יו"ר האופוזיציה של עצמו.