מסיבת תחפושות משונה התרחשה לפני שבועות אחדים באחד הכפרים הפלסטיניים מצפון לחברון. בתחושת בהילות של מעשה אסור עמדו בפאתי הכפר פעילות שמאל ישראליות, שלפו מתוך התיקים שלהן משקפי שמש, צעיפים, מחרוזות וכובעים שהביאו מהבית, וחילקו את הפריטים לנשים פלסטיניות, שעד אז לא הכירו אותן.
בתוך כמה שעות מבעד למשקפי השמש הכהים, הביטו הפלסטיניות בפעם הראשונה בחייהן בחוף הים של תל אביב. אחת מהישראליות שמשתתפת ביוזמה הלא חוקית הזו היא נילי לנדסמן, שמעידה על עצמה שהיא די מתחילה בכל העניין. ניצה אמינוב לעומתה כבר השתתפה בנסיעה הקודמת, ומגדירה עצמה כפעילה פוליטית משנת 1976.
מסע ההברחה הלא חוקי של הנשים התחיל כמה שבועות מוקדם יותר במרפסת של בית פרטי בירושלים. על כיסאות פלסטיק התכנסו כמה פעילות שמאל, שהחליטו שהספיקו להן ההפגנות בכיכרות ומפגשי הדו-קיום המנומסים עם פעילי שלום פלסטינים. הן החליטו לעבור בגלוי על החוק, ולהכניס לשטחי ישראל פלסטיניות שחלומן הגדול הוא לראות את הים של תל אביב.
"נמשיך עד שהרשויות יעצרו אותנו"
פעילות השמאל מבינות היטב את משמעות מעשיהן. הן יודעות שהברחת פלסטיני, שוהה בלתי חוקי שאין בידו היתר כניסה לישראל, היא עברה על החוק. לכן הפעילות שלהן מאורגנת כמו מבצע צבאי ממש. בכל קבוצה תהיה תמיד פעילת שמאל דוברת ערבית. לפני כל כניסה לשטח ייקבע באיזה מחסום יש להעביר את הפלסטיניות, כדי שהסיכוי שייתפסו יהיה הקטן ביותר. למרות זאת הן מאמינות שמי שלוקחת את הסיכון האמיתי, הן הפלסטיניות ולא הן.
בסוף שנות התשעים, בשיאם של גלי הטרור, החליטה ישראל מטעמי ביטחון למנוע לחלוטין כניסת פלסטינים לשטחה. על פי נתוני שירות הביטחון הכללי, מדי שנה נעצרים עשרות פלסטינים שוהים בלתי חוקיים בחשד למעורבות בפעילות טרור. העונש על הכנסת שוהה בלתי חוקי עשוי להגיע עד שנתיים מאסר.
מבחינת פעילות השמאל, אין מניעה למסע ההברחה שהן מבצעות מדי שבוע. למרות שהיבטיו המשפטיים הועברו לאחרונה לידיעת היועץ המשפטי לממשלה: "לא נפסיק עד שלא ניעצר וזה ייגמר בבכי, אולי", הן אומרות. "נקווה שלא".