כחמש שנים לאחר ההתנתקות מעזה, פרסמה בצהריים ועדת החקירה הממלכתית בראשות שופט העליון בדימוס אליהו מצא את מסקנותיה הסופיות בנושא טיפול הרשויות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון, וקבעה חד-משמעית: מדינת ישראל כשלה.
"במבחן התוצאה אנחנו יכולים לקבוע בלי שום היסוס: מדובר בכישלון קשה של הרשות המבצעת בכל הנוגע לטיפול במפונים. החובה, שהיא גם חוקית, גם מוסרית וגם חברתית, המוטלת על המדינה בנסיבות הקיימות היא לדאוג לשיקומם של אנשים שפונו מבתיהם, מסביבתם החברתית, מהמקום שבו חיו והתפתחו", אמר במסיבת עיתונאים מיוחדת ראש הוועדה, שופט ביהמ"ש העליון לשעבר, יהושע מצא.
הוא הוסיף, "רוב המפונים, כמעט 5 שנים מיום העזיבה, עדיין גרים בקרוונים ומגורים זמניים. רוב יישובי הקבע, מגורי הקבע, עדיין לא נבנו. מבני הציבור עוד לא התחילו להיבנות - חלקם עוד לא בתכנון. אחוז המובטלים הוא בערך כפליים מאחוז המובטלים באוכלוסייה הכללית".
מצא הסביר במסיבת העיתונאים מדוע דוח הוועדה אינו כולל המלצות ומסקנות אישיות נגד המעורבים במה שהוועדה הגדירה "כישלון חמור": "רבות מהעדויות, של הממונים על ההתנתקות ושל המפונים, העלו שרובם הגדול של האנשים בממשלה ובמנהלת ההתנתקות הבינו את חשיבות הנושא ועשו כמיטב יכולתם לפתור את הבעיות. החסמים היו מערכתיים. למה נמנענו מהמלצות? פה ושם היו קצת רשלנויות. לא מעשים מכוונים. אנחנו חשבנו שזה לא ישרת שום מטרה חיובית. הערך המוסף של זה היה אפסי לעומת התועלת שאנו מקווים להשיג בכך שעשינו מאמץ גדול לתקן בפרק זמן קצר ככל האפשר".
"הדבר העיקרי שאנו רוצים להגיד הוא שאת הסיבות לכשלים בטיפול יש לייחס לשיטה בכללותה, לקשיים כלליים מהם סובל הממשל ואינם מיוחדים לטיפול במפוני גוש קטיף", הדגיש השופט לשעבר והתייחס גם לאי שיתוף הפעולה מצד המפונים עצמם. "כשל חשוב של המערכת השלטונית היה שלא העריכו נכון, בהיעדר שיתוף פעולה מצד המפונים, מה הם ירצו".
"לדוגמא", הסביר, "חשבו שהרוב הגדול ירצו פיצוי כספי ותו לא. 85% בחרו בהתיישבות הקהילתית. אי שיתוף הפעולה נמשך גם אחרי ההתנתקות. היו רבים שיכלו לקחת את גורלם בידיהם ולהשאיר את המריבות לאחר כך. היו רבים שישבו על הגדר. עם זאת נקבע בדוח שאי שיתוף הפעולה מצד המפונים, שהיה בחלקו מובן, היה גם צפוי. ניתן היה להיערך לזה. אי שיתוף הפעולה לפני או אחרי ההתנתקות, איננו מחפה על הכשל הממשלתי מפני שהממשלה היא שנושאת באחריות הכוללת. היא הגורם שהוציא את האנשים האלה מבתיהם".
"תמונה עגומה ביותר"
"מבחן התוצאה חושף תמונה עגומה ביותר", נכתב בדוח המתפרש על 488 עמודים. "רוב המפונים עדיין מתגוררים באתרי קרוואנים זמניים; בנייתם של מרבית בתי הקבע טרם החלה; הרוב המכריע של מבני הציבור במקומות היישוב החדשים של המפונים טרם נבנו; שיעור המובטלים מקרב המפונים כפול משיעור המובטלים באוכלוסייה הכללית; מצבם הכלכלי של חלק מהמפונים קשה ויש ביניהם לא מעט הזקוקים לסיוע של גורמי רווחה". בנוסף מתריע הדוח: מלאכת שיקומם של המפונים רחוקה מסיומה.
על פי מסקנות הוועדה, הכשל המתמשך בכל הנוגע לטיפול במפונים הינו פועל יוצא של מספר גורמים:
"המדינה כשלה במילוי חובתה להעמיד את טיפולה במפוני חבל עזה וצפון השומרון כמשימה לאומית דחופה, חובה שהוגדרה על ידי כל ראשי הממשלה כראשונה במעלה", נכתב בדוח. מעדויות רבות מהמפונים ומנציגיהם אמנם עולה כי רבים מעובדי הציבור שעסקו בענייניהם של המפונים במהלך השנים פעלו במסירות וברגישות כדי לקדם את הטיפול בהם, אך לא מעט פעמים הם נאלצו להתמודד לא מעט קשיים שהערימו "בעלי תפקידי מפתח - שבחלקים מהתקופה לא השכילו לעמוד באתגר הדחוף שהתחייב
מהנסיבות".
המפונים נרדמו
יחד עם זאת מפנה הוועדה אצבע מאשימה גם כלפי המפונים עצמם. "הייתה להם תרומה משמעותית להתהוות המציאות העגומה הנוכחית", מציין הדוח. "יש מבין המפונים שבחרו להתמהמה במקום שבו יכלו להזדרז - בבחירת יישוב הקבע שבו הם חפצים להתיישב; בקבלת מגרש מן המדינה; בהגשת תכניות בנייה; ובביצוע הבנייה של בתיהם".
עוד סבורים חברי הוועדה כי רבים מהמפונים יכלו להקדים וליטול את גורלם בידיהם - כפי שחלק אחר מביניהם אכן עשו - להשאיר מחלוקות שנותרו בינם לבין הרשויות לבירור עתידי, ולפעול במקביל לבניית בית הקבע, בלי להמתין עד שתיענה האחרונה בכל דרישותיהם ודרישות נציגיהם.
"היעדר שיתוף הפעולה, או שיתוף הפעולה החלקי, של חלק גדול מן המפונים בתקופה שקדמה להתנתקות - למרות שהיה מובן וצפוי מראש, ולמרות שאין בו כשלעצמו כדי לגרוע מאחריותה השיורית של המדינה כלפיהם - היה בעוכריהם ועיכב את שיקומם", מדגישים בוועדה.
בנוסף נמצאו כשלים משמעותיים באופן שבו הפעילה המדינה את האמצעים שעמדו לרשותה למימוש אחריותה. "מלכתחילה קפצה המדינה את ידה בקביעת הפיצוי בחוק יישום ההתנתקות באופן לא סביר", מודגש בדוח. "כתוצאה מכך, נאלצה לאחר מכן להגדילו בדרכים שונות.
הוועדה מצאה כי מתוך העלות הכוללת של שיקום המפונים, ללא שווי ההטבות המשמעותיות הנוספות שקיבלו בהקצאת קרקעות, שנאמדה עד כה על-ידי משרד האוצר בכ- 7 מיליארד שקלים, רק סכום של 3.8 מיליארד שקלים ניתן בהתאם להוראות החוק; בעוד שקרוב למחצית הסכום הכולל - 3.2 מיליארד שקלים נוספים - הוצא מכוח החלטות מנהליות והסכמים.
תפיסה שגויה
"משהחליטה הממשלה להגדיל את הפיצוי למפונים, עשתה זאת, אם כן, בדרכים "עוקפות חקיקה", כגון בדמות "הסכם הח"כים", שבגדרו ניתנו למפונים הטבות בגובה מאות מיליוני שקלים. הטבות אלה - גם אם היו מוצדקות כשלעצמן - ראוי היה כי יינתנו בחקיקה ראשית של הכנסת".
על פי מסקנות הוועדה, התפיסה שהנחתה את המדינה בעיצוב הוראות חוק יישום ההתנתקות הייתה שגויה בעניין מרכזי. "מלכתחילה העריכה המדינה כי רק חלק קטן יחסית מהמפונים יבקשו לשקם את עצמם במסגרת המסלול של העתקה קהילתית, אך בסופו של יום הוברר שכ- 85% מהם בחרו במסלול זה", נכתב בדוח.
"ואולם, אף שהחוק טורח להסדיר לפרטים נושאים אחרים, בראשם הפיצוי הכספי, הוא נמנע
מהסדרה ממשית של הסדרי ההעתקה. נמצא, שהרכיב המרכזי ששימש בפועל את
המדינה לשיקום המתיישבים, לא טופל כראוי בחוק".
עוד נכתב בדוח, בחלק המתייחס להיערכות לאירועים עתידיים, כי "הפיצוי שהעמידה החקיקה למתיישבים התייחס, בעיקרו, לרכוש אך לא היה בו מענה מספק לצרכים אחרים, דוגמת סיוע במצבי מצוקה, סיוע משפטי, השמה בעבודה, טיפול בנוער ובתא המשפחתי".
הדוח גם מתייחס להחלטה על הקמת מינהלת סל"ע כגוף אחד המרכז בידיו את הטיפול במכלול ענייניהם של המפונים וקובע כי מדובר בצעד נכון, אך מציין כי "הקמתה המינהלת כגוף הנושא באחריות, אך אינו מצויד בסמכויות הנדרשות לביצוע משימותיו, הייתה מהלך שגוי".
בלי מסקנות אישיות
למרות הביקורת הקשה והכשלים שנמצאו, החליטה הוועדה להימנע מעשיית שימוש בסמכותה לקבוע מסקנות המטילות אחריות אישית על מי מהמעורבים במסכת טיפול המדינה במפונים. "אף שהיו מי שפעלו באופן רשלני, בלתי זהיר או בלתי מיומן, הוועדה סבורה כי ביקורת אישית עליהם אינה בעלת ערך משמעותי לתיקון המצב הנוכחי או לתיקון מקרים דומים בעתיד", הם מסבירים.
שנית, הוועדה לא מצאה כי מי מהמעורבים פעל בכוונת זדון וסבורה כי עיקר הבעיה היה נעוץ בשיטה בכללותה, כלומר "בקשיי משילות כלליים שמהם סובל המשטר בישראל, ואשר אינם מיוחדים
לנושא הטיפול במפוני ההתנתקות". בנוסף טוענים חברי הוועדה כי הטלת אחריות אישית הייתה
מעכבת את הגשת הדוח למשך זמן ניכר. "הוועדה סברה, כי חשוב יותר להחיש את הגשת הדוח כדי
לתת מענה מהיר, ככל האפשר, למצוקת המפונים", נכתב.
בסיכום הדוח המקיף קוראת הוועדה למדינה ולמפונים לשלב ידיים ולסיים את משימת השיקום מוקדם ככל הניתן. "מדובר במשימה לאומית דחופה, שלא ניתן להוציאה מגדר אחריותו האישית של ראש-הממשלה, נכתב. "על ראש הממשלה מוטלת גם האחריות להיערך מבעוד מועד, היום ולא מחר, לאירועים עתידיים שעשויים לדרוש את יישובם מחדש ואת שיקומם של אזרחים".
הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק