50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים יש עדיין ישראלים ופלסטינים שלא איבדו את התקווה. הם לא רק חולמים על שלום, הם גם מנסים לעשות משהו כדי לקדם אותו, ותתפלאו, לא כולם מהצד השמאלי של המפה. בשבוע שבו מציינים יובל למלחמה שחיברה את הישראלים והפלסטינים זה לזה בחזרה, ניסינו להציב בפני 3 חולמים כאלה את השאלות הקשות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אמיר הרשקוביץ, בן 27 מירושלים, מגדיר את עצמו כימני. הוא גדל בהתנחלות ברקן שבשומרון. הוא עובד במכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים ומשתתף דרך קבע במפגשים של ישראלים ופלסטינים שיש להם מטרה אחת: לקרב בין העמים ולהגיע לפתרונות בסוגיות הכי מורכבות. הרשקוביץ מודה שיהיה לו קשה לוותר על הבית בו גדל תמורת שלום - אך יכבד כל החלטה דמוקרטית שתתקבל.
"בעיני הפתרון לסכסוך הזה הוא בכלל לא כזה של שתי מדינות", הוא מסביר. "אני שומע את זה גם מפלסטינים רבים. סיפוח של האוכלוסיה הפלסטינית תוך מתן זכויות שוות לשתי האוכלוסיות הוא בעיני הפתרון - כשהחשוב הוא שמדינת ישראל תוגדר כמדינה יהודית מאשר שיהיה בה רוב יהודי". הוא טוען שהפתרון הזה יכול לעבוד כפי שכיום ישראל מכילה בתוכה אוכלוסייה ערבית גדולה - ושהמתווה הזה גם ימנע פינויי יישובים כואבים.
לוחמות שלום
נטע חזן וחולוד אבו רעייה, שתיהן בנות 31. האחת יהודייה ישראלית תושבת ירושלים והשנייה מוסלמית פלסטינית, תושבת תרקומיא. שתיהן פעילות בארגון "לוחמים לשלום" שמפגיש בין ישראלים לפלסטינים דרך קבע כשהמטרה היא אחת: למצוא מכנה משותף שיגשר על המחלוקות, בדרך לכינון שלום בין שני העמים. מעבר לחברות באותו הארגון, בין חזן לאבו רעייה נרקם קשר אישי מיוחד, וחולוד מגיעה לבקר את נטע בביתה לעתים קרובות.
חזן תומכת בפתרון של מדינה שבה יתגוררו שני העמים - היהודי והפלסטיני - ושיינתנו בה זכויות שוות לכולם. "אני לא חושבת שהחברות יכולות לחיות בפתרון של מדינה אחת", היא מסבירה. "אני באופן אישי דווקא הייתי שמחה שיחיו כאן כולם ביחד. אני לא בעד 'להתגרש' מהפלסטינים. מאוד קשה לי לחשוב שבשביל לנסוע לרמאללה אני אצטרך ויזה ופספורט. אני שומעת פלסטינים מדברים על מדינה אחת אבל שוויונית".
אבו רעייה עדיין מאמינה בפתרון שמנסים לקדם כבר שנים ללא הצלחה - פתרון שתי המדינות. על פי המתווה הזה, ישראל תפנה התנחלויות, תיסוג לקווי 67', בתיקונים שונים, וירושלים תהיה בירה לשני העמים. "חלקה המזרחי ישמש הבירה הפלסטינית וחלקה המערבי, בירת ישראל", היא אומרת. "ליהודים צריכה להיות גישה גם לחלק המזרחי של העיר במסגרת הסכם. אני מאמינה שפתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא הצודק ביותר, בתנאי שימצאו גם פתרון לפליטים".
למרות שכולם מציעים פתרונות שונים לסכסוך - המשותף לכולם הוא אופטימיות. שלושתם מאמינים בכל לבם ששלום הוא אפשרי - ושהוא יגיע מצעירים כמותם, מישראלים ומפלסטינים שמשוחחים ביניהם ומגשרים על הפערים, שמאמינים בעתיד משותף של יחסי שכנות וקרבה. אם השלום לא יגיע מממשלת ישראל בירושלים, מהמוקטעה ברמאללה או אפילו מהבית הלבן - הוא יתחיל בנו. כך הם לפחות מקווים.