שגב כלפון בריאיון למהדורה המוקדמת: "המחבלים נתנו לנו לחפור את השירותים שלהם, הבטיחו שייתנו אוכל"

שורד השבי שגב כלפון החליט למרות בקשת מארגני המשלחת להעביר מכתב לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולהודות לו על כל שעשה. "זו הזדמנות של פעם בחיים", סיפר הערב (ראשון) בריאיון במהדורה המוקדמת, וסיפר גם על הכאב מאחורי המשפט "לעולם לא ארגיש בטוח במדינתי". בהמשך חשף פרטים חדשים על הגיהינום שעבר במשך שנתיים בשבי חמאס.

"בסופו של דבר אני אזרח שומר חוק, שמשלם מיסים למען המדינה ונחטפתי בגבולותיה", הוא מסביר על הפחד שמלווה אותו גם ביום שאחרי. "תחושת הביטחון שלי ירדה, אני עדיין לא מרגיש בטוח. עברתי שנתיים קשות. הם יודעים עליי את כל הפרטים האישיים. הם תמיד היו מטפטפים לנו שהם עוד יגיעו אלינו, שעוד יגיעו אליי".

"קשה לעכל את זה - וקשה גם לעכל שאני כאן"

"ברוב היום אני משתדל להעסיק את עצמי כדי להדחיק", הוא ממשיך. "אבל אני גם נותן לזה מקום בלילה עם עצמי כשאני לבד, שם הכול צף". שגב מספר על הסצנות שהוא משחזר מהמנהרה ומאותה שבת שחורה ב-7 באוקטובר. נזכר גם בחברים שנרצחו. "זה לא משהו שהוא אנושי וטבעי", הוא מספר בכאב. "קשה לעכל את זה וקשה גם לעכל שאני כאן. הייתי בטוח שיש לי עוד שנה, זה מעבר קיצוני".

שמענו את הריאיון הקשה של גיא גלבוע דלאל ב"חדשות סוף השבוע". מה היה הרגע הכי משפיל שלך שם?

"אני לא מופתע ממה שהוא עבר. הרגע הכי משפיל שלי היה כשנתנו לנו לחפור להם את השירותים שלהם, חפרנו בור בעומק של כמעט 2 מטר במשך שלושה ימים כדי שהם יעלו לנו את כמות האוכל", הוא משחזר. "עשינו את זה כי היינו רעבים, אבל גם זה לא הגיע". בניגוד להבטחות, המחבלים בנבזיותם דיללו להם את האוכל במים. "פשוט טחנו לנו את פול ו'ניפחו' אותו במים כדי שנרגיש שיש שם יותר", הוא מספר.

מהשבי לבית הלבן: "אי אפשר לעכל"

"בסוף אני שגב מדימונה", הוא אומר. "פתאום להיות בבית הלבן עם המשפחה זה מטורף. הרבה מזה שחזרתי זה בזכותו, אבל גם בזכות המדינה שלנו והחיילים שלנו. בלעדיהם לא מאמין שהייתי כאן. בסוף זה התחבר והביא אותי למצב שאני יכול לעמוד מולו ולהודות לו". 

"היה לי חשוב לתת לו מכתב של הודיה על מה שהוא עשה בשבילנו", המשיך שגב. "תכננתי את זה מראש, זה הזדמנות של פעם בחיים. עדיין לא קיבלתי תשובה אבל אני יודע שזה בטיפול". על השאלה מה שלום סבא שלו, שחיבק אותו וריגש מדינה שלמה בריאיון למהדורה המרכזית, השיב: "כל השנתיים האלה חשבתי המון על המשפחה. השאלות הראשונות היו האם קרה משהו לאבא, לסבא או לאימא. זה מה שישב לי בראש כל השנתיים האלה. זה היה הפחד שלי. בסוף סבא זכיתי לנשק אותו והוא אותי".