צ׳לה בת 78 עושה את דרכה למרפאה בקיבוץ ניר עם. לפתע נשמעת אזעקת צבע אדום, ויש לה 15 שניות להגיע למיגונית המרוחקת. השכנה, פנינה, מבחינה בה ומסייעת לה להגיע בשלום, כשברקע נשמעים הדי הפיצוצים. 70 אחוז מחברי הקיבוץ עזבו למרכז הארץ וצפונה. צ׳לה החליטה להשאר. ״כל המשפחה שלי עזבה את הקיבוץ", היא אומרת, "אבל אני דור שלישי כאן. יש לי נכדים ונינים שהציעו שאסע איתם, אבל אמרתי שאין מצב. אני נשארת פה, זה הכי בטוח מבחינתי״.
"גיבור זה רק באגדות"
לא רק קיבוץ ניר עם ננטש. 40 אחוז מתושבי חבל אשכול, ולמעלה מ-50 אחוזים מתושבי מועצה מקומית שער הנגב עזבו. כך למשל בקיבוץ נירים נותרו 120 חברים מתוך 400. בגבים ובנחל עוז נשארו כ-30 אחוז בלבד מהחברים. חלק מהקיבוצים הפכו לקיבוצי רפאים, כשמסביב שקט כמעט מוחלט. במקום אפשר למצוא בעיקר חיילים השומרים על אילו שנותרו. "כולם ברחו צפונה״, סיפר לוחם שממוקם בקיבוץ, "היו פה בסוף השבוע שיירות של מכוניות ואוטובוסים מכל שעזבו את המקום".
״אני לא רוצים להיות גיבור", טוען יואב, חבר באחד הקיבוצים מהנגב המערבי שלקח את אשתו ושלושת ילדיו ועבור לגור זמנית בחיפה, "גיבור זה רק באגדות. אני לא מוכן לסכן את חיי ילדיי. עדיף שיהיה להם קצת שקט ומנוחה. בסוף השבוע נפלו על גגות בקיבוץ ובשטח הפתוח רקטות קאסם. זה בלתי נסבל, זה לא חיים״.
"פחדתי שאם אעזוב, יתפוס אותי קסאם בדרך"
140 חברי קיבוץ חיים בניר עם שנושק לעיר שדרות. מאות קאסמים נפלו לאורך השנים בשטח הקיבוץ. אבל בסבב הנוכחי, גם הם התייאשו וכך הקיבוץ עצוב ונטוש. המפעל המקומי, ׳מכסף׳, המייצר סכו״ם לשוק המקומי ולחו״ל, סגר שעריו זמנית. ״אני מבינה את החברים שעזבו", אומרת צ'לה, "אבל הפחד שלי שאם אחליט לעזוב יתפוס אותי קאסם באמצע הדרך. זה הבית שלי ואני אשאר בו. בני משפחה מרחובות ותל אביב מתקשרים כל יום שאעבור לגור אצלם עד שיחזור השקט, אבל אני לא מוכנה לשמוע״. פנינה, שכנתה של צ׳לה, מוסיפה: "אני נשארת כי אני מאמינה שעוד מעט יחזור השקט. אני לא אוהבת לנדוד בין משפחות ומעדיפה להשאר בבית שלי״. פנינה מתנגדת לפעולה הצבאית. לדבריה, רק הידברות בין ישראל לחמאס תוביל לשקט. ״אם היתה הידברות לפני עזיבת גוש קטיף בצורה חד צדדית לא היינו מגיעים למצב של היום. פעולה צבאית גורמת למותם של חפים מפשע".
אבי קדוש, מזכיר ניר עם לשעבר, וכיום מזכיר הקיבוצים גבים ונחל עוז, מבין את החברים שהחליטו לעזוב, למרות שהוא אישית נשאר. ״החברים חוששים לחיי ילדיהם", הוא אומר, "המצב מסוכן וקשה ואנשים לא מוכנים לסכן את משפחותיהם וזה מובן לגמרי. הם לא רוצים לחיות כל יום במתח ולחץ ונסעו למשפחות להתרענן ולהרגע. יש לנו צוותים שנמצאים בקשר תמידי עם החברים שעזבו ומעדכנים אותם בכל דבר ודואגים לכל צרכיהם״.
קדוש, שהקאסמים רודפים אחריו מניר עם, לגבים ולנחל עוז, לא חושב לעזוב גם הוא: ״אני משתדרג בתפקיד מקאסם לקאסם. מבחינתי זו הגשמת החלום הציוני ואני לא עוזב לשום מקום". לדבריו, במרבית הישובים מוכי הקאסמים בשער הנגב וחבל אשכול יש רשימות המתנה של מאות משפחות הרוצות לעבור להתגורר בקיבוצים למרות המצב הבטחוני. ״לא נשארו דירות. הכול מאוכלס ויש רשימות המתנה ארוכות", הוא אומר, "בעיקר מדובר על משפחות ממרכז הארץ שמחפשות חיי קהילה איכותיים וחינוך טוב״.