בעיצומה של מתקפת הטרור של חמאס בדרום, הטנק של סמ"ר שקד חנונה מחטיבה 7 נותר לבדו סמוך לכיסופים, ללא מפקד. הצוות החל בלחימה וחיסל מחבלים עד שהושבת בעקבות פגיעת ירי נ"ט, ולמרות זאת, הם המשיכו להילחם - גם כשנהג הטנק נפצע, כשהקשר פעל לסירוגין, בלי יכולת לזוז וכמעט ללא תחמושת. אלא שאז קרה הדבר שהם חששו ממנו יותר מכל - מחבל עם רימון עלה על הטנק. "איך שהוא עולה, הטנק מדומם. אין קשר ואין שום דבר - כל מה שהיה יכול להשתבש קרה", הם מספרים. "אנחנו יודעים שאם המחבל משליך את הרימון פנימה, הסיפור מבחינתנו נגמר". חברי הצוות משחזרים איך כנגד כל הסיכויים, בעזרת תושייה, הם הצליחו לפגוע במחבל ולהרוג אותו בזמן שהם בודדים במערכה מול עשרות מחבלים שועטים.
"יום שבת, שש וחצי בבוקר, יש התרעה על 'גשם סגול' (ירי פצמ"רים ותמ"ס) ואנחנו מוקפצים. בכלל לא הייתי בכוננות, אבל המ"מ הקפיץ אותי בזמן שישנתי", מספר נהג הטנק סמ"ר שקד חנונה ל-N12. עד שהגיע לשם, רב"ט הוד קרסנטי הטען ורב"ט גיל עוזרי התותחן כבר היו בתוך הטנק. "לקחתי את כל מה שהיה לי בחדר באותו רגע - סרבל, טלפון ונשק, וקפצנו לעמדות בטנק. אני הייתי במסדרון האחורי אז לא היה לי שום אינטראקציה עם הצוות שבצריח". הוד מצטרף: "התחלנו לנסוע לכיוון העמדה. קיבלנו דיווח על אנשים שמתקרבים לגדר המערכת וחוצים אותה. ראינו מאות רצים לכיווננו עם נשקים ורקטות RPG".
"ראיתי את זה מהכוונת", ממשיך גיל. "עשרות אופנועים וטנדרים כשעל כל אחד מהם יש יותר מעשרה אנשים. היו גם כאלה שהתחילו לרוץ, ובאזור שלנו היו קפלי קרקע רבים אז הם פשוט צצו מתוכם". שקד מוסיף: "ספגנו כמה פגזי RPG ונוצר עשן כבד בצריח".
"בגלל שהמחבלים התקדמו ממש לגדר, אז לא הייתה לנו זווית טובה לירי לעברם", ממשיך הוד לתאר את מה שעבר על צוות הטנק ביום הגורלי. "נסוגנו אחורה לכיוון המוצב שלנו והתחלנו לפתוח עמדות. הם נכנסו למוצב, התחילו לשרוף ולגנוב כל מה שהשיגו באותו רגע. הגבנו בירי מקלעים ושחררנו פגז לעבר כמה מהם שהיו מאחורי סוללה והרגנו אותם". באותו הרגע, צוות הטנק קיבל דיווח על פשיטה במוצב כיסופים. "נסענו מהר", מתאר הוד, "ביחד איתנו היו שני רכבי שטח קרביים מסוג דוד ונגמ"ש נמר, וברגע שהגענו לש"ג של המוצב - קיבלנו ירי נ"ט לתא הנהג שהשבית את הטנק כולו".
"שחררנו פגז על הטנדר והעפנו את המחבלים לאוויר"
בנקודה הזו נפצע נהג הטנק סמל אוריין ממן. "ביצענו חילוף", אומר שקד, "אני נכנסתי לתא הנהג והוא נכנס למסדרון האחורי של הטנק".
"השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר, עוד בתחילת האירוע", מבהיר גיל. "התמודדנו עם כל מיני היתקלויות שם", ממשיך הוד לתאר, "התחלנו לירות מקלעים. זיהינו כמה מחבלים. חנונה זיהה טנדר במצלמה האחורית עם מחבלים רבים עליו וישר ירינו תותח לשם. גיל שחרר פגז והעיף אותם לאוויר. היו שם עוד כמה מחבלים שהצליחו לזוז, הרגנו אותם, ואז נכנסנו למצב של סריקות בזמן שהטנק מנוטרל. יכולנו רק לצודד אותו (לכוון את התותח שבו טעונים הפגזים). באותו הזמן הגיע טנק עם צוות נוסף ושם היה רגע עם נתק מהמפקד שלנו, שעבר לטנק השני ואמר לנו 'אני סומך עליכם, אתם הולכים לתפקד מעכשיו לבד'".
מה זאת אומרת?
"הטנק השני לא היה בכוננות", מסביר גיל את המצב המורכב בשטח. "חוץ מפגזים, לא היה שם שום דבר. שני לוחמים נכנסו לטנק והיו צריכים לאסוף כמה שיותר חיילים שיצטרפו אליהם. אנחנו היינו חמישה בטנק, עם שני נהגים, לכן הקצין בחר להצטרף אליהם".
"לא היו כוחות בשטח, היינו לבד"
"אנחנו ממשיכים בסריקות והיינו בודדים בכיסופים. הטנק היחיד שם. לא היו כוחות בשטח. היינו לבד", ממשיך שקד לגולל את האירוע. "הם כולם נכנסו ליישוב כיסופים בגלל התרעות על חדירה ואנחנו היינו בש"ג של המוצב", אומר גיל. "כוחות אחרים שהו במוצבים ונעו לעבר קיבוצים אחרים. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לירות בפגז ובמקלעים שיש לנו".
ומה עובר בראש באותם רגעים?
שקד: "אני יושב בתא הנהג והתחלתי להרגיש עייפות, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי. זה רגע האמת, אבל זה גם רגע מאוד מפחיד".
הוד: "בראש שלי חשבתי רק לשרוד, שאין מצב שמחבל מתקרב לטנק או מנסה לעלות עליו. רק סרקתי עם כל המצלמות".
גיל: "מה שהחדירו לנו מתחילת השירות זה שאם אנחנו מגיעים למצב שמחבל עולה על הטנק, זה יתרון בשבילם ואין הרבה מה לעשות. המשחק נגמר. המחבל יכול להניח מטען, לזרוק רימון והלך על כולם".
ואז, החשש הכי גדול שלהם מתממש. "אוריין צעק שמישהו עולה על הטנק. הוד מזהה אותו", מספר שקד. "אני מבחין בו למטה, עוד לפני שהצליח לעלות", משחזר הוד. "גיל ניסה לירות עליו עם מקלע מאג, אבל הזווית לא הייתה נכונה והמחבל הצליח לעלות".
שקד: "כל מה שהיינו יכולים לעשות זה לצודד את הטנק. לא יכולנו לירות עליו".
גיל: "אבל ברגע שהוא עלה, הטנק מדומם. לא היה קשר ולא היה שום דבר. כל מה שיכול היה להשתבש - קרה".
שקד: "הוד ניסה לעלות בקשר, להגיד ליתר הכוחות שעולים לנו על הטנק ואנחנו חייבים שינטרלו את המחבל הזה. אבל שוב, אין קשר, אין אף כוח בשטח".
גיל: "בזמן הזה ניסיתי לעשות הכול כדי שהוא לא יגיע לעמדת מפקד הטנק. המשכתי לצודד את הטנק בסיבובים קיצוניים".
שקד: "באותו הרגע, כשהוא עולה על הטנק, אני מזהה שהכוונת הושבתה ושהוא מחזיק משהו. זיהיתי רימון. באותו רגע אני דורך את הנשק שלי ואומר לעצמי שאם הוא מדביק מטען על המדף של הטנק, או משליך רימון, הסיפור נגמר".
גיל: "איכשהו בסוף הצלחנו להניע ועלינו בקשר, אבל אף אחד לא קיבל אותנו. הקשר עלה וירד כל הזמן".
הוד: "בעמדת המפקד יש פריסקופ שבאמצעותו אני יכול לראות מה קורה בחוץ. אני רואה את המחבל עולה לתותח ואז אמרתי לגיל התותחן להגביה אותו. הוא מגביה והמחבל נופל הצידה. גיל זיהה שהוא נפל, פגענו בו והפלנו אותו למטה. מעכשיו לא ידענו מה מצבו ולא יכולנו לצאת החוצה כדי לראות אם המחבל מת או לא".
"אמרתי בקשר: 'דחוף, צריך שמישהו יגיע לבדוק אם המחבל מת'"
"הצלחתי להחזיר את הקשר באמצעות כל מיני מתגים", מתאר הוד, "ואמרתי - 'כל מי ששומע אותי, אני צריך שמישהו יגיע דחוף לבדוק אם המחבל מת. הוא יכול לפוצץ אותנו עם מטען'. הרי גם אם אנחנו נמשיך לצודד, הוא יכול להגיע מאחת הכניסות האחוריות של הטנק ולהשליך מטען. אחרי רבע שעה בערך חבר אלינו נמ"ר (נגמ"ש מרכבה) שווידא שהמחבל נהרג, ובנוסף תצפיתנית עדכנה אותנו שהיא לא מזהה אף אחד בסביבה".
"זו הייתה תחושת הקלה", אומר שקד. "היינו שם שעות ארוכות ורק בסביבות השעה 20:00 חולצנו והורידו אותנו מהטנק למוצב כיסופים. אלה היו רגעים מאוד מלחיצים ומפחידים לצאת מהצריח רק עם קסדה ושכפ"צ, כשאתה יודע שמחבלים שאורבים בכל פינה יכולים לצלוף בך. היינו קרובים מאוד למוות אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו לאבד את זה".
גיל: "במשך 12 שעות אתה מסתכל בכל אמצעי כוונות שיש לך וסורק. אתה אומר לעצמך שעכשיו זה לא הזמן להישבר, שזו רק ההתחלה".
כשהם נשאלים כמה הופתעו מהמתקפה הרצחנית של חמאס, משיב שקד: "כמה שעות לפני זה עליתי לשמירה ולא הייתה שום אינדיקציה שהמתקפה הזו עומדת לקרות. שמרתי בלילה והיה שקט בקשר. אלמנט ההפתעה היה מטורף. כשהמחבל עלה על הטנק, כל החיים עברו לי בראש".
גיל: "בתדריכים במוצב היו מסבירים לנו שקיים תרחיש פשיטה על המוצב שלנו. אז אתה אומר, בסדר, 20 יגיעו וינסו לפרוץ. אבל אי אפשר לדמיין סדר גודל כזה. אף אחד לא הכין אותך לכזה תרחיש. זה היה הכי לא צפוי בעולם, ולא ידענו שזה קורה בעוד מוקדים רבים בעוטף במקביל".
שילמנו מחיר כבד מאוד בעקבות המתקפה ומספר הקורבנות בלתי נתפס. מה מצב המורל ביחידה?
שקד: "המורל גבוה. יש חשש להיכנס קרקעית לרצועה, אבל כולם רוצים את זה וכולם יודעים שזה מה שצריך לעשות. כולם נחושים".
הוד: "בסוף יש לנו משימה. אנחנו מודעים לכך ולמחיר שנגבה מאיתנו. אנחנו עם ראש מורם ונבצע ב-100% את המשימה".